נכתב ע"י אבינעם מיסניקוב

על המטוס

מטוס התובלה "קומנדו" בדומה למטוסי תובלה אחרים ממלחמת העולם השניה, פותח כדגם צבאי של מטוס תובלה ונוסעים אזרחי.

חברת קרטיס החליטה בשנת 1935 ליצר מטוס שיהיה עדיף בביצועיו על מטוסים כגון בואינג 247 ודגלס DC-2 מאותה תקופה. תכנון דגם CW-20  החל בחברת קרטיס-רייט בשנת 1937 כשהמהנדס הראשי של החברה, ג'ורג' א.פייג', נדרש לתכנן מטוס תובלה אזרחי ל- 24-34 נוסעים וצוות של ארבעה,במשקל כולל של עד 36000 ליברות ומונע במנועי פרט אנד וויטני   R-2800  דבל ווספ בעלי 1600 כ"ס. לפי המפרט,תא הנוסעים היה צריך להיות מדוחס כדי שהמטוס יוכל לפעול בגבהים שמעל למזג אויר גרוע, והיה צריך לכלול 20 מושבים הפיכים למיטות שינה. אלו, כשתוכננו להיות מורכבים לרוחב המטוס, הכתיבו תא רחב. כדי להתגבר על הגרר שהיה מכתיב גוף בעל חתך עגול בקוטר הנדרש במקרה כזה, תוכנן הגוף משני מקטעים שחוברו פנימית למיתר משותף שיצר  את קו רצפת התא.(וכונה   (DOUBLE-BOUBLE כתוצאה מכך התא היה מרווח במיוחד, הנפח במקטע העליון מעל לרצפה היה 65.13 מ"ק, ומתחת לרצפה 12.88 מ"ק.

אב הטיפוס של המטוס שכונה  CW-20T נבנה במפעל החברה בסנט-לואיס, מיזורי, והוטס לראשונה ע"י טייס הניסוי אדי אלן בתאריך 26.3.40. אב הטיפוס היה מצוייד במנועי רייט סייקלון 586-C14-BA-2 שסיפקו 1600 כ"ס, חיפויים להחלקת הזרימה במקום חיבור מקטעי הגוף,וזנב בעל שני מיצבי כיוון (שהוחלף מאוחר יותר ע"י מיצב כיוון בודד כדי להתגבר על בעיות שהתגלו בטיסה א-סימטרית במהירויות נמוכות). הדגם כונה CW-20A.

כשנכנסה ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, הוזמנו אלפי מטוסים מסוגים שונים ע"י זרועות האויר השונות של הצבא והצי. בין היתר הוזמנו 200 מטוסים מהדגם הצבאי של ה-CW-20 שכונו C-46. עשרים וחמישה המטוסים הראשונים נבנו במפעל החברה בעיר בופאלו שבמדינת ניו יורק והיו שונים בפרטים מהדגם האזרחי כמו מספר חלונות תא קטן יותר, וביטול לוחות החיפוי של מקום חיבור מקטעי הגוף שיעילותם האוירודינמית היתה קטנה והוסיפו למשקל 125 ק"ג. הגוף לא היה מדוחס והמנועים הוחלפו לדגם  R-2800-43 תוצרת פרט אנד וויטני בעלי 2000 כ"ס. המטוס הראשון יצא מפס היצור במאי וסופק ב- 12ליולי 1942.

לאחר מכן נכנס לפס היצור דגם C-46A שבו הורכבו דלתות מטען כפולות, רצפה מחוזקת, מנוף העמסת מטען הידראולי, 40 כיסאות מתקפלים ומנועי R-2800-51.למטוסים הראשונים מדגם זה היו מדחפי המילטון סטנדרט בעלי 3 להבים שהוחלפו ע"י מדחפי קרטיס מופעלים חשמלית בעלי 4 להבים. לאחר שיוצרו 1041 מטוסים מדגם זה, הועבר היצור למפעל ממשלתי בלואיסוויל, קנטקי, ושם יוצרו עוד 439 מטוסים לפני שהיצור הועבר שוב לסנט לואיס. הזמנה של 500 מטוסים שהועברה לחב' היגינס אינדוסטריז מניו אורלינס בוטלה לאחר שהחברה השלימה 2 מטוסים בלבד.

