נכתב ע"י סא"ל (מיל') עופר בן פרץ

עריכה:אבינעם מיסניקוב

לאחר אישור הצנזורה


כחלק מניסויי מסוק היואי קוברה (ראה המאמר ראשית מערך המסק"ר בח"א-חלק א' ) טסנו בתרגיל צבא ארה"ב בו הופעלו יחידות 7/17 ו- 1/9 של הדיביזיה השניה HELL ON WHEELS בפורט הוד בטקסס. אלה יחידות עלית מוכרות בכל רחבי צבא ארה"ב. זו הייתה הפעם הראשונה שטייסי מסוק ישראלים ביצעו טיסת זחילה NOE- NAP OF THE EARTH שאומצה בהמשך עקב יתרונותיה כטקטיקה בשימוש מסוקי ח”א. באותה הזדמנות הוגדרו מחדש שיטות טיסה בהסתר תוך שימוש בתוואי הקרקע כמסתור, כך שטיסה נמוכה הוגדרה לא מתחת 100 רגל מעל לפני השטח בקווים ומהירות קבועים, טיסה עוקבת שטח לא מתחת ל- 50 רגל תוך הקטנה למהירות סביב 60-120 קשר כתלות בשטח ותנאי ראות, יום ולילה, וטיסת זחילה בגובה מזערי תוך שינויי כיוון לאורך מכשולים, לצרכי הסתר וטיסה במהירות הגבוהה ביותר האפשרית לתנאי הטיסה ( בארה"ב כולל ליחוך צמחיה, כפי שהדגמתי בהמשך לרמטכ"ל מוטה גור כשישב מאחורי בבולקו 105.)

בנוסף על הצטיידות צפע א’ בלהבים משופרים לאחר מספר כישלונות להבים ראשיים בעת טיסה בוייטנאם (שבהם הוכפל שטח מגע ההדבקה בין שני חלקי הקורה הראשית), ובמקביל לצבא ארה"ב בדקנו להבים מרוכבות בביקור במפעל קאמאן בקונטיקט, ולאחר כשנה החלו להבים מגיעות  לצפע ב’.להבים אלה היו חזקות יותר, קלות יותר ובעלות יעילות אווירודינאמית גבוהה יותר, המתבטאת בשרידות גבוהה יותר, ביצועי נשיאת מטען לטווח משופרים, ותכונות אוטורוטאטיביות משופרות.



בסוף 1980 תוכננה רכישת טייסת צפע שנייה. הדגם החדש של צבא ארה”ב AH-1S היה מיועד אך לא מוכר בחיל לפרטיו. במרץ 1981 יצאנו יאיר קרן ואנוכי לפורט לואיס ליד סיאטל שבמדינת וושינגטון, בסיסה של דיביזית הצבא השביעית. זהו הבסיס הצבאי היפה ביותר שראיתי, מרווח מאוד, כולו דשא ועצים, המבנים בסגנון המאה ה-19 עשויים אריחי חימר אדום. האווירה בין הלוחמים שלא ראו עימות צבאי שנים ארוכות הייתה רגועה ונינוחה, וחלק ניכר מעיסוקם היה בפעילות חברתית ומשפחתית, בניגוד בולט אלינו, עתירי ניסיון מבצעי עדכני המוכנים לפקודה בכל עת.

לאחר טיסת היכרות יצאנו בדרך ארוכה דרך פורטלנד אורגון לכיוון מטווח יאקימה,  ובמהלכה טסנו בסמוך ומעל לשטח שנפגע בהתפרצות הגעש של הר סיינט הלנז כמה חודשים קודם לכן. היערות נשרפו ברובם, ונהר קולמביה רחב הידיים היה חסום בבוץ וגזעי עץ . ביצענו במטווח  יעפי ירי שונים בכל מערכות הנשק המתקדמות, שכללו מד מהירות כל-כיווני ומחשב פיצוי לזרימת האוויר והרוטור, שנועד לאפשר תמרון ושיגור רקיטות מדויק בריחוף ומהירות נמוכה. כן כלל המסוק מערכת עזר לניווט דופלר עם מחשב ניווט. המסוק נרכש בהמשך עבור הטייסת השנייה.

באותה תקופה הזמין וקלט צבא איראן תחת פיקודו של גנרל 4 כוכבים הוסרודאד כ-1000 מסוקים, חלקם יוצרו בחברת אגוסטה בשדה תעופה מלפנסה ובמפעל EMB שהקים בואינג בסמוך, ומרביתם בארה”ב. משלחת איראנית שכללה גם את מפקד ח”א מיג’ור גנרל מוחמד רבי, ובן אחיו של השאח, שהיה טייס קוברה בדרגת סרן ושלווה ע”י שליש צבאי בדרגת אל”מ, ביקרה בחצרים, והתפצלה בתחומי עניינה לקרב ומסוקים. כל האורחים נספו כחצי שנה אח”כ בעת הפיכת חומייני.


בל AH-1J של הצבא האיראני (Wikimedia Commons)

לפני כן טסתי בחברת בל טקסס על ה-AH-1J האיראני שהועתק מדגם צי ארה”ב, אך פותחה עליו ב-1976 מערכת נשק טאו בניהול שכני וידידי רס"נ מחיל הנחתים טרי קרוז. באותה הזדמנות טסתי על כל דגם מסוק שהוזמן מחברת בל ע"י האיראנים, כולל 214ST עבור השאח ואורחיו, שידיותיו מוזהבות, מושביו עור נמר ומהירות שיוטו קרוב ל-150 קשר.

 
לייבסיטי - בניית אתרים