נכתב ע"י אל"מ (מיל') דר' שמואל גורדון

באמצעות תשתית הפיתוח שואפים לתת תשובה לתמורות  שדה  הקרב   ולתפיסה האסטרטגית. לעתים פיתוח מוצלח מאד של אמצעי לחימה יכול לשנות את התפיסה האופרטיבית.

1. רקע

השאיפה להגיע לעורף האויב כדי לערער את תכניותיו ואיזונו, על מנת להשיג נצחון מהיר וחסכוני במערכה, קיימת משחר ימיה של המלחמה. עד למאה ה20- הנתיב לאיגוף היה דו-ממדי בלבד. עם הופעת כלי טייס בעלי כושר הובלת גייסות וציוד החל עידן האיגוף האווירי. השלב הראשון של איגוף אווירי היה בדרך של הצנחה. מאוחר יותר פותחו גם דאונים להנחתת כוחות. כיום מושתת עיקר מערך התובלה על מסוקים ומטוסי תובלה אשר מסוגלים לנחות על מסלולים קצרים ובלתי סלולים. בעשור זה ייכנס לשירות מטוס V-22 בעל שילוב תכונות של מסוק ומטוס תובלה. אמצעים אלו קובעים במידה רבה את תכונותיו, יתרונותיו ומגבלותיו של מבצע איגוף אווירי. איגוף הינו מבצע של החדרת כוחות לעורפו או אגפו של האויב לשם השגת מטרות ברמה האסטרטגית,האופרטיבית או הטקטית. איגוף אווירי הינו איגוף הנעשה בדרך האוויר כאשר כוחות אוויריים הינם דומיננטיים במבצע. ההבדלים העקריים בין איגופים ברמה אסטרטגית, אופרטיבית, וטקטית הינם:

1) מטרות האיגוף: כאשר המטרות הינן אסטרטגיות - האיגוף הוא אסטרטגי, כשהן אופרטיביות - האיגוף אופרטיבי וכן הלאה.

2) טווח האיגוף: לרוב עמוק יותר ככל שרמתו גבוהה יותר.

3) גודל הכח האוגף: ככל שהרמה גבוהה יותר משתתף כח גדול יותר.

4) משך שהייה בשטח: ארוך יותר כשהרמה גבוהה יותר. מאפיינים אלו הינם כלליים ואינם מחייבים בכל מקרה ומקרה.

איגוף אווירי אסטרטגי הינו איגוף שנועד להשיג מטרות אסטרטגיות, באמצעות כוחות אוויר בעיקר. לרוב מאופיין איגוף זה בטווח רחוק, כוחות גדולים, ומשך שהייה עצמאי בשטח - ארוך למדי. פרק זה יידון באיגוף אווירי אסטרטגי, אם כי מרבית הדברים נכונים גם לאיגוף ברמה האופרטיבית. איגוף אווירי טקטי  כולל כוחות קטנים והשפעתו מקומית, לכן לא יידון בפרק זה. להבא השימוש במונח איגוף אווירי פירושו איגוף אווירי ברמה האסטרטגית והאופרטיבית.

פרק זה ידון באיגוף אווירי מזוויות המבט ותחומי העניין של זרוע האוויר. לא יידונו סוגיות השייכות ללוחמה על הקרקע אלא כאשר יש בהן אזורי השקה או חיכוך עם זרוע האוויר. יחד עם זאת חשוב להדגיש כי יש מכנים משותפים בין איגוף אווירי, ימי ויבשתי.

נתחיל בכמה מושגים שישמשו אותנו בהמשך:

מבצע מוטס
: איגוף בדרך האוויר, כאשר מרכז הכובד הינו הכח היבשתי. המרכיב האווירי הינו בעיקר הטסת הכח ליעדו, ומתן סיוע לאחר מכן. לכן עיקר המשימות מוטלות על הכח היבשתי וכן הפיקוד עליהן.

איגוף אווירי: איגוף בדרך האוויר, המביא לידי ביטוי מכלול מערכתי של פעילויות אוויריות.  זרוע  האוויר  מהווה מרכיב  מרכזי  בביצוע  המשימות ובפיקוד  עליהן.

כוחות מוטסים: כוחות יבשה המובלים ליעדיהם במבצע מוטס.

שוני זה יתבטא במבנה הכח  ובסוגיית הפיקוד על המבצע. אבחנה נוספת בין שני המונחים היא כי מבצע מוטס הינו כל מבצע הכולל הטסת אנשים וציוד גם ללא חציית גבול. לדוגמא מבצע 'מגן המדבר' - Desert Shield - היה מבצע מוטס, שמטרתו העברת גייסות מאזור ידידותי אחד למשנהו. איגוף אווירי משמעותו רק מבצע הכולל כיבוש ראש גשר מעבר לחזית ולחימה מאתר ההנחתה. פרק זה דן בתפיסה של איגוף אווירי, המבוססת על כווני ההתפתחות של הטכנולוגיה הצבאית ויישומיה, על היכולות החדשות של זרוע האוויר אשר נובעות מכך, מול החולשות והמגבלות האינהרנטיות של מבצע מוטס מקובל, ומבנה כוחות מקובל כמו דיוויזיה 101 האמריקאית. לאחר שהוגדר איגוף אווירי אסטרטגי מהו, אפשר לתאר ביתר פירוט את התכונות והמאפיינים של כוחות מוטסים וכוחות אוויריים.

2. תפקידי מבצע מוטס ואיגוף אווירי.

   פתיחת אפשרויות נוספות להכרעה במערכה: איגוף אווירי עשוי לשבור סטגנציה בחזית העיקרית, להוציא את האויב משיווי משקלו, לשבש את תמונת המצב והערכת המצב שלו, לאיים על מרכיבים חיוניים ליריב כמו מרכזי שלטון, מקורות אנרגיה, וכדומה. באמצעות משימות אלו ניתן לפתח אפשרויות נוספות להכרעה במערכה לאחר שהוגדרה ההכרעה המבוקשת.

   הקניית גמישות מבצעית: יצירת מוקד לחימה נוסף ושימוש במימד האווירי, עשויים לשפר  את  גמישות  הפעלת  הכח  בצירופי  כוחות  חדשים  או  בכוונים  חדשים. הצבת האויב על קרני הדילמה: איגוף אווירי אסטרטגי מציב בפני האויב מספר סימני שאלה: מהי כוונת הצד האוגף, מהו המאמץ העיקרי שלו ומהן מטרותיו. חוסר מענה מובהק לשאלות אלו עשוי לגרום להיסוס  ואיחור בתגובה, ויאפשר לצד האוגף לבסס את הישגיו ולהשיג לפחות חלק ממשימותיו בטרם יתעשת היריב.

   יצירת מחויבות של האויב לשתי חזיתות: איגוף אווירי עשוי לגרום לאויב לפזר את כוחותיו בין החזיתות הקודמות לבין החזית החדשה שנפתחה בעורפו. פיזור הכוחות יאפשר להשיג יתרון כח בגזרה נבחרת, ודרכה להשיג יתרון או הכרעה במלחמה כולה. היריב לא רק שיפזר את כוחותיו, היווצרות איום חמור למדי בעורפו יחייב אותו להסיט כוחות ומשאבים כדי לבלמו ולהשמידו. מחויבות זו נוספת למחויבותו לחזיתות המרכזיות. ככל שהיריב מחויב ומסובך באזורים שונים, כך ניתן להשיג יתרון משמעותי בגזרה נבחרת.

   השגת קלפי מיקוח לאפשרות של קטיעת מלחמה: רק מלחמות מעטות במאה ה-20 הסתיימו בהכרעה מוחלטת כמו מלה"ע ה-2. תופעה נפוצה היא שמלחמות נקטעות במהלכן בטרם הגיעו להכרעה שלמה. לרוב מסתיימות המלחמות בהפסקת אש (כפויה או מרצון ). דוגמאות לכך הן מלחמת קוריאה, מלחמת יום כיפור ומלחמת המפרץ. צד הרוצה לשפר את עמדותיו וקלפי המיקוח שלו לקראת הפסקת אש קרובה, עשוי לנסות להשתלט במהירות על שטח חיוני של האויב באמצעות איגוף אווירי. מהלך כזה חוסך לו את הצורך בניהול קרב הבקעה יקר דרך חזית המוגנת היטב.

