נכתב ע"י אבינעם מיסניקוב

מפקד חיל האויר השלישי, אלוף (מיל') שלמה שמיר נפטר ב-19 במאי 2009 בגיל 94.
 

 
שלמה שמיר ז"ל (ויקיפדיה)

שלמה שמיר, ששם משפחתו המקורי היה רבינוביץ', נולד ברוסיה ועלה לארץ ישראל בשנת 1925. ארבע שנים לאחר מכן התגייס לארגון "ההגנה", שם שירת כאלחוטן מחלקת הקשר, ולאחר מכן כמ"פ בפלוגות השדה (פו"ש) ובחי"ש בירושלים. כשהיה בן 25 הפך לאחד מבכירי ה"הגנה" יחד עם יצחק שדה.
בימי מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט פיקד על פעולות גמול של ההגנה בכפרים הערביים. כן השתתף בעלייה לחניתה, עסק בייצור והעברת נשק ליישובים ברחבי הארץ ובהבאת מעפילים לארץ ישראל. היה גם מח"ט "עציוני".

באפריל 1940 סיים את קורס הטיס האזרחי של חברת "אוירון" שנערך בשדה התעופה בלוד ובאותה שנה התנדב לצבא הבריטי. עבר את קורס הקצינים הראשון של מגויסי היישוב בצבא הבריטי, שימש בתפקידי פיקוד שונים בארץ ובצפון אפריקה ומונה בשנת 1944 ע"י מנהיגות הישוב בארץ למפקד הבריגדה היהודית מטעם ה"הגנה".
בשנת 1946 השתחרר בדרגת מייג'ור, ונשלח מטעם ה"הגנה" לארצות הברית, להחליף את יעקב דורי בראש המשלחת הרכש של ההגנה, לשם רכישת ציוד צבאי, מטוסים, מכונות לייצור נשק ושכנוע קצינים אמריקאים לבוא ולסייע לארגון "ההגנה" להפוך לצבא סדיר.

בפברואר 1948 קרא לו בן-גוריון לחזור לארץ לשם הקמת חטיבה משוריינת שתפרוץ את הדרך לירושלים. הוא הביא עימו את הקולונל דוד מרכוס, שנתמנה כאלוף בצה"ל, ביוני 48 הקים את חטיבה 7 התמנה כמפקדה הראשון, ופיקד על קרבות בחזית ירושלים, בקרב על לטרון שהסתיים במפלה, וניהל את סלילת דרך בורמה.
באוגוסט התמנה כראש מת"מ (המחלקה לתפקידי מטה) שקבעה את שמות הדרגות של צה"ל: סגן, סרן, רב-סרן, סגן-אלוף, ואת צורתן, קבעה את כל תקני צה"ל, הקימה יחידות חדשות וקבעה כמה חיילים ישרתו בכל כיתה, מחלקה, פלוגה וגדוד, ומה יהיה הנשק התקני שיפעילו. באוקטובר 1948 הקים את "אגף הפיקוח הכללי" שנועד לבדוק את יעילות יחידות הצבא, ניצול כ"א ודרכי התיעלות וחיסכון.

בסוף נובמבר 1948 התמנה כמפקד חזית המרכז. ב-16 במאי 1949 מונה לתפקיד מפקד חיל הים, בתקופתו פיקודו התגבש והתעצם החיל, נקבעו מסגרות ארגוניות ותוכנן רכש של כלי שיט שבמסגרתו הגיעו פריגטות וספינות טורפדו.

בחיל האויר

ב-14 בדצמבר 1950 מונה למפקד חיל האוויר כמחליפו של אלוף אהרן רמז שהתפטר מתפקידו. קציני החיל הבכירים חששו ממינוי זה של מפקד שבא מחוץ לחיל וחלקם הגישו את התפטרותם. שמיר קיבל את כל ההתפטרויות, חוץ מזו של דן טולקובסקי, קידם אותו ואף מינה אותו ל"מפקח הכללי" של ח"א.

בתקופת כהונתו הועבר מטה ח"א מיפו לרמלה, הוקם מערך הנ"מ, נרכשו והוצבו מכשירי מכ"מ ברחבי הארץ, נרכשו מאמני טיסה מסוג "לינק" והוצבו בביה"ס לטיסה בסירקין, בסיס חצור הועבר לידי חיל האויר, נפתח וקלט חלק מהיחידות ששכנו בתל נוף, הורחבו בסיסי החיל האחרים והוכשרו מנחתי חירום ברחבי המדינה. כן נרכשו, שופצו והובאו לארץ בטיסה מטוסי מוסקיטו מצרפת, מטוסי ספיטפייר ומטוסי מוסטנג. כמפקד החיל סייר עם פמליתו בבסיסים ובדק את הצרכים של היחידות השונות. הוא מיסד את יחסי הגומלין ואת סידרי העבודה בין מטה חיל האויר למטכ"ל. לאחר שחלה עקב אפיסת כוחות, ונשלח לאיטליה להחלמה, העביר את הפיקוד על החיל באוגוסט 1951 לאלוף חיים לסקוב, ופרש מצה"ל.

בשנת 1952 הקים שמיר את חברת "פוספטים בנגב", וניהל אותה עד שנת  1963. באותה תקופה שימש גם כדירקטוריון בחברות "מקורות נפט" ו"דשנים". בשנים 1964-1967 היה מנהל מינהל מקרקעי ישראל. לאחר מכן ניהל את חברת הגז "פזגז" ואת המועצה לתעופה אזרחית (כיום רשות התעופה האזרחית).
שמיר ניהל את קלוב התעופה ויצג אותו בפדרציה האוירונאוטית הבינלאומית. שימש כדירקטור המועצת המנהלים של התעשיה האוירית והיה סגן יושב הראש של ארגון האווירונאוטיקה העולמי.
 
בהיותו בן 55 השלים שמיר בחינות בגרות וסיים תואר שני במדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, וכן למד מנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד.

האלוף שלמה שמיר יזכר כאדם חביב צנוע ונעים הליכות שסייע רבות לצוות האתר במחקר תולדות מטוס הקטלינה של חיל האוויר שנרכש בימי כהונתו. יהי זכרו ברוך! 

מקורות:

ויקיפדיה
אתר חיל האויר
הספר חיל האויר במלחמת העצמאות
לייבסיטי - בניית אתרים