המטוסים מדגם A סבלו מ-3 בעיות כרוניות:למדחף תוצרת קרטיס היה הרגל לעבור למצב פסיעה עדינה בגלל שיתוך,תקלת מצב  VAPOR LOCK  שקרה בזמן טיסה בגבה רב.כשהטייס העביר את בורר מיכלי הדלק ממיכל אחד לשני,הלחץ האטמוספרי הנמוך והיניקה של משאבת הדלק של המנוע גרמו לדלק בצינורות להתאדות ולמנוע לינוק את האדים ולהיעצר...אפשר היה להניע מחדש רק כשהמטוס ירד לגבה נמוך,אך לך ותרד לגבה כזה כשאתה מעל להימלאיה...לבסוף נמצא פיתרון והוא הוספת משאבת העברת דלק חשמלית בכל מיכל.בנוסף,המערכת ההידראולית היתה מסובכת ביותר ודרשה אחזקה מרובה.
תקלות אלו והנסיונות להתגבר עליהן גרמו לכך שבנובמבר 1943 היו צריכים לבצע בכל מטוס 721 שינויים,ולא נמסרו מטוסים חדשים עד שהחברה התארגנה לביצוע השינויים.

לאחר העברת  פס היצור לסנט לואיס,נבנה דגם XC-46B  שהיו לו מנועי R-2800-34W בעלי הזרקת מים וחרטום מדורג. באותו הזמן החלה קרטיס להרכיב בבופאלו 1410 מטוסים מדגם C-46D  שדמו לדגם A אך עם חרטום משופר ודלתות להצנחה. המטוס צוייד לנשיאת 50 איש.
כמו כן יוצרו בבופאלו 234 מטוסים מדגם F שצויידו במנועי R-2800-75 וקצוות כנפיים קהים, ועוד מטוס יחיד מדגם G עם מנועי R-2800-34W .מטוס זה כונה מאוחר יותר XC-113 ושימש כמטוס ניסוי למנועי הטורבופרופ TG-100 של קרטיס. סה"כ נבנו 17 מטוסים מדגם G מתוך חוזה של 550 שבוטל עם סיום המלחמה.

דגם ה- CW-20 הופעל בכמויות שוליות כמטוס תובלה אזרחי, למרות שבהשוואה למטוס הדקוטה, היה לו נפח תא כפול, כמות דלק גדולה ב- 25% ומשקל המראה גדול ב- 45% .יתרונות אלו לא עמדו מול החסרונות שהיו תצרוכת דלק גדולה ב- 50%, והעובדה שבמשקל מלא של 18,144 ק"ג ,אפשר היה למלא את תא המטען רק אם צפיפות המטען היתה פחות מ- 16.02 ק"ג/מ"ק.
למרות זאת, בשירות צבאי המטוס הופעל במשקל יתר של 22,986 ק"ג, שאפשר נשיאת עוד 3 טון מטען, ונפח התא נהיה לנכס.

בזרוע האוירית של הצבא האמריקאי הופעל המטוס (שכונה "קומנדו" ו- "אולד דמבו") בתחילה בכנף הקאריבית של פיקוד התובלה שהטיסה אותו בטיסות בתוך ארה"ב ומפברואר 43 לנאטל בברזיל. כשנדרשו יותר טיסות תובלה לצפון אפריקה, הוצבו המטוסים בקו ההעברה הדרום אטלנטי וטסו מנאטל לאקרה שבחוף הזהב דרך האי אסונסיון עד שמספר מספיק של מטוסי C-54  ארוכי טווח היה זמין בשנת 1944.