   חסכון בכח הדרוש להשגת מטרות אסטרטגיות: ע"י דילוג מעל לאזור המוקשח של החזית היישר אל המטרות האסטרטגיות, אפשר לתפוס אתרים, עמדות, או מערכי לחימה כמו ש"ת, מוצבי שליטה, מערכי טק"א, בעלי חשיבות אסטרטגית, בשחיקה מעטה יחסית לזו הכרוכה במסע כיבוש יבשתי.

   יצירת מכפיל כח: אחת ממטרות האיגוף האווירי הנה להשיג מטרות מלחמה או מערכה ברמת עלות?יעילות טובה יותר על סמך הנחה חבויה כי בדרך זו ניתן למצות טוב יותר את הכח ולהפיק יתר תועלת מכל יחידת לחימה.

   הפתעה אופרטיבית. לכאורה כח מונחת מהאוויר סובל מנחיתות אינהרנטית. הדרך לפצות על כך, למנוע את השמדת הכח ולהשיג את מטרות המערכה, צפונה בתכנון המערכה ובעיקר במיקום  ומועד ההנחתה. הגורם הדומיננטי בהצלחת איגוף אווירי הינו ביצירת הפתעה אופרטיבית או אסטרטגית. הפתעה זו תושג ע"י הנחתה במועד לא צפוי, ובמועד בו היערכות היריב ומצב המערכה יגבילו מאד את יכולתו להקצות כוחות לעבר האיגוף, ויתרה מזאת, הקצאת כוחות לעבר האיגוף עשויה לגרום להתמוטטות זירה חיונית אחרת. כדי לאלץ את האויב להפנות כוחות יש להנחית את הכח באזור לא צפוי, שם יהווה איום משמעותי ביותר על אינטרס, מערך צבאי, אתר חיוני ביותר או במקום שבו עצם נוכחותו היא בבחינת איום חמור ליריב, כך שלא יוכל להזניח את האתגר שיוצר האיגוף האווירי. אזור ההנחתה רצוי שיהיה מדולל מכוחות כדי שהכח יוכל להתבסס וליצור את האיום הנדרש. מיקום האתר חייב להתחשב ביכולת זרוע האוויר להגיע אליו, לנחות בו, ולהקים 'ראש גשר' אווירי סביר. ולבסוף, לקיים עליונות אווירית מעל אזור הקרבות והפרוזדור אווירי בדרך אליו. לדוגמא: בניתוח מבצע "גן השוק", אחד המבצעים המוטסים הידועים ביותר, טוען מפקד אחד הכוחות המוטסים, גנרל ארקהארט כי השגיאה הבסיסית של המבצע היתה בחירת אזור נחיתה לא מתאים.

3. חולשות עקריות של כוחות מוטסים.

אופי השימוש באמצעים אוויריים נובע מתכונותיהם העקריות של כוחות מוטסים .

תכונות אלו כוללות:

עוצמת אש חלשה יחסית: אמצעי תובלה אוויריים מוגבלים במשקל ונפח אמצעי הלחימה שהם מסוגלים להעביר. לכן מוגבלת יכולתם להוביל טנקי מערכה, תותחים מתנייעים לטווח ארוך ובעלי קוטר לוע גדול. ככל שהמשקל גדול יותר כן ניתן להצטייד בפחות דלק לטיסה ומתקצר טווח מטוסים ומסוקים. כמו כן מוגבל קצב הובלת תחמושת וחימוש, כך שעוצמת האש מוגבלת בטווח, בקצב וכן ביכולת השמדה. יחד עם זאת, מערכות נשק מונחה מדויק שמשקלן נמוך יחסית, הולכות ותופסות מקום חשוב בצבאות מודרניים, ומאפשרות לכח מונחת להצטייד במשגרים קלים ובנש"ם ארוך טווח יחסית, בעל כושר דיוק וחדירה כנגד מרבית סוגי הרק"ם.

ניידות מוגבלת לאחר הנחתה: בעוד שיכולת תמרון אסטרטגי של כח משולב לצורך איגוף אווירי הינה גדולה ביותר, הרי שלאחר נחיתתו, אובד לו כמעט לחלוטין כושר זה. הספיקה הנמוכה יחסית של הובלה אווירית, מגבילה את  מספר כלי הרכב והרק"ם, וכתוצאה  מכך  מוגבלים  במידה  רבה  גם  ניידותו  וכושר  התמרון  הטקטי  שלו.
 
'קוצר הנשימה' של הכח. קצב צריכת חימוש, דלק וחלפים חיוניים להמשך הלחימה, עלול לעלות על כושר האספקה של הובלה אווירית. אחת הדרכים לוויסות קצב הלחימה הינו הגבלת מטרות המערכה ויעדי הקרבות. לכן אפילו הבסיס של המערכה - מטרותיה - נקבעות לפי מגבלות זרוע האוויר.

שרידות נמוכה יחסית: רק"מ כבד פירושו לא רק תמרון וכח אש אלא גם שרידות טובה. חסרונו של רק"מ גורם לכך שהכח הינו פגיע יותר וחשוף לחימוש כבד של האויב. מגבלות הנשיאה של אמצעי תובלה אווירית מצמצמים מאד את האפשרות להוביל רק"מ כבד במספרים גדולים. יתר על כן, מיגון רק"מ יביל אוויר הינו לרוב נחות משל רק"מ סטנדרטי. נוסף לכך, קשה לכח מונחת לבנות בזמן קצר ביצורים וסוללות להגנה, עקב מחסור בציוד הנדסי,  בחומרים,  ומחסור בזמן  הכנה לקראת מתקפת אויב צפויה.

קוים חיצוניים לצבא האוגף - קוים פנימיים ליריב: במרבית המקרים יוצר איגוף אווירי מערכת קווים חיצוניים לאוגף, עובדה המחמירה את הקשיים הלוגיסטיים. לעומת זאת היריב נהנה ממערכת קווים פנימיים אשר מאפשרים לו להניע כוחות במהירות בין החזיתות, וכן לקטוע את קווי האספקה החיצוניים-אוויריים של הכח האוגף, אשר פגיעים יותר מקווי אספקה אחרים.

מגבלות גודלו של הכח: המטרות של איגוף אווירי אסטרטגי מוגבלות רק ע"י דמיונו של המתכנן וגודל הכח העומד לרשותו. מגבלות ההובלה והיכולת להגן עליה, הן שמגבילות את גודל הכח. מצד אחד, כדי לייצר איום אסטרטגי יש להנחית כח חזק וגדול, מאידך כח גדול זקוק לאמצעים אוויריים גדולים שיש לגזור אותם מתפקידים אחרים.  ככל שהכח המונחת לצורך מבצע אסטרטגי, הינו קטן יותר, כן עלולים להתחזק הסיכונים לקיומו. אם כן במספר רב של מאפיינים בסיסיים - מתאפיין הכח המונחת בנחיתות יחסית לכח יבשתי רגיל העשוי להתייצב כנגדו.

תלות מירבית בזרוע האוויר: אחת המסקנות הנובעות מתיאור מאפייני כח מונחת מהאוויר הינה תלותו המוחלטת בזרוע האוויר. לא רק לשם הובלתו לאתר ההנחתה, אלא גם להובלת אספקה, להגנה מהתקפות אוויר של היריב, לסיוע התקפי ולחילוץ נפגעים. דוגמא קלאסית להשתתפות דומיננטית של זרוע האוויר במבצע הנחתה הינו ההשתלטות על נורבגיה באפריל-מאי  .1940 התלות של כח מוטס בזרוע האוויר מובילה לתאור מאפייניו של כח אווירי המשתלב באיגוף אווירי.

