נכתב ע"י רפי לוסקי ושחר גולדברג

הסיפור של רפי לוסקי:
 
שלום חברים.
 
עד לפני   ימי חג ראש השנה הובלתי באופן משמעותי בהפרש ניכר את הליגה, מקום שני אחרי אריק ליכטמן בפער שנראה די דמיוני לסגירה.
 
חג ראש השנה לשם שינוי, הפך אצלי לחג משפחתי מאד. ביום הראשון קיבלתי הרבה אורחים בשדה בוקר,ביום אחר התארחתי אצל משפחת אישתי, ולבסוף גם ביקור עם משפחתי בצפון אצל אמא (אמא יש רק אחת).
 
בכל ימי החג תנאיי הדאייה היו מהטובים של השנה. כל החברים שהגיעו ביצעו טיסות מהירות וארוכות. טבלת הליגה עלתה מעלה והפרשי הניקוד הצטמצמו באופן משמעותי. אריק סגר עלי להפרש קטן, נני בליגת המהירות עבר למקום השני עם תוצאות מדהימות, ושחר שהיה למטה במיקום התחיל להפציץ מרחקים בניקוד ממוצע של 450 קילומטר בכל יום בלי המענה שלי. הוא דילג למקום השני בהפרש של 45 נקודות בלבד ממני.
 
היום האחרון של הליגה הוא יום שישי, ערב יום כיפור. שחר מנסה מספר ימים להרדים ולהוריד ציפיות. אני מרגיש שהוא מתכנן מארב קלאסי. מספר חברים מגיעים במיוחד לעזור לו במשימה הזאת, שהיא לעבור את רפי לוסקי ולהדיח אותו למקום השני בליגה.
 
הבחירה של שחר היא דאון עם האנדיקאפ מעולה שבעזרתו הוא יכול לקבל את הניקוד המכסימאלי. הוא זקוק לטיסה של כ 200 קילומטר בלבד אם אני לא מתייצב לקרב. הנתונים מראים שזה אפשרי, ולכן עלי לבצע טיסה שהיא  לפחות 12% יותר ארוכה.
 
אני בבאר שבע כבר ב 8:00 בבוקר. השמים,  נראים גרוע, מה שגורם לי הפעם ממש לשמוח. יש זמן. אני הולך להסתפר. ב 8:30 רואים במזרח ובמערב רחוק עננים יפים. אני ממהר לשדה, הדאון של שחר, הטויין אסטיר כבר בתחילת המסלול מוכן להמראה.
 
הטווין אסטיר 1 הוא בעל עומס כנף נמוך מאד, מה שנותן יתרון בתנאי דאייה חלשים. הדאון שלי הוא בעל  עומס כנף גבוה, יתרון בתנאיי דאייה טובים. הפתרונות שלי לעניין הם  לסדר לשחר טייס במושב האחורי, ובכך לצמצם את היתרון של הטווין, לצורך כך הצליח לי לשכנע את עמית ורד ששווה להגיע ביום שישי לתחרות של השנה. בהתלהבות רבה הוא הגיע לטוס עם שחר. שחר, הידוע כבחור טוב לא יכול היה לאכזב אותו. רק חבל שעמית ורד לא יותר שמן .
 
דבר נוסף שהייתי חייב לשפר הוא את משקל הדאון שלי. לכן בלי אוכל, רק מים, ודלק שמספיק בקושי רב להמראה בלבד. זהו משקל הנמוך ביותר שיכולתי לקבל, ושישפר את יכולת הטיפוס שלי.
 
אמנון וישראל היו מספיק הוגנים גם להבהיר לי בעד מי הם. הם התייצבו באוויר לצד שחר להשיג את התוצאות הנדרשות.
 
קטעי אינפורמציה שהגיעו, כגון שהשמים נסגרים בשעה 13:00 התגלו כלא נכונים, כך שהטיסה שהייתה צריכה להיות קצרה הפכה לארוכה בלי מגבלות.
 
