נכתב ע"י תא"ל (מיל') ישראל בהרב

תוצאות ההתמודדות האווירית בשמי וייטנאם, בעיקר בין פאנטומים ומיג 21, חייבו את חיל האויר האמריקאי להיכנס להגדרות מחודשות של התכונות והאפיונים הנדרשים למטוסי הקרב החדשים שבתהליכי הפיתוח. בעיקר ביכולת התמודדות עם יירוטי משיכה וביצועי קרב אוויר צמוד: ההשלכות היו במיוחד על תמרון, אנרגיה ומערכת נשק.

חיל האויר הישראלי שלאחר מלחמת יוה"כ, חיפש אף הוא את מטוסי הדור החדש שלאחר הקורנס והמיראז'.המבחר האפשרי בארה"ב, כלל את מטוס ה 14-F ששרת כבר כמטוס מבצעי בצי האמריקאי, ואת ה 15-F, מקבילו לעתיד בחיל האויר האמריקאי, אשר לא היה קיים אז עדיין, אלא רק כ"אב טיפוס". ברקע, לא רלוונטיים לאותה עת היו האב טיפוס להדגמת טכנולוגיה - ה 16-YF (לימים 16-F) וה 17-YF (לימים 18-F).

בראש משלחת הבדיקה עמד צוות "חדיש" , אשר היה מופקד על "המטוס העתידי" של חיל האויר (לימים "לביא"), בהובלתו של אמנון פקטורי. בצוות הבדיקה שולבו גורמים נוספים, כגון צוות מהתעשיה האוירית, משרד הבטחון, להק ציוד, ושני טייסי קרב בעלי ניסיון, עומרי אפק ואנוכי.
האמת הפשוטה צריכה להיאמר, לאחר שני הסיורים שקיימנו (1974/75) ואשר כללו טיסות השוואה וקרבות אויר עם סוגים שונים של מטוסים, הקושי העיקרי היה לנסות ולחפש את ההנמקות שיאפשרו להעמיד את ה 14 -F, לפחות לכאורה, כמתחרה ל 15-F... (חוץ מעובדת היותו כבר מטוס מבצעי).

הצוות הישראלי עם אנשי מקדוננל דגלס וטייסי  הניסוי של החברה בצילום משותף בסיינט לואיס (ישראל בהרב)

עם סיום האוולואציה, והחלטת חיל האויר להמשיך ולמקד את עבודת המטה ב 15-F, עבר המשך הטיפול בנושא, מצוות "חדיש" למחלקת אמל"ח. אני 'עברתי עם המטוס' ומוניתי לקצין הפרויקט במחלקת אמל"ח. המשימה העיקרית הייתה להתאים את המטוס לצרכים המבצעיים של חיל האויר. בנוסף, להכין את הכלים הנחוצים לתהליך קבלת ההחלטות (צה"ל, משהב"ט, שר הביטחון וממשלת ישראל) עבור רכישה כה משמעותית: 50 מיליון $ למטוס!
 
ההתאמות לצרכינו, דרשו שינויים הקשורים להכנות במטוס לקליטת מערכות נשק ישראליות ייחודיות, שינויי אוויוניקה, ששיפרו את התפעול עבור טייס בודד, כגון במכ"ם (החלפה אוטומטית של מסכי מכ"ם לפי טווחים)  ובמערכת הניווט (החלפת מטרות אוטומטית) וכן עוד מספר שינויים "קלים".
 
עם זאת, אחת מההפתעות לטובה שנתגלו לי ב F-15, היה מנוע עזר סילוני קטן (JFS), אשר ניתן להתניעו עצמאית, ובאמצעותו לסובב ולהתניע את מנועי ה F-15, ללא אמצעי עזר חיצוניים. הכוח האדיר שמקנים מנועי המניפה למטוס  היווה הפתעה נוספת לטובה,  אלא  שבצדה, מנגד, צץ חיסרון:  במקרה של תקלת מנוע  באוויר וכבייתו,  יש צורך  לגרום להאצת  המניפה  האדירה למהירות  סיבובית   שתאפשר התנעה מחודשת באוויר.מהירות הטיסה הנחוצה לכך – הנה גבוהה מאוד. במקרה ה"טוב" של כבית מנוע אחד (והשני ממשיך לפעול), ניתן כמובן באמצעות המנוע החי להגיע אל  המהירות הנדרשת להתנעה מחדש.
אולם! מה יהיה אם שני המנועים יכבו באוויר?
אהה!