התכונות הבולטות של כוחות מוטסים הינן אפוא רשימה של מגבלות, של חולשות ושל חסרונות. המגבלה העיקרית הינה חוסר יכולת התקפית. לאחר שכח מוטס תופס את יעדו, אמצעיו ויכולותיו מספיקים רק לניהול קרב הגנה. היטיב לתאר זאת אחד המפקדים והמומחים למבצעים מוטסים:

"הטקטיקה הבסיסית שנקטו כל הארצות ... היתה התפיסה של 'הלום והחזק', לפיה הסתערות אווירית התחלפה במהרה בהגנה נייחת של היעד. ... הכח המוטס נע ללא ציוד רב, ללא עוצמת-אש רבה ועם מעט מאד כלי רכב יבשתיים, ומשום כך דמו כוחות אלו בהגיעם לקרקע, לברווזים ללא אגם .


4.הפרדוקסים של מבצעים מוטסים

לעומת היתרונות הצפונים באיגוף אווירי, יש למבצעים מוטסים אשר מתבססים על כוחות יבשה מספר חסרונות. חסרונות אלו הינם כה משמעותיים עד כי הם מטילים בספק ומערערים את נחישות קובעי ההחלטות להרשות מבצעים כאלו. חולשתם ופגיעותם של כוחות מוטסים גורמים לתופעה פרדוקסלית לפיה עשוי מבצע מוטס להגיע לתוצאות הפוכות ממטרותיו. עצם הנסיון להשיג את מרבית המטרות אשר לשמן מופעל מבצע מוטס, טומן בחובו סיכונים חמורים ופתיחת חלון הזדמנויות ליריב להשיג מטרות דומות. אם כן קיימים מספר פרדוקסים אינהרנטיים למבצע מוטס, להלן כמה מהבולטים ביניהם.

פיזור המאמצים של האוגף במקום של היריב.
אחד מעקרונות המלחמה המוכיח עצמו חדשות לבקרים, הינו עקרון ריכוז הכח. אחד היעדים של מבצע מוטס הינו לפזר את כוחו של היריב וליצור יתרון במערכה העיקרית. אולם איגוף ברמה אסטרטגית ואופרטיבית מחייב את האוגף לפצל את כוחו שלו. המאמץ לקיים כוח שנחת בעורף האויב בולע לאין ערוך יותר משאבים מאשר המאמץ להתגונן מפני כוח נוחת. כוח מונחת צורך משאבים אוויריים ניכרים ביותר - של מטוסי תובלה להספקת הכוח הנוחת ולחילוצו בעת הצורך, מטוסי תקיפה למתן סיוע קרוב לכוח המונחת, אשר סובל ממחסור חמור בנשק כבד, ומטוסי ירוט להגנה עליו מפני מטוסי האויב. יתר על כן, מטוסיו של הכוח הנוחת "קצרים" יותר בדלק ממטוסי האויב משום שהם פועלים עמוק בתוך שטח עוין, ומערכות מודיעין, התרעה ובקרה שלהם יעילים פחות בטווחים כאלה. מדובר אפוא בנחיתות איכותית, שעליה יש לפצות באמצעות כמות.

המסקנה: הצד שמבצע איגוף אסטרטגי נכנס בדרך כלל למחויבות גדולה ביותר - בייחוד בתחום האווירי - מאשר הצד המתגונן. לכן הפיצול בכוחו חמור יותר מאשר הפיצול בכוחו של המתגונן. לכן, מבצע מוטס עלול לגרום לפיצול כוחות ופיזור המאמץ, ולפגוע בצורה משמעותית ביותר ביכולת הצבא, למלא את משימותיו העקריות.

יצירת מחויבות עצמית לשתי חזיתות.
אחת ממטרות האיגוף האווירי הינה לחייב את היריב להקצות כוחות ניכרים להתמודדות עם הכח האוגף ו'להשתדך' עימו לקרב ממושך וכך להקל על הכוחות בחזית העיקרית למלא את משימותיהם, (התקפיות או הגנתיות). המטרה הינה בעלת תקפות לוגית, לכאורה היריב אינו יכול להתעלם מהמערכה האוגפת, שומה עליו להקצות כוחות לפחות כדי לעקר את עוקצו של האיגוף. אולם באם האיגוף אינו נושא עימו איום קיומי או חיוני, תהיה מחויבות היריב מוגבלת למדי.

לעומת זאת, הצד שמבצע את האיגוף יוצר מחויבות חזקה שאיננה ניתנת לחלוקה. יהיה עליו להקצות עבורו את מלוא אמצעי התובלה הדרושים כדי לתספק אותו, לתחזק את 'מכונת המלחמה' שלו ולפנות את נפגעיו. יתר על כן, המחויבות אינה רק כדי לקיים את הכח אלא גם כדי לפנותו באם יתברר כי אינו מסוגל להחזיק מעמד נוכח כוחות עדיפים. אי לכך שומה על מפקד הצבא האוגף לשמור עתודה גדולה של אמצעי הובלה לשם פינוי מזורז של הכח בטרם יילכד. המחויבות אינה לוגיסטית בלבד. כח אוגף עלול להיתקף באורח אינטנסיבי ע"י מטוסי תקיפה ומסוקי קרב של היריב, לכן יידרש חיל האוויר להקצות מטוסי יירוט להגנה על הכח ושמירה על שמים נקיים מעליו. כיוון שמערכת התרעה ובקרה לטווחים של איגוף אסטרטגי אפשרי, הנה פחות יעילה  מזו המיועדת להגנת הכוחות בחזית הקרובה - יידרש מספר רב של מטוסים להגנת הכח האוגף. מטוסים אלו יילקחו ממשימות חיוניות אחרות ויקטינו את הסכויים להשיגן בזמן קצר ובאבדות מעטות.

תכונותיו של מבצע מוטס : חזית של 360 מעלות, טווח אש וכח אש מוגבלים, אורך נשימה קצר, וכדומה, מחזקים את הצורך בהשתתפות אווירית לתקיפה והשמדת כוחות אויב. למותר להוסיף את המחויבות להספקת מודיעין עדכני ואמצעי פיקוד על הכוחות, שלא תמיד ניתן לתת לה כיסוי. לכן במקרים רבים הצבא המבצע איגוף נכנס למחויבות גדולה מזו של היריב. ככל שירחק טווח האיגוף כן תגדל המחויבות לחזית שניה, ויגדל הקושי לתת לה כיסוי.

מתן קלפי המיקוח ליריב.
איגוף שנועד להשגת קלפי מיקוח עלול להפוך בעצמו לקלף מיקוח בידי היריב. עם תום מעשי האיבה, יהפוך הכח האוגף לכח במצור.  יתכן שלא יינתן להמשיך בהעברת אספקה אליו, והוא יהפוך לנטל שיש 'לשלם' תמורת ההרשאה להחזירו לשטח המדינה באם לא ייוצר פרוזדור יבשתי עם הכח האוגף לפני הפסקת האש, עלול הכח הנצור להפוך לקלף 'אס' בידי היריב.

חסכון בכוח הופך לבזבוז.
אחת ממטרות האיגוף האווירי הנה להשיג מטרות מלחמה או מערכה ברמת עלות? יעילות טובה יותר על סמך הנחה כי בדרך זו ניתן למצות טוב יותר את הכח ולהפיק יתר תועלת
מכל  יחידת  לחימה.  אפשר  לבחון  הנחה  זאת  מנקודת  המבט  של  בניין  הכח: מבצע מוטס הינו אופי לוחמה ייחודי למדי (כפי שתואר קודם לכן). מגבלות טווח, משקל ולוגיסטיקה מאלצים פיתוח והצטיידות באמצעי לחימה ייחודיים כגון רק"מ יביל אוויר, מערכות שליטה ומודיעין לטווחים רחוקים. ייחודם של אמצעים אלו עבור מבצע מוטס, מעלה את מחיר הפיתוח, הצטיידות, אחזקה והכשרת מפעילים. מבצע מוטס הינו משימה קשה ומורכבת יותר ממשימות שגרתיות. לכן נדרשות יחידות העלית לשם ביצוע מוצלח. יחידות העלית 'יונקות' נתח נכבד מפוטנציאל כח האדם המעולה העומד לרשות הצבא. כמו כן נדרש אימון אינטנסיבי ויקר כתוצאה משילוב מתמיד של מטוסים מסוגים שונים.

