המקור נכתב ע"י Scott Thompson

תירגום ותוספות :אבינעם מיסניקוב


במאמר "המבצר המעופף" סיפרנו על שלושה מפציצי B-17 שהוברחו מארה"ב והגיעו אחרי מסע ארוך ארצה, ובדרך הפציצו את קהיר. המטוסים השתתפו בקרבות מלחמת העצמאות ובמבצע סיני.

אולם היה גם מטוס רביעי שנרכש, הוכן לטיסה אך לא הגיע ארצה. סיפרנו עליו בקצרה במאמר הנ"ל, אך לפניכם  סיפורו המלא:


המטוס היה מדגם B-17G-95-DL, שיוצר ע"י חברת דגלס במפעלה בלונג ביץ' שבקליפורניה.הוא היה בעל מספר יצרן 32483 וקיבל מספר זנב 44-83842.

המטוס לא סופק לזרוע האוירית של צבא ארה"ב היות ומלחמת העולם השניה הסתיימה והוכרז כעודפים. הועבר לאחסנה בבסיס אלטוס והוצע למכירה ע"י הוועדה למכירת נכסי המלחמה במאי 47.

נמכר לבוב סטורג'ס, בעל חברת קולומביה איירמוטיב מהעיר טראוטדייל שבמדינת אורגון,והוא רשם את המטוס על שמו במנהל התעופה הפדרלי (FAA) תחת אות הקריאה NL1212N. בפברואר 48 מכר את המטוס לסוחר המטוסים צ'ארלס באב שמשרדיו היו בטרמינל האוירי הגדול של דרום קליפורניה.

באב השכיר את המטוס באביב 48 לחברת הסרטים "האחים וורנר" לצילומי הסרט Fighter Squadron,  ולאחר מכן לחברת הסרטים מטרו גולדווין מאייר לצילומי הסרט Command Decision. בשני סרטים אלו המטוס נשא את צריחי המקלעים שלו. בחודש יוני או יולי 48 נמכר לשליח הרכש הישראלי אל שווימר, שכבר הבריח שלושה מטוסים דומים אל מחוץ לגבולות ארה"ב  והיו בדרך לישראל.

במשך השבוע הראשון של יולי 48 נעשו סידורים  ע"י חברת "וורלד אייר פריז" שמושבה היה בוויט פליינס שבמדינת ניו יורק, לרכישת 6,500 גלון בנזין, כדי לתדלק את המטוס וגם ארבעה מפציצים קלים מדגם A-20  (האחרונים הוחרמו ע"י הבולשת הפדרלית במיאמי באוגוסט 48.)

המטוס הועבר ע"י טייס המח"ל ארווין ("סוויפטי") שינדלר לשדה התעופה בווסטצ'סטר שבמדינת לונג-איילנד והגיע לשם ביום ראשון ה-11 ביולי 1948 עם עוד שמונה אנשים. אותיות הרישום המקוריות הוסרו מהמטוס ובמקומם נצבע הרישום הפיקטיבי NL7712M. צוות המטוס הבין שהרשויות עלולות להגיע לשם בכל רגע. שינדלר הגיש תכנית טיסה לאימונים בחוף המערבי.ולאחר שהמטוס תודלק, הצוות עלה עליו, ולאחר טיסת ניסוי קצרה המריא לכיוון שדה סנט ג'והן שבמחוז ניופאונלנד . סוכני הבולשת הפדרלית הגיעו לשדה  בווסטצ'סטר רק חצי שעה מאוחר יותר.

בדרך נתקל המטוס במזג אויר קשה  והצוות נאלץ להמשיך והנחיתו בבסיס ח"א המלכותי הקנדי בדארמות' שליד העיר האליפקס שבמחוז נובה סקוטיה , ושם הוא הוחרם ע"י השלטונות.

בחקירתו, פיברק שינדלר סיפור על כך שהמטוס שייך ל"אגף  ההדרכה לתעופה מעבר לים" , ששבעה מהאנשים שאיתו הם  "חניכים בביה"ס הפרטי לתעופה Overseas Air Training Corp והשמיני הוא " מהנדס טייס שנשכר ע"י נשיא החברה"  ושנאלץ לנחות שם עקב מזג אויר גרוע ועזרי ניווט לא תקינים. שינדלר חשב שהכל בסדר ומאמינים לו, אך לפתע נשמעה ברדיו שבמפקדת הבסיס הודעה על מטוס B-17 שהוטס בצורה לא חוקית אל מחוץ לארה"ב בדרכו לישראל והצוות נעצר. הקנדים רצו להחזיק במטוס ובצוות עד  שיקבע התובע הכללי האמריקאי מה לעשות איתם. לבסוף שוחרר הצוות ב-14 ליולי ונקנס ב-100 דולר. בשיחת טלפון לאשתו הבין שינדלר שיוכל להגיע לאיים האזוריים שם בוצעה עסקה כל שהיא עם שלטונות פורטוגל והם יוכלו לתדלק ולהמשיך לצ'כוסלובקיה. הקנדים הורו לשינדלר לטוס לניו יורק. הוא המריא ב-16 ביולי ופנה שוב מזרחה לכיוון האיים האזוריים. אולם בזמן הטיסה עפו שלושה מחיפויי המנועים והוא נאלץ לשוב על עקבותיו ולנחות בדארמות.

לאחר שהמטוס תוקן, הורו השלטונות הקנדיים לטייס לטוס חזרה לארה"ב עם ליווי של מטוס קרב קנדי. הטיסה עמדה לצאת לפועל ב-18 ביולי אך בחצות לילו של ה-17 ביולי המריא המטוס ונחת בשדה סנטה מריה שבאיים האזוריים. המטוס הוחרם ע"י שלטונות פורטוגל וצוותו נעצר, אולם היות והיו אזרחים אמריקאיים שוחררו לאחר מכן והוחזרו  ב-25 ביולי לארה"ב בטיסת פאן אמריקן הבאה ושם נעצרו.

גורלו של המטוס אינו ברור לחלוטין. מקורות המחקר הטובים ביותר מראים שמיד אחר כך נרכש ע"י ממשלת הרפובליקה הדומיניקנית. מקורות אחרים מראים שהמטוס הועבר לרפובליקה הדומיניקנית בשנת 1951 ושם נכנס לשירות חיל האויר שלה תחת מ'ס זנב FAD 2301.אולם ההיסטוריון התעופתי דן הייג'דורן במחקרו על חילות האויר של מרכז אמריקה והקריביים מציין את הגעתו לדומיניקנה של מטוס B-17 באמצע ספטמבר 48 , הגיוני מבחינת התאריכים.

מקורות נוספים טוענים שמטוס זה נשא מאוחר יותר את מס' הזנב FAD 2301, נשאר בשירות עד יולי 54 אך גורלו אינו ידוע.

 
לייבסיטי - בניית אתרים