אזי נדרשת צלילה נוראית לצורך הגעה למהירות, אשר, רק אם כבית המנועים ארעה בגובה רב דיו, ניתן יהיה להצליח ולצבור את המהירות הנדרשת – לפני שה F-15 יפגוש את הקרקע...מעבר לכך, המהירות נחוצה גם כדי לגרום סיבובי מנוע מהירים מספיק כדי שיאפשרו הפעלת מספר מערכות קריטיות במטוס, כגון – הדראוליקה (להגאים), חשמל (למערכות) ועוד. המשמעות - ללא מהירות – אין היגוי, אין שליטה, אין מטוס. האמריקאים טענו, שהסיכוי שאירוע כזה (שני מנועים כבויים) יתרחש - הנו נמוך כל כך, שאין הצדקה להיכנס למאמץ הנחוץ של פיתוח שיאפשר שימוש ב JFS לצורך התנעה באוויר, כמו התנעה על הקרקע, שלכך בלבד יועד.
 
(ישראל בהרב)

לאחר ששמעתי הרצאה מלומדה זו מהממונה על הגדרת המטוס בחיל האויר האמריקאי, עליתי כנוסע לטיסה פנימית מדייטון אוהיו לסנט לואיס, להתיעצויות עם היצרן עצמו. להפתעתי, בשדה התעופה קבלה את פני משלחת "מכובדת" הרבה מעבר למה שניתן היה לצפות אז...הסיבה נתבררה לי מייד: במהלך טיסתי לסנט לואיס - אבד ה 15-F  הראשון (מטייסת האוולואציה הראשונה של ח"א האמריקאי), לא אחרת מאשר בגין כביית שני מנועיו...מכאן הייתה הדרך פתוחה לפגישה מיידית שהוסדרה לי בפניקס אריזונה, בחברת 'גארט', יצרן ה JFS. השינוי המבוקש כמובן שאכן נעשה , כהליך סטנדרטי בחיל האויר האמריקאי, וגם אנו יכולנו ליהנות ממנו.
 
 תהליך קבלת ההחלטות לרכישת המטוס בישראל לא היה פשוט, והושפע מאוד משיקולים פוליטיים. מפקד חיל האויר, בני פלד, אשר לקח את כל הפרויקט באופן אישי, הזמין אותי לדיון אצל שהב"ט דאז שמעון פרס, לדיון על קידום הנושא לכיוון תהליך החלטות ורכישה. הכנתי את כל מה שחשבתי כנחוץ, כדי להציג את סגולותיו של ה 15-F במשימות לעליונות אוירית, (אויר/אויר).

נכשלתי... השר לא במיוחד התרשם מההבדלים שהצגתי בין ה 15-F לעומת ה'קורנס': לשניהם 4 טילי אינפרא-אדום, 4 טילי אלקטרו מגנטיים, שני מנועים, מכ"ם, אותה המהירות... האמנם תמרון משופר בכמה מעלות לשנייה ומכ"ם שרואה "למטה", מצדיקים 50מיליון $ ליחידה, לעומת 12 מיליון $ לקורנס?

"ומה תעשו עם הקורנס"?

"יעבור לאוויר קרקע" השבתי.

אז שאל השר - "האם יכול הקורנס להגיע ל'באב אל מנדב' (המיצרים בין האוקיאנוס ההודי לים סוף) ללא תידלוק באוויר"?

"לא"! השבתי.

"ומטוס ה 15-F"?

"...כן... אם יעשו בו מספר שינויים, ונרכוש אמצעים נחוצים לכך..." עניתי.

את התשובה הזו "שלפתי" היות ונזכרתי שראיתי זוג מכלי דפונה "מוזרים", אשר נבנו לשימוש חד פעמי, לטיסת העברה טרנסאטלנטית ישירה, ללא תדלוק - למפגן אווירי באירופה... הם היו מוגבלים לתמרון אפסי של 2G, וללא כל התקני תליית חימוש עליהם. אלא שבדמיוני, כבר ראיתי אותם בנויים לתמרון ב G גבוה עם יכולת נשיאת חימוש. לכן, סייגתי כמובן את כל העניין בכך ש"נחוצה בחינה מעמיקה של הנושא, למשך מספר חדשים".השר הסכים, אלא שאת התשובות ביקש לראות "תוך שבוע שבועיים"...

 
ישראל בהרב עולה לטיסת בחינת ביצועים של מטוס ה-F-15 במפעל מקדוננל דגלס
(ישראל בהרב)

 הבדיקה כללה המון פקסים, טלפונים והרבה אינטואיציה...