כמו כן הופעלו המטוסים בגזרת הודו-סין וטסו מעל ל-"דבשת" (הרי ההימלאיה) בתנאים מפרכים שכללו המראות משדות פרימיטיביים, טיפוס  מכשירים ליד הבסיס לגבה 6100 מ' בתוך מערבולות אויר ותנאי הקרחה, טיסה מעבר להרים שלאורך מסלול הטיסה וכל זאת כשהם נושאים מטען מסוכן של דלק ותחמושת ובסכנת הפלה ע"י מטוסים יפניים.בסך הכל הופעלו שם כ-332 מטוסים שהטיסו בשיא המבצע סך של 71,041 טון.כיום דרושות כדי להטיס מטען בסדר גודל כזה 536 גיחות של מטוסי גלאקסי!
בזמן הפעלת המטוסים בנתיב זה,אירעו 31 מקרים של התפוצצויות במטוסים ואלו יוחסו בתחילה למטען (חביות דלק,תא לא מדוחס,טיסה בגבה רב) אך אחרי המלחמה התברר שהבעיה היתה במבנה הכנפיים הבלתי מאוורר של המטוס.לנזילות דלק בכנף לא היה היכן להתנקז,וברק או מטען סטאטי הביאו להתפוצצות.לאחר המלחמה בוצעו שינויים שפתרו את הבעיה.

חיל האויר האמריקאי המשיך להפעיל את המטוסים גם במלחמת קוריאה ועד לשלבים המוקדמים של מלחמת ויאטנם.הצי והמרינס של ארה"ב הפעילו במלחמה 160 מטוסים מדגם R5C-1 .
המטוסים הופעלו גם ע"י סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב (CIA) בחברות תעופה פיקטיביות  ופעלו במשימות ביון ומשימות אחרות בקובה,טאיוון ובוויאטנם.
בסך הכל נבנו 3182 מטוסי קומנדו.

לאחר מלחמת העולם השנייה נמכרו מטוסים כאלו לחילות האויר של ברזיל, דומיניקנה,הונדורס, יפן, פרו , דרום קוריאה, טאיוון אורוגואי וזאיר.

מאות מטוסים נפלטו לשוק האזרחי, שופצו והוסבו למטוסי נוסעים ומטען. כמה מהסבות אלו היו יסודיות ביותר וכללו דלתות לנוסעים עם מדרגות והחזרת כל החלונות בתא המטען. מטוסי המטען לא היו שונים בהרבה מהדגמים הצבאיים, ובתחילת שנות השישים יותר מ- 90 חברות כללו את המטוס בצי המטוסים שלהן. חברת רידל איירלינס ממיאמי, פלורידה, ביצעה הסבה משלה ל- 32 מטוסים שכונו C-46R .

אורך חיי המבנה של המטוס חושב ל-50,000 שעות טיסה אך מטוסים רבים לא הגיעו למספר זה עקב בעיות שיתוך,ביחוד בזנב. בנוסף על כך,שיפוץ המנועים והמדחפים היה צריך להתבצע כל 1450 ש"ט,(בהשוואה ל-8000 שעות במנוע סילוני) נמשך זמן רב והיה יקר למדי.
גם המחסור בחלקי חילוף,ובמיוחד במדחפי ההמילטון בעלי 3 הלהבים שהחליפו את מדחפי הקרטיס הבעייתיים,גרם לחברות רבות שהפעילו את המטוסים להשביתם עקב חוסר כדאיות כלכלית.

כיום טסים בעולם מטוסי C-46 ספורים.מטוסים רבים מצאו דרכם למוזיאונים תעופתיים ברחבי העולם,מיעוטם נמצא במצב טיסה ורובם שופצו ושוחזרו ונמצאים בתצוגה.
 
 מפרט המטוס

המטוס מוגדר כמטוס תובלה חד כנפי ודו מנועי.
 
מנועים:2
מנועי בוכנה כוכביים 18 צילינדרים 2 שורות מקוררי אויר תוצרת פראט אנד וויטני דגם R-2800-51  או 43 או 75
 
מדחפים:
2 מדחפי המילטון סטנדרד הידרומטיק 3 להבים דגם טבור  23E50 דגם להבים 6491-0  או 6801-0 בקוטר 5.52 מ' או 2 מדחפי קרטיס אלקטריק 4 להבים דגם טבור C543S  ודגם להבים 814-3C3-18 תוצרת קרטיס או C3821306  תוצרת אמריקן בליידס.
 
