נכתב ע"י אבינעם מיסניקוב 

מבצע מוסקיטר-או משבר סואץ, או מבצע סואץ, היה קשור במבצע סיני והיה כעין המשך שלו. על מבצע סיני ועל מבצע מוסקיטר נכתב רבות. מאמר זה מביא את הרקע למבצע מוסקיטר, את יחסי הכוחות ואת מהלך המבצע, תוך התרכזות בפעילות האוירית שהיתה בו.

רקע:

שורשיו של המבצע בפרט, ושל מבצע קדש בכלל, נעוצים בנסיגתן של ארה"ב, בריטניה והבנק העולמי מיולי 1956 , מהצעתן למתן מענק לממשלת מצרים כדי לעזור לה בהקמת סכר אסואן, וזאת בגלל הכרתה של מצרים בממשלת סין. בעקבות זאת, בתאריך 26.7.1956 , כשישה שבועות לאחר שעזב אחרון החיילים הבריטיים את אדמת מצרים, הלאים נשיא מצרים נאצר את תעלת סואץ, וסגר את מיצרי טירן.

לפעולות אלה היו השלכות
על מעבר מיכליות הנפט מהמזרח התיכון לאירופה, על הגישה של בריטניה למקומות שהיה לה בהם אינטרס ממזרח ומדרום לתעלה, וגם על כניסת אוניות למפרץ אילת. בנוסף,
חתמה מצרים ב 25- לאוקטובר על הסכם הגנה
משותף עם סוריה וירדן (קע"מ) שבמסגרתו ניתנה לנאצר האפשרות לשלוט על צבאות שלושת המדינות.

ממשלת צרפת פנתה לממשלת ישראל והציעה תכנית פעולה משותפת יחד עם בריטניה לפתיחת תעלת סואץ. החל מו"מ שנקרא "ועידת סן ז'רמיין" ובו היה שותפים ראש הממשלה דוד בן גוריון, גולדה מאיר, שמעון פרס, משה דיין ומשה כרמל, שבעקבותיו הגיעה משלחת צרפתית ששהתה בארץ בין 3-1 לאוקטובר ובדקה את כשירות צה"ל לקראת שלוש אופציות:
  • פעולה בריטית-צרפתית והתערבות ישראלית בשלב מאוחר יותר.
  • פעולה צרפתית ישראלית ללא הבריטים כשהצרפתים פועלים מקפריסין.
  • פעולה ישראלית צרפתית ושימוש בבסיסים ישראליים במקום בקפריסין.

לבסוף נחתמו שני הסכמים: הראשון בין ממשלות צרפת בריטניה וישראל,
ובו תוכנית להתקפה ישראלית על הכוחות המצריים שהוכנסו לסיני, ולאחר מכן אולטימטום בריטי-צרפתי שקורא לצדדים לסגת מאיזור תעלת סואץ.

ההסכם השני היה הסכם הגנה בין צרפת לישראל ובו הבטיחו הצרפתים
להגן על ישראל במקרה של התקפת אויר מצרית.

ההכנות האויריות

בתאריך 23 באוקטובר 1956 נחתו בבסיס חיל האויר המלכותי אקרוטירי שבקפריסין 60 מטוסי קרב מטייסות 
EC.1/3,EC.2/3,EC.3/3  של כנף הקרב השלישית  מבסיס ריימס, וכן כוח נוסף של 16 מטוסים מדגם הצילום שכונה RF-84Fוהורכב ממטוסים מטייסות שונות.  18 מטוסים נוספים מטייסות EC.1/1,EC.2/1,EC.3/1 ER.4/33 של כנף הקרב מס’ 1 מבסיס  סיינט דיזיאר הגיעו לישראל דרך קפריסין ונחתו בש"ת לוד. נצבעו עליהם סימלי חיל האויר הישראלי וכן פסי זיהוי בצהוב-שחור שנועדו לזהות את המטוסים הישראליים, הבריטיים והצרפתיים. כן קיבל הכוח מספר טייסת בחיל האויר וסומן טייסת 200 . צותות הקרקע וציוד פריסה הגיעו ללוד במטוסי נורד נוראטלס. 