לאחר מספר ימים, התייצבנו שוב אצל השר, הפעם – עם מפה. בניתי תכנית טיסה לתקיפת 'באב אל מאנדב', עם 2 פצצות, בפרופיל טיסה גבוה – נמוך – גבוה, ללא תדלוק באוויר! כמובן, תוך שימוש במיכלי דפונה מבצעיים נושאי חימוש, אשר לא היו קיימים בשלב זה, אלא רק אצלי בדמיון.

המון אינטואיציה...
על המפה שרטטתי עיגול, שבמרכזו ישראל, והיקפו עוטף את 'באב אל מאנדב'.  אלא שהמעגל ממשיך ועוטף עוד כמה מקומות מעניינים, כגון אירן, לוב, פרברי מוסקבה...זה הספיק. החלטת הממשלה על מטוס מספר אחד לעליונות אווירית, נלקחה על סמך יכולתו (העתידית) למשימות אויר קרקע...לימים, כמובן מומשו מיכלי הדפונה, והמטוס הצדיק עצמו גם בתחום משימות תקיפה אסטרטגיות.בהמשך אף הפכו מיכלי הדפונה לחלק בלתי נפרד מתפיסת ה F-15E.
 
אלא שרק עתה הגענו לשאלה החשובה של השר: ":מתי יגיעו המטוסים"?

"בעוד שנתיים: יש להיכנס לעיתוד פריטי היצור, לתהליך ההרכבה בקו הייצור..." עניתי.

השר: "מה? רק בעוד שנתיים?! אני רוצה אותם כאן בעוד חצי שנה!"...

הכרתי היטב את כל 17 אבי הטיפוס של הייצרן מקדונל דאגלס, ונראה היה לי שניתן לאתר 4 מביניהם ולהופכם למשהו שיהיה לא רחוק מדי מהסטנדרד לעתיד של המטוסים הסדרתיים אשר זמן לידתם שנתיים וכך, להקדים את מועד הספקתם של 4 אלה, משנתיים למספר חדשים בלבד.

"זה אפשרי" עניתי.

הממשלה החליטה.

עליתי בהקדם לטיסה לסנט לואיס למקדונאל דאגלס.מקדונאל הייתה צריכה "לוותר" על הארבעה בשביל שמעון פרס. וויתרה... ונכנסנו מייד לפרוייקט חירום של חודשים ספורים, להפיכת הרביעייה ככל שניתן למטוסים "סדרתיים".
 
חיל אויר בחר מייד צוות לקליטה, אשר קיבל ממני יום הרצאות 'טרום הסבה' ונשלח לארה"ב לקורס הסבה למטוס.באותם ימים, הוזמנתי ללא מעט הרצאות בחיל האויר וגם מחוצה לו, כדי לתאר את מטוסי ה F-15 שעומדים להגיע.
 
בז 620 "סופה" (מס' יצרן 14/A012,מס' חא"א 72-0114) -מארבעת המטוסים הראשונים שהגיעו לחיל האויר- בתצוגה
 
שוב ושוב טענו בפני השומעים שכל תיאורי לגבי ביצועי המטוס ויכולת מערכת הנשק שלו נשמעים  מוגזמים ולא אמינים, "כפי שנשמעו מביאי בשורת ה'פנטום' בזמנם"... אלא שארבעת מטוסי 'טרום הסדרה' הגיעו בזמן והוכח שהתיאורים שלי לא היו מוגזמים כלל! צוות הקליטה שחזר ארצה פגש בארץ את המטוסים שהובאו על ידי טייסי היצרן מקדונאל דאגלס. נוכחותם של הארבעה, שינתה לחלוטין את המאזן האסטרטגי באזור. ברם, לפני שהספיקו להפוך למבצעיים, כבר השיגו את ההפלה הראשונה...
 
הפילו את ממשלת יצחק רבין (הראשונה).
 
 
 בז 622 "סער" אחד מארבעת המטוסים הראשונים.צולם בתצוגת יום העצמאות בביה"ס הטכני של ח"א בחיפה (Photo:Andreas Zeitler)

 
כל הזכויות שמורות לתא"ל (מיל') ישראל בהרב.אין להעתיק את המאמר או להשתמש בו או בכל חלק ממנו בכל צורה שהיא ללא אישור בכתב מהמחבר.
 
 

 

 


 

לייבסיטי - בניית אתרים