נכתב ע"י בני גשור.

מאמר זה הינו עיבוד של פרק מעבודת הדוקטורט של המחבר, בעבודה זו מצוינים כל המקורות עליהם התבסס המאמר.

צעדים מקדימים

מספר מומחי המכ"ם בא"י היה קטן ביותר, בהיות הנושא חדש - כעשר שנים חלפו מאז הפעילה בריטניה את תחנות המכ"ם הראשונות - ואפוף מידה רבה של סודיות. בכל זאת, מחשבות על הקמת רשת מכ"ם החלו לכל המאוחר זמן קצר לאחר פרוץ הקרבות, והיו מעורבים בהן הדרגים הגבוהים ביישוב, כפי שמראה רישום ביומנו של בן-גוריון מיום ה – 13 בינואר 1948 ש: "בלוד יש ראדאר עם רדיוס ראייה של 900 מיל", ושרצוי היה להעבירו לתל-אביב.

רכישת ציוד מכ"ם, בין אם ציוד שהושאר על-ידי הבריטים בא"י, בין אם מעבר לים, יחד עם הכשרת כוח אדם עבורו, החלה עוד לפני קום המדינה, וקבלה עדיפות גבוהה ותשומת לב מהדרגים הגבוהים ביותר, עד וכולל בן-גוריון, כאמור. כך נפתח קורס להפעלת ואחזקת מכ"ם לכעשרה סטודנטים מא"י ששהו בארה"ב. אלה נועדו להגיע מעט אחרי הכרזת העצמאות, עם שני מדריכים אמריקנים, אלא שהספינה בה נסעו נעצרה בבירות קודם שהגיעה לישראל. אחרי פרוץ הקרבות נרכש ציוד מכ"ם בדרום-אפריקה, ממנה הגיעו גם מומחי מכ"ם.

תוכניתו של אטנברג

הפעיל המרכזי בהתארגנות לקראת הקמת מערכת מכ"ם, ואחר-כך מפקד יחידת המכ"ם בחיל-האוויר, שבראשון לספטמבר קיבלה את השם טייסת 505, היה משה איתן (אטנברג) מארה"ב (מקור השם בסכום אותיות שמה של אשתו, שרה, בגימטריה). אטנברג היה מומחה מכ"ם, שעבד בצי האמריקני כאזרח. לאחר מלחמת העולם השנייה, כחוקר בתחום האלקטרוניקה, הגיע למכון וויצמן ונשאר בא"י לאחר פרוץ הקרבות. באפריל החל אטנברג לתכנן מערך תחנות מכ"ם, להתראה אווירית, שהתקן שלו 302 איש. בהנחה של רדיוס גילוי של 60 ק"מ, כפוף לתנאים הטופוגרפיים, המערך המתוכנן כלל מספר תחנות מכ"ם גדולות: בהרצליה, בכרמל, בגליל (מצפה), בניר-עם, בירושלים ובנגב, וכן בנמלי תל-אביב וחיפה. המערכת שנבנתה עד סוף מלחמת העצמאות אכן תאמה בקוויה הכלליים, כפי שיתוארו, את התכנון. עם זאת, מבחינת כוח האדם, המערכת לא הגיעה עד סוף המלחמה לגודל אותו תכנן אטנברג: מערך המכ"ם מנה 11 איש באפריל, 67 ביולי, 84 באוגוסט ומצבת כוח האדם הגיעה עד ל - 180 בדצמבר.

בתחילת מאי, כשבחן אטנברג את מצאי הציוד עליו הצליח להניח ידו, הגיע למסקנה שניתן להשמיש ממנו שתי מערכות מכ"ם. כיוון שכך, שלח את המכתב הבא ב – 27 במאי, ובו הציע להישלח לארה"ב לשם השגת יתר הציוד הדרוש להגשמת תוכניתו:



אל: ראש המטה ח.א.

מאת: קצין מכם ח.א.

