דף הבית >> תעופה אזרחית >> דאייה >> סיפורי דאייה >> האלף השני-רפי לוסקי מנמיביה
נכתב ע"י רפי לוסקי

שלום חברים

אתמול ביצענו טיסה נוספת של 1045 קילומטר. הפעם אתמקד בשאלות הרבות שנשאלתי.

אז חלק מכם לא אדישים עונים מעודדים, וכרגיל יש שקוראים בשקט ולא מגיבים. קיבלתי תגובות רבות וגם שאלות שחשוב לענות. יורם הפציץ בשאלות אז נשתדל לענות על כולן.

השאלה איך אפשר לדחוף כאלה ביצועים.הביצועים תלויים בארבעה גורמים:

1. מזג האוויר
2. הדאון
3. בחירת נתיבים
4. רמת טיסה

בעונה זו של השנה שאנו ממש בסופה, תנאי הדאייה מעל המדבר הנמיבי הם מהטובים בשל הטמפ' הגבוהות והשטח הגבוה.

הדאונים הם מהטובים הקיימים בעולם, ומובלים מאירופה במכולות למקום, לשדה שלנו ועד 2 שדות דומים שממוקמים באזור שלנו.

בחירת הנתיבים היא בעייה גדולה. אנו מתחילים בשמים כחולים ובתנאיי דאייה חלשים, כך שאנו די מסתמכים על המטאורולגיה המקומית שבמקרה הטוב לא מדייקת. מהטיסה האחרונה שלנו, 1045 קילומטר, יצאנו בתחושה שאנו מקווים להגיע רק ל 800 קילומטר. הפעם ההפתעה הייתה לטובה. יש פעמים רבים שהפתעות הן לא נעימות ועלולות להיות מסוכנות, בשל סערות גשם ורעמים שמתפתחים אחה"צ בד"כ.

רמת הטיסה היא דבר שמשתנה. אני מעיד על עצמי לאחר 39 שנות פעילות של טיסה מאוד אינטנסיביות שאני לומד עדין לטוס, ומי שחושב שהוא יודע הכול הוא בבעיה. אני נמצא כאן בנמיביה בפעם השלישית והשינוי מבחינתי משנה לשנה הוא גדול. יש כאן אנשים שמגיעים לתקופות ארוכות, לפעמים לכל העונה, והניסיון והידע שלהם על המקום מאפשר לדחוף לביצועים מצוינים. היום עופר ואני נמצאים בשלב הפריצה הגדולה. יש לנו את היכולת להגיע לביצועים סופר טובים, ואנו כרגע למרות ההתלהבות מאלפי הקילומטרים, מחכים ליום הטוב שיגיע (מבחינתנו עוד לא טסנו ביום מצויין).

במהירות ממוצעת של יותר ממאה וארבעים-מתי יש זמן להסתובב?

טיסת מרחק טובה היא כשהסיבוב בטרמיקות פחות מ 30% מזמן הטיסה. לכן המפתח הוא עוצמת הטרמיקות. אם נניח שנסתובב ב- 2 מטר לשנייה בממוצע, וטייס אחר יסתובב בטרמיקות ממוצעות של 4 מטר לשנייה, כמובן שתהייה השפעה דרמטית על המהירות, ובעקבותיה גם על המרחק שאפשר לבצע. איך מגיעים לזה? היכולת לקרוא שמים, לדעת לעבוד בגבהיי עבודה כך שאם אנו יורדים מגובה עבודה מוגדר לטרמל רק כדי לעלות לגובה עבודה. בסבלנות לחכות לטרמיקה הטובה שתיקח אותנו עד הסוף למעלה. בטיסה האחרונה שלנו היו אזורים ששמחנו על טרמיקות של 2-3 מטר לשנייה, ואזורים אחרים שבלי 5 מטר לשנייה חבל היה להסתובב. השיא היה שבטרמיקה אחת ראינו 8.6 מטר לשנייה בממוצע.

הטייס שביצע את טיסת היום הוא מיכאל. הוא אלוף גרמניה ואלוף עולם. הוא טס חינם כמובן, על חשבון המפעל לייצור הדאונים והעבודה שלו להוכיח למה כדאי לנו לקנות דאון מסויים. הבחור יודע מצויין לטוס. הוא טס על הדאון הטוב ביותר שקיים. התשתית האירגונית שלו מושלמת, והיה מוזר מאוד עם הביצועים שלו. לו היו לפחות 5-10 אחוז יותר מאיתנו, ולכן כשאנו רואים את הפער ביננו אליו, יש לנו טיפה גאווה על הרמה שאנו נמצאים בה כרגע, ותאמינו לי אנו נצמצם עוד.