דלק: בנזין 100/130 אוקטן בשישה מיכלים בכנפיים:3 מיכלים בכל כנף.2 קדמיים 236 גלון כ"א,2 במרכז 292 גלון, ועוד
אפשרות להתקנת מיכלים בתא המטען בקיבול 6057 ליטר
 
נתונים:(מטוס דגם C-46A )
מידות:
אורך:23.26 מ'.
מוטת כנפיים:32.93 מ'.
גובה:6.62 מ'.
שטח כנפיים:126.34 מ"ר
 
משקלים:
ריק:13,608
מלא:20,412 ק"ג
מטען:6804 ק"ג או 50 נוסעים.או 33 אלונקות
 
ביצועים:
מהירות מירבית:448 קמ"ש
מהירות לתימרון:261.8 קמ"ש
מהירות שיוט:385.44 קמ"ש
מהירות נחיתה,מדפים מורדים:224 קמ"ש
 
תקרת טיסה:8410 מ'
טווח:5040 ק"מ במהירות 278.4 קמ"ש
רדיוס קרבי:3154 ק"מ במהירות 194.7 קמ"ש בגבה 457.2 מ'
צוות:4 - קברניט,טייס משנה,נווט ואלחוטן.
דגמי המטוס

הדגם
הערות
C-46 (CW-20)
הדגם הצבאי הראשון.פותח מהדגם האזרחי CW-20
C-46A (CW-20B)
שיפור של הדגם הבסיסי.מנועי רייט R-2800-51 .דלת העמסה יחידה בצד שמאל של הגוף.רצפת תא מטען מחוזקת למשקל מטען של 6804 ק"ג ומושבים מתקפלים ל- 50 חיילים.
TC-46A
לפחות 3 מטוסים מדגם A שהוסבו למטרת אימון צוותים.
EC-46A
כינוי שניתן למטוסי C-46A  של ח"א היפני שהוסבו למשימות כיול עזרי ניווט אזרחיים.
XC-46A
מטוס מדגם C-46A  ששימש זמנית למטרות פיתוח וניסויים.הוסב חזרה לדגם המקורי לאחר השלמתם.
XC-46B (CW-20B-1)
מטוס ניסוי מדגם C-46A שחרטומו הוסב לחרטום "מדורג" ומנועיו הוחלפו לדגם R-2800-34W
XC-46C
2 מטוסים מדגם A שהוצמדו להם בקבוקי JATO  לניסויים בהמראות קצרות
C-46D (CW-20B-2)
דגם להצנחה.דלת צד משופרת .
TC-46D
כינוי ל- 15 מטוסים מדגם D שהוסבו לאימון צוותים.
C-46E (CW-20B-3)
כינוי ל- 17 מטוסים מדגם D שהוסבו עם דלת העמסה בודדת,חרטום מדורג מנועי R-2700-75 ומדחפים בעלי 3 להבים.
C-46F (CW-20B-4)
דומה לדגם D בעל מנועי R-2800-75.קצות כנפיים מרובעות ודלתות העמסה משני צידי הגוף.
C-46G (CW-20B-5)
דומה לדגם F אך עם דלת העמסה בודדת ומנועי R-2800-34.נבנה מטוס אחד בקונפיגורציה זו שהוסב אח"כ לדגם XC-113-מטוס ניסוי למנועי טורבופרופ.
C-46H
דגם חזק יותר מדגם F עם גלגל זנב כפול.הזמנה ל- 300 מטוסים בוטלה עם סיום המלחמה.מטוס אחד מדגם A הוסב לקונפיגורציה זו לאחר המלחמה.
C-46J
כינוי שניתן לגירסה מעודכנת של דגם E .לא נבנה.
XC-46K
פרוייקט להסבת מטוסים מדגם F למנועי R-3350-BD
XC-46L
3 מטוסים מדגם A שהוסבו למנועי R-3350-BD  ושימשו כמטוסי ניסוי
ZC-46
כינוי חדש שניתן לדגם E
C-55
אב טיפוס בודד שנבנה בסיינט לואיס
R5C-1
כינוי שניתן ל- 160 מטוסים שהוזמנו ע"י חיל הנחתים האמריקאי
R5C-1T
מטוס מדגם R5C-1 שהופעל לאימון צוותים בבסיס הצי ממפיס,טנסי
R5C-1Z
מטוס מדגם R5C-1  שהוסב להטסת אח"מ בשנת 1946
CW-20E
דגם אזרחי שהוזמן ע"י חב' איסטרן איירלינס לאחר המלחמה.ההזמנה בוטלה.
C-46 SUPER C
מטוסים מדגמים שונים שמנועיהם הוחלפו לדגם האזרחי R-2800C/CA
C-46R
32 מטוסים שהוסבו ע"י חברת רידל ממיאמי,פלורידה