טייסת

 בסיס האם

 בסיס פריסה

 דגם המטוס

 סוג המטוס

כמות 

 EC1/3 Navarre

 ריימס  אקרוטירי  F-84F  תקיפה  18

 EC3/3 Ardennes

 ריימס  אקרוטירי  F-84F  תקיפה  18

 ER4/33***

   אקרוטירי  F-84F  צילום  10

 EC2/3 Champagne

 ריימס  אקרוטירי  F-84F  תקיפה  6**

 ER2/33 Savoie

 קוגנאק  אקרוטירי  F-84F  תקיפה  5**

 ET1/61 Touraine

 אלג'יר  טיימבו  נוראטלס  תובלה  *

 ET3/61 Poitou

 אלג'יר  טיימבו  נוראטלס  תובלה  *

 ET1/62 Algerie

 ריימס   טיימבו  נוראטלס  תובלה  *

 ET2/62 Senegal

   טיימבו  נוראטלס  תובלה  *

 ET2/63

 אורלאנס  טיימבו  נוראטלס  תובלה  *

 ET2/64 Anjou

 אורלאנס    ברגה 761   תובלה  

 CEAM

 מונט דה מרסן   טיימבו  HD-32  תובלה  

 
 
 זוג מטוסי F-84F של ח"א הצרפתי בסימלי ח"א הישראלי בפטרול להגנת שמי המדינה בעת מבצע מוסקיטר (הדמיית מחשב)

הצי הצרפתי השיט לאיזור בתאריך 27 באוקטובר מבסיסו בקייפ בון באל
ג'יריה, כח משימה שכלל 2 נושאות מטוסים, את אניית הקרב רישליו ועוד כ-20 אניות מסוגים שונים.

האניה 

 סוג האניה

 מספר

 טייסת

דגם המטוס 

סוג 

כמות 

 ארומנשס

 נושאת מטוסים דגם CVL

 R95

 14F

 F4U-7 קורסאר

 תקיפה

 18

 

 

 

 15F*

 F4U-7 קורסאר

 תקיפה

 18

 

 

 

 23S

 HUP-2 פדרו

 חילוץ

 2

 לה פאייט

 נושאת מטוסים דגם CVL

 R96

 9F

 TBM-3 אוונג'ר

 נצ"ל

 5

 

 

 23S

 HUP-2 פדרו

 חילוץ

 2



לישראל הגיעו באותו היום גם 18 מטוסי דאסו מיסטר 4 מטייסות EC.1/ 2, EC.2/2, EC.3/2 מלהק הקרב השני מבסיס דיז'ון, שנחתו ברמת דוד, סומנו גם הם בסימלי ח"א הישראלי נצבעו בפסי הזיהוי, והטייסת סומנה 199.

כן הגיעו לארץ טייסי קרב צרפתיים שהיו אמורים להטיס מטוסי מיסטר
של חיל האויר בשעת חירום מפני שלחיל לא היו מספיק טייסי מיסטר מאומנים. הם סומנו טייסת 201 . מפקד חיל המשלוח הצרפתי בישראל היה קולונל פרדריזה, ומפקד הכוח האוירי (טייסת "199" ו-"200") היה קומנדנט פרסבאל. תפקידו הרשמי של הכח היה להגן על שמי ישראל מפני חדירות של מפציצי איליושין 28 מצריים, אך כפי שנראה בהמשך, עסק הכח בזמן מבצע סיני ומבצע מוסקיטר במשימות נוספות.

כן הועברו לישראל משלוחי נשק רבים, ובתוכם עוד 23 מטוסי מיסטר ו-12
מטוסי אורגאן ישירות מחיל האויר הצרפתי. חיל האויר הצרפתי גם השאיל לח"א מטוסי דגלס C-47A דקוטה שהועברו לארץ בטיסה במבצע שנקרא  "מבצע אביבה".

טייסת 

 בסיס

 דגם המטוס

סוג המטוס 

 כמות

 69 (מילואים)

 רמת דוד

 B-17

 הפצצה

 2

 100

 שדה דב,באר שבע,אילת

 פייפר

 קישור

 15

 101

 חצור

 מיסטר

 קרב

 16

 103

 תל נוף

 נורד,דקוטה

 תובלה

 19

 105

 רמת דוד

 מוסטנג

 תקיפה

 13

 110 (מילואים)

 רמת דוד

 מוסקיטו

 תקיפה/סיור

 13

 113

 חצור

 אורגאן

 קרב

 22

 115

 תל נוף

 מטאור/מוסקיטו

אימון/צילום 

 5

 116

 תל נוף

 מוסטנג

 תקיפה

 16

 117

 תל נוף

 מטאור

 קרב

 11

 119

 רמת דוד

 מטאור

 קרב

 

 140

 שדה תימן

 הרוורד

 אימון/תקיפה

 17

 147

 רמלה

 סטירמן

אימון/קישור 

 

 199

 רמת דוד

 מיסטר

 קרב

 18*

 200

 לוד

 F-84F

 קרב

 18**

 201

 רמת דוד

 מיסטר

 קרב

 12***



מטוס נוראטלס של טייסת הפילים,אוקטובר 56 (ציור:אלכס יופה)
 

