נכתב ע"י יואב אפרתי

באדיבות המחבר ואתר "דגם"



עלייתו לשלטון של הנשיא המצרי גאמל עבדל נאצר ב 1955 הביאה לשינוי כוח במצרים שהעדיף את ברית המועצות על פני אנגליה, צרפת וארה"ב. כחלק מתמיכתה בשלטונו של נאצר, ברית המועצות סיפקה למצרים כלי נשק חדשים הכוללים מטוסי קרב סילוניים ומפציצים ששינו את מאזן הכוחות במזרח התיכון לטובת המדינות הערביות הסובבות את ישראל. בספטמבר 1955, הודיעה צ'כוסלובקיה  על מכירה של מאה וחמישה עשר מטוסי MIG-15bis,  , ארבעים מטוסי MIG-17 Fresco C,  ,שבעים מפציצי סילון דו מנועיים מסוג IL-28 ומטוסי תובלה דו מנועיים מסוג IL-14 למצרים.
 
במאמץ להחזיר את מאזן הכוחות, פנתה ישראל לצרפת לצורך רכישת מטוסי אוראגן ומיסטר II, לשוודיה לרכישת מטוסי Saab J-29 ולקנדה לרכישת מטוסי CL-13, הגרסא הקנדית ל F-86F Saber. ראשית נשלחו תריסר מטוסי אוראגן מתוצרת דאסו, שתוך חודש מילאו את השורות של טייסת הצרעה. המשלוח של מטוסי המיסטר II בוטל, לאחר שמשלחת מטעם חיל האוויר הישראלי החליטה כי יכולות המטוס בלתי מקובלות. לעומת זאת חיל האוויר הישראלי החליט לחכות לזמינות של מטוסי המיסטר IV שהחלו להיכנס לשירות חיל האוויר הצרפתי.
 
הלאמתה של תעלת סואץ ב 1956 מנעה את כניסתם של אזרחים בריטיים למצרים והגבילה את המעבר החופשי בדרך חשובה זו מהים התיכון לאוקיינוס ההודי. התגרות זו במעצמות המערביות הביאו לאישור המכירה של מטוסי המיסטר לישראל. המטוסים הראשונים שהגיעו היו 12 מטוסי מיסטר שנחתו ב 11 באפריל 1956 בחצור, ובכך אפשרו לטייסת הקרב הראשונה להחליף את מטוסי המוסטנג P-51D המיושנים שלה. בהמשך נחתו 12 מטוסי מיסטר Iנוספים ,החל מה 23 במאי 1956. חודשיים לאחר מכן החלה פעילות מבצעית של מטוסי המיסטר . ב 26 ביולי אישרה ממשלת קנדה מכירתם של 24 מטוסי CL-13 Saber לישראל. במהלך השבחתם של מטוסי ה CL-13 עבור ישראל, ממשלת צרפת אישרה את מכירתם של 36 מטוסים נוספים מסוג מיסטר לישראל, שהחלו לנחות ברמת דוד ב 18 לאוגוסט 1956. הקבוצה השנייה של מטוסי המיסטר העלו את המספר הכולל של מטוסים אלו בידי ישראל ל 60, ואפשרו לחיל האוויר הישראלי להחליף את מטוסי המוסקיטו המיושנים מימי מלחמת העולם השנייה שהיו בידי טייסת העמק.
 
ב 28 לאוקטובר 1956, החל צה"ל את מבצע סואץ נגד מצרים בתיאום עם צרפת ובריטניה. מטרת המבצע הייתה כיבוש מדבר סיני ואילוץ התערבות מצד צרפת ובריטניה, מהלך שיוביל למיקום כוחות פרו מערביים בשליטה בתעלת סואץ. ( מבצע מוסקיטר) תוצאה ישירה מכניסת צה"ל למדבר סיני הייתה עיכוב מיידי של מסירת מטוסי הסייבר מקנדה. במבצע סואץ חיל האוויר הישראלי מצא את עצמו עם 19 טייסים בלבד  שהוכשרו להטסת מטוסי מיסטר . עם משאבים מוגבלים כל כך, טייסי מיסטר צרפתיים  נטלו חלק בהגנה האווירית על שמי ישראל, כאשר טייסים מטייסת הקרב הראשונה מספקים סיור קרב אווירי וסיוע אווירי קרוב ליחידות צה"ל הפועלות בסיני. בשלבים הראשונים של המלחמה, שדות התעופה המצריים לא הותקפו, ובקרבות אויר שפרצו מעל סיני, מטוסי מיסטר ישראליים הפילו שבעה מטוסים מצריים. מיסטר מספר 93 הפיל מיג 15, מיסטר מספר 62 הפיל זוג ומפיירים, ומיסטר מספר 33 הפיל זוג ומפיירים, מיסטר מספר 80 הפיל מיג 15 ומיסטר מספר 85 הפיל מיג 17. המבצע הצליח, וצרפת ובריטניה נטלו שליטה בתעלת סואץ כאשר ישראל השתלטה על חצי האי סיני מזרחית לתעלה. ההצלחות הקרקעיות היו קצרות מועד, מכיוון שהאו"ם בראשותן של ארה"ב וברה"מ הכריחו את ישראל להחזיר את כל השטח  שנכבש לידי מצרים.
 
עם יציאת הכוחות הזרים ממצרים, החל שוב לעלות המתח בין מצרים וישראל . מצרים סיפקה אימונים ותמיכה לפתח -ארגון טרור פלסטינאי עולה, שביצע פעולות נגד ישראל מבסיסיו שברצועת עזה. ב 20 לדצמבר 1958, הטייסים רס"ן יאק נבו וסגן עמוס לפידות, ניסו ליירט זוג מטוסים מצריים שאותרו מעל היישוב הצפון מערבי קציעות. בקרב שהתפתח, הפיל רס"ן נבו שהטיס את מיסטר מספר 44 של טייסת הקרב הראשונה, את אחד ממטוסי המיג 17, ופגע בשני.
 