בשעה 09:00  התחילו להופיע עננים יפים. אני ממהר להמריא ראשון, מיד אחרי אמנון ושחר. אני מצליח לגנוב כ- 15 קילומטר דרומה, כדי לשפר טיפה את הלג הראשון צפונה. שחר בגובה 4,000 רגל בדרכו צפונה, מגלה אותי לידו מעל רהט. טיסה קצרה יחד, ואמנון מחליף אותי ליד שחר. מרגע זה הוא צמוד לשחר עד סוף היום.
 
אני ממהר לנצל את היתרון היחסי שלי שהוא המהירות, ואני בורח קדימה לשחר ולאמנון. בעמק האלה תנאיי הדאייה נחלשים והעננים ממש משקרים. שחר מזהה זאת בזמן וצפונית לבית גוברין זוג הדאונים חוזרים דרומה למידע חשוב שישראל מספק מעל להבים על גובה של מעל 5,000 רגל.
 
לי חשוב לנצל כל קילומטר ולכן למרות היחלשות תנאיי הדאייה, אני ממשיך צפונה לתוך ההרים. מזרחית לבית שמש מקבל בהפתעה 5,000 רגל בצד ענן שהבסיס שלו נמוך יותר. מצב רוחי מצוין. הבקרה האווירית לא מציקה לנו ומשיכת לג ראשון למרחק של 70 קילומטר לעומת שחר שביצע רק 45 קילומטר משפרים את הביטחון שאני אצליח לשמור על מקומי בליגה.
 
בחזרה דרומה, שחר ואמנון כבר רחוק בדרום. הרעיון שלי הוא להיות כנגד הכיוון של שחר. שנינו חושבים על לג נוסף צפונה. התחזית היא של מז"א גרוע בדרום, וממה שאני מצליח לראות, גם במזרח לא מי יודע טוב, כך שהתחרות היא על צפון-דרום ולכן חשוב לג ארוך ויצירת משולש כל שהוא שמשפר את הניקוד, ולכן למרות תנאיי הדאייה החלשים אני טס לרכס יתיר ליצור צלע למשולש. אני מתקשר מהאוויר לאורי לוודא מה המינימום של הצלע לצורך ניקוד מכסימאלי. שחר ואמנון ברמת חובב חוזרים צפונה ואני מצליח בקושי להגיע עד רביבים. עוד כמה קילומטרים יותר לשפר סיכויים.
 
חזרה צפונה בכחול תוך סגירת משולש ששווה במקרה שלי כ 30 נקודות.
 
בקושי אני מגיע לקו העננים שמתחיל בשדה תימן לגובה הקפה. היחלצות מהירה, ובמלוא המהירות שיכולתי לגרד מהדאון שלי במרדף אחרי אמנון ושחר שבינתיים מגיעים עד ה TMA בן גוריון. אחרי השעה 13:00 המרחב האווירי של בן גוריון נסגר ולכן אני מפנטז על טיסה צפונה לעומק ה- TMA .
 
שחר ואמנון בדרך חזרה כשאני מגיע שוב להרים מזרחית לבית שמש. תנאיי הדאייה נחלשים מאד ורוב העננים לא מושכים. הגובה שלי בהרים יורד מתחת ל 4,000 רגל. מלחיץ במקום כזה. באזור אבו גוש נווה אילן אין לאן להמשיך וחזרה נראית קשה במיוחד. הפינטוז להמשיך צפונה מתחלף לפינטוז לחזור לשדה תימן. הטלפון מצלצל בלי הפסקה. אשתי היקרה שמודעת לייצר התחרותי שלי, רוצה אותי בבית לפני צום יום הכיפורים.
 
אני מוריד הילוך ועובר לטיסה איטית ובטוחה. כל שנשאר מבחינתי הוא לחזור הביתה. על פי החישובים שלי אני מסיים עם 320 קילומטר בלי המשולש, ושחר על פי חישובי חוזר עם פחות מ 260 קילומטר אני מתחיל את החגיגה שלי מוקדם מידי.
 
