מאמר זה פורסם באחד מהעיתונים בארץ ישראל בסוף שנות ה-30. מובא באדיבות חגי הוברמן
 

ארנסט רפופורט, מדריך לטיסה בדאונים (אוירונים בלי מוטור) של הקלוב הארצישראלי לתעופה, טס במארס 1935 במשך 5 שעות ו - 16  דקות מעל להר הכרמל בדאון "אניה תל אביב" מטיפוס "גרונאו ביבי". טיסה זו  נחשבת  עד היום שיא  ארץישראלי בדאייה. הטייס מתאר את טיסתוזו ואת רשמיו.

      המערכת
 
 
זאת לי הפעם הראשונה היום לדאות בשמי ארץ ישראל.עם שחר אני ער. ראשית דאגתי לרוח ולמזג-אויר יפים. לשמחתי, שניהם נוחים. אני מעיר את חברי. ברצוני להיות מוכן ב-7 כדי להיות כל היום במרומים. אך, לצערי, נתאפשרה ההפלגה רק בשעות הצהריים, כי רק אז כל הקבוצה במילואה.
 במאמץ משותף אנו מעלים את הדאון על פסגת הכרמל ליד אחוזת סמואל. רוח רומית-מערבית נושבת במהירות של 6 מטרים לשניה. גלי-הים עטורים קצף העננים נודדים בחיפזון, הם נראים בלתי מסוכנים, כי הם בגובה כמה מאות מטרים מעל להר הכרמל. תבנית ההרים משתקפת בשמים:מעל כל פסגה-ערימת עננים ומעל כל ואדי-"קרע" ברקיע.
 הכל מוכן להפלגה. אני יושב במכונה חגור ומוכן.יפה הדאון בכנפיו הארוכות וגופו הדק. בלבי מפעם אותו רגש מוזר לפני המופלא והנסתר, שאיננו עוזב את הטייס לאחר שטס אלפי טיסות:הנה עלי להתנתק מן האדמה, להפקיד את עצמי בידי כלי זה הבנוי עצים דקים ובד, להפליג אל האין סוף.
החבלים מוכנים. ניתנת פקודה:"לכו! רוצו!" מתמתחים שני סעיפי חבל הגומי. הבחורים יורדים בריצה את המורד.הדאון חורג ממקומו. בקושי מחזיקים בו מאחור. ועתה- הפקודה המכרעת: "עזוב!"
ניתן דרור לדאון והוא מעל לראשי החברים. טבעת החבל נופלת. אני חופשי. הדאון ממריא כדור פורח, הואריומטר (מודד מהירות ההמראה) מראה עליה של 3 מטר לשניה. אני עף ישר לכיוון לים עד שהעליה נעשית אטית יותר. עכשיו פניה וחזרה אל המורד. שוב אני עולה במהירות. בגובה של מאות מטרים אני עובר מכל לחברים. הם מנפנפים אלי. אני עושה סיבובים תלולים אחדים. עודני עולה. האויר נסער.העליה נפסקת לאט-לאט. עכשיו שקט.בלי ספק הרוח תדירה. הדאון פרוש באויר כיריעה. אני מצפין (פונה צפונה) אל פסגת הכרמל. המהירות גדולה. הרוח באה מאחור, באלכסון. אני עובר מעל לכיפת המסגד, למנזר הצרפתי, וחוזר דרומה, באטיות, באלכסון מול הרוח. מעל לואדי גובה דאיתי פוחת, ביחוד מעל לואדי המוליך אל הכרמל המערבי. אני עובר במהירות האפשרית את אזורי הרוח היורדת. אני לוחץ את המנוף בכוח.מעל לפסגות אני שוהה עד שהעליה פוסקת.שוב אני נמצא מעל למקום ההפלגה. נדמה לי כי השגתי את הגובה כבראשונה. לא אדע בדיוק כי אין לי מד גובה.
