הגדל
נכתב על ידי אחיקר (לוס) אייל
פורסם במקור באתר האינטרנט של מכון פישר למחקר אסטרטגי,אויר וחלל
תודתנו למכון פישר על אישורו לפרסום המאמר ב"מרקיע שחקים"
 
 
מדי תקופה רצוי לשוב ולבחון את השאלות הבסיסיות לגבי תפעולו של חיל האויר כמו :
 
  1. מהו ייעודו של חיל האויר?
  2. מהן משימותיו של חיל האויר?
  3. האם חיל האויר צריך להיות עצמאי? משולב? כפוף לחיל אחר?
  4. האם חיל האויר יכול להכריע את המלחמה?
  5. האם לתקוף מטרות "כח" או מטרות "ערך"?    
  6. האם היעוד והמשימות זהות במלחמה כוללת למלחמה הוגבלת?
 
בחינת השאלות האלו ואחרות, הינה בעלת חשיבות מרובה דווקא בתקופה הזו ,בגלל כמה סיבות, העיקריות שבהן הן :
 
הראשונה: ההתפתחות הטכנולוגית בעיקר ב-נושאי נשק מונחה ,טילי שיוט ומטוסים ללא טיס.

ה
שני
יה : התפתחות השימוש בחלל .

והשלי
שי
ת: התוצאות של שלשת המלחמות האחרונות:קוסובו, אפגאניסטאן ושתי המלחמות בעיראק.
 
מתן תשובות לשאלות הנ"ל, תוך התחשבות בגורמים החדשים הנ"ל עשויים לקבוע את צורתו,כליו ואופן תפעולו של חיל האויר בעתיד.
 
עם הקמת חיל האויר בקום המדינה, המושגים של יעוד ,משימות, מטרות אסטרטגיות ועוד לא היו ברורים,(כפי שהיום הם לא בדיוק ברורים) עלחיל האויר אז , הוטלו המשימות הבאות: הגנת שמי המדינה, השגת עליונות אווירית ,סיוע לכוחות הקרקע ובעדיפות רביעית הפצצות אסטרטגיות ולאחריהן תובלה ,סיור, צלום ועוד.
 
בהתאם לכך גם נבנה חיל האויר כאשר הדגש הוא על מערךמטוסי קרב והיעדים לתקיפה היו מטרות צבאיות ובעיקר חילות האויר של האויב, (כך נבנתה תוכנית “מוקד” אשר אכן נתנה מענה הולם במלחמת ששת הימים שנפתחה ביוזמתנו.אולם הכנת החיל למלחמה עתידית בעיקרה כנגד הטילים לא נתנה את המענה הנכון במלחת ההתשה ובמלחמת יום כפור (אשר לא נפתחו ביוזמה ישראלית.)
 
במלחמת ההתשה לא הופסקה ההפגזה לאורך התעלה ,שזו הייתה המטרה האסטרטגית העיקרית של הממשלה, כדי להגן על חיי החיילים לאורך התעלה. וזאת למרות הפצצות העומק ושתוף החיל בהפצצות על סוללות תותחי האויב בצדה המערבי של התעלה. התוצאה הייתה הפוכה כיון שהביאה למעורבות רוסית יותר גדולה. במלחמת יום כפור המשימה העיקרית הפכה להיות סיוע לכוחות הקרקע, במיוחד בתחילת המלחמה בצורך המידי לעצור את שריון האויב,בעיקר ברמת הגולן, דבר שהכשיל את הלחימה בטילים.
 
בניסיון לענות על השאלות מדוע הדברים לא פעלו כמצופה יש לחזור לשאלות היסוד כמו: מהוא יעוד חיל האויר? מהן משימותיו? ומהן הפצצות אסטרטגיות?                                       
 
צ.ה.ל.  בכלל וחיל האויר בפרט הם כלי בידי הממשלה לבצע את המשימות שהמדינה מטילה עליהן. ביצוע המשימות שיבחרו הנן משימות אשר החיל יוכל לבצען בגלל תכונות הציוד שברשותו וכן בגלל כישורי אנשיו ולוחמיו. כאשר משימות אלו נובעות מתוך היעוד שאליו הכין עצמו החיל לפני פרוץ המלחמה.
 
