נכתב ע"י עפר בר שלום.
לאחר אישור הצנזורה



 
מבצע "סקפיון" היה מבצע הפשיטה הראשון שביצע גף יסעור של טייסת "מובילי הלילה". מטרת המבצע היתה הובלת כוח של סיירת מטכ"ל לצורך ביצוע סיור, מארב וחבלה בקווי טלפון באיזור צלחייה, הנמצא ממערב לתעלת סואץ (צפונית-מזרחית לעיר המצרית איסמעליה). בנוסף, היה על הכוח להפגיז את בסיס ח"א המצרי  צלחיה ברקטות.

צילום לווין של איזור הנחיתה ושל ש"ת צלחייה (Google maps)

ההכנות למבצע החלו עם הגעת ראשוני מסוקי היסעור לארץ, באוקטובר 1969. ההכנות כללו התקנות מיוחדות במסוקים (בין היתר, מסילות לנשיאת ג'יפ בבטן המטוס), והאימונים כללו תרגילי חילוץ והנחתה וכן, טיסות מבנה מעל הים בחשיכה מוחלטת. אחד מיתרונותיו של היסעור על פני מסוק הסופר-פרלון היתה הקלות היחסית לשמירה על טיסת מבנה בלילה. הסיבה לכך היתה מערכת לתאורת קצות הלהבים, ואמצעי תאורה נוספים שהותקנו לאורך המסוק. מערכת תאורת הלהבים יצרה "דיסקה" זוהרת מסביב לרוטור, ואיפשרה כך את זיהוי המוביל ע"י יתר בני המבנה. עם זאת, עצמת התאורה הנמוכה של המערכת, חייבה טיסה צמודה מאוד למוביל המבנה.

נתיב החדירה לביצוע עבר מעל תעלת סואץ. חרף היותו של איזור החדירה, רווי בסוללות טק"א ונ"מ וריכוזי צבא מצרי, הצליחו גורמי המודיעין לאתר רצועה צרה ברוחב של כמה עשרות מטרים מעל תעלת סואץ, שמעליה הוערך שסיכויי ההפגעות יהיו נמוכים יותר. הטיסה אל נתיב החדירה ומעליו, חייבה ניווט מדוייק, עקב החשש שסטיה ממנו תגרום לפגיעה במסוקים.

במבצע שותפו כל מסוקי גף היסעור שהיו שמישים באותה העת (מס"ז 31, 33, 39). כל יסעור תוכנן לשאת בנוסף לכוח ולציוד, ג'יפ לצורך התניידות מהירה באיזור. לצורך חילוץ הכוח במקרה חירום הוקצו שני מסוקי סופר-פרלון (מס"ז 15 ו-20), אשר המתינו – אחד במנחת היציאה בטסה, והשני בבח"א רפידים. לאור מגבלות הנשיאה של הפרלונים, הוחלט כי במקרה שיידרש פינוי של הכוח על ידם, יפוצצו הכוחות את הג'יפים טרם הפינוי.

המבצע יצא לפועל ב-18.12.69 (ט' בטבת, כלומר לילה עם מופע של כחצי ירח). בשעה 17:50 המריאו מן המנחת באום חשיבה בסיני (מדרום לצומת טסה), שני יסעורים: במסוק המוביל (מס"ז 39), טסו הקברניט נחמיה דגן, (מפקד גף יסעור), יחד עם יוסי טרון (רון) כטייס משנה ואשר אתרוג כמכונאי מוטס (מ"מ). במסוק השני (מס"ז 31), טסו הקברניט זאב מטס יחד עם טייס המשנה עופר בן-פרץ והמ"מ שמואל רחמני. כל מסוק נשא 17 לוחמים מסיירת מטכ"ל, ג'יפ, וכן ציוד רב נוסף, שכלל 3 משגרי רקטות בקוטר 130 מ"מ מסוג "קטיה", (הקטיה פותחה ביחידת יפת"ח של חיל ההנדסה, על בסיס משגר הקטיושה, שנלקח שלל במלחמת ששת הימים). יסעור 33 נותר על הקרקע כמסוק רזרבי.

