נכתב ע"י מיכה אורן, יולי 2012

אספר לכם  כיצד "הועברתי" להיות נווט קרב

התגייסתי לח"א ביוני 65 לקורס טייס מס' 52, לאחר כשלון בטייס  והדחה עצמית בקורס נווטים  הצטרפתי לקורס אלחוטני אוויר, כחלק מקורס 54 וסיימתי בהצלחה בנובמבר 67 יחד עם עוד 7 אלחוטנים.  כולנו הוצבנו בטייסות התובלה ואנכי בטייסת הפילים – מטוסי נורד בתל-נוף.

את פני קיבל בטייסת, ולקח אותי תחת חסותו האלחוטן סגן יוסי קמאי, שהיה ותיק ממני בשנה ובן קרית טבעון – כמוני.

היתה תקופה מאד עמוסה, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, סיני בידינו וטסנו ללא הרף לכל השדות והמנחתים במדבר, במקביל החלה מלחמת ההתשה בתעלת סואץ שחייבה טיסות ברצף של ציוד, חימוש, אנשים והחזרה של נפגעים רבים.


מטוס נורד 4X-FAE בטיסה (באדיבות אהוד פרידמן)

לאחר כשנה בטייסת התחילה תקופה של לימודים אינטנסיביים וטיסות אימון להכשרה והסמכה לטיסות חו"ל – חרשנו את מדינות הים התיכון ואת ספסלי הכתות. בחודש יולי 69 נשלחתי לבית הספר לטיסה לקורס הכשרה לתפקיד מדריך בקורס אלחוטני אויר, שהיה חלק מטייסת נמ"א (נווטים, מכונאים, אלחוטנים) ולימים נקראה אמנ"ט. באותה תקופה החלו מגיעים לחיל האויר מטוסי הפנטום – קורנס, והמחסור בצוותי אויר ובעקר "בעלי התפקיד בתא האחורי" היה קריטי.

מפקד חיל האויר בקש לבדוק אפשרויות ל"וותר" על תפעול מערכות המטוס מהתא האחורי, ומשלא נמצאה הדרך לכך הוחלט כי הבחורים בתא האחורי יהיו נווטים. מספר הנווטים בחיל האויר היה קטן מאד ונווטי קרב כמעט ולא היו בנמצא, החייל התאמץ להכשיר נווטי קרב בכל דרך, מספר אלחוטני אויר הצטרפו למאמץ להכשיר עצמם כנווטים – ביניהם היה גם ידידי יוסי קמאי.

בסוף שבוע נעים של אוקטובר 1970 נסעתי לבקר את הורי בטבעון, בשבת בצהריים מצלצל הטלפון בבית הורי ועל הקו ידידי, שלא ראיתי מכבר, יוסי קמאי, שאומר לי כי בעוד חצי שעה הוא אוסף אותי ואנו נוסעים לרמת דוד לטייסת הפטישים לחזות בתצוגה אוירובטית אותה מציג מפקד הטייסת – אביהו בן נון, לקבוצה של מתנדבי חו"ל (מח"ל שאימצו הטייסת).
לאחר כשעה הגענו למועדון הטייסת שזה עתה נחנך מתרומות של אנשי מח"ל ולאחר מכן חזינו בתצוגה האוירובטית המרשימה. בסיום התצוגה לקח אותי יוסי לסיור בדתקי"ם, לראות ולגעת בפלא השמיני – הקורנס.


הפלא השמיני-קורנס של טייסת הפטישים בדת"ק (באדיבות רענן וייס)

עוד אנו משוטטים ולפתע נשמעת הודעה במכשיר הקשר של קמאי  " קמאי והאורח מתבקשים להכנס לחדר מפקד הטייסת ", הפתעתי היתה מלאה אך יוסי טען שאיננו יודע במה מדובר.

נכנסנו לחדרו של אביהו בן נון שללא כל הקדמות אמר לי " עברתי על התיק שלך, אתה לגמרי מתאים לנו כנווט פנטום, כיון שאתה מדריך בביס"ט, תואמה לך שיחה מחר ב 0800 בבקר עם מפקד ביס"ט, אינני יודע הפרטים אך אני יכול להבטיח לך שעם סיום הכשרתך תוצב לטייסת שלנו ותוכל לחזור לגור בטבעון",   הייתי המום, מאיפה התיק שלי אצלו, הכיצד הוא מכיר אותי, ומעבר להכל זה כלל לא היה בתוכניות שלי, קמאי ציין ביובש שנראה לו שזה כיוון בהחלט אפשרי ונכון.