1.מתברר כרגע שהמכמים שישנם בידינו מאלה הנמצאים בארץ מסופק מאד אם
   אפשר יהיה לסדר אפילו גרעין של רשת מכם.

2.היות והענין דחוף מאד מוגשת בזאת הצעה לרכוש מיד לח.א. מספר מכמים הנחוץ
   לרשת מכם.

3.רכישה זאת אפשרית להעשות רק בארצות הברית, ולפי המחירים של הציוד
   הצבאי המיוחד יעלה המספר הדרוש של מכמים בערך עשרים אלף דולר [...]

4.מוצע בזאת לשלוח את ראש מחלקת מכם לארצות הברית מיד, היות ויש לו דרכית
  [דרכון] ארצות הברית, שיקנה את המכמים ושיחזור אתם באוירון. כל הפעולה
   הזאת אפשר לסדר במשך שבועיים.

5.ראש מחלקת מכם רואה בהצעה זו דרך יחידה להצלחת תכנית רשת מכם שבה
   תלויה במידה גדולה יעילות והצלחת מבצעי חיל האויר.

(-) משה אטנברג

קצין מכם

 


הצעתו נתקבלה, ואטנברג יצא לארה"ב, מצויד בתקציב, כדי לרכוש בה ציוד מכ"ם נוסף. בניגוד להערכות האופטימיות, הוא חזר אחרי כחודשיים.

הרכבה והשמשה

נוסף ללימוד והשמשת מכשירי המכ"ם הקיימים, נעשו גם ניסיונות לבנייה עצמית של מכשירי מכ"ם. עסק בכך סגנו של אטנברג, וממלא מקומו בזמן שהותו בארה"ב, יוסף חיים ברוידא (צ'רלס בראודו), יוצא דרום-אפריקה. ברוידא, שרכש ידע בתחום המכ"ם בבריטניה במלחמת העולם השנייה, עבד קודם להצטרפותו ליחידה, כמו אטנברג, במכון וויצמן. הוא הקים ופיקד במכון על קבוצה שעסקה בהרכבת מכשירי מכ"ם, בעזרת טכנאי רדיו יוצאי ארה"ב מקיבוץ חצור, אשר פינה למכון את מעבדת הרדיו שלו בשל התקרבות החזית.

הקבוצה תוגברה בהמשך בכ - 40 אנשי מקצוע מהמח"ל מארה"ב, בריטניה, קנדה ודרום-אפריקה, שהגיעו ברובם ביוני. כמחציתם עבדו במכון ווייצמן, והיתר בשרונה (כיום – הקריה בתל-אביב). ב – 13 באוגוסט עבר בית המלאכה של המכ"ם משרונה, שם הייתה "העבודה כמעט עומדת מסבת חוסר מקום" - לצריפין, שם פיקד על הבסיס ראובן יפה, שהיה גם קצין טכני ראשי, ג'ק סגל היה קצין המבצעים ואייב גולדס, אחראי על הסדנאות, בהן עסקו בבניית תחנות מכ"ם ניידות. שלושת אלה היו יוצאי דרום-אפריקה. עם הקמת תחנות המכ"ם ברחבי הארץ – התפזרו אנשי המח"ל גם בהן, כפי שיתואר בהמשך. הם היוו, אם כך, אחוז גבוה מאנשי אותה יחידה, והיו דומיננטיים – כמעט היחידים - בדרג הפיקודי והמקצועי. הישראלים היו בעיקר מפעילי מכ"ם, טכנאים זוטרים, אנשי מנהלה, שלישות וכדומה.

המאמצים לבניית מכשירי מכ"ם היו מבוזרים, ללא תאום, עם היתרונות והחסרונות שבדבר ,ונעשו בנוסף לאלה של חיל האוויר, גם בטכניון, על-ידי חיל-מדע. כך למשל, ביוני 1948 הרכיב המהנדס שלמה ספקטור מחיפה שני מכשירי מכ"ם וביקש תקציב לבנות עוד חמישה. אלא שעם כל הפעולות שתוארו, בכל זאת, בתחילת יולי עדיין לא היה בישראל מכ"ם מבצעי כלשהו.

