נכתב ע"י ד"ר דני עוזיאל
 
ישנם שני אירועים מתועדים של הצנחת סוכנים של מדינות הציר בא"י במהלך מלה"ע השניה. הצנחת חמשה סוכנים במסגרת מבצע "אטלס" ב-1944 ידועה ומוכרת (ונכתוב על כך בעתיד). פחות מוכרת הצנחתו של סוכן חשאי בליל ה-10 באוקטובר 1941.  את סיפורו יוצא הדופן של המרגל היהודי-גרמני ארנסט פאול פקנהיים חשף במקרה ההיסטוריון מיכאל בר-זוהר במהלך שנות ה-80. מחקרו על האיש וראיונותיו אתו הובילו לכתיבת ספר היסטוריה פופולרית בשם "מזימה. סיפור המרגל היהודי של היטלר", שחלק ממנו הוא פרי הדמיון.[1] הספר יצא לאור לפני שהוסר הסיווג מתיק השירות החשאי הבריטי על האיש, וכאשר זה נפתח לציבור ב-2005 נודעו כמה פרטים חדשים על הפרשה, כולל על אופן הגעתו של פקנהיים לייעדו. מאמר זה יתרכז בהיבט זה של האירוע.
 
פקנהיים נולד ב-1892 בפרנקפורט/מיין. הוא שירת בהצטיינות בצבא הגרמני במלה"ע הראשונה ואחריה עבד כטבח במלונות שונים. בתחילת פברואר 1941 הוא נעצר בנסיבות לא ברורות וב-7 בחודש הוא נכלא במחנה הריכוז דכאו תחת הקטגוריה הכללית "מעצר הגנתי, יהודי".[2] כשלושה חודשים לאחר מעצרו פנה אליו קצין מהמודיעין הצבאי הגרמני, האבווהר, והציע לו לעבוד עבורם בתמורה לשחרורו מהמחנה.[3] פקנהיים, אשר דאג לאמו הזקנה ולבנו החורג הסכים. הוא השתחרר מדכאו ב-18 באפריל ונשלח למרכז המודיעין בבריסל שם לימדו אותו אנשי האבווהר מספר מיומנויות ריגול. במסגרת אימוניו הוא למד להשתמש בדיו סמויה, להפעיל מכשר קשר ולזהות מדים וכלי נשק בריטיים. בזמן שהותו בבריסל קיבל פקנהיים את שם הכיסוי "סגן קוך". עם סיום ההכשרה פקנהיים הועבר לברלין, בילה שם מספר שבועות ולבסוף נשלח לשלוחת האבווהר באתונה, אשר גילתה עניין בעובדה שיש לו קרובים בא"י.
 
ב-21 ביוני (15 ע"פ המסמכים הבריטיים) 1941 העלה איש המודיעין הגרמני את פקנהיים למטוס יונקרס 52 בשדה התעופה טמפלהוף בברלין והוא טס לסופיה. שם הוא עלה על מטוס DC-3 וטס לאתונה.[4] באתונה עבר פקנהיים אימונים נוספים לקראת המשימה, כולל שימוש בכתב מורס והיכרות עם מפעיל הרדיו שאמור היה לקלוט את שידוריו ולזהות אותם. הוסדרו זמני התקשורת והשימוש בצופן, אשר הוסתר בתוך רומן צרפתי. נקבע כי פקנהיים ייצור את הקשר הראשון עם אתונה ב-17 באוקטובר. במסגרת הכנתו למשימה נפגש פקנהיים עם קצינים מחיל האוויר הגרמני, אשר הוצגו לפניו עם תפקידי כיסוי שונים, כנראה במטרה לדון בפרטים של הטסתו לא"י. התוכנית היתה להטיסו במפציץ אשר יטיל מספר פצצות על נמל חיפה ואז יצניח אותו מדרום לעיר. הפצצות על חיפה הפכו לנדירות עם סיום קיץ 1941, אבל גיחת הפצצה נראתה כמו כיסוי טוב להצנחת הסוכן.
 