מה קורה לדאונים הגדולים במהירויות הגבוהות? איך זה שהם מחזיקים ערך גלישה מעולה בכזאת צלילה חזקה?

איך עושים טיסת דולפין בכאלה מהירויות? הרי עד שאתה מקטין מהירות חלפת דרך שלוש טרמיקות!

האם זה המזג אויר הפנטסטי שמספק רחובות כל כך צפופים ואין סופיים או שצריך להתאמץ  בין טרמיקות?    אשמח לשמוע קצת פרטים טכניים.


ישנן מגבלות קשות של מהירות מכסימאלית בשל הגובה הרב. המהירות המותרת שלנו היא לא הרבה יותר מ- 200 קמ"ש, אבל בשל הגובה הרב המהירות הקרקעית עומדת עד 240 קמ"ש מכסימום. טיסה לא מבוקרת ולא מדוייקת יכולה לפרק דאון באוויר. היו סיפורים כאלו. ערכי הגלישה הטובים נובעים מהדולפינים. שינוי מהירות בהתאם לגוש האוויר לא תמיד מסתובבים, אם אנו נקטין את המהירות בזמן בטרמיקות, שהן אגב בגבהים האלו רחבות מאוד, נוכל להגיע לערכי גלישה טובים יותר. המשמעות פחות טרמיקות ויותר מרחק. בטיסה האחרונה שלנו גמענו מרחק של כ- 400 קילומטר ב 9 טרמיקות בלבד, דבר  שהגביר את המהירות הממוצעת ל 150 קמ"ש. הבעיה שהיו עוד 600 קילומטר שהמהירות הממוצעת נמוכה יותר.

כדי לא לחלוף טרמיקות בדולפין, צריך לצפות את הטרמיקה המתקרבת, ולהתחיל להקטין מהירות בזמן. בנוסף, המשיכה מעלה מתבצעת באגרסיביות תוך תחילת סיבוב עם הטרמיקה המיוצבת על טרמיקת העבודה שלנו ממשיכים את הסיבוב. אם לא, אז חוזרים לנתיב תוך הורדת האף באוויר העולה ולא היורד הצפוי צמוד לטרמיקה. זו טכניקה שצריך להתאמן עליה הרבה עד שמגיעים לשלמות בביצוע.

אפשר לא להתאמץ ולטוס לאט ונמוך, אבל לא בשביל זה אנו כאן. כדי להגיע לביצועים טובים, גם לכאורה כשהכול מצויין, עדין הביצועים חייבים להיות מדויקים בכל שלב, כדי לשמור ערנות ב 9 שעות טיסה. בטיסה האחרונה הצלחתי לישון כשעופר הטיס. היתרון של 2 טיסים טובים הוא חלוקת עבודה והתרעננות למנוחה. השילוב שלנו הוא מושלם. כל אחד מביא איתו מספר יתרונות, ויחד אנו לדעתי הצמד מצויין.

יש עוד שאלות רבות שלא עניתי אבל היום מקווים לטיסה ארוכה יותר ויש עבודת הכנה
לא קטנה. תגובתכם חשובה, ושאלותיכם יענו במלון.ם תשאלו עוד.

נחיתות רכות

רפי לוסקי - נמיביה

 
תגובות

האלף הראשון-רפי לוסקי מנמיביה

נכתב ע"י רפי לוסקי

שלום חברים


לאחר שביום שני השבוע היה צפוי יום יחסית חלש, וביום חלש אפשר היה לבצע 400-600 קילומטר, החלטנו שלא שווה להמריא ונשמור כוחות לימים הטובים (תחשבו רגע על המשפט האחרון לא לטוס ליום של 400 קילומטר).

אז יום שלישי נחשב יום טוב. התחזית להרבה כחול, והכי חשוב לא צפויים גשמים. התחזיות הראו שמגבול בוטצואנה עד דרום אפריקה צפויים עננים.

המראה ב 11:40 יציאה בגבהים נמוכים יחד עם דאון נוסף דו מושבי מסוג נימבוס 4. הדאון שלנו כבד מאוד, מה שמאפשר טיסה מהירה מאוד. די בקלות שמרנו על היתרון של מעקב אחרי דאון שטס קדימה, וזה אומר שכשהוא שוקע אנו פותחים הצידה, וכשהוא מרוויח גובה, נכנסים מאחוריו.

פוגשים ענן ראשון לאחר כ 140 קילומטר. אחרי 200 קילומטר, כשאנו ביתרון גובה גדול מהנימבוס, נפרדנו והמשכנו בדרכנו לבד. הטיסה היא לאורך הגבול של בוצואנה דרומה, כ 270 קילומטר, תוך ביצוע דולפינים וניצול נכון של העננים, הגבהים המכסימליים 4,200 מטר.