חיל האויר המלכותי הבריטי פרס כ-30 טייסות קרב, תקיפה, הפצצה ותוב
לה בבסיס ח"א המלכותי האל פאר שנמצא בלוקה, בירת האי מלטה, ובבסיסי ח"א המלכותי באקרוטירי ובניקוסיה שבקפריסין. חיל האויר המלכותי לקח עליו סיכונים גדולים בפריסה זו. היו לו בעיות בתיאום ובתקשורת, הצפיפות בבסיסים שסיכנה את המטוסים במקרה של תקיפה מהאויר (שבדיעבד לא קרתה), מערכות הבקרה והדיווח לא היו מתאימות למרות מאמץ של הרגע האחרון בניסיון לשפרן, מטוסי הוונום היו מיושנים והטווח שלהם לא איפשר להם זמן שהייה ממושך מעל למטרות, טייסות מפציצי הווליאנט החדשים רק החלו בתכנית אימונים ולמטוסים רבים לא הורכב ציוד הניווט וההפצצה הנדרש, וכן כוונות ההפצצה האופטיות. מפציצי הקנברה היו מתאימים לפעולה במזג אויר אירופאי, ציוד הניווט שלהם לא התאים למזרח התיכון, ובנוסף על כל זה, לכח המשימה ניתנו רק 10 שעות להתכונן למבצע לפני שעת האפס.

           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           
           

*לטייסות 30,84 ו-114 היו בסה"כ 20 מטוסים
**לטייסות 70,99 ו-511 היו בסה"כ 14 מטוסים

כן הגיעו לאיזור המזה"ת היחידות הבאות:

 
1.יח' אחזקה 109
2.גף שירות לטיסות העברה פרס לניקוסיה והיה אחראי לתידלוק ותיקון מטוסי ח"א המלכותי שהגיעו לאיזור וכן מטוסי תובלה אזרחיים שגוייסו למבצע.
3.טייסת הנדסת שדות תעופה מס' 5001-קצין,נגד ו-3 חוגרים נשלחו לש"ת אל-ג'מיל לתיקון מכתשי פצצות ולביצוע תיקוני מסלול זמניים.
4.טייסת אבטחה מס' 48-קיבלה את אבטחת שדה אל-ג'מיל בתאריך 6.11.56 מידי רגימנט הצנחנים שכבש אותו.היחידה העבירה את השליטה בשדה לידי האו"ם ב-22 בנובמבר וחזרה לבריטניה.
5.להק אחזקה של ח"א המלכותי-היה ממוקם בניקוסיה הורכב ממכונאים מבסיסי ליינהאם וקולרן שתיחזקו את מטוסי ההאסטינגס שהובילו את הצנחנים למבצע.
6.מרכז הביון והסיור האוירי המשותף (JARIC) היה ממוקם בבסיס ח"א המלכותי אפיסקופי בקפריסין והיה אחראי לפיתוח תצלומי אויר במעבדות ניידות (MFPU)

סד"כ חיל הים המלכותי

 
חיל הים המלכותי השיט לאיזור החל מ- 30.10.1956 את נושאות המטוסים איגל, אלביון ובולווארק ועליהן כ-13 טייסות מטוסי תקיפה, מטוסי נצ"ל והתרעה מוקדמת, את האניות ת'סאוס ואוושן שעליהן נחתים ומסוקים לתובלת כוחות, ועוד 13 משחתות, 6 פריגטות, 5 סיירות, 5 צוללות ועוד 60 אוניות מסוגים שונים.

       
       
       
       
       
       
       
       
       
       
       
       
       
       
       
       
       
       
       
       
       

במזרח הים התיכון היה נוכח גם כוח ימי-אוירי נוסף. זו היתה קבוצת קרב של הצי השישי של חיל הים האמריקאי שהתרכזה סביב נושאות המטוסים "קורל סי" ו"ראנדולף". האמריקאים ידעו על ריכוז הכוחות הימיים הצרפתים והבריטים אך לא גילו זאת לאיש וכן לא התערבו ישירות במבצע אלא צפו בו מרחוק וניסו לפעמים להפריע.

סד"כ ח"א המצרי עם פתיחת מבצע קדש/מוסקיטר
איזור ההגנה המזרחי,המפקדה באיסמעיליה

         
         
         
         
         
         
         
         
         
         