בניית כח למבצע מוטס היא יקרה למדי, למרות זאת הכח שנבנה הינו כח שאינו גמיש (וורסטילי) להפעלה למשימות אחרות  מכיוון שמגבלותיו הופכות אותו לנחות - הן מבחינת מיגונו והן מבחינת כח האש שלו - מול עוצבות משוריינות בחזית. אין לדעת מהו הסיכוי להפעלת מבצע מוטס אסטרטגי במלחמה שאין יודעים איזו צורה תלבש, לעומת זאת הקצאת המשאבים על חשבון הקצאות אחרות, הינה משמעותית ומוגדרת היטב. קיים סיכון סביר שהקצאת משאבים זו לא תבוא כלל לידי מימוש במלחמה. לכן יש לבחון היטב את ההנחה החבויה שמבצע מוטס הינו חסכוני מבחינת בניין הכח למלחמה. אם כן, מערכה שמקורה במבצע מוטס אינה בהכרח חסכונית מבחינת המשאבים, ההפך הוא הנכון, היא דורשת הקצאת משאבים ניכרים בעיקר של זרוע האוויר, למשך זמן ניכר. כדאיות ההשקעה מול הסיכונים הכרוכים בה תלויים ביתרונות שניתן להשיג ברמה האסטרטגית והאופרטיבית.

ממכפיל כח למכפיל חולשה.
נחיתה בעומק השטח נחשבת לאיום רב עוצמה, משום שהעורף מכיל שפע של מטרות אסטרגיות רגישות מאוד. עצם האיום בנחיתה מחייב את האויב להקצות כוחות גדולים להגנת העורף. אולם לאחר הנחיתה באים לידי ביטוי דווקא מרכיבי חולשתו של הכוח הנוחת: מחסור בנשק כבד, בכלי-רכב - משוריינים ורכים - במודיעין, תלות מוחלטת בהספקה מהאוויר שהיא תמיד מוגבלת בהיקפה וכ"ו. כתוצאה ממרכיבי חולשה אלו של כח מוטס, אשר גורמים לנחיתות מהותית מול כח סטנדרטי של היריב, עלול מבצע מוטס להוות מכפיל חולשה במקום מכפיל כח.

כח מוטס בעל יעוד התקפי מסוגל רק לקרבות הגנה.
גורם דומיננטי להצלחת מבצע מוטס הינו אופי המשימות שיוטלו על הכח המונחת. יש לזכור כי לעתים קרובות תהפוך התמודדות בין כח מונחת לכח הפועל נגדו, למירוץ של צבירת כח. במידה שהאיגוף אכן יהווה איום רציני, ינסה היריב לרכז כוחות כדי לכבוש את אזור ההנחתה בטרם יתבסס בו ראש הגשר אווירי. לעומת זאת, תכנית האיגוף אמורה לכלול צבירת כח מהירה על הקרקע להתגוננות מפני התקפת-נגד אפשרית של היריב. נחיתותו האינהרנטית של הכח המונחת בעוצמת אש, ניידות ותמרון מחלישות את יכולתו ההתקפית  מול כוחות משוריינים עדיפים שהיריב עשוי לרכז כנגדו. לעומת זאת, באם תפקידו של הכח יהיה להתבסס בשטח שולט או מוגן באופן טבעי,  ומשם לאיים על יעדיו האסטרטגיים, יוקל עליו לערוך מערכה הגנתית למרות חולשותיו. מובן שהתכנון של כל איגוף ואיגוף מותנה בתנאים המיוחדים לו.

תפקידי מערכה של מבצע מוטס הינם התקפיים מהיבט אסטרטגי-אופרטיבי, אולם ההיבטים הטקטיים של הפעילות לאחר הנחתה והתבססות בשטח, הינם לעתים קרובות הגנתיים עקב חולשותיו של הכח המונחת. האפקט ההתקפי מושג מעצם טבעה של ההנחתה ויצירת האיום האסטרטגי. בעוד שהמאבק לשם קיום האיום בעוצמה גבוהה הינו לעתים קרובות הגנתי ביסודו. הכללה זו הינה בערבון מוגבל, לעתים עשוי היריב לטעות בהערכת עוצמת הכח המונחת, מטרותיו ואופי האיום שהוא מהווה. כתוצאה מכך עשוי הוא שלא להקצות כוחות חזקים ועדיפים לחיסול הכח המונחת או לפחות 'להצמידו לקרקע'. במקרה כזה, יתכן שהכח המונחת ייהנה מעדיפות כח באזור וינצל זאת למהלך התקפי מוגבל. כמו כן, יתכן שהיריב לא יבין את חשיבות עליונות אווירית מעל אזור ההנחתה ונתיבי האספקה אליו.

5.טכנולוגיה, אמצעי לחימה ואיגוף אווירי.

כמה מההתפתחויות הדרמטיות בטכנולוגיה ובאמצעי הלחימה יש להם משמעות מיוחדת עבור איגוף אווירי שכן  הם מפצים על החולשות האינהרנטיות של כח אוגף. ראשית המהפכה באמצעי ההובלה האוויריים: "התפתחות הניידות החדשה לצרכי קרב היבשה היא ברובה היסטוריה של התפתחות הטכנולוגיה, שתחילתה בשיפורי המטוס. .." (גאלבין 1972. עמ' 161).כמה מאמצעי לחימה אלו, כמו נש"מ, מזל"טים ומערכות תקשורת וניווט, מצטיינים במשקל קל יותר מהאמצעים הקודמים להם. מאחר שאמצעים אלו הולכים ותופסים חלק מתפקידיהם של אמצעים קיימים כמו טנקים וארטילריה, גם בכוחות יבשה רגילים, הרי  שעשוי  להיווצר  מאזן  יכולות  חדש  בין  כחות  איגוף  אווירי  ויריביהם:

מסוקים: עד תום מלחמת העולם הששנייה בוצעו מבצעים מוטסים באמצעות הצנחה.טכניקה זו הייתה גדושה במגרעות: בשלב הצניחה היה הכוח פגיע מאוד וחסר כל יכולת להילחם ולהגן על עצמו? קשה מאוד לדייק בהצנחה ולהנחית את הכוחות במקום שתוכנן מראש.הפיזור של הכוחות המוצנחים הוא גדול, ולאחר ההצנחה יש צורך בזמן ארוך להתארגנות. פגיעותו של הכוח בשלב ההתארגנות גדולה מאוד ונופלת אך במעט מפגיעותו בשלב ההצנחה. ההצנחה מבטלת במידה מסוימת את גורם ההפתעה ונותנת לאויב שהות
קצרה להתארגן נגד האיום, ולפעמים אף להשמיד את הכח המוצנח. רק במקרים ספורים הצליחו צנחנים לנחות במדויק ובמרוכז על יעדם, כמו ההצנחה על האי קורג'ידור בעת כיבוש הפיליפינים במלה"ע השנייה.  המהפך הגדול באפיו של איגוף אווירי חל כאשר המסוקים הוכנסו לשימוש כאמצעי תובלה של כוחות וציוד. נוצרה אפשרות להנחית כוחות במרוכז בדיוק באתר הנדרש, יחד עם כלי רכבם וציודם היחידתי, כך שהלוחמים יכולים להתחיל בלחימה מיד עם הגיחם מבטן המסוק. הציוד המועבר באמצעות מסוקים מגיע אל יעדו בלי להינזק.  יתר על כן, מסוקי תובלה הם לא רק תחליף לכלי-רכב, שמצויים בצמצום רב בידי כוח מוטס, אלא אמצעי תובלה שעולים בניידותם ובגמישותם על כלי-רכב. מסוקי קרב הם כח אש עדיף אפילו על שריון כבד, שבדרך כלל אינו מצוי בידי כוח מוטס. המסקנה היא אפוא, שהמסוקים מאפשרים לאיגוף האווירי לעבור מטקטיקה הגנתית לטקטיקה התקפית (גאלבין 2?19. עמ' 161). זאת  בזכות  כוח  האש,  הניידות  והתימרון  שהם  מקנים  לכוח  המונחת.
 