סופר-פרלון מס"ז 15, שיצא יחד עם שני היסעורים לכוננות במנחת הפינוי באום חשיבה, כמסוק לפינוי בחרום, הוטס ע"י אברהם פרי (מ"ט 114), יחד עם הנווט עידו אמבר והמ"מים שלמה שני וג'ורג'. מסוק הפרלון השני (מס"ז 20), המתין באותה העת על הקרקע ברפידים ובו היו הקברניט שאול שפי, טייס המשנה הררי, והמ"מ ישראל סידי.


נתיב הכניסה של היסעורים אל המטרה (Google Maps)

בעת הכניסה של זוג היסעורים לנתיב החציה מעל התעלה, הצטרף מטוס קורנס מטייסת 201 לצורך ביצוע הסחה של הנ"מ והסוואת רעש המסוקים. כמו כן, בזמן המבצע ביצעו מטוסי עיט, מיסטר וקורנס שורה של תקיפות הסחה באיזור התעלה.

החדירה בוצעה בהצלחה, ולאחריה הנחיתו המסוקים את הכוח בשתי נקודות שונות, כמתוכנן. לאחר ההנחתה, שבו המסוקים לשטח ישראל באותו הנתיב, ונחתו חזרה במנחת טסה, בו המתינו לקריאה לשוב ולפנות את הכוח.

ההזנקה לפינוי הגיעה מוקדם מן המתוכנן, שכן מפקדי הכוח הקרקעי חששו שהתגלו ע"י רכב מצרי שעבר על הציר בסמוך להם בעת ההתארגנות. הכוח הקרקעי אמנם לא ביצע את המשימות המודיעיניות שתוכננו למבצע, אולם הצליח להציב את משגרי הקטיה, אשר הופעלו באמצעות מנגנוני השהייה לאחר פינוי הכוח.
 
הביצוע המוצלח של החלק האווירי במבצע "סקפיון" הדגים את יכולותיו של המסוק, בין היתר בתחום נשיאת המטען. יכולות אלו באו לידי ביטוי שבועיים לאחר מכן, בעת ביצוע מבצע "תרנגול 53", בו נחטף המכ"מ המצרי, וכן במבצעים נוספים שביצע גף יסעור עד לסיום מלחמת ההתשה.

מקורות:


1. ליאור בריכטה, "יסעור – רכש, קליטה ופעילות מבצעית 1967-1970", מפקדת חה"א, ענף היסטוריה ומידע, 2005.
2. ויקיפדיה – יח' יפת"ח

מוסיף סא"ל (מיל') עפר בן פרץ,שהיה טייס המשנה של מטס במבצע:


הרקע

היסעורים הראשונים נרכשו בתקציב אמ"נ עבור משימה זו לה המתינו 5 שנים, וזאת מכיון שעבורה נרכש הסופר פרלון בהחלטת עיזר ויצמן, טרם בדיקה טכנית ראויה והסתבר כי אינו עומד בדרישות מטען לטווח.

ההתקנות

במסוק היתה מערכת ARA-50 לביות על משואות תא"ג, אך החיל היה בהצטיידות במכשירי רינה ואלה לא הוקצו למבצע זה והבאים אחריו. לכן הותקנה מערכת שרה לחיפוש וביות על משואות, עבור הפינויים. כן הותקנה עבור הכוח מערכת קשר אזרחית ארוכת טווח מתוצרת מוטורולה.

כמו כן הותקנו בתאים מערכות התראה מפני שיגור טילים משני דגמים: ס.א. 2 ו- ס.א. 2 משופר.

מערכת תאורת המבנה ברוטור ובגוף היתה לעזר רב. את נורות הגוף הסתרנו בכיסוי שהותקן מאלומיניום והקטין קרינה נמוכה כך שלא נראה מהקרקע. לחיץ תאורת כן נסע נעול מטה סומן בכדי להוציאו בקלות בטיסה וכך לא תהיה תאורת מסוק נראית, זו מערכת נפרדת מתאורה חיצונית רגילה.