לקראת הצנחתו קיבל פקנהיים מכשיר קשר קומפקטי במשקל 5 ק"ג, דיו סמויה, פנקס צופן, 500 ליש"ט במזומן ובקבוק קוניאק. לאחר נחיתתו הוא אמור היה להגיע לאזור הנמל ולרכוש שם מסמכי זיהוי מזויפים. כדי להיטמע בארץ ולבצע את משימת הריגול שלו נאמר לו למצוא עבודה שכרוכה בנסיעות ולשכור בית עם חיבור לחשמל, אבל במיקום מבודד. פקנהיים תודרך לדווח באמצעות מכשיר הרדיו שלו על תנועת כוחות, סימונים על מטוסים, שדות תעופה, מחנות, האווירה בקרב ערביי הארץ והסיכוי להצתת מרד ערבי חדש. הוא אמור היה לפעול בא"י ששה עד שבעה שבועות ואז לשכנע ערבים לקחתו בסירה לתורכיה וליצור קשר עם קונסוליה גרמנית שם.[5]  כל התוכנית נשמעה מופרכת לחלוטין, אבל לא היתה זו הפעם הראשונה והאחרונה שהמודיעין הגרמני ניהל מבצע ריגול מרושל להפליא. 
 
פקנהיים הובא לשדה התעופה אתונה-טאטוי בערב ה-9 באוקטובר. הוא קיבל מצנח בעל פתיחה ידנית ומכשיר רדיו עטוף היטב נקשר לירכו. היתה זו צניחתו הראשונה ולפני עלייתו למטוס סמל מחיל האוויר נתן לו מספר הנחיות כלליות לצניחה, ביניהן הוראה לחתוך לפני הנחיתה את החבל שחיבר את תיק הציוד ומכשיר הקשר אל רתמת המצנח כדי למנוע פגיעה בנחיתה. לאחר מכן הוא עלה על מפציץ היינקל 111 צבוע בשחור של יחידה לא ידועה. בתקופה זו לגרמנים לא היו טייסות ייעודיות למבצעים מיוחדים וייתכן שהמטוס היה שייך ליחידת ההפצצה KG26/II. ההיינקל המריא וטס לחיפה כשפקנהיים יושב בירכתיו. נראה שמפציץ נוסף נשלח בו זמנית להפציץ את חיפה, כי מערך ההגנה האווירי הבריטי דיווח על שני מטוסי אויב שהופיעו בשמי העיר קצת לפני השעה 4:00 לפנות בוקר. הבקר הבריטי בשדה חיפה הזניק שני מטוסי הריקיין של טייסת 260 שהחזיקה כוננות יירוט לילה בשדה. שני המטוסים נסקו בנפרד לגובה 8,000 ו-9,000 רגל וביצעו פטרול מעל הים במרחק של כחמשה מייל מהחוף. למרות שתחנת המכ"ם דיווחה כי המטוסים הגרמניים חצו פעמיים את נתיב הפטרול, הטייסים הבריטים לא ראו דבר. שני המטוסים התוקפים הטילו מספר פצצות חנ"ם ותבערה שגרמו נזק קל לרכוש אזרחי ולקוי טלפון.[6]  המפציץ שהטיס את פקנהיים הטיל כאמור מספר פצצות ולאחר מכן פנה דרומה.  על פי סימן מהצוות פקנהיים קפץ מדרום לעיר לא רחוק מכביש תל אביב-חיפה. כנראה שהוא חתך את החבל של חבילת הציוד בגובה רב מדי, כי ציודו התפזר עד למרחק של קילומטר ממקום הנחיתה.7]  הוא נחת ללא פגע ליד מטע והסתיר את מצנחו בין השיחים.
למחרת בבוקר ניגש הסוכן היהודי לשער מחנה Peninsula של הצבא הבריטי בחיפה והסגיר את עצמו. הבריטים פתחו מיד בחיפושים באזור ההצנחה ותוך זמן קצר עלה בידיהם למצוא את המצנח, מכשיר הקשר ואת התיק עם הציוד האישי. תיק זה כנראה נבזז כי המזומנים ובקבוק הקוניאק לא נמצאו בו.[8] לאחר חקירה ראשונית בארץ העבירו הבריטים את פקנהיים לחקירה יסודית במתקני שרות הביטחון הבריטי בקהיר. בחקירתו הוא לא הצליח להוכיח את זהותו והוא הסתבך עם גרסאות סותרות על מטרת משימתו.[0]

הבריטים החליטו להעמידו בפני בית דין צבאי בירושלים. מצבו לא היה טוב. הוא אמנם הסגיר את עצמו, אבל הוא לא הצליח לשכנע את הבריטים בטוהר כוונותיו.[10] פקנהיים נפל לידי הבריטים כשהוא לבוש בבגדים אזרחיים ולכן ניתן היה לשפוט אותו על ריגול – עבירה שהעונש המקובל עליה בבריטניה בזמן המלחמה היה מוות. למזלו בית המשפט זיכה אותו לאחר שמכרה מפרנקפורט אישרה את זהותו כיהודי-גרמני. יחד עם זאת, הוא נעצר כזר עוין במחנה המעצר הבריטי בלטרון וישב שם עד 1946. לאחר שחרורו הוא חזר בגרמניה ועסק שם בכתיבת ספרי מתח וריגול.
 