מסוק ינשוף של ח"א בעת הדגמת הנחתת כוחות בטקס סיום קורס טייס 2009
(צילום:ניר בן יוסף)

נשק מונחה מדויק מנגד: נשק מונחה מדויק הינו האמצעי העיקרי שמאפשר לאיגוף אווירי לפצות את עצמו על כוח האש העדיף של האויב. הפיצוי מושג לא רק הודות לדיוקו הרב של נשק זה, אלא גם הודות למשקלו ולנפחו המצומצמים בהשוואה לכמויות חימוש סטטיסטי. שיגור הנש"מ מחוץ לטווח האיומים על המשגר הינו תרומה ייחודית לשרידות הכח האוגף.

אמצעי סיוע ללחימה: יכולת תמרון מודרנית בשדה הקרב אינה מותנית רק בכלי הובלה ומקורות אש אלא גם באמצעי  פיקוד ולוחמה אלקטרונית המסוגלים לשלוט בכוחות ולנוע בקצב שלהם. כוחות מוטסים בצבאות מודרניים, מצוידים במסוקים ומטוסים ייעודיים לתפקידים אלו, אשר הופכים את יכולת התמרון הנומינלית ליכולת מבצעית כוללת. אמצעים נוספים כגון תקשורת לווינים וניווט לוויני (GPS), מעניקים יכולות משופרות יחד עם משקל נמוך מאד.

מל"טים ולווינים ללוחמת המידע: בעבר היו אמצעי סיור ואיסוף מידע משני סוגים.האחד, אותם אמצעי איסוף מוגבלים וישנים שנמצאו ברשות הכוחות בשטח, והשני, אמצעי איסוף בידי פיקוד גבוה. אמצעים אלו הנמצאים בתהליך של מודרניזציה כגון מידע מלווינים, עשויים לספק לכוחות האיגוף האווירי מידע פרטני בזמן קרוב לאמיתי. כיום ועוד יותר בעתיד, יתפסו מערכות מודיעין קלות משקל כמו מזל"טים, תפקידים חיוניים בהשגת מידע על האזור אשר מעניין את האיגוף האווירי.

לוחמה בלילה ובתנאי ראות קשים: הודות לפיתוח מואץ של אמצעים ללוחמה בלילה ובתנאי ראות קשים הולכים ונפתחים תחומים חדשים לאיגוף אווירי. מבצעי איגוף אווירי בתנאים כאלה מקילה על השגת הפתעה ושיפור יכולת ההישרדות שלו, יש לזכור כי מבצעי איגוף אווירי מעדיפים להפעילו כאשר תנאי הראות גרועים כדי להשיג אפקט הפתעה  מירבי  ושרידות  מיטבית.  לכן  היזקקותם  לאמצעים  אלו  רבה  מאד.

מיגון: עד שנות ה-80 אמצעי המיגון העיקרי של רכב היה תוספת שריון. טנקים הכפילו את משקלם מתום מלה"ע ה-2 עד להופעת טנקים כמו M-1 'ומרכבה'. פיתוח מיגון ריאקטיבי  ואקטיבי  מאפשרות ייצור  רק"מ יביל-אוויר  קל  ובעל  מיגון  משופר. ניתן לטעון שאמצעי לחימה אלו עלולים להיות גם בידי היחידות שיישלחו לבלום את היחידות המוטסות, כך שלכוח המבצע את האיגוף האווירי לא יהיה כל יתרון. נגד טיעון זה ניתן להעלות שני טיעונים הסותרים אותו:

1) מאחר שרוב האמצעים הללו מסייעים לשיפור יכולתן של הפלטפורמות האוויריות בתחומי תובלה, אש, תמרון, מודיעין, פיקוד, בקרה, תקשורת וחילוץ, הרי שהם מקנים יתרון גדול יותר ליחידות איגוף אווירי מאשר ליחידות יבשה.

2) ציוד חדיש מגיע קודם כול ליחידות עילית - ובכלל זה ליחידות איגוף אווירי - ורק בשלב הרבה יותר מאוחר ליחידות עורפיות דוגמת אלה שייאלצו להתמודד נגד איגוף אווירי. לכן טובים סיכוייהם של היחידות המוטסות להיתקל באויב שציודו נחות משלהן.

6. תכונות כח איגוף אווירי.

באיגוף אווירי, ממלא כח אווירי תפקידים מרכזיים וחיוניים ביותר, לכן מאפייני הכח האווירי הם חלק אינטגרלי מהתכונות והמאפינים של איגוף זה.

חדירה עמוקה לשטח היריב, במהירות גבוהה: איגוף אווירי מאפשר חדירה עמוקה מאד לשטח היריב, במהירות גבוהה, יחסית לכל איגוף יבשתי או ימי. לשתי תכונות אלו יש חשיבות יתרה שכן במידה רבה יש פונקציה ליניארית או אפילו אקספוננצילית בין עומק החדירה ומהירות החדירה, לבין עוצמת ההפתעה והיכולת להוציא את האויב מאיזונו. המדדים העיקריים של כושר ההובלה הינם משקל ונפח המטען, וכן מהירות העברתו ליעדיו. כמו יכולות אחרות של זרוע האוויר גם כושר ההובלה האווירי הולך ומשתפר, ברם למרות השיפורים עדיין נחותה ביחס ליכולת יבשתית וימית, היכולת האווירית להעביר מטענים כבדים )כדוגמת טנקי מערכה( במספרים גדולים, לטווחים ארוכים.

צורך בעליונות אווירית: שימוש בתובלה אווירית מחייב מספר תנאים יסודיים לשם הפעלתו היעילה ברמת שחיקה נמוכה. תנאים אלו כוללים השגת עליונות אווירית באזור האיגוף ולמשך המערכה כולה. משך הזמן הנדרש הינו בעל חשיבות רבה, שכן לאחר הנחתת הכוחות שומה על כח התובלה האווירי להעביר אספקה חיונית ליכולתו של הכח להילחם ולקיומו הפיסי. אספקה חיונית זו כוללת חימוש, דלק, מים, חלפים, תרופות ומזון. ללא מרכיבים אלו נדון הכח המונחת לאובדן במוקדם או במאוחר. כדי להשיג עליונות אווירית, יש לפעול כנגד מערכי טק"א ומטוסי יירוט של האויב. ככל שמרחק האיגוף מהגבול יהיה גדול יותר כן יגדל המאמץ שזרוע האוויר תהיה חייבת להקצות לכך. הגורמים העיקריים יהיו הקטנת המטען המועיל שמסוקים ומטוסי תובלה יוכלו להוביל  (מכיוון שייאלצו לשאת יותר דלק), וכן משך השהייה - 'הזמן המועיל' - של מטוסי יירוט ותקיפה בעומק שטח האויב.

יתרה מכך, ככל שמתרחקים מהגבול, פוחתת היכולת להשיג מידע על האויב, והיכולת לשלוט ולפקד על הכוחות. כתוצאה מכל אלו, בעוד שהאפקט של האיגוף עשוי להתחזק ככל שמעמיקים אל לב שטח האויב או קרוב לצמתים החיוניים שלו, כך תצטרך הזרוע האווירית להשקיע מאמץ גדול יותר להשגת העליונות האווירית.

