נכתב ע"י אבינעם מיסניקוב
 
בתאריך 30 במאי 90, הוזנק מטוס עגור מטייסת הגמל המעופף עקב דיווח על סירה חשודה הנעה אל חוף ניצנים.  את המטוס הטיס אל"מ ישראל בן חיים, מפקד בסיס שדה דב. אלו היו מחבלים מאירגון אבו אלעבאס. הם יצאו יחד עם סירות נוספות מספינה שיצאה מנמל בלוב, ומטרתם היתה להגיע לחוף תל אביב ולבצע פיגוע גדול. חלק מהסירות התגלו , אחת נלכדה בים ונוספת הגיעה לחוף ניצנים .

מספר בן חיים בראיון לביטאון ח"א:

"נודע לי על סירת המחבלים שמול חוף ניצנים, והקמתי קשר עם מרכז השליטה.המראנו כשאנחנו מקבלים מהבקר כיוון לעבר האיזור לבדיקת מטרה ימית חשודה. בדרך, ליד אשדוד ראינו ספינת דבור של חיל הים שטה במהירות, כשלפניה, במרחק כמה קילומטרים, שובל מים לבן-סימן לסירה מהירה מאד. טסנו לעבר הסירה וביצענו פניה שמאלית מעליה בגובה 500 רגל. במבט ראשון ראינו שזו סירת גומי גדולה וחמושה בכלים.

יושבי הסירה נופפו לנו לשלום וזה הגביר את חשדי.כולם, וללא יוצא דופן, נופפו לנו, והיה ברור לי שהם לא מטיילים תמימים. מטיסות ים שביצעתי בעבר, אני יודע שכשמדובר במטיילים, לא כולם מנופפים. יושבי הסירה לבשו בגדים כהים שמאוחר יותר התבררו כבגדי צלילה. ירדתי לטיסה בגובה נמוך לצורך בדיקה סופית של יושבי הסירה. התנהגות השייטים ועלי הנשק שזיהיתי על הסיפון לא הותירו כל ספק-מדובר במחבלים.

ברגע שכבר הייתי בטוח שמדובר בסירת מחבלים, הודעתי על כך לבקר ולחיל הים. בעבר היתי איש צי הסוחר וחיל הים, והתרשמתי מאד ממהירות השיוט של הסירה החשודה, מעולם לא ראיתי כלי שיט מהיר כזה. למרות ההכרות הטובה שלי עם הנושא, זה היה עניין של דקות מעטות עד שסירת המחבלים הגיעה לחוף.



הוספתי לדווח ללא הרף על מרחק הסירה מהחוף ועל כיוונה, אחר כך טסתי דרומה לכיוון איזור הנחיתה המשוער של המחבלים כדי לוודא שאין אזרחים באיזור. החוף מצפון היה מלא בנופשים וזאת למרות השעה המוקדמת. דיווחנו בקשר והפעלנו את כל מי שצריך. הזמן זחל. בסיטואציות כאלו כל דקה היא נצח. העגור הוא מטוס שמתאים לתמרונים חריפים במהירות נמוכה ומסוגל לבצע פניות ברדיוס קטן מאד. הוא אמנם לא מסוק, אבל אין ספק שמבין המטוסים הקלים הוא הקרוב ביותר למסוק. המשכנו לבצע יעפים בגובה נמוך, 50 מטר לכל היותר מעל לסירה כדי להפחיד את המחבלים.

אחרי שהסירה הגיעה לחוף,רצו המחבלים עם נשקם מזרחה, לכיוון הדיונות, והתחבאו מאחורי אחד השיחים. ספרנו אותם והודענו בקשר על מספרם המדוייק. ראינו אותם פושטים את חליפות הגומי שלהם. הם דיברו ביניהם ולפי דעתי הם התווכחו האם להיכנע או לא. לפתע יצאו מאחורי השיח חמישה אנשים, פנו מזרחה והחלו ללכת. ביצענו יעפים מעליהם עד שהרימו ידיים לאות כניעה. כל אותו הזמן שמרנו על קשר עיין עם השיח שמאחוריו התחבאו שאר המחבלים, כדי לוודא שלא יצאו משם מחבלים אחרים. בשלב זה הגיעו לחוף שני מסוקי קרב.אחד מהם ירה צרור לעבר חמשת המחבלים שנשכבו מיד, ושמר עליהם עד להגעת כוחות היבשה.

כיוונו את טייס המסק"ר השני לעבר השיח שמאחוריו התחבאו המחבלים. הוא ירה לעבר  שיח אחר. הודעתי לו שטעה וביצענו יעף נמוך מעל לשיח הנכון. הקוברה ירתה הפעם לעבר השיח הנכון שנדלק מיד."


זוג מסוקי צפע נוסף הוזנק מבסיס פלמחים והחליפו אותו . בן חיים נסק לגובה והחל להקיף את האיזור כדי לוודא שהמחבלים לא יתפזרו בשטח ושלט יתקרבו אזרחים.

על פעולתו זו, שמנעה פיגוע, זכה בן חיים לציון לשבח ממפקד חיל האויר אלוף אביהו בן נון.

 
לייבסיטי - בניית אתרים