נכתב ע"י רפי לוסקי

שלום חברים

יום שישי מסתמן כיום טוב. התחזית טיפה אופטימית מידי, אבל יום בהחלט של 400 ק"מ ויותר.

המגבלות הרגילות של יום שישי: חיל האוויר שלנו פעיל, הגבלות טיסה עד 12:30.

התוכנית שלי לצאת לדרך ב 10:30 לא מתממשת, אבל בינתיים הזמן מנוצל למבחן רמה שאני צריך לעשות לחבר מהשותפים. הזמן עובר ותנאיי הדאייה מתחזקים. רק בשעה 13:00 אברון ואני עולים לטיסת מרחק.

החברים שלנו כבר בדרך צפונה. כולם מפוזרים מבית קמה ועד בית שמש, אמנון הררי בדאון הדי ג'י 400, אייל שמש בפיק 20, דודי שביט בדאון שלו, גבי עם עמית בטווין, ישראל בוונטוס, ובטווין של המועדון אסף, טל עוז ארי בטווין הנוסף, יובל בספיד.

כולם בדרך לביצוע משימות מרחק ואנו חדורי מוטיבציה לעקוף את כולם. הדאון שלנו מסוג די ג'י 505 מדוגם מלוקק, מזנק קדימה בשיא התנאים במהירות טובה, וגבהי העבודה הם של 5-6 אלף רגל בלבד. כדי לשפר את הלג לצפון, אנו מנצלים את גב ההר ומגיעים לירושלים דרך בית לחם לגבולות  הסגירה הצפונית של בן גוריון.

לג ראשון כ -90 קמ"ש ב 5 טרמיקות בלבד. של ממוצע טיפוס 1.8 מטר בשניה.

רוב החברים זוכרים בטרמיקה את הפיקים של המכסימום, אבל בטרמיקה שנותנת עוצמה של 3-4 מטר לשנייה, הממוצע האמיתי לאורך כל הטיפוס יכול להיות בפועל פחות מ- 2 מטר לשנייה. כדי לשפר מהירות נדרש לא לבזבז זמן, לדעת לוותר על טרמיקות חלשות או שנחלשות, ולדעת לעזוב את הטרמיקה כשהיא נחלשת גם אם לא הגענו לשיא הגובה, רובנו נוטים לכאורה לשפר את הטיפוס בניסיונות שמבזבזים זמן יקר, או משתדלים כשלא חייבים לעלות הכי גבוה. הסוד הוא להתאזר בסבלנות ולוותר על טרמיקות חלשות בתחום גובה העבודה שהגדרתם, ובכך לשפר את קצב העבודה ומהירות ההתקדמות, מה שיאפשר כמובן להגדיל את המרחק שנבצע בפועל.

חלק מהדואים בחר לחזור דרומה לאורך גב ההר, חברון ולערד. ואמנון בחר לחזור דרומה דרך באר שבע. המידע שאנו מקבלים טוב, ועוזר לשפר עוד את המהירות ולבחור נתיב נכון.

גובה העבודה שלנו גדל ל 7,000 רגל, המהירות גדלה, ואנו בדרכנו לניצנה. מגיעים לשם מיד אחרי אמנון. קו עננים טוב מוביל אותנו לגבול מצרים. זהו לג שני של 122 ק"מ, אנו גומאים אותו בטרמיקות ממוצעות של 2 מטר לשנייה מה שמאפשר לנו לשפר מהירות ממוצעת ל 92 קמ"ש.

שינוי כיוון היעד לערד. המרחק 77 ק"מ וזה בערך רוחב המדינה ממערב למזרח. מדינה קטנה...

הקצב משתפר מאד והמהירות הממוצעת כבר 100 קמ"ש. 4 טרמיקות ואנו משנים כיוון צפונה, ובסוף היום שוב לאורך ההר לכיוון ירושלים, הפעם שומרים על גובה עד לנקודה שערך הגלישה הנדרש הביתה עומד על 1:28 ואז לוקחים קו ישר לכיוון הביתה לשדה תימן.

שאלת השאלות היא האם הדאון יבצע בפועל את ערך הגלישה הזה, האם הרוח שהיא מערבית סמוך לקרקע תמנע מאיתנו חזרה הביתה?

דווקא רוח האף היא השיקול הטוב הפעם. הרוח מגיעה מהעמק לפני ההר, פוגשת את ההר ואמורה לעלות. עננים כבר אין, הראות גרועה מאוד ושריפה ענקית משתוללת בסמוך לאמציה, שמעלה עשן רב לאוויר. תוסיפו לזה שמש נמוכה ישר בעיניים, וקיבלנו ראות רעה מאוד קדימה. לחזור הביתה תוך חציית חברון-דהריה נראית על פניה בעיתית.

אברון, שלא רגיל לחזרה הביתה מכיוון זה, מרגיש חוסר נוחות אבל חישוב פשוט מראה לנו שגם אם ערך הגלישה יהיה גרוע מאוד, אנו בוודאות מגיעים לתל שוקת או עומר, אבל ערך הגלישה בפועל מדהים: 1:65. שיקולי הרוח העולה בהר היו נכונים, והגובה מספיק לא רק לחזור הביתה, אלא אפילו להמשיך מעבר לאופקים ולחזור בבטחה הביתה בעודף גובה.

אז מה היה לנו: כ -400 ק"מ במהירות 92 קמ"ש. שיא ישראלי קטן של מהירות למרחק זה.

עוד סטיסטיקות: 25 טרמיקות בלבד (חלקן רק של שלושה סיבובים) ערך גלישה בין הטרמיקות 1:40 רק 32% מהזמן הינו בטרמיקות.

ישנה תחושה טובה בסיום המשימה, אבל לא פחות מההישג האישי התמלאתי בגאווה לראות כל כך הרבה טיסות מרחק בדרום. לראות דאונים בכל המרחב מירושלים עד ניצנה וערד.

חברים, אנו מועדון שבו ביום דאייה טוב כולם בטיסות מרחק. ביום זה כולם גמאו מרחקים של 300 ק"מ ויותר. אין הרבה מועדונים בעולם, ולכן בעולם שאחוז כל כך גבוה של טייסי מרחק מכלל החברים טסים ומבצעים הישגים ספורטיביים נהדרים כל כך.

בדקתי היסטוריה של השנים הקודמות,  האם הטיסה שלנו מהיום היא אכן שיא ישראלי. עברתי על הסטיסטיקות ועל ההישגים הספורטיביים של כולנו, ואכן כולנו במגמת שיפור מדהימה.
כיף וכבוד להיות במרכז דאייה נגב, מועדון שמתאפיין בזכות ההחברים והמד"ר המדהימים הקודמים שכולם שותפים לגישה ולספורט שלנו.

נחיתות רכות
 
לייבסיטי - בניית אתרים