מזג-אוויר. איגוף אווירי מוצלח מותנה ביצירת תנאים קרובים למיטביים להפעלת כח אווירי. לכן חשוב מאד לזכור את רגישותו של כח אווירי למזג אוויר ותנאי ראות. מכשול כמו מזג אוויר גרוע מאד, עלול לגרום לקטיעת מבצע איגוף אווירי בעודו באיבו, ללא יכולת לחלץ כח שכבר הונחת, בבחינת 'לא לבלוע ולא להקיא'. למרות כל פריצות הדרך הטכנולוגיות  עדיין מגבילים תנאי מזג האוויר את הפעילות האווירית במידה משמעותית. למימד הזמן יש חשיבות קריטית בהקשר זה: כאשר מתוכנן מבצע קצר, כגון תקיפת מוצב שליטה, נמל או שיירת כוחות, ניתן למצוא 'חלון זמן' בן מספר שעות להשלמת המבצע. לעומת זאת, מבצע איגוף אווירי הינו ממושך יחסית, הרבה מעבר ליכולת חיזוי מזג האוויר. לכן, קיים סיכון תמידי שהקטע הראשון של המבצע - הנחתת הכוחות - יסתיים במזג אוויר סביר, אולם לאחר מכן 'ייסגרו השמים'  עקב סופה וגשמים, ומטוסי תובלה לא יוכלו להעביר לכח אספקה חיונית. הכח המונחת עלול לאבד את יכולתו להילחם ולהישרד, אך תנאי מזג אוויר קשים ימנעו בעד כח התובלה מלפנותו בטרם יוכרע. תרחיש כזה ממחיש את הסכנות הקשורות בהשתנות בלתי חזויה של מזג האוויר. ככל שמערכת איגוף אווירי תתמשך, כך עולה ההסתברות לסיבוכים עקב תנאי מזג האוויר.

כיבוש שדה תעופה - כאשר ניתן לנחות על מסלול תקני כמו בכל שדה תעופה בין-לאומי, גדל כושר ההובלה בסדר גודל בערך. מכיוון שניתן להשתמש במטוסי תובלה כבדים ובמטוסי מטען אזרחיים. במטוסים כאלו ניתן להוביל כמעט כל מטען נדרש, וכן ניתן לגייס מספר רב יחסית של מטוסים אזרחיים בהשוואה למספר המוגבל של מסוקים ומטוסים ייעודיים למסלולים קצרים, שברשות הצבא. לכן כיבוש שדה תעופה הינו שיקול ואילוץ חשוב בעת תכנון מערכת איגוף אווירי.

7.השתלבות זרוע האוויר כמרכיב דומיננטי באיגוף אווירי.

לאחר שנידונו המאפיינים והמטרות האפשריות של איגוף אווירי, יש לבאר את אופני השתלבות זרוע האוויר במערכה כזו. איגוף אווירי אסטרטגי הינו מערכה משולבת של כוחות יבשה וזרוע האוויר. המרכיבים העקריים של זרוע האוויר אשר נוטלים חלק במערכה כזו הם: מטוסי הובלה, מסוקי הובלה, מסוקי קרב, מטוסי תקיפה, מטוסי יירוט, טק"א יביל אוויר, ממסרים מוטסים. מודיעין מוטס, מטוסי סיור קלים, מזל"טים, מערכות לוחמה אלקטרונית ומערכות שליטה מוטסות.

המשימות שיוטלו על זרוע האוויר יהיו מגוונות ביותר: יצירת עליונות אווירית והגנה על שמי המערכה האוגפת, שמירת פרוזדור אווירי נקי ממטוסי אויב, תובלת כוחות, אספקה קבועה ומתמשכת של אמצעי לחימה, חימוש, ואמצעי מחייה ותחזוקה, תקיפת מערכי טק"א העלולים לכסות את שמי המערכה, תקיפת כוחות אויב, אמנעה ובידוד שדה המערכה, איסוף מודיעין, רכישת מטרות, שמירה על תקשורת תקינה, פינוי נפגעים, כוננות לפינוי הכח ופינוי הכח במידת הצורך. תפקידו של הכח האווירי חשוב במלחמה, אך באיגוף אווירי אסטרטגי הוא נעשה הכרחי. זרוע האוויר הינה אמצעי יחיד לתובלה, אספקה, פינוי וחילוץ. חולשת עוצמת האש של הכח האוגף, הופך את השתתפות זרוע האוויר לחסרת תחליף - הן באמצעות מטוסי תקיפה והן באמצעות מסוקי קרב. אולם לא פחות מכל אלו, זקוק הכח האוגף להגנה מפני תקיפות אוויר של האויב. אמצעי הגנת נ"מ שברשותו מעטים וקצרי טווח יותר מאלו שנמצאים בחזית  (עקב המגבלות הלוגיסטיות בעיקר), לכן הוא נזקק יותר מכוחות אחרים להגנה אווירית באמצעות מטוסי יירוט.

חיוניות זרוע האוויר באיגוף אווירי אסטרטגי תהפוך אותה לזרוע דומיננטית בתכנון המבצע, ובפיקוד עליו. בקטעים הראשונים של המבצע, בעת הובלת הכח העיקרי לאזור ההנחתה, מעורבות זרוע האוויר תהייה אינטנסיבית ביותר. לכן עלולות לחול הגבלות על מידת האינטנסיביות של פעילות זרוע האוויר בחזיתות ומבצעים אחרים במשך אותם שלבים. גם בעת פינוי הכח מעורבות זרוע האוויר תהייה אינטנסיבית. אלא שפינוי הכח עקב הצטברות תנאים המחייבים זאת, לא בהכרח יהיה מתוכנן מראש, ועלול להתרחש דווקא בעת שמעורבות רבה של זרוע האוויר נדרשת גם באזורים אחרים. לכן יש להתחשב בעת התכנון לא רק באיגוף המתוכנן אלא בהשלכות של פינוי לא מתוכנן על כלל המבצעים של זרוע האוויר. במידה שהכח המונחת ייקלע לקשיים חמורים, הכח העיקרי שיוכל להגיש לו עזרה בקבועי זמן קצרים הוא כח אווירי.

לכן, בכל איגוף אווירי אסטרטגי, נמצאת זרוע האוויר מחויבת וקשורה בהתפתחות מבצע האיגוף אפילו על חשבון מבצעים אחרים החיוניים ללוחמה האווירית כמו השגת עליונות אווירית, השמדת מערכי טק"ק פעילים וכדומה. כמו כן חייבת זרוע האוויר להימצא בכוננות מתמדת לצורך סיוע בעת משבר או אפילו פינוי מהיר של אזור האיגוף. כוננות כזו  עלולה להגביל  את פעילות חיל  האוויר בגזרות אחרות של  המלחמה.

אם כן, איגוף אווירי אסטרטגי עשוי להשפיע על התפתחות הלחימה האווירית במלחמה העיקרית למרות שלא תמיד יהיה בר-חשיבות מיוחדת במינה עבור זרוע האוויר. איגוף אסטרטגי משקף את התלות הרבה של זרוע האוויר בהחלטות אסטרטגיות שייקבעו ע"י קברניטי צבא היבשה. לסיכום חלק זה מובאת טבלה המתמצתת את ההשוואה בין כח \יבשתי במבצע מוטס לבין כח לאיגוף אווירי:.
 
השוואת תכונות מבצע מוטס לאיגוף אוירי

 תכונות מבצע מוטס איגוף  אוירי   
עוצמת אש נמוכה גבוהה
ניידות נמוכה גבוהה
שרידות נמוכה גבוהה
גודל הכח מוגבל מאד סביר
גמישות קטן גבוהה
 רדיוס  האיום של הכח   קטן גדול
כושר התקפי קטן גבוה
תלות בעליונות אוירית גבוהה גבוהה
מזג אויר חזקה חזקה מאד
ראש גשר -ש"ת חשוב חשוב מאד
אספקה לכח מוגבל יחסית לצורך סבירה
יכולת פינוי     מוגבלת  מאד       סבירה


8. אחריות למבצעים ולבנין הכח

בצבאות מודרניים, הפיקוד על מערכות איגוף אווירי, והאחריות על בניין הכח, מצויים בדרך כלל בידי צבא היבשה. יוצא דופן בולט היה הצבא הגרמני. ראש זרוע האוויר גרינג, הצליח להכפיף לפיקודו את הכח המוצנח אשר כלל את דיויזיה 7 שעמדה בראש החץ של איגופים בנורבגיה, דנמרק והולנד. ומאוחר יותר כלל את הקורפוס ה-11 שכבש את כרתים כמעט7לבדו לאחר שתגבורות שהובלו בדרך הים הושמדו ע"י הצי הבריטי.