החשיבות בהפלה הייתה כפולה. זו הייתה הפעם הראשונה שבו מטוס מיסטר שאינו מצוייד במבער אחורי הוכיח את עצמו מול מטוס המיג 17  המצויד במבער אחורי  ושלו היה יתרון ברור. כדי לציין את הארוע, נצבע סימן הפלה וחצי מתחת לצד השמאלי של החופה של מיסטר 44. סימן חצי ההפלה הוסר מאוחר יותר לאחר שחיל האוויר שינה את התייחסותו לחצאי הפלות בכך שחצי הפלה נחשבת רק לאחר פגיעה במטוס שהופל בהמשך ולא לפגיעה שלא הביאה להפלה.
 
הגעתם של מטוסי המיראז' IIICJ באפיל 1962, מטוסים עם יכולת הגעה למהירות מאך 2, הגבילה את השימוש במיסטר IV לפעילות תקיפת קרקע. עם התפקיד החדש קיבלו מטוסי המיסטר צבעי הסוואה חדשים שמטרתם הסתרה של המטוסים מנמיכי הטוס מעל מים ומעל קרקע.

מטוסי המיסטר מטייסת הקרב הראשונה הועברו לטייסת הכנף המעופפת שהיתה מודממת , וטייסת העמק חזרו לתפקידה הקודם כטייסת תקיפה . מאמצי סוריה להטיית את מקורות הירדן במהלך שנה שלמה הביאו למלחמה על המים, שהביאה להפלתם בין היתר של 6 מטוסי MIG-21F-13 סוריים ב 7 באפריל 1967. לאחר השפלה זו בידי חיל האוויר , חיפשה סוריה את עזרתן של מצרים, ירדן, עיראק ולבנון באיחוד של הקואליציה הערבית המאוחדת (קע"מ) כדי להעניש את ישראל. מאמצים דיפלומטיים לפתור את המצב העלו חרס, וכאשר נאצר הורה למשקיפים מטעם האו"מ לעזוב את סיני ואת רצועת עזה, המלחמה הפכה לבלתי נמנעת. ב 07:45 בבוקר ה- 5 ביוני 1967, תקף  ח"א את שדות התעופה של חיל האוויר המצרי שהיו בטווח טיסה מישראל. שלושה גלי תקיפה בשעות הבוקר של ה 5 ביוני, הביאו להשמדת 286 מטוסים מצריים בעודם על הקרקע. בתקיפות אלו נטלו חלק 35 מטוסי מיסטר  של טייסת העמק וטייסת הכנף המעופפת. מטוסי מיסטר IV של חיל האוויר הישראלי השמידו מטוסי מיג 15 ומיג 17 שפעלו מביר תמדה, מטוסי מיג 21 שפעלו מביר גפגפה, ומטוסי מיג 19 ומיג 21 וסוחוי 7 שפעלו מפאיד.
 
לאחר ששמעו על ההתקפה על מצרים, החלו סוריה ולבנון  בפעולות התקפיות נגד ישראל, כאשר ירדן החלה להפגיז ערים במרכז המדינה באמצעות תותחי ה Long Tom שברשותם שמוקמו על הרי יהודה במרכז ישראל. עם נטרול האיום האווירי המצרי, מטוסי המיסטר נשלחו להדוף כוחות קרקע ירדניים וסוריים שהתקדמו לעבר ישראל מהמזרח. בתקיפות  אלו אבדו 7 מטוסי מיסטר  חמישה מירי נ"מ ושניים על ידי מטוסי האויב. בשישה ימי פעולה, הפילו מטוסי המיסטר שלושה מטוסי אוייב. מטוס מיסטר מספר 10 של טייסת העמק הפיל מיג 17 מצרי, מטוס 52 של טייסת הכנף המעופפת הפיל האנטר ירדני, ומטוס מצרי מסוג מיג 17 הופל על ידי מיסטר 44 של טייסת העמק.

(באדיבות רענן וייס)
 
מצרים, שסירבה לחתום על הסכם שביתת נשק, התאוששה מהתבוסה המשפילה שלה, והחלה ב- "100 ימים של התשה". בתיאום עם דו קרב ארטילרי משני צידי התעלה, טרוריסטים פלסטינאים של ארגון הפתח שנתמכו על ידי מצרים ביצעו פשיטות יומיות אל תוך ישראל מעבר לנהר הירדן ומדרום לבנון. למטוסי המיסטר IV לא היה מנוח, משום שהוזנקו על בסיס יומי כ"ארטילריה מעופפת" של צה"ל. הכמות הגדולה של המשימות הביאה לגביית מחיר מהמטוסים הישנים. מחליפיהם  החלו להגיע ב 31 בדצמבר 1967 בדמותם של מטוסי הסקייהוק A-4H. הטיסה הראשונה של מטוסי הסקייהוק בוצעה ע"י טייסת העמק מעל שמי ישראל במבנה עם זוג מטוסי מיסטר IV של הטייסת , אחד מהם מטוס מספר 44. בחודשים שלאחר מכן, שאר מטוסי המיסטר הועברו לטייסת הכנף המעופפת שהמשיכה להפעילם עד להוצאתם משירות ב 18 במרץ 1971.
דגמים של מטוסי מיסטר ב-3 סכמות הצביעה שלהם בחיל האויר:למטה-בתקופת מבצע סיני.באמצע:בתקופת מלחמת 6 הימים.למעלה:לאחר מלחמת 6 הימים  (באדיבות יואב אפרתי)
 

 

לייבסיטי - בניית אתרים