מכאן עולה השאלה מהוא ייעודו של הכלי הזה שמתוכו תיגזרנה משימותיו. לאור הגורמים שהתרחשו בעשור האחרון יש לקבוע: שייעודו של חיל האויר הוא:"להכריע את המלחמה" ! בהתייחסות למלחמה כוללת,או לפחות בעימות עם מדינה שכנה במערכה דוגמת: מערכה בלבנון כנגד החיזבאללה. או עריכת מבצעי תקיפה במרחב הרחוק יותר מתוך מטרה לנטרול יכולת התקפית על ישראל בנשק בלתי קונוונציונלי.
 
הכוונה בהגדרה :"הכרעת המלחמה" הינה: שהשימוש בחיל האויר יגרום ל: השמדת האויב או/ו אמצעיו ולשלול ממנו את היכולת להשגת מטרותיו האסטרטגיות,או/ו לשלול ממנו את הרצון או/ו היכולת להמשיך בלחימה.
 
נשאלת השאלה כיצד ניתן לעשות זאת?
 
התשובה לכך מתוך לימוד לקחי העבר של מלחמות אוויריות הינה על ידי תקיפה והשמדה של "מטרות אסטרטגיות". המושג תקיפה אסטרטגית או הפצצות אסטרטגיות דורש הסבר כי זהו המפתח להבנה.
 
הבעיה העיקרית הינה במושג :"אסטרטגי" ישנן מספר רב של הגדרות למונח החל מהגדרתו של קלאזוביץ:"אסטרטגיה היא תורת השימוש בקרבות לצורכי מלחתמה" או של בולדווין: "האסטרטגיה היא מדע האלטרנטיבות" או לידל הארט:"האומנויות של ישום וחלוקת האמצעים הצבאיים למיצוי המטרות המדיניות".או בהמשך "האסטרטגיה האווירית הינה התקפה על מדינת האויב במטרה לשלול ממנה את הרצון או היכולת להלחם."
 
הגדרה זו נראית המתאימה ביותר. על מנת להשיג מטרה זו היא ההכרעה בלחימה יש לתקוף ולהשמיד את המטרות האסטרטגיות ,הוי אומר מטרות שתקיפתן והשמדתם תגרום לכך שהאויב לא יוכל או/ו לא ירצה להמשיך בלחימה.
 
מהן מטרות אסטרטגיות?
                                             
הבחירה במטרות אסטרטגיות אצל האויב הן הבעיה העיקרית בלוחמה האווירית זאת בהנחה שיש כיום בידי חיל האויר את האמצעים על מנת להשמיד כמעט כל מטרה שתבחר ,הן להשמדתה והן להגעה אליה.
 
השאלה היא כמובן איזו היא המטרה אשר השמדתה תביא את האויב להיכנע או תגרום לו את חוסר היכולת או/ו הרצון להמשיך במלחמה.
 
בבדיקה היסטורית של-100 שנים בהן התנהלו מלחמות אוויריות החל משנת 1914 עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ועד ימינו אלו זו הייתה הבעיה העיקרית,אילו מטרות לתקוף? אפשר לראות שהיו הרבה הפצצות אך רק מעט מאד מהן ניתן לכנותן אסטרטגיות במובן שהן השיגו את המטרה של הכנעת האויב או הפסקת לחימה.
 
במלחמת העולם הראשונה התרכזה הפעילות האווירית בעיקר לאורך קווי החזית בטיסות סיור ובניסיונות להפלת מטוסים אלו ומכאן הדגש על פיתוח מטוסי הקרב, הגרמנים גם הפציצו את לונדון תחילה בצפלינים ואח"כ במפציצים אולם פרט לפאניקה לא גרמו לנזק.
                                  
עיקר הלקחים שהופקו על ידי חיל האויר הגרמני ממלחמה זו התרכזו בתקיפת צבאות האויב,לשם כך פותחו מפציצי הצלילה :"שטוקה" אשר הביאו את ההישגים המצופים מהם בתחילת מלחמת העולם השנייה בהתקפות הבזק ("בליץ") על פולין ,בלגיה וצרפת והביאו לכניעתן המהירה.
 
