נכתב ע"י דוד אייזנמן.

פורסם במקור  במגזין Gliding and Motorglidig international  בשנת 2004.

תודתנו לדוד אייזנמן על אישורו לפירסום המאמר באתר "מרקיע שחקים"


הדאייה בישראל החלה בשנות ה-30 של המאה הקודמת בעזרת דאונים כמו הוורונה שהוזנקו בעזרת בנג'י מגבעה. הקלוב הארץ ישראלי לתעופה שהוקם באותו זמן, היה האירגון שעמד מאחורי פעולות הדאייה הללו.

בשנת 1948 הפכה ישראל למדינה עצמאית, ופעילויות הדאייה עברו לשדות תעופה ולמסלולי אספלט, שנמצאו מתאימים יותר לדורות החדשים של הדאונים. בתקופה ההיא, גרירת הדאונים הפכה לממונעת, ע"י מכונית או ע"י מטוס.

כיום, השתנה מבנהו של קלוב התעופה. במקום אירגון מרכזי עם סניפים רבים, הפך הקלוב לאירגון מפקח הכולל ארבעה מועדוני דאייה עצמאיים.


מועדון דאייה מגידו


מועדון זה, הממוקם בעמק יזרעאל, הוא הגדול בישראל ובו חברים 75 דואים והמפעיל 11 דאונים, מהם שלושה דו מושביים.למועדון יש מטוס גורר אחד, פייפר פוני, טנדר אחד ושני האנגרים. ארבעה דאונים ועוד ארבעה דאונים ממונעים שייכים לחברי המועדון. המסלול עשוי אספלט והוא באורך 2.5 ק"מ .1

הודות למסלול  הארוך, מועדון מגידו וכן מועדון עין שמר הפועל גם הוא ממגידו, הם היחידים המשתמשים גם ברכב לגרירת הדאונים.2 כל האחרים גוררים בעזרת מטוסים.

מועדון דאייה נגב

במועדון, הממוקם בשדה תימן שליד באר שבע, חברים כ-65 דואים והוא מפעיל שישה דאונים, מהם שניים דו מושביים, ומטוס פייפר סופר קאב לגרירתם. ישנם במקום גם דאונים פרטיים, שניים מהם דו מושביים.

מועדון דאייה גליל עליון

ממוקם בגליל הצפוני  וחברים בו כ-30 דואים. המועדון מפעיל חמישה דאונים, שניים מהם דו מושביים, דאון ממונע אחד ומטוס סופר קאב לגרירתם.

מועדון דאייה עין שמר

מועדון זה הוא הקטן ביותר, ממוקם במנחת מגידו, חברים בו 10 דואים והוא מפעיל שלושה דאונים. אחד דו מושבי, אחד חד מושבי אחד ממונע, ומטוס סופר קאב ושתי מכוניות לגרירתם 2.



מאחר וישראל היא מדינה בה זורחת השמש, המועדונים פעילים בכל ימות השנה, בימי שישי ושבת (יום א' הוא יום עבודה בישראל) מזריחת השמש ועד לשקיעתה. המועדונים גם פעילים בכל השבוע של חול המועד סוכות ופסח. המועדונים גם מקיימים תחרויות ואליפויות.

אלו הרוצים ללמוד דאייה, חייבים תחילה להצטרף לאחד מבתי הספר לדאייה (ובכל מועדון יש כזה) ושם ילמדו דאייה בעזרת מדריכים מוסמכים. ההדרכה כוללת בדרך כלל 60 טיסות שברובן ישוגרו ע"י רכב גרירה.2 כשימצא החניך מוכן, הוא ישלח לטיסת סולו ולאחריה ימשיך לדאות סולו כדואה מתחיל עד שיעבור את הבחינות הממשלתיות העיוניות והמעשיות לקבלת רשיון דאייה.

כל חבר מועדון מקיים תורנות כמדריך או מנהל מבצעים או כטייס גרירה.כל האחרים עוזרים בהפעלת ותחזוקת הדאונים. העונות הטובות ביותר לדאייה בישראל הן האביב והסתיו,אך ישנם תנאי דאייה טובים גם בחורף ובקיץ.



דאיית רכסים אינה נפוצה בישראל אך דאיית התרמיקה היא טובה, בדרך כלל עד לגובה 6,000 רגל. כל הטיסות הן בתנאי טיסת ראייה מבוקרת, זאת אומרת שטיסה ללא מכשיר קשר אסורה. כשאתה עוזב את מרחב הפיקוח של שדה התעופה, אתה חייב לקיים קשר רצוף עם הבקרה האיזורית. מטוסים טסים בגבולות נתיבי טיסה, אך דאונים מורשים להשתמש ביתר המרחב האוירי. הבעיות היחידות  של טייס דאונים ישראלי בטיסות מרחק יכולות להיות בכישורי הטיסה שלו ובתנאי הדאייה. אין מגבלות או חוסר במרחב אוירי.

חוץ מטיסות מרחק, אנו טסים לרוב למען ההנאה, וכן מקיימים טיסות אימון והדגמה.


1.הערת המערכת:נכון לתאריך פירסום המאמר.כיום מונה המועדון 110 חברים ומפעיל 14 דאונים ושני מטוסים.
2. הערת המערכת: נכון לתאריך פירסום המאמר.כיום הגרירה מתבצעת ע"י מטוסים


 
לייבסיטי - בניית אתרים