הנימוק העיקרי, שבגללו הוענקו לזרוע היבשה הפיקוד והאחריות על מבצעים לאיגוף אווירי, הוא תפקידה המוגבל של זרוע האוויר באיגופים כאלה: הובלת הכוח היבשתי אל  אתר  ההנחתה  וחילוצו  לאחר  השלמת  המשימה  או  במקרה  של  כישלון. אולם מאז תוכננו המבצעים הראשונים לאיגוף אווירי השתנתה הטכנולוגיה מהקצה לקצה, והודות לה גדלו מאוד משימותיו של הכוח האווירי במבצעי איגוף אווירי. מרבית המערכות ואמצעי הלחימה החדישים, אשר משפרים את יכולתו של האיגוף האווירי, הם בתחום הלוחמה האווירית: אמצעי התובלה, התמרון והניידות, החימוש, מערכות המודיעין, הפיקוד, הבקרה והקשר, אמצעי החילוץ והתגבור. ניתן היה לצפות שמהפכה טכנולוגית זו תביא לשינוי מבני, אך צבאות הם ארגונים שמרניים מאוד, במיוחד כשמדובר בחלוקה מחדש של תחומי אחריות, פיקוד ומשאבים. כיום מן הראוי היה שהאחריות הכוללת על מבצע לאיגוף אווירי תעבור לזרוע האוויר. על המבצע צריך לפקד איש זרוע אוויר, ולידו סגן, איש מכוחות היבשה.

9. שלבי איגוף אווירי אפשרי.

כדי להמחיש את הטיעון העיקרי בדבר חלוקה מחודשת של אחריות ופיקוד מוטב לתאר כיצד עשוי להתגלגל מבצע איגוף אווירי.השלב הראשון בגיבושה של תוכנית לאיגוף אווירי הוא איסוף מודיעין לצורך בחירתו של אתר ראש הגשר. האתר חייב להיות קרוב ליעדים שיש עניין בתפיסתם או בהשמדתם, נוח מבחינה טופוגרפית, והיערכות האויב בו חייבת להיות דלילה. כל זאת כדי לאפשר תכנון  מדוקדק. מרבית המידע נאסף, ע"י אמצעים אוויריים שונים כמו צילום ע"י מטוסים ומזל"טים, מודיעין קשר ומודיעין אלקטרוני מוטסים, מקורות מלווינים, ועוד.

בתום התכנון מתחיל שלב יצירת התנאים המתאימים להנחתה. לשם כך פועלים מטוסי תקיפה ויירוט ליצירת עליונות אווירית בפרוזדור ובאזור ראש הגשר. מסוקי קרב פועלים ל'ניקוי' השטח מגורמים עוינים, וכל האמצעים פועלים יחדיו לבידוד אזור הנחיתה המתוכנן. לאחר שהושגו תנאים נדרשים מתחיל שלב הובלה והנחתה של הכוחות שהינו שלב מסובך ומורכב. בשלב זה מצטרפים למסוקי סער גם מסוקי קרב, מטוסי יירוט ומערכות מודיעין ול"א להגנת 'הרכבת האווירית'. תפקידו העיקרי של הכח היבשתי לאחר נחיתה הינו לאבטח את האזור ולאפשר להנחית במהירות חימוש, דלק וחלפים לצרכי הפעילות האווירית. בשלב הראשון של הרחבת ראש הגשר פועלים מסוקי קרב מצוידים בנש"מ כדוגמת הלפיר, בעל כושר גבוה להשמיד מטרות..

במידה שנכבש מסלול מתאים למטוסי קרב, יורחב ראש הגשר כדי לאפשר למטוסי תקיפה ויירוט לפעול ממנו. כך יתקצר לאין שיעור קצב הגיחות ומהירות התגובה. מזל"טים אשר ימריאו מראש הגשר, יספקו מטרות ומידע על שדה הקרב. לאחר שיורחב ראש הגשר יתעוררו צרכים להעביר ציוד וכח אדם מגזרה לגזרה. מגבלות הניידות של
הכח היבשתי (נידונו קודם לכן) יגרמו להעברת עיקר התובלה למסוקי סער, כך תיווצר ניידות בקנה מידה חדש בתוך ראש הגשר. השלב הבא כרוך בהחזקת שטח. אחד הקשיים
של כח יבשתי מונחת הינו לתפוס ולהחזיק שטח למשך זמן. כמעט כל פעולה התקפית מתוך ראש הגשר מחייבת תפיסת שטח לפרק זמן מסוים (גם חדירת חוליות הינה למעשה
החזקת שטח לזמן מוגבל). הגנת ראש הגשר תיעשה ע"י "כח משמר" קרקעי. העליונות הברורה שיש לכוח תקיפה אווירי על פני כוח מוטס יבשתי בתחומי הניידות התימרון וכוח האש תגרום לכך, שבעתיד הלא רחוק יוטלו רוב המשימות ההתקפיות מתוך ראש הגשר על זרוע האוויר. לכן גם סביר להניח, שזרוע האוויר תקבל במוקדם או במאוחר את האחריות על מבצעים של איגוף אווירי ואת הסמכויות לציוות כוחות ולהפעלתם.

10. מבנה הכח.

בעבר היתה נטייה ברורה לבנות כוחות ייעודיים לאיגוף אווירי. נטייה זו ברורה בעיקר בהקשר לכוחות היבשה: דיויזיה 101 של ארה"ב ודיויזיה ? של גרמניה (במלה"ע ה-2) ועוד.  לקראת סוף המאה ה-20 יש להתחשב במספר תהליכים: הקטנת הצבאות, הגברת הוורסטיליות  וגמישות הפעולה של זרועות אוויר ויחידות עלית, צמצום תקציבים, ואופי משימות משתנה של הצבא: לאחר התפוררות הגוש המזרחי, פחתה במידה מסוימת הסתברותן של מלחמות כלליות. לעומת זאת עולה ההסתברות לעימותים מוגבלים נגד טרור וגרילה כתוצאה מכך, יש מקום לדיון בהיבטים השונים של העברת האחריות על בנין כוחות לאיגוף אווירי והכשרתם, לידי זרוע האוויר. הכוון הכללי של החלוקה אמור להקנות לזרוע האוויר את האחריות לאיגוף אווירי אסטרטגי והסמכויות הכרוכות בכך.

תחום האחריות כולל את העברת האחריות לקיום הכח והמהלכים האופרטיביים שלו לזרוע האוויר והקניית אחריות וסמכויות לגבי המרכיב הטקטי על הקרקע למפקד של
כוחות היבשה בראש הגשר.

מאחר שמבצעי איגוף אווירי שונים מאד זה מזה בהיקפם ובגודל הכח היבשתי הנדרש, כנראה לא תהייה תועלת רבה בבניית עוצבות ייחודיות לאיגוף אווירי אסטרטגי או אופרטיבי, שתכלולנה את מלוא האמצעים האוויריים והיבשתיים הנדרשים. עדיף יהיה, לגבש כח משימה בהתאם למערכה המתוכננת, הכח יגובש מהמרכיבים הדרושים מזרוע האוויר ומתוך יחידות עלית של צבא היבשה. יחידות העלית אמורות להיבנות בצורה וורסטילית כך שיתאימו לאיגוף אווירי ולמשימות דומות נוספות כגון משימות מיוחדות ולוחמה נגד-גרילה. חשוב לציין כי הסביבה הבין-לאומית הפוסט-מודרנית מציבה כנראה אתגרים חדשים דווקא לשילוב של כח אווירי ויחידות עלית (מיוחדות). נושא זה יידון בפרק על לוחמה נגד גרילה.