יסעןר 31,המסוק שאותו הטיסו מטס ובן פרץ במבצע.מסוק זה אבד במלחמת יום הכיפורים.

הכוח

קשה לי לאמת את הרכב הכוח כי לא בדקתי את הרכבו משיקולי ביטחון שדה. בכל זאת מכיון שהכוח התנייד קרקעית בג'יפ לנד רובר שנשא ציוד, קשה לתמוך בגירסה ש-17 אנשי צוות הוטסו בכל מסוק. לדעתי 4-5. משקל הצוות על ציודו במסוקי היה 4.6 טון.אחד מהצוות היה במסוק כשהכוח היה על הקרקע בשטח לצרכי קשר מתא המטען במוטורולה.מפקד הצוות שלי היה סגן אליק רון, אצל דגן סרן אבשה אשחר.

האימונים

הביצוע תוכנן תוך איסור שימוש באורות חיצוניים כלשהם ודממה אלקטרונית למניעת התגלות. את הניווט ביצענו בנפרד עקב הפיצול לנקודות נחית נפרדות וכעתודה, טרון ואני ניווטנו.

המשימה דרשה נחיתה בליל חצי ירח בשטח בדיוק טוב מ-100 מ'. במסוק טרם הותקנו מערכות עזר לניווט מדויק ולכן התבססנו על ניווט מגע בקריאת מפה תוך היעזרות בתצ"א של איזור הנחיתה. טרון ואני ביצענו מספר אימוני ניווט ששילבו אימון לצוות הקרקעי. טסנו מעל 3 שעות בגיחה כאשר יוסי ואני מתחלפים.בתחילת הניווט הנחתנו את הכוח ובסופו אספנו אותו.הגענו לרמה של מעבר מדויק מעל באר מים אחרי 15 דקות לג ללא אמצעי זיהוי ברוח קלה עד בינונית.

הביצוע

במועד המבצע עמדו לרשותנו חמישה  מסוקים אך צוותים מוסמכים היו רק השניים שביצעו. לשטח הטסנו מסוק שלישי חלופי באמצעות טייס ומכונאי מוטס בתא.
ירדנו לדעתי לטסה ולא אום חשיבה שם הוקם חפ"ק בראשות שר הביטחון דיין.

בעת חציית התעלה להנחתה בגובה סביב 3000 רגל להימנעות מנק"ל, ביצע  קורנס מטייסת האחת מעבר עם מבערים מעט צפונה לנו כהטעיית רעש. דרומה לנו ביצע אליעזר פריגת מפקד טייסת הדרקון המעופף תקיפת שטח בנפל"מ. מערכות ההתראה היו שקטות. הנחיתה בוצעה כמתוכנן בנקודות המרוחקות כמה מאות מטרים האחת מהשניה. הכוח נע לכיוון כביש סלול עליו היה מתוכנן לנסוע לכיוון היעד. רכב מצרי שנסע מול אבשה פעל לפי הנוהל המצרי- נסיעה בצד ימין ובעת גילוי תנועה ממול הדלקת אורות לשניה בכדי לזהות את התנועה. אבשה חשב שגילו אותו ומיהר לרדת בחופזה מהכביש ולברוח לחולות. המערך המצרי התעורר מהאירוע ורדף אחר הכוח שבאופן טבעי עסק כעת בהישרדות לפינויו וביטול המשימה. מכיוון שבגישה לנחיתה שפכנו עודפי דלק בכדי לאפשר משקל בטוח לנחיתה באבק, כשנשמעה קריאת החפ"ק לחזור ולאסוף את הכוחות כבר טסנו אחרי מעבר התעלה מזרחה ולכן נאלצנו לנחות בטסה לתדלוק טרם הפינוי. בפינוי היתה אש לעבר הכוחות אך חזרנו בשלום ללא בעיה ניכרת.

 
 
לייבסיטי - בניית אתרים