שליחותו המרושלת של פקנהיים, וכן אירוע כושל נוסף של הצנחת שני סוכנים ממוצא ארמני ליד חאמה בסוריה בספטמבר 1941 גרמו לבריטים להעלות את המודעות והכוננות לקראת הגעתם האפשרית של צנחנים נוספים.[11] הערכות זו נבעה בין השאר מהשערתו של ראש שירות הביטחון במזרח התיכון, אל"מ ריימונד מאונסל, כי אולי הגרמנים שלחו את הסוכנים הגרועים בכוונה תחילה כדי שייתפסו, וזאת במטרה להסיח את תשומת ליבם של הבריטים מסוכנים מוצלחים ומאומנים יותר שיגיעו במצנח או בדרך הים.[12]  לאור זאת הפיץ הפיקוד האווירי בא"י ועבר הירדן הנחיות מפורטות בנוגע להתמודדות עם הצנחות סוכנים נוספות. פקנהיים אמנם לא הוזכר באופן ספציפי, אולם המקרה שלו הדהד בניסוח האיום:

"יש יסוד להאמין שמטוסי אויב ינצלו גיחות הפצצה או סיור מעל א"י כדי להצניח אנשים ו/או ציוד למטרות ריגול או חבלה. יש צורך ברור בהתארגנות מוקדמת ללכידת אנשים וציוד מסוג זה בעיכוב קטן ככל האפשר. קרוב לוודאי שאנשים כאלה יילבשו בגדים אזרחיים ויש סיכוי רב שבמקרה של צניחה באזורים יהודיים יהיו אלה יהודים גרמנים שיציגו את עצמם כמהגרים בלתי-לגאליים במטרה לחמוק מזיהוי."[13] 

בהתאם לכך הונהג נוהל של העברת דיווח מידי מן המרכזים לדיווח על התקפות אוויר אל המשטרה בכל מקרה בו מערך ההגנה האווירית יגלה מטוסים שטסים באופן מעורר חשד, כמו טיסה נמוכה, או טיסה מעל אזורים מתאימים להצנחה.

ההערכה הבריטית שפקנהיים והסוכנים הארמנים אולי נשלחו על מנת להיתפס נבעה מחוסר יכולת להאמין כי המודיעין הגרמני פועל באופן כה מרושל. כפי שידוע לנו בדיעבד, זה היה בדיוק המצב.   
 
הערות שולים:

[1] Ibid, Extract from GSI (b) Force HQ Palestine, Transjordan and Syria 1st to 31st October 1941.
[2] Ibid, SIME: Ernst Paul Fackenheim.
[3] Ibid, C. in C. Middle East to the War Office, 16/12/1941.
[4] Ibid, Extract from G.S.I. Force HQ, Palestine, Transjordan and Syria 1-31/10/1941.
[5] Ibid, SIME to General HQ Middle East Forces, 25/1/1942.
[6] UKNA, AIR 24/1267, HQ RAF P. & T.J.: Operational Instruction No.8 – Action against Enemy Agents dropped by Parachute, 15/11/1941.

[7] UKNA, KV2/1163, C. in C. Middle East to the War Office, 16/12/1941.
[8] UKNA, AIR 28/333, Operation Record Book: RAF Station Haifa, 10/10/1941.
[9] UKNA, KV2/1163, SIME to General HQ Middle East Forces, 25/1/1942.
 
[10] בר-זוהר, מיכאל, מזימה. סיפור המרגל היהודי של היטלר, ת"א: כתר, 1992.
[11] ארכיון יד ושם, מסמך ITS 10036584/1.
[12] UK National Archives, KV2/1163, SIME to General HQ Middle East Forces, 25/1/1942.
[13] בר-זוהר, מזימה, ע"מ 69-71.
לייבסיטי - בניית אתרים