נכתב ע"י אבינעם מיסניקוב
 


לפני מבצע קדש, כמו גם לאחריו, החזיק חיל האויר כוננות יירוט תמידית לירוט מטוסי קרב מצריים שחדרו למרחב האוירי של מדינת ישראל. מטוסים אלה היו מדגם וומפייר FB.MK.52 והיו שייכים לטייסת מס' 2 ששכנה בבסיס ח"א המצרי באל עריש.

אחת מהטייסות שהחזיקו כוננות זו היתה טייסת הצירעה בחצור, שמטוסי האורגאן שלה היו אז מטוסי הקרב של הקו הראשון בחיל האויר.

ביום חמישי, א' באייר ה'תשט"ז, 12 באפריל 1956, הוזנקו סגן דוד קישון ובן זוגו  מנחם זהבי באור אחרון. הם המריאו לכיוון הים וקיבלו מהבקרה כיוון לאיזור שדה בוקר. בהיותם מעל מכתש רמון הבחינו מעליהם בניצנוץ שעלה מגופם הכסוף של זוג מטוסי וומפייר שחדרו לתוך שטח המדינה. קישון ובן זוגו משכו ופנו אל עבר הוומפיירים בעודף גובה. קישון התיישב על זנבו של אחד מהם והחל לסגור טווח.
 
מטוס ומפייר 6 של ח"א המצרי,1956


עוד בהיותו במרחק גדול מהמטוס המצרי ובעודו מתקרב אליו במהירות הכניס אותו לתוך הכוונת, לחץ על הדק התותחים שבמוט ההיגוי ושלח בו צרור ארוך מארבעת תותחי ההיספנו 20 מ"מ של מטוסו. צרור הפגזים פגע בכנף המטוס המצרי וקישון חלף אותו ושבר הצידה. הוומפייר החל לעלות באש וטייסו שבר מטה בצלילה חריפה. טייס הוומפייר השני גילה את קישון התיישב על זנבו וזה החל בשבירות התחמקות. בן זוגו של קישון רדף אחרי המטוס המצרי וזה שבר הצידה והצליח לחמוק מאיזור הקרב.

מטוס הוומפייר שנפגע נחת נחיתת אונס באיזור עבדת שבנגב וטייסו נפל בשבי. זוג האוראגנים שב לבסיסו. זוהי היתה ההפלה הראשונה של מטוס האוראגן בחיל האויר.
 
לייבסיטי - בניית אתרים