נמיביה נגמרה לנו בגבול דרום אפריקה. פתאום גם כאן נהיתה מדינה קטנה, אז חזרה על קו טיסה דומה עד גובביס בצפון.

מהר מאוד עוברים 300 קילומטר נוספים. התכנון שלנו הוא לבצע טיסה של 1000 קילומטר. קצב הטיסה בינתיים עומד על ממוצע של 130 קמ"ש, מה שזה אומר רק 30% סיבובים בטרמיקות ומהירות קרקעית בין הטרמיקות למעלה מ 200 קמ"ש.

אני מפתח כאב ראש קשה וחד. התא שלנו עמוס לעייפה בציוד ניווט, מצלמות, מצברים, הרבה חוטים, צינוריות חמצן, אוכל, מים ומתקני השתנה. כל הציוד מפוזר בכל פינה בצידי הדאון, ולכן לא פלא שאני מגלה שצינורית החמצן שלי מקופלת. שחרור הצינורית גם משחרר את כאב הראש.

מגובביס הביתה נראו שמים גרועים. אנו מבצעים לג נוסף על הקו הטוב שוב דרומה, כשהפעם אנו מתכננים לחתוך לכיוון הביתה מערבה כשהשעון יראה הגעה מעל שדה האם ב 19:00 וזה מתוך הנחת עבודה שהמהירות הממוצעת תרד ל- 100 קמ"ש.

התכנון עבד. זה הוביל אותנו ללג רביעי + המרחק הביתה על 1000 קילומטר, בעזרת נווט וטייס מעולה שיושב במושב האחורי, הכול נראה פשוט והתכנון הנתיבים והטיסה יעילה מאוד. אין סימני שאלה.

אכן הדרך הביתה בכחול מול רוח אף של 40 קמ"ש, קצב הטיסה יורד לממוצע של 107 קמ"ש בלג האחרון.

הקטע הוא של הטיסה מול שמש שוקעת. כיוון הטיסה שלנו בדיוק מערבה, והשמש הורגת את העיניים. חייבים להיות מדויקים בשמירת נתוני טיסה. במרחק 90 קילומטר מהבית המחשבים שלנו מאשרים שאנו חוזרים הביתה. אפשר להכריז 1000 קילומטר ראשון השנה, אבל לפני החגיגה יש עוד עבודה די קשה לא לאבד ריכוז. לא קל כשאנו קרובים ל 9 שעות באוויר.

הנחיתה היא על מסלול 27 על האגם היבש. ראינו קודם דאון שנכנס לנחיתה. הפיינל שלנו ארוך מאוד בשל הראות המוגבלת ותנאיי ראייה קדימה קרוב לאפס. מהמושב הקדמי הנחיתה מתאפשרת בראות כל כך מוגבלת, אני מגייס את כל הריכוז האפשרי, מגיע בפיינל ארוך מדפים מלא מטה מצב נחיתה. הדאון במצב זה עם גרר עצום וזווית הגישה שלנו תלולה. מצד ימין של השמש אנו מזהים 2 רכבים שנוסעים על האגם ומבחינתי זה אומר שיש לפחות 2 דאונים על המסלול שעליו אנו נוחתים. אני לא מסוגל לראות כלום אני בערך יודע היכן דאון אחד ממוקם.

בפיינל ממש לא מקובל ולא רצוי להרים מדפים. אני מחליט להרים מדפים למצב 5 מה שמשחרר את הכלי לריצה קדימה. הקרקע מתקרבת. אני מבחין בדאון אחד על הקרקע, את השני אני לא רואה. מבצע נגיעה רחוקה קדימה תוך היצמדות לדאון שאני רואה וחשש ממה שנמצא קדימה מול שמש אפריקנית גדולה ששוקעת, סיום מוצלח ליום נהדר.

השלל שלנו מהיום הנפלא הוא  1040 קילומטר, בלי קשיים מיוחדים. מהירות ממוצעת יותר מ 120 קמ"ש.

מקווה שבאחד הימים הקרובים נוכל לשפר מעל 130 קמ"ש מה שיוביל אותנו ל- 1200 קילומטר, אז עופר מבטיח שהוא פורש מדאיי., שנה שעברה הוא הבטיח פרישה אחרי 1000 קילומטר, בשנה הבאה נראה לי שרף הפרישה יעלה ל 1400 קילומטר.

נחיתות רכות

רפי ולוסקי - נמיביה


 



 
לעמוד הפוסט תאריך: 30/12/2011 20:46:00 תגובות:

לייבסיטי - בניית אתרים