תומלל ע"י אבינעם מיסניקוב מתוך  ראיון בוידאו.
באדיבות אל"מ (מיל') יהודה קורן.

 
ביום השני של המלחמה לא הייתי מאוייש באותו שלב בבוקר לטיסות,והרמקול קורא לי לענות לטלפון מבצעי מאהוד חנקין –יש רביעית ווטורים שיוצאת לתקוף ב-H-3, סומך,מפקד הכנף, מתעקש שזוג מיראז'ים ילווה אותם,"קח אתך את שרגא ורוצו למטוסים כי הווטורים כבר בעמדת ההמראה" אמר.

עוד הוא מדבר איתי על הפ"מ שהוא מוריד לי,עובר טופולב מעל הכנף, והצריח האחורי יורה לתוך הכנף וסירנות והמיראז'ים נופלים עליו, והנ"מ יורה עליו, ומהומה, ואנחנו רצים לבונקר. וכשזה נגמר, או קי, H-3, המודיעין לא יודעים להגיד לי מה יש ב-H-3, מביאים לי תמונה, לא יודע, לא רואים שם שמטוסי סילון נחתו על המסלול שם/ לוקחים מפות, ואני לוקח מפת ירדן והיא מגיעה עד לכאן במזרח ולא מגיעה ל-H-3, ומפת עירק לא מגיעה לירדן, אז יש אי חפיפה בין המפות,ומה עושים? לקחנו דף נייר לבן,שמנו וחיברנו את המפות אחת לשניה והדבקנו ושמנו קו ישר מדרום הכינרת לשם.

הניווט עצמו לא היה באחריות שלי כי אני צריך ללוות את הווטורים ובעצם טס אחריהם,אבל עדיין, אם אנחנו מאבדים בדרך,אני צריך לדעת לאן טסים ואיך חוזרים. לא ידעתי את המרחק, כי זה לא היה במטרות של הטייסת. כל טייסת ידעה טוב מאד את  המטרות שאותן היא היתה אמורה לתקוף.H-3 לא היה בטווח התקיפה של המיראז' ולכן כל המודיעין שהיה סביב H-3 לא יודע כמה הוא היה יותר טוב בטייסות אחרות,אבל ב-117 לא היה מודיעין יותר טוב ובעצם לא היה מודיעין. מתחנו קו ישר בכיוון 090 מדרום הכינרת ל-,H-3 כדי שלא נפספס, הוא עובר ליד הכביש בין ירדן לעירק, אז לעלות על הכביש קצת קודם ולתפוס את H-3.

גמרנו את כל ההכנות, לא תדריך משותף עם המבנה השני ולא שום דבר במודיעין שיכול היה  לעזור לנו,זה היה כמעט כמו הזנקה.לא הזנקה של צלצול, רוץ, והבקר יוביל אותך ל-H-3 אלא מבחינת ההכנות זה היה ממש כמו הזנקה.וזה היה ממש על מגבלות הדלק. זאת אומרת, אם נסתבך שם בקרב אויר,אז מגבלת הדלק, אני זוכר אותה עד היום, זה רשום לי על המפה- 1,750 ליטר.וזה כמעט הפנימי המלא של המטוס כדי לחזור בחזרה, זאת אומרת מה שיש לך זה את הבידונים ואולי עוד קצת.

יצאנו למטוסים, הווטורים המריאו ממסלול אחד, אנחנו ממסלול שני,אני בשחק 45.הצטרפנו אחריהם, בדרום הכינרת פגשנו אותם, לא ידעתי אפילו איזה נתיב הם עושים, אמרתי שאני הולך אחריהם, מה שהם עושים, אנחנו איתםהאמת שהגיחה הצטיירה לי כגיחה יחסית קלה.לא עלי מוטלת חובת הניווט, כי יש מישהו אחר שמנווט, יש שם גם נווט בטיסה,הם צריכים להביא אותי למטרה. מה יהיה? אנחנו בטח נטפס לגובה, נסתובב ב-10,000 רגל,נראה איך הם תוקפים, הם יגמרו, נצא אחריהם ונלך הביתה...