 
מבצע סיני

המתקפה הישראלית החלה בתאריך 29 לאוקטובר 1956 ותוארה כפעולת
תגמול על התקפות הפדאיון שבאו מגבול מצרים. בשעה 17:30 הוצנחו צנחני גדוד 890 של הצנחנים מגובה 700 רגל ע"י מטוסי דקוטה של טייסת 103 במעבר המיתלה. במקביל עברה חטיבה 202 של הצנחנים את גבול מצרים במטרה לחבור עם גדוד 890 במיתלה שכבר ספג אבידות כתוצאה מתקיפות אויר מצריות. לפי ההסכם המשולש, היו בריטניה וצרפת אמורות להגיש למחרת את האולטימטום הקורא למצרים וישראל להתרחק משני עברי תעלת סואץ. כולם ציפו שמנהיג מצרים נאצר ידחה אותו, ובכך תהיה לבריטים ולצרפתים עילה לכבוש את התעלה, בעוד שמהכיוון השני צה"ל פותח במתקפה גדולה יותר ובכך מושך כוחות מצריים לסיני. וכך היה.
ב
ערבו של ה-30.10.1956, התקבלה החלטה במועצת הביטחון של האו"ם
ביוזמת ארה"ב, הקוראת לנסיגה מידית של ישראל מסיני. ממשלות צרפת ובריטניה הטילו וטו על ההחלטה, ורק למחרת הוציאו את האולטימטום לשני הצדדים להפסקת פעולות האיבה תוך 12 שעות. על הצדדים היה להסיג את כוחותיהם מעמדותיהם בתעלת סואץ 10 מייל מזרחה (ישראל) ועשרה מייל מערבה (מצרים). בנוסף, נדרשה ממשלת מצרים לאפשר לכוחות בריטיים וצרפתיים להיות מוצבים בערים פורט סעיד, איסמעיליה וסואץ כדי לאבטח את הספינות העוברות בתעלת סואץ. ממשלת ישראל קיבלה את האולטימטום אך ממשלת מצרים דחתה אותו לאלתר. צה"ל כבש את קסיימה ואת ראס א נקב, והמצרים העבירו 3 חטיבות מגזרת התעלה לצפון סיני. הבריטים והצרפתים דחו את מתן האולטימטום כדי שהמצרים יסתבכו עוד יותר בלחימה עם צה"ל ובכך יקלו על כוחות הפלישה הבריטיים-צרפתיים. לבסוף השלים צה"ל את כיבוש סיני ורצועת עזה, הגיע כמתוכנן אל מרחק 16 ק"מ מהתעלה ונעצר שם ב-5 לנובמבר.

מבצע מוסקיטר מתחיל

בתאריך 31.10.1956, יום לאחר פירסום האולטימטום, החלו הכוחות הבריטיים והצרפתיים במבצע מוסקיטר. המבצע היה אמור להתחיל בשעה
 04:45 אך נדחה לצורך ביצוע סדרה של 11 גיחות צילום שבוצעו ע"י ארבעה מטוסי קנברה בריטיים ו-7 מטוסי RF-84F צרפתיים, ושנועדה לעדכן את המפקדים על מצבו של ח"א המצרי ועל פריסת מטוסי המיג שלו. ח"א המצרי הזניק מטוסי מיג 15 רבים כדי ליירט את מטוסי הצילום. שניים מהם התגנבו מאחורי מטוס RF-84F צרפתי, החלו לירות עליו, וכשהטייס שם לב לפגזים הנותבים שעפו מסביבו, נטש את משימתו וחזר לבסיסו בקפריסין.

המטוסים הבריטיים והצרפתיים החלו בתקיפת בסיסי האויר המצריים בערבו של יום. הבסיס הראשון שהיה צריך להיות מותקף היה קהיר מערב, אך ברגע האחרון נודע שישנה שם קבוצת אזרחים אמריקאיים ומטוסים שנועדו לפנותם. לכן פנו מטוסי הגל הראשון שהיו מפציצי הווליאנט של טייסת 148 שהמריאו ממלטה בשעה 17:20 על עקבותיהם, וטסו ישר אל מטוסי הגל השני שהיו בתהליך ההמראה מלוקה. אחד עשר מפציצי קנברה שהמריאו מקפריסין לתקיפת בסיס קהיר מערב, הופנו לתקיפת בסיס אלמאזה השוכן ליד שדה התעופה קהיר בינלאומי, וכן גם חמישה מפציצי וליאנט ושבעה קנברה שהמריאו ממלטה והופנו לתקיפת שדה כברית. הגל השלישי, שהורכב מ-81 מפציצי קנברה מקפריסין וממלטה, ועוד ארבעה מפציצי ווליאנט ממלטה, היו אמורים לתקוף את שדה אבו סואיר, ועוד שבעה עשר קנברה היו אמורים לתקוף את אינשאס.

מפציצי הקנברה של טיסת 139 הגיעו ראשונים אל מעל שדה אל מאזה בערך בשעה 21:30 
קהיר היתה מוארת, והם הטילו פצצות לסימון מטרות ואז הגיעו שבעה מטוסי קנברה מטייסות 44,15,10 ו-139 והטילו 41 פצצות 454 ק"ג על השדה. הטייסים דיווחו על נזק להאנגרים ולמטוסי תובלה, אך יותר מאוחר גילו הבריטים שבגלל טעות בניווט הם הפציצו למעשה את שדה  התעופה קהיר בינלאומי הסמוך. הם לא גרמו שם לנזק ניכר.