פחות ממאה מטרים מפרידים ביני ובין העננים. הנה חולפים על יד קרעי ערפל אחדים. האויר נרגש. אני חש, שאני ממריא בעוז ובן רגע אני בתוך הערפל. אי-שם אור חזק יותר. בלי-ספק השמש. אני טס מול הרוח מערבה אל הים, כדי לא להיסחב עם העננים.אסור לי להרחיק טוס על פני הארץ. מעל למפרץ אני יוצא מתוך העננים. אני פונה צפונה לפסגת הכרמל ושוב הנני נמשך אל תוך הענן.טלטולים חזקים.   הואריומטר מראה עליה עד המכסימום.חושך וגשם. קר לי מאד. אבד לי הכיוון. אין לי לא מצפן ולא מכשירים לטיסה סמוייה.אני שומר על המהירות הנורמלית ומסתכל במתיחות למטה. הואריומטר מראה נפילה חזקה. רק דקות מעטות אני נמצא בתוך העננים, אולם נדמה לי כי הרבה זמן חלף. פתאום-זוהר: מעל לואדי מרוחק אני יוצא מתוך הערפל. ליד המורד אני חומק מהואדי ועולה שוב. העננים נמוכים מאד. הפסגות הנשאות , כקילומטר בערך דרומית ל"אחוזה", עטופות עננים. גם הרוח גברה. פני הים לבנים. אני עף בריחוק האפשרי מן המורד, כדי לא לעלות יותר על המידה וכדי לא להמשך לתוך ענן.
לאורך החוף, מתחתי, טס אוירון דו-שטחי מהשירות המצרי. בגאון אני מביט במתחרה רועש זה העובר למטה. מקום-ההפלגה ריק מאדם. בלי ספק הלכו כולם לאכול. זה שעה אני במרום.אף אני מוציא שוקולדה ועוגה וסועד את לבי. כל שעה אני טועם משהו.
ושוב נראים לי העננים רחוקים. שוב אין זאת תקרת עננים סגורה. אני מנסה בטיסת-עננים ורוצה לעלות ככל האפשר.אני נכנס לתוך הערפל. טלטלה קשה מאד. אני עולה. אור! מעל לעננים.
מחזה נהדר נתגלה לעיני.למראשותי-ים תכלת למרגלותי-גלי הערפל הלבנים ומכל עבר-מגדלי הענק של עננים בצורות , בצבעים אגדיים. שם במרחק כלפי מערב נשקפות פסות ים כחולות-ירוקות . ממזרח-רק עננים. למטה באלכסון, אני רואה את הצל האפור של הדאון מוקף קשת בצורת עגול משוכלל. במשך דקות רבות ילוו אותי הצל והקשת. הבדידות מוחלטת, יש לי הרגשה של חופש, אשר זה מזמן לא אזכור כמוהו.שמחתי היא בלי מצרים. לשוט בים התכלת, בלי רעש, בלי המולה, עם איושת הרוח הקלה הנושאת אותך בכנפיה.
לאט לאט מתפזרים העננים במזרח. אני רואה את הקשת הגדולה של מפרץ חיפה ומאחוריו החרמון הסב עטור השלג במרחקי השמים הכחולים. ארובות "נשר" מתמרות עשן.עיני תרות לעבר עמק יזרעאל . חיפה נראית כיער של קוביות מוקפות עצים וסרטים מתפתלים של אספלט. אינני מפסיד בגובה. כפעם בפעם אני מוצא ענן שמתחתיו חולז ועולה (עולה בחילזון). הקור גדול. אני לבוש בחליפת טייס ובמעיל עור ואעפי"כ קר לי מאוד ושיני נוקשות. ממערב מתקרב נד-ענן אפל. אני נמצא עכשיו בחוף המערבי מול הכרמל. העננים משתרעים למרחוק, מעבר להרים. החוף נעלם.החושך גדול וגשם חזק יורד. האויר שקט- ושוב אור. הנד חלף. אני פונה אל הכרמל ומרויח בגובה.
הנה חוזר האוירון למצרים. הוא בא מעל לכרמל. הוא רואה אותי ועושה חצי עגול.הרוח שוקעת.עטרות הקצף על הגלים נעלמו. אני מרבה זהירות. לא אדע אם הרוח חזקה למדי ליד הכרמל, אני מנצל כל ענן.
 אנית קיטור מתקרבת.אני רואה את העשן, את הארובות, הנה היא נגשת אל הרציף. שעת בין הערבים ממשמשת ובאה. טיסת-ליל לא באה בחשבוני. האויר שקט לגמרי.ירדתי ליד מפרת חיאט,אחרי 5 שעות ו-16 דקות של דאיה. צר היה לי להפסיק, אולם התנחמתי שאטוס בקרוב על פני הארץ . אך עד היום לא יצאה תכנית זו לפועל.
   

 

לייבסיטי - בניית אתרים