לא ככה זה התגלגל. טסנו בגובה נמוך כמובן, כל הדרך הלוך אתה חוצה.. מגרד את ירדן בהתחלה, נכנס לתוך סוריה, חוזר חזרה לתוך ירדן ורק אחר כך מגיע לעירק ומגיע ל-H-3.אתה חותך פה שלוש מדינות עם סיכונים מכל הצדדים,הניווט הוא גם-אין על מה לנווט, הטיסה היא בקו ישר אבל הכל בתוך מדבר. אתה מטפס על ג'בל דרוז, הרים שחורים,בזלת, יורד מהצד השני,בתוך המדבר אתה רואה פה ושם איזה בדואי מוביל שלושה גמלים אבל מאיפה הוא בא ולאן אתה הולך-אתה לא רואה. שום ישוב ושום דבר, אין מים, אין ודיות, אין נחלים,אין שום דבר להזדהות עליו, הדבר היחידי שאנחנו מחכים לו, זה לפגוש את הכביש, כביש ירדן עירק שיוביל אותנו אל השדה, השדה היה ממש צמוד לכביש.

אנחנו מתקרבים לשדה, הווטורים אז מודיעים שהם מגבירים מהירות למהירות של תקיפה,אנחנו אחריהם, פותחים מבער ואני מתחיל להתרומם כדי לעלות לגובה ולהגן עליהם, ואז אני רואה נקודה כזו על השמשה, מזיז את הראש לראות אם זה כתם על השמשה, או לכלוך או ציפור, וזה מתברר מהר מאד כמטוס הנטר ושיש לי מהירות סגירה גבוהה מאד אליו. אני סוגר את המבער, סוגר את המנוע, מוציא מעצורים, זז הצידה ונעמד פה בצד יותר גבוה ממנו,הוא לא רואה אותי, וכשאני מסתכל אליו, אני רואה שאנחנו בעצם מעל לשדה- טיפה דרומה לשדה.

המהירות משתווה, אני לאט לאט יורד ואני רואה שהוא ממשיך לטוס במהירות נמוכה שזו לא מהירות שעושים בה קרב אויר.כשאני מגיע קרוב  אליו אני וטיפה מתחתיו, אני רואה שהוא מוריד את הגלגלים, כנראה הולך לנחיתה.

אני מסתכל- יש עוד מטוס אחד בפיינל, ואני במהירות הנמוכה הזו מתחיל יחד  איתו להיכנס אחריו כדי להפיל אותו  כי הוא עם גלגלים. לקראת שהוא כבר מתיישר בפיינל ,אני מאחוריו בזוית לקראת ירי,אני בודק, כמו שהוא לא רואה מה קורה מאחוריו, יכול להיות שאני לא רואה מה קורה מאחורי.אני מסתכל ימינה –אין אף אחד, מסתכל שמאלה-אין אף אחד, מסתכל למעלה, אני רואה שאני חוסה בצל של ווטור שהולך להפציץ את המטרות. אנחנו בפיינל,הווטור פה מעלי, ואני רואה את הדלתות של תא הפצצות שלו פתוחות, הווטור היה לו בית איכסון לפצצות, הוא פותח את הדלתות, ואם אני לא זז הצידה, -הפצצות עלי, על הפדחת שלי.


ווטור תוקף ב-H-3 (מקור:ביטאון חיל האויר)

אני זז הצידה, במקביל לווטור, על ידו ויחסית קרוב, הווטור מפציץ, פוגע במסלול, המטוס שהיה לפניו, לפני ההנטר שלי, נכנס לתוך הפיצוץ ומתפרק,וההנטר שלי מקפל את הגלגלים, פותח את המנוע,מעלה את המדפים, ואני רואה אותו. אני קרוב, מבנה להתקפה איתו, והוא הולך סביב.גם אני פותח מנוע ונכנס מאחוריו ואני עכשיו מעל לשדה, הנ"מ, עד כמה שאני זוכר  עוד לא כל כך ירה עלינו, ונכנס להפלה.