מעל עמק האלה אני כבר מתחת ל 3,000 רגל ועובר למצב הישרדות. שחר ואמנון נשמעים בקשר באזור באר שבע בגובה נמוך. אני מתאפס על עצמי ובטיסה מדויקת מאוד תוך טיפוס על טרמיקות חלשות מאוד, אני מצליח בקושי לחזור הביתה. באזור ההקפה הטרמיקות חלשות. שחר כבר על המסלול אחרי נחיתה. אני לא מתאמץ יותר. מבחינתי המטרה הושגה במלואה. טיסת המרחק של 320 קילומטר שמאחורי נראית בהחלט מספקת.
 
אני נוחת  בהרגשה נפלאה של מנצח בקרב קשה ומתיש. שחר, שבעצמו לא מאמין, נראה שהשלים עם המקום השני.
 
עד רגע הורדת הקובץ של שחר שהפכה את הקערה על פיה. שחר השיג יותר בזכות שני לגים בגובה נמוך ליד המסלול בשדה תימן. כל לג 23 קילומטר, מה שהשלים את המרחק שלו ל- 293 קילומטר בנוסף לאינקאפ הארור (מבחינתי כמובן), הניקוד שלו קפץ ל 344 נקודות במהירות של 68 קמ"ש, לעומת 335 נקודות במהירות של 73 קמ"ש.

הניקוד הסופי בליגה  הוא בהפרש של 13 נקודות בלבד.
 
בליגה בוצע מהפך גדול.  שחר מספר אחד ואני מסתפק לצערי בליגה במספר 2 המכובד.
 
במחשבה נוספת, ואחרי שעיכלתי את התוצאה, לכבוד גדול לי לפנות לטייס גדול ומזהיר כמו שחר את המקום הראשון. הרבה שנים אנו טסים אחד כנגד השני והיתרון הגדול שלי זהו הדאון הפרטי שלי שמאובזר בכל טוב שמאפשר לי עבודה יעילה ומדויקת.שחר בלי דאון פרטי ובהתמדה ובעיקר בכישרון רב וברוח לחימה ראויה להערצה, הצליח לעשות זאת ועל כך מגיע לו כל הכבוד.
 
ברכותי חברי היקר. ביום רביעי הקרוב מתחילה הליגה החדשה. צפה לתחרות קשה לא רק ממני, אלא  גם מעוד כמה חברים ששנים מתאמנים להיות שם במקום שנינו, והלוואי שגם הם יצליחו, שחר תיזהר.
 
הסיפור של שחר גולדברג:
 
אם כן, הגענו לישורת האחרונה, כאשר רפי מוביל עלי ב-45 נקודות, אבל הטיסה הרעה שלי נמוכה ב-35 משל רפי, המשמעות בשורה התחתונה היא שאני צריך טיסה של 250 נקודות כדי לעבור למקום הראשון. רק מה, קיימות כמה בעיות:

1. האם יהיו תנאים בערב יום כיפור.
2. היום הוא קצר, מודיעים טייס סוגרים את השמיים מוקדם ולא יהיו מספיק שעות טיסה.
3. עוד בעיה קטנה, מולי טס הטייס הכי טוב בארץ, והוא לא מתכוון לעשות טיסה פחות טובה ממני....  אז זה לא תלוי רק בי, אלא גם בו.
 
ככל שעובר השבוע, מסתמן כי הולך להיות יום טוב ביום שישי. אני ורפי מדברים כל יום ומנסים לנהל מלחמה פסיכולוגית, אני מספר לרפי שאין סיכוי שאני בא לטוס ביום שישי, והוא מצידו מבטיח להיות בהנגר בשש בבוקר בכל מקרה. שעון החורף לטובתי, כי זה אומר שהתנאים יתחילו בשעה מוקדמת, מצד שני, כדי לעשות 250 נקודות, צריך לפחות 220 ק"מ, זה אומר לפחות 3 שעות טיסה במהירות של 70 קמ"ש,משימה קשה מאוד לביצוע שתדרוש ממני להפיק את המכסימום. אני עושה חשבון שאם ממריאים בעשר, יש 3 שעות טיסה ואני אצטרך לטוס מהר מאוד, גם בתנאים החלשים של הבוקר וזה יכול להיות בעייתי.
 