כמויות המטוסים שיוצרו-מטוסים צבאיים


מפעל היצור
דגם
סה"כ נבנו
קרטיס בופאלו
C-46
25
 
C-46A
1041
 
C-46D
1410
 
C-46F
234
 
C-46G
1
קרטיס סט.לואיס
C-55
1
 
C-46A
10
 
C-46B
1
 
C-46E
17
קרטיס לואיסוויל
C-46A
439
היגינס ניו אורלינס
C-46A
2
סה"כ
 
3181

המטוס בחיל האויר

סיפורנו הוא בעצם על מטוס "קומנדו" מדגם C-46A-55-CK מספר יצרן 261,ומספר קו יצור CK238 הוא יוצר ע"י חברת קרטיס-רייט במפעל שבלואיסוויל שבמדינת קנטקי. המטוס נמסר לזרוע האוירית של צבא ארה"ב בתאריך 14.2.45 וניתן לו מס. סידורי 43-47190.המטוס סופח בתחילה לשדה באר, בפורט ווין, אינדיאנה, שהיה בסיס התארגנות של פיקוד ההצנחה של הזרוע אוירית של צבא ארה"ב.מאוחר יותר באותה שנה, סופח המטוס לטייסת המפקדה ה- 810 (פיקוד תובלת הצנחנים הראשון) שבבסיס לאורינבורג-מאקסטון שבמדינת נורת קרולינה, שהיה בסיס אימון מבצעי לטייסי תובלה והצנחה וגם לגרירת דאונים. המטוס טס בבסיס זה עד לנובמבר 45 ואז הוכרז כעודפי מלחמה והועבר לבסיס וולנאט רידג' שבמדינת אריזונה. המטוס הועבר (רישומית)ליחידה למכירת עודפי המלחמה בתאריך 6.11.45.

את המטוס קנה האוורד קורת' באותו חודש. הוא מכרו לחברת  TACA(Transportes Aereos Centro Americanos)
מאל-סלוודור והוא נרשם שם כ- YS-01C  בתאריך 4.9.46.לאחר מכן הוחזר לארה"ב כשנמכר לחב' אינטרקונטיננטל איירוויז ונרשם כ- N75393 המטוס חנה ללא שימוש בשדה התעופה באוקלנד, ומאוחר יותר נרכש ע"י שליחי הרכש של אירגון ה"הגנה" והועבר לשדה בורבנק שבקליפורניה, שם, במסוף של חברת "לוקהיד" פעלה חברת "שווימר אייר סרוויס"[1] לשם תיקונים והסבה למטוס תובלה אזרחי. לאחר גמר העבודה הוא נצבע בסימלי החברה הפנמית LAPSA [2] וניתן לו הרישום הפנמי RX-130 .

המטוס הועמס בחלפים למטוסי  C-46 שנרכשו בארה"ב והוטס ע"י סאם לואיס דרך לוס אנג'לס לטיחואנה שבמקסיקו. לאחר מכן נחת לתדלוק  במזלטאן שבמקסיקו, שם גילה צוות המטוס שאין דלק באוקטן 100 שהיה דרוש להם לצורך התדלוק בתחנה הבאה שבאקפולקו, לכן שינו את הנתיב ונחתו בשדה הבין לאומי במקסיקו סיטי
ב- 23.4.48. לאחר מכן המריאו לכיוון מנאגואה בירת גואטמלה, כשבדרך נחתו לתדלוק בטפצ'ואלה. המטוס הגיע לשדה טוקומן שבפנמה 3 שעות לאחר ההמראה ממנאגואה. בשדה טוקומן נאספו מטוסי הקומנדו האחרים שהוברחו מארה"ב- RX-131,RX-133,RX-135,RX-136 .המטוס שסומן RX-134  התרסק בהמראה משדה מקסיקו סיטי.

