נכתב ע"י אל"מ (מיל') גיורא אפשטיין


באור ראשון ישבנו בכוננות כזוג שני בטייסת. אני ישבתי על מטוס 56 בדת"ק ואיתי עמוס לפידות. ב-04:15 הוזנקנו כזוג שני אחרי  יצחק ברזילי ויוחאי ריכטר, כשהכיוון הראשוני מערב, ואין עדיין הגדרה למה. בזמן הטיפוס התחלתי לשמוע שמיירטים את הזוג הראשון למטרות באזור אל-עריש. ראיתי שלפידות לא מגיב וממשיך לטוס לים. הערתי לו על היירוט שאני שומע ברדיו. לאחר מספר הפצרות הוא פנה לבקר וקיבלנו הנחיות (לטוס) לכיוון אל-עריש.

הגענו מעל לעיר ונאמר לנו לבצע פס באזור השדה, שלידו צריכים להיות מטוסי אויב בתקיפה. באותו זמן העיר היתה כבר בידינו, והשדה - אזור קרב שריון. ביצענו פס מעל השדה. היתה הרבה מאוד אש נ"מ, אך לא גילינו אף מטוס ומשכנו בפנייה לכיוון צפון לגובה. גילינו זוג שחקים נכנס מאחורינו. נפנפנו להם וראינו אותם צוללים למטה לכיוון העיר. הסתכלתי לעיר וגיליתי שלישיית סוחוי-7BMK מגיעה בשורה עורפית מכיוון דרום, בפניה שמאלית מעל העיר, לכיוון מערב.
 
גילינו עוד זוג שחקים היורדים עליהם, ונוצר מצב בו סוחוי מוביל את השורה ועליו יושב שחק.. על השחק (יושב) סוחוי וגם על הסוחוי הזה (יושב) שחק הסוחוי השלישי היה בצד אחר, כשגם אחריו רודף שחק. למזלנו, ראינו איך שני הסוחויים נפגעים ונופלים בלי שהשחק,מס' 03 שטייסו היה עודד שגיא מטייסת העטלף, נפגע. המפיל השני היה יצחק ברזילי בשחק 73. באותו זמן הסוחוי השלישי המשיך לברוח מערבה כשאחריו רודף שחק.
 
היות ולא היו מטרות נוספות, צללתי למטה, לאחר שהודעתי לעמוס, והצטרפתי לרדיפה אחרי הסוחוי הבורח. השחק הרודף, שטייסו היה ריכטר, לא הצליח לסגור את הטווח. הוא ניסה לשגר טיל חום שפגע באדמה, ירה את כל הפגזים בלי לפגוע בגלל הטווח הרחוק, ואז הודיע שהוא גמר תחמושת ועוזב הביתה. לאחר שהוא עזב, נכנסתי אחרי הסוחוי והמשכתי לרדוף. ראיתי שלאט לאט אני סוגר את הטווח. אנו טסים בגובה נמוך מאוד, כ-50 רגל במהירות של כ-700 קשר, מעל לדיונות שמדרום לברדאוויל בכיוון מערב. כשהגעתי לטווח כ-400 מטר הרמתי הדק וניסיתי צרור קצר. לא יוצא כלום. בדקתי את המפסקים ומצאתי לחיץ תותחים בחוץ.
 
הכנסתי את הלחיץ. בינתיים נסגר הטווח לכ-200 מטר ויריתי צרור קצר, ישר במרכז הטווח. מיד היה פיצוץ ענק בזנב וכל יחידת הזנב שלו נעלמה. הסוחוי כאילו נעצר (באוויר), הרים אף בחריפות רבה למעלה, התהפך ונכנס לאדמה תוך שניה, ללא כל נטישה. היה פיצוץ ענק.
 
משכתי מיד למעלה להימנע מהפיצוץ ופניתי חזרה הביתה. המקום היה כבר קרוב לסוף הברדאוויל ליד רומאני.
טיפסתי חזרה לגובה ומצאתי את עמוס מסתובב ליד אל-עריש בגובה, כשהוא אינו יודע איפה אני. דיווחתי לו והצטרפתי אליו בדרך לנחיתה. שרה, ששבה לעבודה בטייסת ב-8:00, שמחה כמובן מאוד. להפתעתי לא הרגשתי, בניגוד לציפיות, כל רגשי שמחה נוראים או משהו כזה, כפי שראיתי על טייסים אחרים שהפילו מטוסים.
לייבסיטי - בניית אתרים