התייעצתי עם אשתי, שלא התלהבה אך גם לא התנגדה.

למחרת בבקר פגשתי את מפקד בית הספר לטיסה אל"מ דוד עברי שאמר שנמצאתי מתאים מאד, הקורס מתחיל בעוד שבוע, שיצטרף אלי אלחוטן נוסף לקורס (שלום לשם מהטייסת הבינלאומית)  וכי נעבר את הקורס כפרחי טיס לכל דבר ולא כקצינים, למעט הפריבילגיה של יציאה הביתה כל שבוע, ולא אחת לשבועיים – שלושה. ציינתי כי הייתי בקורס נווטים לפני שלש שנים ולא התאים לי, אך קורנס זה ענין אחר – החלטתי ללכת על זה.

הצטרפנו לקורס הנווטים  שהיה חלק מקורס הטייס מס' 65,  הקורס התחיל באמצע נובמבר 70, היה זה קורס מקוצר במיוחד, עקב מצוקת הנווטים, ההכשרה כנווטים הסתיימה באמצע יולי 71 – בסה"כ 7 חודשים (במקום 12 חודשים במקור) ונוסף לו עוד חודש בבית הספר הטכני ללימוד מערכות הקורנס.

ככל שחלף הזמן בקורס כך גדלה המוטיבציה והנחישות לסיים בהצלחה ולהצטרף למערך הקורנס, ולדוגמא : לאחר כחודשיים בצענו חברי לקורס – שלום לשם ואנכי עבירת משמעת קלה, אך מפקד בית הספר גיורא פורמן התיחס לכך בחומרה רבה והחליט להדיח אותנו מהקורס, לאחר השתדלויות של מפקדים אחדים הומרה ההדחה בעונש של ריתוק עד סיום הקורס – 4.5 חודשיים, אציין עוד שנשותינו (של לשם ושלי) היו בהריון במהלך כל תקופת הקורס – לא יצאנו מהבסיס בכל התקופה הזו, וראינו את נשותינו ההרות רק פעם אחת.  סיימנו 11 נווטים, מהם 8 במגמת קורנס.

את קורס ההסבה לקורנס בצענו בטייסת הפטישים שבעמק, אך עם סיום השלב הראשון של הקורס בקשתי לעבור לטייסת העטלפים להיות קרוב לאשתי שזה עתה ילדה (ממש במהלך מבחן הסיום של מבנה המטוס).

סוף סיפור : חודשיים לאחר מכן, בהיותי בקורס ההסבה המעשי בטייסת העטלפים, מגיע אלי, שוב במפתיע, ידידי יוסי קמאי ואומר לי " פותחים טייסת קורנס חדשה, מבקש שתבוא אתי להקים אותה, המלצתי עליך,  דרך אגב היא בחצרים ושמה טייסת אבירי הזנב הכתום"  . וכך היה, חברנו לעוד 8 טייסים ונווטים, קצינים טכניים וטכנאים מדהימים, ושאר עוללות הטייסת ידועות. קמאי ואנכי טסנו בטייסת מיום פתיחתה ועד הפיכתה לטייסת אחודה עם הפטישים בשנת 92 = 21 שנים


תצלום משותף של צוותי האויר של טייסת אבירי הזנב הכתום עם תום קרבות מלחמת יוה"כ.יוסי קמאי ימני בשורה השנייה מאחורי יעקב טרנר. מיכה אורן בשורה השלישית, מאחורי כתפו הימנית של קמאי .מפקד הטייסת יפתח ספקטור במרכז השורה הראשונה (באדיבות יוסי יערי)


יוסי קמאי נפטר ממחלה לפני כ 3 שנים.

יוסי קמאי ז"ל,תמונה מימי הקמת טייסת אבירי הזנב הכתום (באדיבות יוסי יערי)



 
לייבסיטי - בניית אתרים