מטוס RX-130  המריא בשמיני במאי 1948 מטוקומן מוטס ע"י האל אורבך כקברניט ובן דודו בוב לאורי כטייס, והגיע בשעות הלילה לפארמריבו שבסורינם. בעשירי במאי נחתו בשדה פנאמרים שבנטאל בברזיל. בשלושה עשר המריאו משם לכיוון אירופה אך נאלצו לחזור על עקבותיהם בגלל בעיות באחד המדחפים. המדחף תוקן בעזרת חלפים ומכונאים מחיל האויר הברזילאי. ב- 17 למאי המריאו שוב, טסו מזרחה מעל לאוקינוס ונחתו בדקארשבסנגל לאחר 11 ש"ט. למחרת טסו לקזבלנקה שבמרוקו והגיעו לשם אחרי 9 ש"ט ולאחר שעברו 1700 מייל.
בתאריך 20 למאי חצו את הים התיכון לקטאניה שבסיציליה, למחרת לברנו שבצ'כוסלובקיה ולבסוף נחתו בשדה זאטק שבצ'כוסלובקיה, שדה היציאה לטיסות מבצע "בלק".[3]

בתאריך 23 למאי הצטרף לצוות המטוס אל דוברובניק כנווט, הוא הועמס ב- 3מדחפים של מטוס S-199  ששקלו
840 ק"ג,5 ארגזי פצצות,18 ארגזים עם תחמושת למקלעי 13 מ"מ,ו- 8 ארגזים ובתוכם תחמושת 20 מ"מ. המטוס המריא יחד עם מטוס RX-136  לטיסה מס.10 במסגרת מבצע "בלק". המטוסים הגיעו לשדה עקרון בערפל כבד. מטוסנו הצליח לנחות בשלום ואילו המטוס השני התרסק. למחרת המריא המטוס כשצוותו כלל את ארנולד אילוויט, סיריל סטיינברג ואל דוברובניק חזרה לצ'כוסלובקיה. לאחר כמה שעות טיסה, כשהיו מעל לאיי יוון, כשל מנוע ימין ונעצר והצוות עשה נחיתת חירום בשדה הצבאי שבאי ארקסוס. הצוות נעצר והמטוס הוחרם ע"י שלטונות יוון. אחרי משא ומתן בהול הורשו המטוס והצוות לעזוב את יוון, והוא הוטס ב- 14.7.48 לזאטק ונחת שם ב- 18 לחודש. המנוע תוקן והמטוס עזב את זאטק למחרת בטיסת "בלק" מס.69 כשהוא נושא מטוס אויה S-199  חדש ללא מדחף וכמה ארגזים עם פצצות 2 ק"ג. הוא נחת בעקרון בשעה 24:00 ,מטענו נפרק ולמחרת בשעה 08:07 המריא ,אך לאחר 3 דקות החלו בעיות באחד המנועים והמטוס חזר לעקרון. המנוע תוקן והמטוס המריא שוב בשעה 23:57 בדרכו לאדאצ'יו.

בטיסת בלק מס.83 המטוס נחת בעקרון בשלישי באוגוסט בשעה 23:40. הפעם נשא עימו 34 ארגזים של פצצות 70 ק"ג במשקל כולל של 2890 ק"ג. המטען נפרק והוא המריא שוב בשעה 04:47.
בטיסה האחרונה שביצע המטוס במסגרת מבצע בלק,(טיסה מס.88),הוא נחת בעקרון עם 19 ארגזי פצצות 70 ק"ג במשקל כולל של 3230 ק"ג.
 
מבצע "אבק"
 
מבצע זה  היה רכבת אוירית אינטנסיבית להעברת אספקה, ציוד וכוחות  לשיחרור הנגב במבצע "יואב" במלחמת השחרור. הרכבת האוירית הופעלה ע"י להק תובלה אוירית של חיל האויר מכיון שכל הנסיונות להעביר ציוד לנגב בדרך היבשה נכשלו. בין המטוסים שהשתתפו היה גם מטוס RX-130.המבצע נחלק לשני חלקים, התחיל ב- 23.8.48 ונמשך חדשיים. במהלכו הטיס להק תובלה אוירית 2224 טון מטען ו- 1900 איש ב- 417 גיחות מעקרון ל"שדה אברהם" בנגב, וכן 271 טון ציוד ו- 3000 נוסעים ופצועים חזרה לעקרון.
 
