נכתב ע"י רפי לוסקי

שלום חברים


לאחר שביום שני השבוע היה צפוי יום יחסית חלש, וביום חלש אפשר היה לבצע 400-600 קילומטר, החלטנו שלא שווה להמריא ונשמור כוחות לימים הטובים (תחשבו רגע על המשפט האחרון לא לטוס ליום של 400 קילומטר).

אז יום שלישי נחשב יום טוב. התחזית להרבה כחול, והכי חשוב לא צפויים גשמים. התחזיות הראו שמגבול בוטצואנה עד דרום אפריקה צפויים עננים.

המראה ב 11:40 יציאה בגבהים נמוכים יחד עם דאון נוסף דו מושבי מסוג נימבוס 4. הדאון שלנו כבד מאוד, מה שמאפשר טיסה מהירה מאוד. די בקלות שמרנו על היתרון של מעקב אחרי דאון שטס קדימה, וזה אומר שכשהוא שוקע אנו פותחים הצידה, וכשהוא מרוויח גובה, נכנסים מאחוריו.

פוגשים ענן ראשון לאחר כ 140 קילומטר. אחרי 200 קילומטר, כשאנו ביתרון גובה גדול מהנימבוס, נפרדנו והמשכנו בדרכנו לבד. הטיסה היא לאורך הגבול של בוצואנה דרומה, כ 270 קילומטר, תוך ביצוע דולפינים וניצול נכון של העננים, הגבהים המכסימליים 4,200 מטר.

נמיביה נגמרה לנו בגבול דרום אפריקה. פתאום גם כאן נהיתה מדינה קטנה, אז חזרה על קו טיסה דומה עד גובביס בצפון.

מהר מאוד עוברים 300 קילומטר נוספים. התכנון שלנו הוא לבצע טיסה של 1000 קילומטר. קצב הטיסה בינתיים עומד על ממוצע של 130 קמ"ש, מה שזה אומר רק 30% סיבובים בטרמיקות ומהירות קרקעית בין הטרמיקות למעלה מ 200 קמ"ש.

אני מפתח כאב ראש קשה וחד. התא שלנו עמוס לעייפה בציוד ניווט, מצלמות, מצברים, הרבה חוטים, צינוריות חמצן, אוכל, מים ומתקני השתנה. כל הציוד מפוזר בכל פינה בצידי הדאון, ולכן לא פלא שאני מגלה שצינורית החמצן שלי מקופלת. שחרור הצינורית גם משחרר את כאב הראש.

מגובביס הביתה נראו שמים גרועים. אנו מבצעים לג נוסף על הקו הטוב שוב דרומה, כשהפעם אנו מתכננים לחתוך לכיוון הביתה מערבה כשהשעון יראה הגעה מעל שדה האם ב 19:00 וזה מתוך הנחת עבודה שהמהירות הממוצעת תרד ל- 100 קמ"ש.

התכנון עבד. זה הוביל אותנו ללג רביעי + המרחק הביתה על 1000 קילומטר, בעזרת נווט וטייס מעולה שיושב במושב האחורי, הכול נראה פשוט והתכנון הנתיבים והטיסה יעילה מאוד. אין סימני שאלה.

אכן הדרך הביתה בכחול מול רוח אף של 40 קמ"ש, קצב הטיסה יורד לממוצע של 107 קמ"ש בלג האחרון.

הקטע הוא של הטיסה מול שמש שוקעת. כיוון הטיסה שלנו בדיוק מערבה, והשמש הורגת את העיניים. חייבים להיות מדויקים בשמירת נתוני טיסה. במרחק 90 קילומטר מהבית המחשבים שלנו מאשרים שאנו חוזרים הביתה. אפשר להכריז 1000 קילומטר ראשון השנה, אבל לפני החגיגה יש עוד עבודה די קשה לא לאבד ריכוז. לא קל כשאנו קרובים ל 9 שעות באוויר.

הנחיתה היא על מסלול 27 על האגם היבש. ראינו קודם דאון שנכנס לנחיתה. הפיינל שלנו ארוך מאוד בשל הראות המוגבלת ותנאיי ראייה קדימה קרוב לאפס. מהמושב הקדמי הנחיתה מתאפשרת בראות כל כך מוגבלת, אני מגייס את כל הריכוז האפשרי, מגיע בפיינל ארוך מדפים מלא מטה מצב נחיתה. הדאון במצב זה עם גרר עצום וזווית הגישה שלנו תלולה. מצד ימין של השמש אנו מזהים 2 רכבים שנוסעים על האגם ומבחינתי זה אומר שיש לפחות 2 דאונים על המסלול שעליו אנו נוחתים. אני לא מסוגל לראות כלום אני בערך יודע היכן דאון אחד ממוקם.

בפיינל ממש לא מקובל ולא רצוי להרים מדפים. אני מחליט להרים מדפים למצב 5 מה שמשחרר את הכלי לריצה קדימה. הקרקע מתקרבת. אני מבחין בדאון אחד על הקרקע, את השני אני לא רואה. מבצע נגיעה רחוקה קדימה תוך היצמדות לדאון שאני רואה וחשש ממה שנמצא קדימה מול שמש אפריקנית גדולה ששוקעת, סיום מוצלח ליום נהדר.

השלל שלנו מהיום הנפלא הוא  1040 קילומטר, בלי קשיים מיוחדים. מהירות ממוצעת יותר מ 120 קמ"ש.

מקווה שבאחד הימים הקרובים נוכל לשפר מעל 130 קמ"ש מה שיוביל אותנו ל- 1200 קילומטר, אז עופר מבטיח שהוא פורש מדאיי., שנה שעברה הוא הבטיח פרישה אחרי 1000 קילומטר, בשנה הבאה נראה לי שרף הפרישה יעלה ל 1400 קילומטר.

נחיתות רכות

רפי ולוסקי - נמיביה


 



 
לייבסיטי - בניית אתרים