אני עושה טעות ומספר לרפי שאני הולך לטוס סולו בטווין, שמטפס מצויין בטיסת יחיד. זה יכול לעזור לי בתנאים החלשים של הבוקר, ורפי כמובן מייד מסדר לי "נוסע" .  עמית ורד שיוסיף לי 80 ק"ג של משקולת.
 
במהלך השבוע אני מתלבט איזה דאון כדאי לי לבחור, את הטווין שאני מכיר מצויין, אבל יהיה כבד ומסורבל בקרבות השרדות, או את ה AS שיש לו יתרון בתנאים חלשים, אבל יוריד מהמהירות הכללית.  אני מחליט בכל זאת ללכת על הטווין כי אני חייב טיסה מהירה, ואם לא תהיה מהירות טובה אז אין לי מה לחפש.
 
כל השבוע מוקדש להכנות.  ישראל מגוייס כטייס גורר.  אני דואג שיוגש מרשה למודיעין טיס ע"י כמה אנשים.  מתוך 3 מרשים אחד עובר !!  אמנון גם הוא מגיע במטרה לעבור את רפי בונה ולעלות למקום הרביעי.  ישראל יגרור אותי ויעלה אח"כ בדאון שלו.
 
כדי להסביר את חישובי ה OLC למי שלא מכיר:  את רוב הנקודות מקבלים על מרחק. לכל דאון יש את המקדם שלו, ככל שהדאון פחות טוב, הוא מקבל יותר נקודות.  בנוסף לכך, מקבלים נקודות גם על משולש: צריך לעשות צלע אחת מעבר לקווים ישרים של הלוך ושוב וגם כאן יש תוספת. כלומר, על לגים של תימן-בית שמש הלוך חזור יש ניקוד אחד, ואם עושים גם לג מזרחה ומערבה זה ישתלם.
 
מגיע בוקר הטיסה. שמונה בבוקר הדאון והפוני כבר בחוץ ורק מחכים לתנאים. השמים נראים לא משהו, אבל יש לי הרגשה טובה, ואכן מיד מתחילים להופיע עננים במזרח, ובשעה תשע כבר כל השמים מכוסים עננים, אם כי עדיין נמוכים.  אני יודע שאם לא ממריא עד עשר, אין לי סיכוי להשלים את המשימה.  רפי מגיע כמובן בזמן  (אחרי הספר) ואנחנו מאחלים הצלחה זה לזה.
 
בינתיים התכנית עובדת כמו שצריך, המראה ברבע לעשר בערך והתנאים כבר מתחילים לעבוד. בסיס ענן ב- 3500 רגל. קצת נמוך לצאת לטיסת מרחק.  אמנון ורפי כבר מתרמלים באזור באר שבע. בשלב הזה אני ורפי עדיין עוזרים אחד לשני באינפורמציה ומציאת טרמיקות, אני מגיע לבסיס ענן ומנסה לגשש צפונה. אמנון איתי ורפי מצטרף מבאר שבע. אני מתקדם לכוון בית קמה, קצת חלש עדיין, אני אוכל סנדביץ' לארוחת בוקר וזה נותן לי אנרגיה להתרכז. ככל שמצפינים התנאים מתחזקים וגם המוטיבציה.
 
אמנון ואני טסים בהפרש של כמה קילומטרים. רפי גם הוא איתנו, ואנחנו משתפים פעולה.  מגיעים עד בית גוברין ואני מזהה שהתנאים קצת מנמיכים ונחלשים.  מאחר ואני צריך לשמור על מהירות ממוצעת גבוהה, אני מוותר על ההמשך ומתחיל לג דרומי. רפי ממשיך צפונה ומאז אני לא רואה אותו עד סוף הטיסה. כצפוי, הלג היה איטי יחסית בגלל התנאים החלשים של הבוקר.  50 קמ"ש.
 