לאחר שניטשה התוכנית להפצצת קהיר מערב, ושדה אלמאזה לא הופצץ, הפציצו שבעה מטוסי קנברה את שדה כברית. הם הטילו שם 132 פצצות 454 ק"ג ,אך מכיוון שהפציצו מגובה 15,000 מטר במקום מגובה 13,000 מטר שממנו התאמנו להפציץ, ובגלל רוחות חזקות שנשבו במקום, הצלחתם היתה מאד מוגבלת. מטוסי הגל השלישי, שהפציצו את אלמאזה בסביבת חצות, הופרעו ע"י מטוסי מטאור מצריים.
1.11.1956
 
למחרת, טיסות צילום שנערכו ע"י שני מטוסי קנברה וע"י כמה מטוסי RF-84F הראו שהנזק שנגרם לבסיסי האויר המצריים היה מועט, והמצרים אף הצליחו להוציא גיחה של רביעית מטוסי מיג 17 שתקפה את חטיבה 202 של צה"ל במעבר המיתלה. טייסי הקנברה הותקפו ע"י מטוסי מיג מצריים וחזרו עם פגיעות.

בשעה 05:00,בעוד מטוסי הצילום מעל שטח מצרים, החלו מטוסי התקיפה הבריטיים
והצרפתיים להמריא מקפריסין במטרה להשמיד את מטוסי ח"א המצרי על הקרקע. רבע שעה מאוחר יותר הוחל בשיגור מטוסי התקיפה הימיים מנושאות המטוסים ששייטו כ-90 ק"מ מצפון לאלכסנדריה. היות והבריטיים והמצרים הטיסו מטוסים דומים, התקבלה החלטה שהמטוסים הימיים יתקפו את השדות המצריים ממזרח לקהיר, ואילו מטוסי התקיפה היבשתיים את השדות ממערב לקהיר, כל המטוסים סומנו בפסי זיהוי שחורים-צהובים.

התקיפות הראשונות לאותו יום תפסו אתחיל האויר המצרי בהפתעה. חוץ מהמבנה שתקף במיתלה ושהובל ע"י מפקד הטייסת אל חינאווי, ועוד כמה מטוסי מיג 15 שירטו את מפציצי הקנברה, לא המריאו מטוסים מצריים ומטוסי התקיפה פעלו באין מפריע. בערך בשעה 6 בבוקר כל המטוסים שחנו בבסיסים קאספרית וכברית הושמדו על הקרקע. לאחר כמה דקות 16 מטוסי סיהוק מטייסות 897 ו- 899 מנושאת המטוסים "איגל" פגעו במטוסים בשדה אינשאס ו-12 מטוסי סיהוק מטייסות 804 ו-895 שהמריאו מ"בולווארק" ריקטו וצלפו בשדה קהיר מערב, מטוסי דה הוילנד סי וונום של טייסת 809 מנושאת המטוסים "אלביון" תקפו את אל-מאזה ולאחריהם הגיעו מטוסי הסיהוק מטייסת 810 מ"בולווארק" שריקטו את קהיר מערב.

עד שעה 08:45 ביצעו מטוסי התקיפה היבשתיים של ח"א המלכותי ומטוסי חיל הים הצרפתי 58 גיחות שבהן תקפו את אבו סואיר, גשר פירדאן, כברית, פאיד וקספרית, ולאחר מכן שוב את אל מאזה. מטוסי גל התקיפה השני הגיעו בין השעות 13:30-09:30 ופגעו לא רק במטוסים החונים, אלא גם במתקנים, מוסכים וריכוזי תחמושת. מטוסי חיל הים המלכותי פגעו בדחליה ובשנית בקהיר מערב.

עם סיום גל התקיפה השני הושמדו על הקרקע כ- 40% ממטוסי ח"א המצרי, ובגל התקיפה השלישי שנמשך בין 13:30 ל-17:00 בוצעו 187 גיחות ע"י מטוסי ח"א המלכותי והצי הצרפתי, ועוד כ-200 גיחות ע"י מטוסי התקיפה של חיל הים המלכותי. טייסי הקרב טענו להשמדה של לפחות 2 מטוסי מיג 15 רק בשדה אל מאזה, טענה שאושרה ע"י מטוסי הצילום הבריטיים והצרפתיים שנשלחו לאיזור לפנות ערב. חיל האויר המצרי פעל מאד לאט, ורק בשעות אחר הצהריים החל למלט את מטוסיו לבסיסים באיזור דלתת הנילוס, לדרום מצרים, לסוריה ולסעודיה. בסך הכל הושמדו בתקיפות אותו יום כ-100 מטוסי קרב ומפציצים מצריים על הקרקע. בשעות הלילה, החלו המצרים לפנות מפציצי IL-28 לסוריה ואחד מהם יורט ע"י מטוס מטאור NF-13 של טייסת העטלף של חיל האויר שזיהה אותו בטעות כמפציץ קנברה בריטי.