מבצע "ולווטה"
 
מבצע "ולווטה" היה מבצע הטסת 61 מטוסי ה"ספיטפייר" שנרכשו בצ'כוסלובקיה לארץ, ונקרא ע"ש הקרם שחולק לטייסים נגד כוויות מהשמש במהלך הטיסה. המטוסים הוטסו מצ'כוסלובקיה לשדה ניקשיץ שבמונטנגרו (אז ביוגוסלביה),ומשם בקבוצות ישירות לארץ. חיל האויר הטיס בכל טיסת ולווטה מטוס תובלה כמוביל הטיסה, וכן הטיס מעל לים התיכון בנתיב הטיסה 2 מטוסי "קומנדו" שצויידו בסירות הצלה וציוד מילוט למקרה שטייס יאלץ לנטוש את מטוסו מעל לים, וזאת בנוסף לספינת חיל הים ששייטה באיזור. מטוס RX-130  הוטס ע"י טייסי המח"ל ריימונד קורץ ופרד וויינבלאט יחד עם מטוס RX-137  במשימה כזו בתאריך 30 לספטמבר 1948 וליווה 11 ספיטפיירים שטסו לארץ בטיסה שנמשכה 6.5 שעות.
 
מבצע "אגרוף"
 
מטוס RX-130 הוטס גם במבצע "אגרוף", שהיה הכינוי לחלקו של חיל האויר במבצע "יואב" לשחרור הנגב (שלא יכול היה להתחיל ללא העברת הכוחות והציוד בדרך האויר במבצע "אבק".) מבצע "אגרוף" היה בלילות שבין 14/15 ו- 21/22 לאוקטובר 1948.מחוסר מפציצים יעודיים, הפעיל חיל האויר להפצצת הכוחות המצריים בנגב את מטוסי התובלה של להק תובלה אוירית כמפציצים, כשהפצצות מונחות על משטחים בתאי המטען שלהם, ו"מטילנים" שהיו צוותי אויר, חניכי קורס טייס וחיילים נוספים דחפו אותן ידנית מבעד לפתחי ההעמסה. מטוסי התובלה ביצעו 5 גיחות יום ו- 25 גיחות ליליות שנמשכו בסך הכל 45 שעות טיסה. הם הטילו 872 פצצות בעיקר במשקל 20,40 ו- 50 ק"ג, ובסך הכל 34,826 ק"ג.

המטרות העיקריות שהופצצו במבצע "אגרוף" היו עזה, מג'דל, אל עריש, ג'בליה, בית להיה, פלוג'ה, עירק אל מנשייה, בית ג'וברין וג'אביה.
מטוס RX-130  ביצע 4 גיחות יום שנמשכו 338 דקות והטיל 3350 ק"ג פצצות. בין גיחות ההפצצה, הופעל כמטוס תובלה במסגרת מבצע "אבק".
 
בתאריך 16 לנובמבר, הטיס טייס המח"ל ברטיל קרוקסטד את המטוס מרמת דוד בטיסת הצנחת צנחנים. היתה זו הפעם הראשונה שחיל האויר ביצע משימה מסוג זה. הצנחן הראשון קפץ, פתח את מצנחו מוקדם מידי ונתפס בגלגל הזנב של המטוס. כל הנסיונות למשוך את הצנחן פנימה כשלו, ולבסוף נפל ונהרג.
 
בתאריך 17.12.48 הופסקה פעילותו של להק תובלה אוירית והוא הפך לטייסת 106.מטוס RX-130  קיבל את מספר הזנב 17-01 והוטס במבצעי "חורב ו"עובדה". לבסוף אוחדה טייסת 106 עם טייסת 103.

בחודש ינואר 1950 העביר חיל האויר 9 מטוסי "קומנדו" לרשות חברת "אל על". מטוס 17-01 נרשם כמטוס אזרחי במנהל התעופה האזרחית וקיבל את אות הקריאה  4X-ACF בתאריך 24.1.50.הוא הוטס ע"י "אל על" בטיסות קצרות טווח לניקוסיה שבקפריסין, לאתונה שביוון ולאינסטמבול שבטורקיה, וגם בטיסות פנים לאילת.