ועכשיו אני שומע צעקות ברדיו "אחד שבור, יושבים עליך "-כנראה שלא ראיתי מישהו מאחורי. אני זורק את הבידונים כדבר ראשון, שובר לצד אחד, שובר לצד שני,למעלה, לכל הצדדים-לא רואה אף אחד מאחורי. ההנטר בינתיים מסתלק, אני עוד שבירה ועוד שבירה ואז אני שומע את ה"היפלת אותו" היתה אזהרה למספר אחד של הווטורים ממספר 3 שלהם, שהנטר נכנס אליו, וסימקין, זהר, בן ציון זהר ז"ל,הצליח להפיל אותו עם ווטור, עם ארבעה תותחים הוא הפיל את ההנטר.

טוב, זה לא אני, אני עכשיו חופשי,מעל השדה בגובה של בערך 5000 רגל,מחפש איזו שהיא מטרה ואני מגלה איזה הנטר, לא יודע אם זה ההנטר שלי, טס ומתרחק מהשדה בגובה של 5 או 7, משהו כזה.פותח מבער, נכנס מאחוריו, ובשפה שלנו, ההנטר הוא כמו סכין גילוח-כשהוא טס ישר ולא פונה אתה לא רואה שטח ישר כדי לשים עליו את הכוונת, וקשה מאד לפגוע בצורה הזו כי הכדורים עוברים מעל ומתחת ולא כל כך פוגעים. בכל זאת אני שם עליו את הכוונת, יורה צרור יחסית ארוך, אני רואה פגיעה, אני רואה משהו עף מהמטוס אבל  המטוס נעצר לי, קיבלתי הזדקרות מדחס. מהצרור הארוך הגאזים מהתותחים חודרים למנוע, המנוע מפסיק לעבוד או עובד בטורים סרק.


קרב האויר מעל H-3. קורן בשחק 45 אחרי ההנטר

כדי לצאת מהמצב הזה צריך לאסוף מהירות, לנסות לפתוח... אני מוריד את האף,כנראה חסר סבלנות אני מהר מידי מנסה לצאת, פותח את המנוע-ואין מנוע.אני סוגר בחזרה, יש לי עוד ניסיון אחד ואם לא –אני כבר חושב שאצטרך לנטוש ופה יהיה מאד לא נעים מכל הסמטוכה שעשינו להם כאן,מחכה מחכה מחכה ממש עד הרגע האחרון, ואז אני פותח, ואני מרגיש נשימה טובה ואני מרגיש כנראה את הלב ממשיך להזרים דם –והמנוע תופס.

לאט לאט אני פותח בזהירות, לא לקבל עוד פעם הזדקרות מדחס, אוסף גובה לאט לאט, הייתי כבר בגובה של 3 לקראת... אם לא יוצא צריך לנטוש, מרים את האף ומסתכל אחורה מנצנץ לי משהו לבן, מסתכל – מיג 21, אבל הוא לא בא אלי, הוא מדרום וטס צפונה. אני הופך הטייה לצד השני,מחפש לאן הוא טס, ואני רואה זוג ווטורים יוצא מצליפה לכיוון צפון והמיג הזה הולך אחריהם.

עכשיו אני צועק "ווטורים".. אין לי אפילו את אות הקריאה שלהם, וגם לא ידעתי מי הם, 3 ו-4 או 1 ו-2,"ווטורים לכיוון צפון- מיג אחריכם-לשבור חזק"-הם לא שוברים, כנראה שלא שומעים, והמיג הזה, מ-2000 מטר, 1000 מטר, 500 מטר,מושך ויוצא מעליהם, לא משגר, לא יורה בתותחים –לא יודע.או שלא התארגן, או שלא היה לו, או שלא הסתדר,מושך ועולה מעליהם.