הלג הדרומי הולך טוב. מושך אותו עד לפני רמת חובב, ושוב, ברגע שהתנאים נחלשים עושה אחורה פנה וחוזר צפונה. מהירות מצויינת של 80 קמ"ש והפעם אני לוקח את הלג עד בית שמש.  כל הטיסה זורמת כמו שצריך, אני שומר על ריכוז מכסימלי ולא עושה שום טעות.  שומר על גובה עבודה מצומצם יחסית ולא מרשה לעצמי לרדת נמוך מדי, מהירות סבירה בין הטרמיקות, התמרכזות טובה וויתור על טרמיקות חלשות. כמו בספר. ההרגשה שלי טובה כי אני יודע שאם אמשיך בקצב הזה ולא אעשה טעויות, לרפי יהיה כמעט בלתי אפשרי להשיג ניקוד טוב יותר. את הלג הזה אני עושה ב 72 קמ"ש, מספיק טוב. רק שישאר כך.  עמית כל הזמן מאחורה מקריא לי זמנים ועוזר לי בחישובים.
 
שוב חוזרים דרומה. התנאים עדיין טובים. אני שומר קו מזרחי במהירות ממוצעת של 74 קמ"ש, לא נתקע בשום מקום ומתחיל לחשוב שיש מקום לאופטימיות. אין לי מושג איפה רפי היה במשך היום, אנחנו מדברים כל הזמן, אבל כמובן שנותנים זה לזה מידע דמיוני....  אבל אני יודע שאת שלי עשיתי ללא טעויות, ויותר מזה אני לא יכול..
 
באיזור תרכומיה אני סוף סוף אומר שלום לרפי שחולף אותי בדרך צפונה, אנחנו אפילו מדווחים זה לזה על מיקום הטרמיקות.  חברים או לא חברים...
 
אני מודאג מארבעה דברים:

1. שבקרוב יסגרו לנו את השמים ואני לא אספיק לצבור את הנקודות.
2. שיסגרו את השמים מאוחר מדי, ואז רפי יכול להספיק לצבור יותר נקודות ממני ולהתעלות.
3. עמית חייב לצאת מהשדה בשעה 14:30 לכל היותר לארוחה המפסקת!!
4. אני חושד שרפי עשה בבוקר לג מזרחי לכוון יתיר, וזה יתן לו ניקוד נוסף.  אני מסתכל מזרחה ורואה שהעננים מתחילים להעלם ויש רק צירוסים, זה סוגר את האופציה של לג מזרחי מבחינתי. המצב מתחיל להראות לא טוב.
 
לשמחתי הבקר מתעלם מאיתנו ולא מוריד אותנו, עדיין קיימת אופציה של טיסה ארוכה מדי, אבל גם התנאים מתחילים להחלש ואני מבין שהיום לא ימשך עוד הרבה זמן. המגבלה של עמית קצת מלחיצה אותי..  מה יקרה אם התנאים לא יגמרו, הבקר לא יוריד אותנו ואני אצטרך לנחות בגלל עמית?  אני מדחיק את זה ומתרכז בינתיים בטיסה.
 
אנחנו מתקרבים כבר לאזור באר שבע, ורפי אומר שהוא תקוע בעמק האלה. אני לא מאמין לו כמובן  (בדיעבד הוא אמר את האמת..) . אמנון מודיע על 5300 רגל בעומר, אני מחליט לקחת דווקא לכוון גבעת חבלנים בגלל הקו הישר. שיקולי קילומטרים.
 