הבריטים ובהשפעתם בהמשך המלחמה גם האמריקאים, הושפעו מתורתו של הגנרל האיטלקי "דואה" ואשר פורסמה( אף היא כלקח ממלחמת העולם הראשונה,) בשנת 1924 לערך, ואשר עיקרה היה :לתקוף את העורף האזרחי. תיאוריה זו הוכחה ככישלון ,כוחות הברית אבדו כ-150 אלף אבדות של אנשי צוות אויר ובאלפי מטוסים שהופלו,בהפצצות שבוצעו מעל גרמניה לאורך כל המלחמה, בעוד שהנזק שנגרם לגרמנים היה כ- 600 אלף הרוגים, כ-מליון פצועים והרס תשתיות אך לא השפיע כמעט על קיצור המלחמה או על היצור של גרמניה , במספר מקרים היצור אף גדל.רק לקראת סוף המלחמה כשהמטרות שנבחרו התרכזו בנושא הדלק , החלה המכונה הגרמנית לקרטע וזרזה את ניצחון בעלות הברית.
 
מלחמת העולם השנייה שהייתה למעשה מעבדת הניסויים העיקרית לתפעולו של כוח אווירי הוכיחה שבחירת מטרות לא נכונה אינה מביאה לתוצאות האסטרטגיות הרצויות.
                                       
גם במלחמה כנגד יפן ,לא ברור האם השימוש שנעשה לראשונה בנשק גרעיני הוא שהביא לכניעתה ,יש תיאוריה האומרת שהחשש מכבושה על ידי ברית – המועצות שהצטרפה אז למלחמה כנגד יפן ,הוא שהביא לכניעתה. לפעילותו של חיל האויר "בקרב –מידווי" בו הוטבעו 4 נושאות המטוסים של היפנים כן ניתן ליחס השפעה על קיצור המלחמה ולניצחון.
 
במלחמת קוריאה שהתרחשה בשנים 1950-1953 לא היו הפצצות אסטרטגיות בגלל המגבלה שהטילו האמריקאים על עצמם לא להפציץ צפונית לנהר "ילו" בגלל החשש מהתערבות סינית או סוביטית במלחמה.
 
גם במלחמת וייטנאם 1965-1973 הטילה ארה"ב על עצמה מגבלה דומה שלא להפציץ באזור הבירה הצפונית "הנוי" בגלל חשש מהתערבות סינית. אזור הנוי היה המרכז התעשייתי, התחבורה לסין, אזור האנרגיה ,הדלק  והחמוש של הצפון. במשך כ-3 שנים ניהל קיסינג'ר שיחות עם הצפון על הפסקת אש, סירובם של הצפוניים להחזרת השבויים האמריקאים מנע את הפסקת הלחימה. רק בשנת 1972 לאחר שניקסון נבחר פעם שנייה לנשיא הוא הסיר את המגבלה לתקיפה באזור הנוי ואז במבצע שכונה:" ליין –בייקר" בוצעו  על ידי מפציצי ב-52 הפצצת מרבד על כל האזור סביב הנוי .בהפצצות אלו הושמדו כל מאגרי הדלק התעשייה ,מקורות האנרגיה, דרכי תחבורה ציוד ואספקה ולאחר 2 גלי מתקפה כאלה הסכים הצפון,תוך חודש, להפסקת אש ולהחזרת השבויים. הייתה זו הצלחה לבחירת מטרות והשמדתם שהביאו לכניעת האויב.
 