לטייסים הבריטים והצרפתיים לא היתה הזדמנות להתעמת עם טייסים מצריים בקרבות אויר, אך הם הופרעו במלאכתם ע"י מטוסי הצי השישי. מטוסי נורת' אמריקן פיורי אמריקאיים חדרו לפחות פעמיים אל תוך מעטפת ההגנה של נושאות המטוסים, ובכך הכריחו אותן להזניק מטוסי ירוט, דבר שהפריע לפעילות המבצעית האוירית סביב לאניות. עד כדי כך היו גרועים היחסים בין ארה"ב לבריטניה, שהמפקדים האמריקאיים בשטח דרשו רשות לתקוף את כח המשימה הבריטי.

באותו היום הורשו לראשונה מטוסי חיל האויר ומטוסי ח"א הצרפתי שהיו פרוסים בארץ לתקוף את המצרים. מטוסי המיסטר וה- F-84F ביצעו 62 גיחות תקיפה והשמידו בין היתר 38 טנקי T-34 אף מטוס לא הופל, אך רבים נפגעו מאש נ"מ ואחד התרסק בנחיתה. מטוסי חיל האויר שלנו תקפו במיתלה, ביר גפגפה וביר סלים.

מטוסי F-84F של טייסת EC/3 בזמן מבצע מוסקיטר

בשעות הלילה, תקפו מפציצי וליאנט וקנברה את הבסיסים קהיר מערב,קספרית, פאיד ולוקסור, שם הושמדו ארבעה מפציצי IL-28 וכן הופצצו המסלולים. לאחר גל הפצצה זה, צילמו מטוסי הקנברה של טייסת 13 של ח"א המלכותי את הנזקים.

תוצאות התקיפות של ה-31 לאוקטובר וה-1 בנובמבר שיכנעו את מפקד הכוח הבריטי שחיל האויר המצרי נוטרל ושאפשר להתחיל בשלב השני של המבצע שתוכנן להשמיד את בסיסי הצבא המצרי, את מערכת האספקה שלו ולפגוע במוראל של האוכלוסיה האזרחית.

2.11.1956
 
בתחילה סומנה המטרה הראשונה שהיתה תחנת רדיו קהיר ע"י שני מפציצי קנברה מטייסת 18. לאחר מכן היא הופצצה מגבה 1000 מטר ע"י 18 מפציצי קנברה מטייסות 61,27 ו-44 שהמריאו מניקוסיה ולוו ב-12 מטוסי F84F צרפתיים. המטרה הושמדה. מטרות אחרות שהותקפו שוב היו שדות התעופה אל מאזה וקהיר. טייסות הוונום ביצעו 100 גיחות ותקפו את מחנה האקסטפ ליד אלמאזה, שם נתקלו באש נ"מ כבדה. למרות זאת, השמידו שם מאות טנקים וכלי רכב משוריינים אחרים. מטוסי הצי האמריקאי שהמריאו מנושאת המטוסים ראנדולף ניסו למנוע מזוג מטוסי וונום מלצלוף על שדה כברית. מטוסי סי ונום וסיהוק תקפו את שדות התעופה אינשאס, בילבייס, דחלייה, קהיר מערב ואל מאזה שם נפגע מנ"מ מטוסו של לויטננט  קומנדר ווילקוקס מטייסת 893,שנאלץ לבצע נחיתת חירום על נושאת המטוסים איגל.

כיוון שחיל האויר המצרי לא טס, הזניק הצי הבריטי מטוסי תקיפה איטיים יותר כמו הוויברן , והצי הצרפתי מטוסי קורסייר. מטוס כזה נפגע מנ"מ מעל דחלייה וטייסו סרן נובה חולץ ע"י מסוק. מטוסי קורסייר ואוונג'ר צרפתיים אף הטביעו ספינת סיור מצרית.

ביום זה כבש צה"ל את אום כתף כשהוא מסתייע בסיוע אוירי של מטוסי מוסטנג, וכן נע דרומה לכיבוש שארם אל שייך. מטוס המיסטר של סרן בני פלד (לימים מפקד ח"א) הופל ע"י אש נ"מ מצרית מעל שארם והוא נטש נטישה ראשונה בארץ ממיסטר. ונטישה ראשונה עם כסא מפלט, וחולץ ע"י מטוס פייפר בפעולת חילוץ אמיצה ונועזת. מטוסי דקוטה של טייסת 103 הצניחו צנחנים בא-טור שכבשו את המקום והכשירו מנחת בו נחתו מטוסי תובלה של ח"א.

