נכתב ע"י אבינעם מיסניקוב

זמי רהט הוא דואה ותיק ומדריך דאייה במועדון הדאייה מגידו. זמי הוא קורא ותיק של "מרקיע שחקים" וכשהזכרתי לו לפני כשבועיים את הבטחתו משכבר הימים להטיסני באחד מדאוני המועדון, מיהר והזמין דאון דו מושבי ליום שבת, 31.3.12. כאן ראוי להסביר כי חבר מועדון המעוניין להטיס אורחים, צריך להזמין דאון מראש.התור ארוך וכולם מעוניינים להטיס אורחים בשבתות.

בשבתות ובחגים שוקק מנחת מגידו פעילות דאייה ופעילות תעופה קלה, וממסלולו היחיד שבשימוש ממריאים ונוחתים ללא הרף דאונים, מטוסים קלים ואולטראלייטים, זאת בניגוד לימי החול,בהם הפעילות די רגועה ומתחלקת בין התעופה הקלה לפעילות מטוסי הריסוס ומטוסי הכיבוי.גף של טייסת הכיבוי נמצא באורח קבע במנחת מגידו ובמקום ישנם מתקנים שנבנו במיוחד למילוי מהיר של חומרים מעכבי בעירה שמאוחסנים אף הם במקום.

הגעתי בזמן ופגשתי בזמי שמיהר והציג אותי בפני חברי המועדון שנכחו במקום. זכיתי ללחוץ ידיים עם כמה אנשים שאיתם התכתבתי בדוא"ל וכמה מהם אף שלחו חומרים לאתר. רוב הדואים חברי המועדון הם מבוגרים אך גם צעירים מגיעים לדאות וללמוד דאייה ומספרם גדל והולך.

לאחר תיאור הפעילות, הכרת הדאונים ,סככת הדאונים בה נראה גם מטוס הגרירה השני-הסופר קאב 4X-CSY והדואים, צפינו במטוס הפייפר פוני 4X-APL שגורר אותם לשמיים ללא הפסקה, ושאותו הטיס באותו יום אודי זהר, טייס קרב וראש רשות התעופה האזרחית לשעבר שגם הוא דואה וחבר המועדון, ובנוסף יו"ר קלוב התעופה. באותה שבת היתה זו התורנות שלו לגרור, לאחר שסיים תקופת הכשרה כגורר והוסמך לכך. על כל הפעילות פיקח חבר מועדון נוסף שישב עם מכשיר קשר במגדל פיקוח מאולתר. הקפה, העוגיות והבורקס זרמו כמים.


אודי זהר חוזר מעוד גרירה. מצד שמאל נראה מרכז השליטה והבקרה (אבינעם מיסניקוב)

האוירה היתה חברית ומקצועית. כולם מכירים את כולם, וכולם נוטלים חלק בפעילות האוירית וגם בקרקעית, כולל פינוי הדאונים שנחתו, הזזת הדאונים וקשירתם לגורר, טיסות הדרכה תורנות פיקוח., גזברות, והדרכת קרקע והכל בהתנדבות מלאה. אני חדש  ולא רגיל לחומרי ההדברה שריחם הפך לחלק בלתי נפרד מהמקום עקב פעילות מטוסי הריסוס , אולם האחרים, ושאלתי, כבר רגילים.

למיותר לציין כי כללי הבטיחות נשמרים כאן  ונאכפים בקפדנות. כל דאון אמנם מצוייד בפלארם (מכשיר התרעה לקירבה מסוכנת בין מטוסים) אך כל דואה  טס כל הזמן עם "הראש בחוץ" .  כבלי הגרירה וטבעות הנעילה נבדקים תדירות  ונוהלי ההקפה משוננים. כולם  כאן רוצים לעלות לאויר ומתעוררים ויכוחים קלים לגבי התור, כמו בכל מקום בארץ, אולם לבסוף כל אחד עולה לו לשמים.

הדאון

דאון 4X-GAY הדו מושבי הוא מדגם טווין אסטיר G103  טווין II תוצרת חברת גרוב הגרמנית. דאון זה הוא בעל זנב בצורת T, מעצורי אויר וגלגל בודד בקוטר 6 אינץ' בעל בלם מתחת לגוף, בדיוק במרכז הכובד. הדאון הוא אירובטי ואפילו ניתן להסבה לנכים. מוטת כנפיו 17.5 מטר ושטחן 17.8 מ"ר, אורכו 8.18 מטר וגבהו 1.55 מטר.הוא יכול להגיע למהירות מירבית 250 קמ"ש,מהירות שיוט 85 קמ"ש, ליחס גלישה מירבי של 36.5 ושיעור שקיעה של 0.64 מטר לשניה.