במלחמות סוף המאה: המפרץ ה- 1  ב-1991 , קוסבו ב- 1999, אפגאניסטן ב- 2002 והמפרץ ה-2  ב- 2003 .חיל האויר הביא להכרעת המלחמה וזאת בשימוש בטכנולוגיה החדשה בעיקרה טילי שיוט ובהפצצות מסיביות על הכח הצבאי, וכן בבחירת מטרות נכונה. בקוסובו שתוק מקורות אנרגיה ,תחבורה וכח צבאי הביאו לכניעתה של יגוסלביה ויציאתה מקוסבו מבלי שחיל אחד של נאט"ו או של ארה"ב הניח שם את רגלו. בספרו של :"טום קלנסי" "כנף קרב" מתאר הסופר את הצוות אשר תכנן את בחירת המטרות בעיראק את צורת החשיבה, והתלבטויות בקביעת המטרות.(רצ"ב בנספחים התיאור הגראפי של קביעת המטרות נספח א' וכן רשימת המטרות כפי שפורסמו בספרו של תומס א' קייני "סופה מעל עיראק", נספח ב'- מלחמת המפרץ ה-1.
נספח ג' -מתאר את המטרות במלחמת עיראק ה-2.
 
גם במלחמות ישראל לא נעשה שימוש בהפצצות אסטרטגיות. במלחמת העצמאות לחיל האויר לא היו מטוסים, פרט לכמה מטוסי קרב ול- 3 ב-17 אשר הפציצו את קהיר בדרכם ארצה כמובן ללא השפעה.
 
במבצע קדש ב-1956 בגלל מגבלות פוליטיות לא הורשה חיל האויר לפעול מעבר לתעלת סואץ ועיקר הפעילות הייתה של טיסות התובלה והקישור.
 
במלחמת "6 הימים" השמדת חיל האויר המצרי תרמה למלחמה אך זו הייתה יותר התקפה טקטית ולא אסטרטגית. בהמשך הלחימה עיקר הפעילות התרכזה בסיוע לכוחות הקרקע.
 
במלחמת ההתשה" ב- 1970 היה ניסיון לבצוע הפצצות אסטרטגיות ע"י הפצצות העומק, במטרה להפסיק את ההפגזות על המוצבים בתעלה ולמעשה להפסיק את מלחמת ההתשה, אולם כנאמר לעיל זה לא הביא לתוצאות המקוות. זאת בגלל בחירת מטרות לא נכונה, הותקפו רק מטרות צבאיות אשר השמדתן הציקה לאויב אך ללא השפעה אסטרטגית.
 
במלחמת "יום-כפור" חיל האויר פעל תחת אילוצים, הפסיק את מלחמתו כנגד הטילים במצרים ועבר לסייע לכוחות הקרקע בגולן ועיקר פעילותו התרכזה בסיוע לכוחות הקרקע. רק לקראת סיום המלחמה הותקפו מיכלי הדלק והאנרגיה בסוריה דבר שגרם לזרוז הסכמתם להפסקת המלחמה.
 
במלחמת "שלג" ב-1982 עיקר המאמץ היה בסיוע לכוחות הקרקע.
 
למעט הפצצת הכור בעיראק ב-1981 שהביא לתוצאה הרצויה הפסקת יצור נשק גרעיני ולמעט הפצצות העומק במצרים ב-1970 לא ביצע חיל האויר הישראלי הפצצות אסטרטגיות.
 
מתוך הסקירה ההיסטורית לעיל נראה לי שניתן להוציא את המסקנות הבאות:
·         חיל האויר על ידי הפצצת מטרות אסטרטגיות יכול להכריע את המלחמה.
·         בחירת המטרות האסטרטגיות הינה חיונית במעלה. בחירת מטרות אסטרטגיות נכונות מכריעה את המלחמה כפי שהיה בעיראק ובקוסובו.
·         אין ספק שבחירת המטרות חייבת להיות פעולה משולבת : בראש וראשונה פעולות איסוף של כל זרועות המודיעין ואח"כ הקמת צוות מומחים כמו:פסיכולוגים, סוציולוגים אנשי תרבות המכירים את תרבות האויב והמנטאליות שלו ויחד לבחור ולקבוע את המטרות האסטרטגיות המתאימות.
·         קביעת היעוד של חיל האויר להכרעת המלחמה, תקבע בהמשך גם את סוגי הכלים ,הנשק, והאיך של שיטות הלחימה וכן תשליך גם על שאר משימותיו של חיל האויר.

יש מקום לערוך דיון בשאלות המוצגות בתחילת המאמר וכן במסקנות אליהן הוא הגיע על מנת לקבוע האם זהו היעוד הנכון ו

 

לייבסיטי - בניית אתרים