3.11.1956

שדה לוקסור הופצץ שוב ע"י 22 מטוסי קנברה שהמריאו מניקוסיה. שני גלי תקיפה נוספים של מטוסי קנברה ווליאנט הפציצו שוב את מחנה האקסטפ,ועוד 20 מטוסי קנברה מטייסות 44,10 ו-51 מלווים במטוסי האנטר מטייסת 1 הפציצו את תחנות הרכבת בנאפישה ואיסמעיליה וכן מחנות צבא באל מאזה. חיל האויר המצרי הוציא גיחות מעטות בלבד. מטוסי וונום של טייסת 8 של ח"א המלכותי "תפסו" בפאיד שני מטאורים מצריים בזמן תדלוק והשמידו אותם, בכברית הושמד מטוס מיג 15 של חיל האויר המצרי ע"י טייסי טייסת 6. רביעית מטוסי ונום אחרים מאותה טייסת נכנסו למארב נ"מ מצרי כשטסו בגובה נמוך ליד קנטרה. הם שברו חדות כדי להתחמק אך מטוסו של סגן שילאן פגע במים והתרסק.

ובים, נושאת המטוסים "אלביון" היתה צריכה להפסיק את הפעילות האוירית כדי להצטייד לקראת הסיוע לפלישה, ושתי האחרות היו צריכות להגביר את קצב הטיסות ע"מ לפצות על חסרונה. בינתיים גילו מטוסי הגרומן אוונג'ר מטייסת 9F של הצי הצרפתי שתי צוללות אמריקאיות שטות באמצע הכוח הימי הצרפתי, תקפו אותן והכריחו אותן לצוף. לבסוף הגיעה הוראה לנושאת המטוסים "איגל" להוציא גיחות תקיפה לעבר גשר ג'מיל שהיה הציר הראשי המוביל מפורט סעיד לדלתא של הנילוס. לתקיפה זו המריאו מטוסי סי וונום ו-וויברן, תקפו את הגשר אך החטיאו. באותו זמן תקפו שמונה מטוסי סיהוק מ"בולווארק" את אל-מאזה, השמידו שם מטוס תובלה מדגם ,C-46 מטוס מטאור ומטוס אימון מדגם הרוורד. עשרים מטוסי קורסייר דגם F4U-7  מטייסות 15F-ו 14F של הצי הצרפתי מנושאות המטוסים "ארומנשס" ו-"להפאייט" תקפו גם הם את שדה אל מאזה. סגן אנטואן לאנסרנון הבחין בזמן התקיפה בזוג מטוסי מטאור מצריים ממריאים, ובעוד חבריו למבנה מתחילים בתמרוני התחמקות הוא התארגן לרדיפה אחרי המטאורים. לבסוף לאנסרנון ומטוסו (BuAer 133711)נעלמו בזמן הקרב ונראה שנפגע מנ"מ והופל. סגן קלוד נווה התרסק על הסיפון בזמן הנחיתה, הוא ניצל אך מטוסו (BuAer 133728)שעדיין היתה פצצה תלוייה על כנפו אבד, בנוסף ניזוק גם מטוסו של סג"מ קארמן והוא בקושי הגיע לנחיתה על ה"לאפאייט".

בזמן תקיפות נוספות על גשר ג'מיל שבוצעו ע"י מטוסי וויברן מטייסת 830, נפגע מטוסו של סגן מקארת'י מירי של מטוס מיג 17 מצרי שהוטס בידי מדריך סובייטי בשם סרגיי אנטולייביץ' סינקוב. מקארת'י הפנה את מטוסו
לעבר הים, הפעיל את כסא המפלט ונטש בהצלחה. הגשר הופל לבסוף ע"י פגיעה ישירה של פצצת 0001 ליברות שהוטלה בתקיפה נוספת. בשעות אחר הצהריים תקפו שוב מטוסי סיהוק מ"בולווארק" בכמה גלים את שדה אל מאזה והשמידו שם מטוסי צ'יפמנק, פיורי, מטאור, הרוורד ולנקסטר.