בשלב הזה מיג אחד אני רואה, אולי יש לו בן זוג, וההנטרים היו פה קודם, כדאי שננתק מגע ונחזור הביתה, בעצם בלי שום סמכות, לא הייתי המוביל האחראי,אף אחד לא מינה אותי,אבל היה נראה לי שזה מספיק בשבילנו בטווח הזה ואני גם קרוב למינימום הדלק וצריך לחזור הביתה, ואני מודיע לכולם לנתק מגע ולחזור מערבה הביתה.

הווטורים האלה מנתקים מגע מערבה, הזוג הזה,אבל המיג שנמצא צפונית אליהם, נכנס אליהם, ועדיין רוצה להפיל.בעצם הם נכנסו לתנועות של מספריים,דלק כבר אמרתי היה לי במינימום,בעצם 100 מעל למינימום בשלב הזה,אבל אני פותח שוב את המבער והמיג נכנס לתנועות מספריים כשיש לו קצת יתרון על הווטור, גם ככה יש לו יתרון, אבל במצב הזה היה לו קצת יתרון על הווטור,הוא עושה שתי חליפות כאלה של מספריים, בתנועת מספריים כזו, ובפעם השניה, כשהוא נמצא בצד הצפוני אני מגיע לטווח טוב אחריו, 200 ,250 מטר,הפיפר יושב טוב במקום,לחיצה ממש קצרה על ההדק ומיד אני רואה פיצוץ ממש על המטוס שהכנף שלו נחתכה , 90 מעלות למטה והוא פוגע בקרקע והוא עושה את זה ממש לפני האף של הווטור הקרוב אליו.


 כך ניראו שחק 45 והמיג 21 העירקי בעת קרב האויר מעל H-3 (לא בקנה מידה)

אני עוד פעם מקבל הזדקרות מדחס,הפעם אבל אני יותר רגוע אחרי הניסיון של הפעם הקודמת, אני סוגר את המנוע, מנמיך לגובה נמוך, פותח מנוע-הכל עובד, מושך, אני כבר מתחת למינימום שלק ואני –לנו תמיד אין ברירה- הניתוק מגע תמיד בגובה נמוך לאיזה שהוא טווח, ורק אחר כך צריך לעלות לגובה, אך אין לנו ברירה ואני ושרגא-מספר 2 שלי מטפסים לגובה 20 ואני מתחת למינימום דלק והרוחות בדרך כלל הן מערביות כך שהן יקשו עלי לחזור הביתה, ואני כל הזמן חושב שעם כל הסיכונים שבדרך אמנם את עירק עוד מעט אנחנו כבר עוזבים,אבל יש לנו לעבור חלק גדול בתוך ירדן, ואת סוריה אנחנו חותכים כדי לחזור הביתה בשלום, מדדים ככה במהירות נמוכה ומצליחים בכל  זאת, בסופו של דבר, כנראה שגם הרוח היתה לטובתי,ואיפה שהוא גם לגלגול הניצחון הספיק לי הדלק , ממש על הטיפות האחרונות הספיק הדלק לבצע את גלגול הניצחון.דרך אגב, על מטוס ההנטר הראשון שרק פגעתי בו,מישהו מהווטורים ראה אותו אחר כך נוטש אז המודיעין נתן לי גם את ההפלה הזו.

בדרך חזרה הווטורים טסו שם בגובה נמוך, ולא ציינתי שבדרך הלוך, כשחצינו את הגבול לעירק, פגשנו את הדיוויזיה העירקית שאחרי כן הגיעה למעלה אדומים לסיוע לירדנים.אז בדרך חזור, הווטורים, שנשאר להם דלק ונשארה להם תחמושת, תקפו גם והדליקו כמה שריוניות ושריון של הדיוויזיה העירקית.

לייבסיטי - בניית אתרים