פריסה ותיאום

יחידת המכ"ם הראשונה שהורכבה במכון וויצמן, "ברק", הוצבה בקיבוץ גליל-ים, והופעלה ב – 12 ביולי, במקום בו היה קודם מכ"ם ימי בריטי, ובהנחה שלכן אתר זה מתאים. התחנה שנקראה "תמר", נועדה לכסות את אזור תל-אביב, ופקד עליה מורי סמית הקנדי. המערכת הייתה כה לא אמינה עד שלשם גיבוי הוצבה צופת-אוויר מחוץ לחדר הבקרה, בנוסף למפעילת המכ"ם שצפתה במסך... (המקום נתברר לאחר המלחמה כבלתי מתאים למכ"ם אווירי). ואכן, כעשרה שבועות אחר-כך, בדו"ח מיום 17.9.1948, שמסר רמז, מפקד חיל-האוויר, לבן-גוריון, נכתב ש"אין עדיין ציוד מכ"ם יעיל." כשלושה שבועות אחר-כך, בשישי לאוקטובר, דיווח ראש מחלקת בטחון אוויר לראש אגף מבצעים על יום ובו פעילות מטוסי אויב בכל רחבי הארץ, אלא שנתקבלה רק התרעת מכ"ם אחת. "מתי אפשר לסמוך על עבודת המכ"ם?", הוסיף ושאל.

המערכת השנייה נבנתה על בסיס מכ"ם לגילוי ספינות מן האוויר, והוצבה בסטלה מאריס בכרמל בסוף אוגוסט ובתחילת ספטמבר. פיקד עליה מקס ברלין מדרום-אפריקה, ושירתו בה מוריס אוסטרוף ואלי איזרו, אף הם מדרום-אפריקה, ומורט קפלן וסטנלי ברגר מארה"ב (שעל פי שיחה עם המחבר, טען שנועדה לצרכי חיל הים), וכן מספר ישראלים. הציוד היה פרימיטיבי למדי ועל פי אחד המקורות, תחילה סובבו את האנטנה ביד בעזרת מתקן המבוסס על דוושת אופניים... בספטמבר נתקבל אישור להצבת תחנת מכ"ם בנבי-רובין (כיום - שפך נחל שורק), ובאוקטובר נתקבל אישור להצבת תחנות מכ"ם נוספות בטבעון (שהקמתה נתעכבה, ולבסוף נתברר שאינה יעילה לחלוטין) ובגבעת אולגה.

בצריפין הורכבה תחנה ניידת על בסיס מכ"ם של ספינת טורפדו מארה"ב. היא כונתה "גפן" והוצבה באוקטובר 1948 בבת-ים כתחנה זמנית, בפיקודו של מוריס אוסטרוף, אותו החליף אחר-כך הדרום-אפריקני מונטי מיימין. פעילותה הייתה רצופת תקלות. בדצמבר ניתן אישור גם להקמת תחנה באזור צאלים ולקראת סוף המלחמה הוצבה תחנת מכ"ם זמנית, "ג'יבליה", מצפון לעזה, שנסגרה מספר ימים אחר-כך, עם תום הקרבות בדרום.

כל אותו זמן עסקה משלחת הגיוס והרכש של טדי קולק באמריקה בגיוס מומחי מכ"ם נוספים וברכישת מערכות מכ"ם להתראה מוקדמת שנשלחו לישראל. הציוד עבור התחנות הגיע בדצמבר 1948. מקס פישמן, ד"ר בהנדסת אלקטרוניקה יוצא הצי האמריקני, סייע להציב את המערכות בהר מירון, והדריך טכנאים בשימוש בהן, אלא שפעולה זו נשאה פירות רק לאחר תום הקרבות.