מבצע "מרבד הקסמים"

שמו של מבצע להטסתם ארצה של 47,000 מיהודי תימן בין החודשים מרץ לספטמבר 1950. הטיסות נערכו ע"י מטוסי ה"קומנדו" של "אל על" שנצבעו וסומנו בצבעי חברות התעופה "אלסקה איירלינס" ו"קובנה". הם טסו משדה התעופה בלוד לאסמרה, אתיופיה, משם לעדן, העמיסו את העולים והמשיכו ונחתו בלוד. בשיאו של המבצע בוצעו 7-8 טיסות יומיות שכל אחת מהן נמשכה כ- 9 שעות ולאורך 2600 ק"מ. מטוס 4X-ACF נצבע לשם המבצע בצבעי "קובנה", וברישום הקובני CU-T450.

הרישום האזרחי של המטוס ב "אל על" בוטל בתאריך 17 בדצמבר 1950 והמטוס הוחזר כנראה לחיל האויר. הוא הוחזר לשירות אזרחי ונרשם כ- 4X-ALB  בתאריך 14.5.52 בחברת "אל על".


אחרית
כשהגיעו לחברת "אל על" מטוסי ה-"קונסטליישן" הופנו מטוסי ה"קומנדו" של החברה לביצוע טיסות תובלה לאירופה. מטוס 4X-ALB  הוצא משירות ונמכר לחברה האמריקאית AAXICO  שהפעילה וסחרה במטוסי "קומנדו" רבים .הוא עזב את אדמת המדינה בתאריך 21 ליולי 1955 והוטס לארה"ב דרך שדה התעופה היתרו שבלונדון. הרישום האזרחי הישראלי בוטל ב- 18.7.55 והמטוס נרשם בארה"ב ע"ש  AAXICO כ- N75393 בתאריך 24.8.55.הוא הוטס כמה שנים בשירות החברה ולבסוף נמכר לחברת RIDDLE שגם היא היתה מפעיל גדול של מטוסי "קומנדו".

הוא נמכר לחברת TACA  מאל-סלוודור בתאריך 19.3.56וקיבל שם את אות הקריאה YC-35C.חברה זו הטיסה את המטוס במשך 14 שנים בקוים שלה בדרום אמריקה ולבסוף מכרתו לחברת AEROMAR  מהרפובליקה הדומיניקנית בחודש ספטמבר 1970 ושם קיבל את אות הקריאה HI-196.בשנת 1978 נמכר המטוס שוב, והפעם לחברת ARGO AIR  כדי שיפורק לחלקי חילוף, אך זו הטיסה אותו עד שנת 1983 ואז הוציאה אותו משירות ואיחסנה אותו בשדה התעופה בסנטו דומינגו, בירת הרפובליקה הדומיניקנית. חברת AMSA שבסיסה גם הוא בשדה זה, קנתה את המטוס בשנת 1989 ורישומו הוחלף ל- HI-495SP.הוא טס בשירות החברה 5 שנים נוספות והוצא סופית משירות באפריל 1994 לאחר כמעט חמישים שנות טיסה  ומאז מאוחסן בשדה התעופה בסנטו דומינגו, מצבו אינו ידוע.

 

[1] חברה שהוקמה ע"י אל שווימר-אחד מהבולטים בשליחי הרכש של ההגנה בארה"ב וממיסדי התעשיה האוירית.
לאחר שהוחמר מעקב ה- FBI  אחרי פעילות החברה- היא נסגרה והמטוסים שנרכשו נרשמו ע"ש חברת SERVICE  AIRWAYS בבעלות אירוון שינדלר
[2] LAPSA - ר"ת של Lineas Aereas Panamenas SA חברת תעופה פיקטיבית בבעלות מרטין בלפונד.שימשה לרישום בפנמה של מטוסי התובלה שנרכשו בארה"ב ע"י שליחי הרכש והברחתם אל מחוץ לגבולות ארה"ב.משרדיה היו ממוקמים בשדה טוקומן בפנמה.
[3] מבצע "בלק"- שם הקוד שניתן ע"י שירות האויר של ההגנה למבצע הטסת הנשק והתחמושת שנרכשו בצ'כוסלובקיה והעברתם ארצה.בסך הכל יצאו לפועל במבצע זה  100 גיחות תובלה.
לייבסיטי - בניית אתרים