יושב חגור בדאון לפני הטיסה (צילום:זמי רהט) זמי בדאון אחר,לבוש ב"חליפה לגובה רב"  לפני עלייה לטיסה נוספת באותו יום  (באדיבות זמי רהט)


הטיסה

לאחר שנחת מטיסה קודמת, עלינו עליו זמי ואני, נקשרנו לגורר וזה רץ על המסלול ואנחנו אחריו, בכנפיים מאוזנות למין תחילת ההמראה. ההתרוממות היתה מהירה, חוקי האוירודינמיקה פועלים. כאן המקום להזכיר שיש נהלים לגרירת הדאון, שצריך לטוס בגובה מסויים  ויחסית לגורר שמא יתלוש לו את זנבו...

התרוממנו לעבר השמים המעוננים וכשהגיענו ל-1,500 רגל ביקש זמי מאודי למצוא לו תרמיקה ולשחרר אותנו שם.


קשורים לפוני I  (אבינעם מיסניקוב) קשורים לפוני  II  (צילום:זמי רהט)

תרמיקה, לפי ויקיפדיה, היא "זרם האוויר החם מסייע לתעופה ועלייה לגובה של ציפורים, כמו גם מטוסים וכלי תעופה שונים. טייסי דאונים, גלשני אוויר ומצנחי רחיפה לומדים לזהות את מיקום התרמיקה על פי סימנים שונים כגון: סוגי עננים מסוימים, להקות ציפורים או טופוגרפיה. לאחר זיהויה, ניתן לטוס במעגלים בתוך זרם האוויר העולה, וכך לצבור גובה המאפשר "דילוג" לתרמיקה הבאה."

וזוהי למעשה תמצית הדאייה. לפחות בתנאים השוררים  בארץ, ושבהם מתמחים הדואים הישראליים. ללא תרמיקות, שבזכותן צובר הדאון גובה ומרחק, הוא "יפול",כעגת הדואים, זאת אומרת יפסיד גובה. במצב כזה,אם יתמזל מזלו של הדואה, יספיק הגובה לנחיתה בטוחה בבסיס הבית, ואם לא, יבצע "נחיתת חוץ" באיזה שדה, ויתקשר לחבר'ה שיבואו לחלץ אותו. ישנם דאונים בעלי מנוע בוכנה קטן מתקפל ומדחף, שלא צריכים טובות מאף פוני או סופר קאב , ממריאים בעצמם ואם "נופלים", שולפים את המנוע ונוסקים שוב.

זמי שיחרר את כבל הגרירה ואודי שבר שמאלה תוך כדי הפעלת מגליל הכבל, לנחיתה במגידו ותידלוק. זמי החל לחפש את התרמיקות תוך כדי שהוא מסביר לי את התהליך ומדריך אותי איך להסתכל במד שיעור הנסיקה במד הגובה שעל לוח המכשירים ובחוט האדום המודבק על החרטום. מוט ההיגוי שבין רגלי נע במהירות כשזמי הפעיל אותו במיומנות מהתא האחורי. החופה השקופה נתנה זוית ראיה מושלמת לכל הכיוונים מהתא הקדמי בו ישבתי.

הסתובבנו מסביב למגידו, תל מגידו, כביש הסרגל  והסביבה, תוך כדי תצפית על כל עמק יזרעאל, עפולה, רמת דוד, המוחרקה, התבור ועוד, ותרנו אחר דאונים אחרים החגים על תרמיקות ואחר ציפורים העושות בדיוק אותו דבר. בסופו של דבר הצלחנו להגיע לגובה 3,000 רגל שהיה די טוב יחסית לתנאי הדאייה ששררו באותו יום.  תוך כך, נוצר  גם מצב שחגנו שלושה דאונים על אותה תרמיקה. מדהים!


דאונים בשמי העמק (באדיבות זמי רהט) עבדכם הנאמן בצילום מאחור (באדיבות זמי רהט)


זמי, שדאג כל הזמן להרגשתי, ולפי ניסיונו הרב בהטסת אורחים, הביא איתו בקבוק מי קרח שעזר לי לדכא את הבחילה שתקפה אותי בגין כל התמרונים וההקפות שביצענו, וגם  הרשה לי להתנסות בהטסה לזמן קצר ולהרגיש את תגובות הדאון והגאיו.

לאחר כ-40 דקות באויר ביקשתי מזמי לנחות , והוא נטל את ההגאים בידיו, שידר לבקרה  האיזורית על עזיבתו את השטח ולמגידו על הגעתנו לנחיתה. חצינו את  השדה מעל למסלול, תוך פתיחת מעצורי האויר לצורך איבוד גובה , שברנו וטסנו מעל לכביש הסרגל,עפולה והתבור ממולנו, שברנו בצלע לנחיתה  ובצלע הסופית וירדנו לגובה העשב שבשדות החיטה הירוקים  וטסנו במהירות עד לתחילת המסלול. הצפה קלה ואנו נגענו על ציר המסלול, רצנו ובלמנו בדיוק בצומת המסלולים, ונעצרנו בדיוק במקום שממנו המראנו.

אפשר לסכם את היום הזה כחוויה בלתי נשכחת, ובהמלצה חמה לבוא למגידו  ולהתנסות בעצמכם. מודה לזמי ולחברי מועדון דאייה מגידו על האירוח.


 



 
לייבסיטי - בניית אתרים