לגבי פריסת והפעלת רשת מכ"ם, התיאום היה חיוני ואטנברג הגיש באוגוסט תוכנית נוספת, שאושרה, להקמת רשת מכ"ם. במסמך זה עשה אטנברג קפיצה תכנונית, בהשוואה לתוכנית הקודמת מאפריל, לכיוון מערכת בקרה אווירית וימית מקיפה. צעד נוסף לשיפור התיאום, גם הוא ביוזמת אטנברג, היה הקמת וועדת מכ"ם, ובה, פרט לשירות המכ"ם בחיל-האוויר, נציגים מחיל-התותחנים, חיל-הים, המחלקה המדעית ועוד. זו הגישה בסוף אוגוסט "תוכנית כללית למכ"ם" ובה הוסכם על תיאום התוכניות האופרטיביות ועל ריכוז הקניות, אך גם על מתן עצמאות בתחומים מסוימים לחילות השונים. מטעם משרד הביטחון המתאם היה דמות מוכרת לציבור, מאז ועד ימינו: שמעון פרס(קי).

קורסים

קורס טכנאי המכ"ם הראשון נערך בשרונה (כיום הקריה בתל-אביב). הקורס נפתח באמצע יוני, ובו למדו 15 חניכים. הדריך בו ראובן יפה והקורס נגמר באמצע יולי. קורס נוסף לטכנאים התחיל במחצית השנייה של אוגוסט. קורס למפעילות מכ"ם נפתח בחיפה (10.6 – 20.6), וקורס שני נפתח בחיפה ביולי 1948, למפעילים (שני החניכים היו מחיל-הים), ובעיקר מפעילות מכ"ם (שש במספר), אותו ניהל ג'ק סגל. שתי מתנדבות מח"ל, האחת מבריטניה והשנייה מדרום-אפריקה, הדריכו את מפעילות המכ"ם. באוגוסט הסתיימו הלימודים התיאורטיים והן החלו במעין התמחות בתחנה היחידה שפעלה אז, "תמר" בגליל-ים.

*
בסופו של דבר לא הביאו מערכות המכ"ם תועלת של ממש במלחמת העצמאות. ספרם של כהן ולביא (1990) על תולדות חיל האוויר ("השמיים אינם הגבול") מסכם:

"בחורף 1949 היו בכל רחבי הארץ שלושה מכשירי מכ"ם זעירים ופרימיטיביים, שמקומם במגרשי הגרוטאות שלאחר מלחמת העולם [...] למעשה היו אלה מצפים אלקטרוניים, שכיסו בקושי את מרכז הארץ, ולא היוו אפילו בסיס לשליטה אווירית."

ובערך באותה תקופה (1949), ובניסוח קצר יותר, אמר דב פלג, ראש אגף קשר ואלקטרוניקה: "המכ"ם שימושי רק לצורכי אימונים". חשיבותן של מערכות המכ"ם הייתה בהיותן תשתית לעתיד (שנתברר כמוצלח הרבה יותר). דומה שגם אטנברג חש בכך. חייל בשם ישראל פרומקין, בעל הכשרה פיקודית בחי"ר, שביקש לעזוב את יחידת המכ"ם בשל מה שנראה לו חוסר התוחלת בפעילותה, נענה ש: "יש לראות את תוכנית המכ"ם בפרספקטיבה יותר רחבה מהרגע הנוכחי." יש להניח שפרומקין היה מועיל יותר לצה"ל בזמן המלחמה אילו נענתה בקשתו.

בכל זאת, ניסיון זה לבנייה מבראשית של מערכת מכ"ם, בידי "היישוב" שטרם עמד כהלכה על רגליו, מעורר כבוד והשתאות. הייתה זו עוד עדות לתפיסת מרובה, שבלעדיה אולי לא היו קמות התנועה הציונית ומדינת ישראל, ולפתיחות ורעננות מחשבתית, שקיימות לה דוגמאות נוספות מאותה תקופה, ושאינן תמיד שכיחות בממסדים צבאיים.

 
לייבסיטי - בניית אתרים