מאידך גיסא, באם זרוע האוויר לא תישא באחריות לבניינן, הכשרתן וקביעת כשירותן  למשימות, כיצד תוכל לשאת באחריות למבצעיםר אין תשובה חד-משמעית לשאלה זו. בצבאות בהם צי המסוקים למיניהם שייך לצבא היבשה, ניתן למצוא פתרון חלקי לכך שכן חלק נכבד מהמשימות האוויריות מוטלות על מסוקים. בצבאות בהם זרוע האוויר כוללת את כל סוגי הלוחמה האווירית ניתן לבחור בפתרון הגרמני במלה"ע ה2- שהכפיף את הכוחות המיוחדים ללופטוואפה והניב מבצעים מוטסים מוצלחים ביותר כדוגמת כיבוש נורווגיה והולנד . פתרון שני, חלקי אך אולי מספק, הינו להשאיר את יחידות העלית בצבא היבשה, אך לאפשר לזרוע האוויר לבחון ולוודא את כשירותן, וכן להיות אחראי לאמונים ותרגילים. גם לפי גישה זו, במבצעים,  יעברו האחריות והפיקוד הכוללים לזרוע האוויר. להלן מבנה אפשרי של עוצבה משולבת, אשר תקובץ לשם מבצע מסוים. האיזון בין מרכיביה ייקבע לכל מבצע בנפרד. להלן הצעה למבנה של עוצבה משימתית, המורכבת לצורך מבצע מסוים של איגוף אווירי. משקלו של כל מרכיב בעוצבה המשולבת הזאת ייקבע בהתאם לאופיו של המבצע.

סיום

איגוף אווירי  עד עתה הינו מבצע יבשתי בעיקרו שכן כח יבשתי הוא זה שמוטל עליו להשלים את המשימה על הקרקע. תפקידה של זרוע האוויר הינו משני לכאורה, דהיינו, להוביל את הכח היבשתי ליעדו ולהעביר אליו אספקה. למעשה, כפי שהובהר במהלך פרק זה, לזרוע האוויר שפע תפקידים בהם אמורים להשתלב מרבית סוגי האמצעים שבידיה. המאמץ האווירי הנדרש להשלמת איגוף אסטרטגי אינו שולי, ועשוי להטיל צל כבד על התכניות המבצעיות של זרוע האוויר. החל מתחילת תכנון איגוף אווירי, שומה על קברניטי זרוע האוויר להיות מעורבים בו ולהשפיע עליו ככל האפשר. החולשות האינהרנטיות של כח יבשתי מונחת כמו מיגון גרוע, כח אש נחות וניידות מוגבלת, עומדות בניגוד גמור ליכולות מודרניות של זרוע האוויר, החל מכח אש מדויק המתחזק מיום ליום בעקבות פיתוח כלי נשק מונחה מדויק מנגד ואמצעי רכישת מטרות, ניידות מירבית ככל שמסוקי קרב תופסים עמדות יותר דומיננטיות, ושרידות גבוהה בעזרת אמצעי נגד אלקטרוניים ואופטיים. עד עתה המטרות של מרבית  המבצעים היו להשתלט על יעדים ולהחזיק אותם בקרבות הגנה עד לחבירה עם כוחות ידידותיים. אפילו במערכה גדולה כמו גן-השוק, בה נטלו חלק יותר משלוש דיויזיות מוטסות, שהיתה להן עוצמה גדולה למדי, היו המטרות העקריות להחזיק בכמה גשרים עד לחבירה. למרות גודל הכח ועוצמתו הנומינלית, לא הצליח במילוי כל משימותיו. 

היכולות המבצעיות של זרוע האוויר עומדת לגרום למהפך מסוים בקביעת המשימות של איגוף אווירי: הכח לא יוגבל למשימות הגנתיות אלא יוכל מתוך ראש הגשר שלו לפעול במשימות התקפיות כמו חסימת צירים, השמדת אתרים בעלי חשיבות אסטרטגית, השמדת מערכי הגנה אווירית, משגרי טק"ק,ומרכזים לוגיסטיים. מכיוון שעיקר ההתקפות ישתמשו באמצעים אוויריים כמו מסוקי קרב, מטוסים, מזל"טים ומסוקי סער, הרי שטווח הפשיטות והנזק שיגרמו, יהיו גדולים מאד יחסית לפשיטות קרקעיות. התפקידים העיקריים של כח יבשתי שיונחת עם הכח יהיו  אבטחת ראש הגשר,  אחזקה וחימוש של האמצעים האוויריים. 

תפיסה זו  של התפקידים והאמצעים של איגוף אווירי אמורה להביא לשינויים משמעותיים במבנה היחידות לאיגוף אווירי אסטרטגי ואופרטיבי. עד עתה יחידות אלו מבוססות על יחידות עלית של צבא היבשה. יחידות אלו שאבו לתוכן לוחמים המסוגלים למלא תפקידי מפתח ביחידות 'רגילות', כמו קצונה פיקודית וטכנולוגית. ביחידות העלית הם מתפקדים כחיילים מן השורה. כתוצאה מכך בניין יחידות גדולות יחסית למבצעי איגוף יבשתי, משפיעה לשלילה על רמתו של כלל הצבא.

בנוסף לכך, החשש מאבדות כבדות במקרה של כשלון האיגוף, גורם לכך שלעתים קרובות מוחזקות יחידות אלו בהמתנה פרקי זמן ממושכים במלחמה. בעוד שיחידות אחרות, בעלות רמה נמוכה יותר, נלחמות ונשחקות. בצבאות ההולכים ומצטמצמים בגלל אילוצים תקציביים זהו ניצול לא יעיל של כוח אדם.

לעומת זאת, איגוף אווירי  המושתת על אמצעי זרוע האוויר ייבנה ברובו על ציוות מבנים או טייסות 'אד הוק'. שכן בהתאם לעקרון הוורסטיליות והגמישות, אין לוחמה אווירית מושפעת מבסיסי ההמראה. ברמת הפיקוד, בקרה ותקשורת, עשויה להידרש מפקדה קבועה שתעסוק בתכניות, בהכנות ובארגון התשתית למבצעי איגוף אווירי.

במידה שאיגוף אווירי יעוצב לפי תפיסה זו, ייפלו עיקר האחריות והסמכות על זרוע האוויר. לכן מפקד אווירי יוצב כמפקד המבצע, קציני מטה ומפקדים אוויריים יוצבו בעמדות מפתח נוספות בכח האוגף ובמפקדה העורפית. ללא עמידה בהתניות אלו, עלולה זרוע האוויר למצוא עצמה מוסטת ממדיניות הפעלת הכח והתכנית המבצעית הכוללת, עקב הסתבכות של איגוף אווירי אסטרטגי. המציאות הטכנולוגית העכשווית מכתיבה אפוא, שאת מבצעי האיגוף האוויריים תנהל זרוע האוויר, ואילו המרכיב היבשתי של מבצעים אלה יהיה כפוף לה. אבל כפי שכבר הודגש בעבודה זו, צבאות הם גופים שמרניים מאוד, במיוחד כשמדובר בחלוקה מחדש של תחומי אחריות, פיקוד ומשאבים. אפילו צבא ארה"ב ממשיך להחזיק ביחידות מוטסות ,ובעתיד תכלול חטיבה מוטסת אמריקנית יותר מ-300 כלי-רכב קרביים, אף על פי שמדובר בכלים נחותים במיגון, בכושר תמרון ובכוח אש בהשוואה לכלי-הרכב התקניים של כוחות היבשה.

וכסיום אין טוב מלהביא דברים בשם אומרם - גאלבין:

"השימוש באוויר לעריכת קרב-היבשה יצר שדה קרב מהיר-תמורות, והעניק משמעויות חדשות לאחדות ממטבעות הלשון הנושנות - הפתעה, ריכוז כוחות, גמישות - והעביר שוב לשורה הראשונה את המפקד המסוגל לניתוח מהיר ולהערכה מהירה של שדה הקרב, ולהחלטות מהירות." (גאלבין 2?19. עמ' 362-3).


 
לייבסיטי - בניית אתרים