הגענו ל"ישורת האחרונה".  התנאים בדרום כבר הסתיימו, באזור יתיר רק צירוסים. על קו התפר יש עננים והערכתי שרפי יחזור דרומה בלי בעיה, ולי נשארו שני לגים לעשות, ועדיין אין לי "משולש".  יש שתי אופציות הגיוניות.  אחת, לנסות למשוך צפונה על קו להבים-להב-שומריה, נראה שם יותר טוב.  השניה - לנסות לטוס לכוון אופקים ונתיבות. השמיים אביכים, אבל יש קצת עמודים והכי חשוב, אם אמשוך מספיק מערבה, זה יתן לי את הלג הרוחבי שאני צריך כדי לצבור נקודות.  אני מחליט לקחת מערבה, הימור שבדיעבד הצליח.  אני מגרד מטרמיקה לטרמיקה לכוון נתיבות - צומת גילת.  שומר טווב גלישה מהשדה כי ממש ממש לא מתחשק לי לנחות בחוץ בערב יום כיפור.  למרבה הפלא הטרמיקות עובדות לגובה של עד 3500-4000 רגל וזה נותן לי לג צפוני של 23 קילומטר, המהירות נמוכה, אבל זה כבר לא משנה כי היום הולך להסתיים תוך כמה דקות.  אני כל רגע מסתכל בשעון (בגלל עמית) ומקווה שהארוחה המפסקת לא תגיע...
 
בערך גלישה של 1:17 אני עושה 180 ומתחיל את הלג האחרון שלי דרומה.  מושך שוב 23 קילומטר לכוון גבעת חבלנים.  הפעם אני חוזר ברגע שאני רואה 1:14 על מד הגובה, אני יודע שתהיה לי רוח אף ומינוסים ואכן צודק..  הדאון יורד ל 1:13 והלב שלי מתחיל לדפוק..  עוד דקה וערך הגלישה מתייצב כדי להביא אותי לשדה לפיינל, בדיוק דקה לפני שרפי גם הוא מודיע עם הרוח.  שנינו נוחתים בהפרש של חצי דקה.  נגמרה העונה.
 
ידעתי שהיתה לי טיסה טובה, קצת קשה לעשות את החישובים, אבל הערכתי אותה בכ- 240-250 קילומטר.  רפי, המצוייד במיכשור יותר משוכלל,  רואה מייד שעשה 320 קילומטר, וגם משולש קטן, מה שלא נותן לי יותר מדי מקום לאופטימיות.  בשורה התחתונה אני במצב רוח טוב בכל מקרה, עשיתי את המכסימום מבחינתי והיתה תחרות טובה, תכלס זה העיקר. לא ויתרנו עד השניה האחרונה.  אחרי 20 שעות טיסה בשמונת הימים האחרונים אני שמח רק שזה נגמר. וגם עמית מספיק לצאת בזמן, לא לפני שהוא משאיר ארגז רימונים (רימוני מאכל..).
 
עדיין אני יודע שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר, ומחכה בסבלנות להגיע הביתה. בבית אני מוריד את הקובץ ורואה להפתעתי שעשיתי 290 ק"מ במהירות של 68 קמ"ש, הלג המערבי נתן לי את המשולש כמו שהערכתי, והניקוד מעל למצופה - 343.  בעשרים הדקות הקרובות אני בודק 30 פעמים את התוצאה, בעיקר עובר על הטיסה של רפי כדי לוודא שהוא לא עשה טעות ומגיע לו יותר, וכשאין יותר ספק מעלה אותה ל OLC  ומחכה לטלפון מרפי, שכמובן הגיע מהר מאוד...
 
הסיפוק הוא עצום.  מעבר למקום הראשון שנחמד בפני עצמו,  הוצאתי תוצאה מעולה לאותו יום, קשה לי להאמין שהיה אפשר יותר, גם עברתי טייס גדול כמו רפי, וההרגשה עצמה של כל השבועות האחרונים היתה של תחרות שהגיעה לשיא בדקה ה 90.
 
כמו שצריך !!  מכל עונות ה OLC אני חושב שזאת היתה המותחת ביותר, לפחות למי שעקב.
 
אז תודה לאשתי שדחפה אותי לצאת ולטוס עד השניה האחרונה, ותודה לישראל שבא מוקדם בבוקר לגרור ואח"כ נתן גם טיפים באוויר, ותודה לבקר שלא הפריע לנו לטוס, והכי תודה לרפי הגדול שנתן פייט עד הרגע האחרון ועשה את התחרות לכזאת מספקת, ולמרות שהפסיד, אני עדיין חושב שהוא הטייס הכי טוב בארץ,  אבל רפי תזהר....
 
שחר
 
לייבסיטי - בניית אתרים