נכתב ע"י אבינעם מיסניקוב

פרטי המטוס:

דגם:M.D.454 מיסטר IVA

יצרן:
דאסו,צרפת

מספר יצרן:
243

לקראת סיום מבצע סיני, ולאחר פתיחת מבצע "מוסקיטר" (ראה מאמר במדור מבצעים באתר זה) דהרו כוחות צה"ל ובראשם חטיבה 9 מראס א נאקב לעבר שארם א-שייח שבנקודה הדרומית ביותר של חצי האי סיני.

במטכ"ל חשבו שכל הכוחות המצריים בסיני היו בנסיגה, אבל גיחת צילום שביצע מטוס מטאור של טייסת הסילון הראשונה הביאה תמונות שהראו שהכוחות המצריים עדיין נמצאים בעמדותיהם בראס נצרני ובשארם א-שייח. עקב כך הוחלט לתקוף את הכוחות המצריים כדי לשבור להם את המוראל ולהקטין את התנגדותם לקראת הגעת הכוח הקרקעי.

פקודת המשימה נמסרה ממטה חיל האוויר לטייסת הקרב הראשונה,לטייסת הכנף המעופפת  בתל נוף ולטייסת הפטישים, ובבוקר יום שישי, כ"ח בחשוון התשי"ז, 2 בנובמבר 1956 המריאו מרמת דוד זוג מפציצי B-17, מתל נוף שתי רביעיות מטוסי מוסטנג, ומחצור שתי רביעיות של מטוסי מיסטר, האחת בהובלת מפקד הטייסת רס"נ בני פלד במיסטר 84, (מס' 2 דרור אבנרי מס' 3 רן פקר ומס' 4 שלמה בית-און) שטסה לתקיפת ראס נצרני, והשנייה בהובלת סרן דני שפירא לתקיפת שארם א-שייח.

עקב המרחק הרב (412 ק"מ) המטוסים היו מצוידים במיכלי דלק נתיקים, וחמושים בכוורות רקטות 68 מ"מ ותחמושת לשני תותחי ה-30 מ"מ שבכל מטוס. כשהייתה הרביעייה בהובלת בני פלד מעל לנגב, הודיע רן פקר על תקלה במטוס וחזר לבסיס. במבנה נותרו שלושה מטוסים.

מעל למטרה בראס נצרני החלו בני פלד, דרור אבנרי ושלמה בית און במעברי ריקוט וצליפה. המצרים הגיבו בירי מתותח נ"מ שהיה מוצב במקום ובמעבר השלישי והאחרון פגע פגז במנוע המטוס של בני פלד. המנוע והמטוס החלו לבעור והאש הגיעה לתא הטייס. פלד נכווה בזרועו ובגבותיו ואז הפעיל את כיסא המפלט ונטש את המטוס בגובה של 1500 מטר לערך. זוהי הייתה הנטישה הראשונה בחיל האוויר שבוצעה ע"י כיסא מפלט, והנטישה הראשונה בעולם בכיסא מפלט ממטוס תוצרת צרפת בתנאי קרב.

המטוס הוריד את חרטומו צלל והתרסק ליד החוף. פלד צנח ונחת במרחק 3 ק"מ מהמחנה המצרי שבראס נצרני.

החילוץ

סג"מ אברהם גרינבוים, טייס מטוס פייפר של טייסת 100 מהגף שהיה מוצב באילת, טס בטיסת סיור מעל כוחות חטיבה 9 שנעו לעבר שארם א-שייח כשהוא נושא עימו סייר. לאחר שעתיים של טיסה הוא קיבל בקשר הודעה ממפקד הטייסת רס"נ משה קרן על שני טייסים ח"א שנטשו באזור שבין ראס נצרני לשארם א-שייח.הוא בדק את מצב הדלק ווידא שיש במיכלי המטוס די דלק לחיפוש, נסק לגבה 3000 מטר והחל לחפש אחרי הנוטשים (הטייס השני היה יהונתן אטקס שנחת נחיתת אונס על החוף עם מטוס מוסטנג פגוע ונפל לבסוף בשבי המצרי). מטוס פייפר אחר שנשלח לפניו חיפש אחריהם אך לא הצליח לאתרם.

בני פלד הגיע לקרקע ובעת הנחיתה שבר את הקרסול ברגל אחת ונחבל קשות ברגלו השנייה. הוא ניתק את המצנח ורץ כשישה ק"מ כדי להתרחק משני חיילים מצריים שהחלו לחפש אחריו כשהוא מתעלם מכאביו העזים, וכשתש כוחו נשאר לשכב בתוך וואדי לרגלי הצוקים. יתר חברי המבנה חגו במקום כדי להגן עליו, והשמידו שיירה של 3 כלי רכב מצריים שהגיעו לאזור כדי לחפש אחריו.

הייתה זו כבר שעת דמדומים. גרינבוים החל להנמיך ובהיותו בגבה 1200 מטר הבחין בבור שחור. הוא החליט שזה מקום נפילת המטוס, ואם הטייס נטש הוא צריך להיות בקרבת מקום. הוא הבחין ליד הבור בשתי דמויות, שהיו החיילים המצריים שחיפשו אחרי פלד, צלל לעברם בכוח מלא כדי להפחידם ולאחר מכן פנה דרומה.

תוך כדי הפנייה הוא הבחין בנפנוף של משהו לבן לרגלי ההרים, 200-300 מטר מהמקום שבו היו המצרים. הוא פנה לכיוון תוך שהוא חושש שטומנים לו מלכודת, וראה אדם שוכב ומנפנף בבד לבן. הסייר הביט מבעת למשקפת שלו וקבע שזהו הטייס שהם מחפשים. גרינבוים החל לחוג מעליו בגבה נמוך כיוון שעדיין לא זיהה את הדמות ששכבה על חלק ממצנח.בסיבוב האחרון זיהה את פלד, עשה הקפה ונחת בעדינות בוואדי שהיה זרוע באבנים.

גרינבוים והסייר הקימו את פלד והעבירו אותו למטוס, הוציאו אלונקה מתקפלת שהייתה על המושב האחורי, השכיבו אותו באלונקה, הכניסו אותה בכוחות משותפים למטוס וקשרו את האלונקה למקומה. הם התיישבו במקומם, גרינבוים הניע ואז התברר שדלת המטוס לא נסגרת. לבסוף סגרו את הדלת, וגרינבוים הצליח להמריא בקושי ולהעביר את פלד לשדה התעופה באילת. משם פונה במטוס דקוטה לחצור ולבית החולים.

על מעשה החילוץ זכה אברהם גרינבוים בצל"ש הרמטכ"ל שהומר לאחר מכן בעיטור העוז.

תודתנו נתונה לדרור אבנרי על עזרתו בהכנת הכתבה.
לייבסיטי - בניית אתרים