נכתב ע"י אבינעם מיסניקוב

במסגרת מבצע "מוקד", ביום הראשון של מלחמת ששת הימים, המריאה מתל נוף רביעיה של מטוסי מיסטר של טייסת 116 לתקיפת בסיס ח"א המצרי אבו סואיר.

כל מטוס היה חמוש בשתי פצצות "אולר חד" (פפ"מ - פצצה חודרת מסלול), בידונים ופגזים לתותחים. 

בסיס האויר,מס' 229, אבו סואיר, שוכן בין קהיר לאיסמעיליה, ועם פתיחת המלחמה היו מוצבות בו טייסות מטוסי מיג 21F-13 מס' 43 ו-45 של הבריגדה האוירית השביעית, וכן טייסת מס' 8 של הבריגדה האוירית ה-61 שהפעילה מפציצים קלים מדגם איליושין IL-28. הבסיס היה גדול ובעל מסלולי בטון עבים. חמישה מבנים תקפו את הבסיס מתחילת המבצע, השמידו בו מטוסים אך השדה היה עדיין פעיל ולא נסגר. היות והמצרים ראו במקום בסיס חשוב, הזניקו את שרידי מטוסי הקרב שלהם בכל עת שיכלו כדי להגן עליו. 

את המבנה, שאות הקריאה שלו היה "ניקסון", הוביל סרן מריו שקד ואיתו סרן יורם, סגן גבי ווקס וסרן דן מנור במיסטר 69. המבנה הגיע לשדה מיד לאחר שרביעיה של מטוסי סמב"ד של טייסת 105 עזבה את המקום. המיגים שפיטרלו מעל לשדה חיכו להם. המיסטרים נכנסו ליעף ההפצצה להטלת הפצצות המיוחדות, הטילו את פצצותיהם, יצאו, ונכנסו שוב ליעף צליפה, וכאן צללו אליהם המיגים.

טייס ח"א המצרי מייג'ור עוואד חמאדי התיישב על זנבו של דן מנור, שהיה מספר ארבע במבנה ולכן האחורי. הוא שיגר טיל א"א אטול שהתפוצץ קרוב למיסטר. מנור חש בפגיעה, דיווח עליה בקשר, משך את מטוסו לכיוון צפון , הפעיל את כסא המפלט ונטש. מנור נפל בשבי המצרי, הועבר לכלא עבסייה בקהיר ושוחרר לאחר כמה שבועות במסגרת חילופי השבויים שלאחר המלחמה.
לייבסיטי - בניית אתרים