עם הימשכות המבצעים בשטח מצרים איימה ברית המועצות בפעולת גמול נגד בריטניה וצרפת,אז נכנס צבא ארה"ב לכוננות. הפיקוד האסטרטגי של ח"א האמריקאי הכניס לכוננות את כנף ההפצצה ה-306 שהיתה פרוסה בשדה בן גוריר שבמרוקו, וזאת לאחר ששלח ב-26 לאוקטובר את מפציצי כנף הסיור האסטרטגית ה-70 לפריסה בסידני סלימן שבמרוקו, במטרה לבצע טיסות צילום מעל סיני קפריסין ומצרים. מטוסי הקרב מנושאות המטוסים האמריקאיות הפריעו יותר מתמיד לפעילות הימית הצרפתית והבריטית והכריחו שוב ושוב את נושאות המטוסים להזניק מטוסי סיהוק וסי וונום ליירוט. פעולות אלה הביאו לכך שהבריטים החלו להפעיל מטוסי סיור ימיים מסוג שייקלטון מטייסת 37 שהיו פרוסים בלוב ובמלטה כדי להשגיח על הפעילות האמריקאית. גם מטוסי הנצ"ל של הצי האמריקאי היו פעילים מאד וחיפשו צוללות בריטיות וצרפתיות ליד קפריסין. המתח גאה והגיע לשיאו כשמטוס ישראלי תקף בשעות אחה"צ בטעות משחתת של הצי המלכותי ששטה ליד שארם אל שייך.

4.11.1956

קצב המבצעים של הבריטים והצרפתים לא ירד גם ביום זה, למרות שנושאות המטוסים הצרפתיות וה"איגל" הבריטית עצרו את הפעילות להצטיידות. טיסות סיור הראו שעד ליום זה הושמדו 158 מטוסים מתוך 216 מטוסי ח"א המצרי. מטוסי הקרב והתקיפה מנושאות המטוסים "אלביון" ו-"בולווארק" ביצעו ביום זה לא פחות מ-355 גיחות, לרוב לתקיפת מחנות צבא מצריים וגם להטבעת ספינות סיור של הצי המצרי. באמצע כל הפעילות הזו שטה קבוצת הקרב של נושאת המטוסים האמריקאית "קורל סי" דרך מרכז הכוח הימי הבריטי, בעוד ה"קורל סי" משגרת את מטוסיה! בנס לא היו התנגשויות. מטוסי הוונום תקפו שדות תעופה מצריים והשמידו 5 מיג  15 באבו סואיר, ומטוסי F-84F השל ח"א הצרפתי ריקטו תחנות מכ"מ וכן עמדות נ"מ ותותחי חוף בפורט סעיד בשעות אחה"צ.

היות והמצב בסיני התייצב, ביקש מפקד כח המשלוח הצרפתי בישראל רשות לתקוף את בסיס ח"א המצרי לוקסור שם רוכזו מפציצי איל-82.הרשות ניתנה. בשעה 6בבוקר המריא מבנה בן 13
מטוסי F-84F משדה התעופה לוד שאותו הוביל קומנדנט פרסבאל, מפקד כח המשלוח הצרפתי, לעבר לוקסור. שוב נתפסו המצרים בהפתעה ומטוסי התקיפה גרמו לנזק רב. כחמש שעות אח"כ חזר מבנה נוסף לשדה ועימו מטוס סיור RF-84F של טייסת ER.4/33 . בסך הכל הושמדו בלוקסור 17 מטוסים וביניהם לפחות 10 מפציצי איל-82. המצרים הבריחו את אחרוני המפציצים שלהם לג'דה שבסעודיה.

מטוס F-84F של טייסת EC 1/1 "קורס" של ח"א הצרפתי,ש"ת לוד,אוקטובר 56

בעוד הצרפתים מכים את לוקסור, תקפו חמישה מטוסי מוסטנג של חיל האויר את שארם א שיך בפצצות נפל"ם ואז הורה המושל המצרי לפנות את המקום. כל חיילי הצבא המצרי שהיו במקום נכנעו בבוקר שלמחרת לחיילי צה"ל. מבצע סיני הסתיים.

בשעות הלילה מטוסי קנברה ווליאנט תקפו תחנות מכ"ם ומטרות אחרות הרחק מאיזורי הנחיתה המיועדים כדי לבלבל את המצרים. 19 מפציצים תקפו עמדות תותחים ליד ליד אל-עג'אמי ו-22 אחרים הפציצו שוב את מחנה האקסטפ. מטוסי שייקלטון ומטאור ביצעו פיטרולים מעל הים בין מצרים ומלטה.

בשעות הלילה, קבעו מעריכי המודיעין של בריטניה וצרפת בהתבססם על תצלומי אויר, שהמצרים נערכים להגן על פורט סעיד. בנוסף, צי הפלישה שהתקדם מכיוון מלטה התקרב קרוב יותר לפורט סעיד, וגם בגלל מזג האויר, הוחלט להקדים ביום אחד את תכנית ההצנחה להשתלטות על פורט סעיד ולבצעה בבוקר ה-5 לנובמבר.
5.11.1956

בשעה ,04:15 המריא צי של 18מטוסי ואלטה ו-14 מטוסי האסטינגס מטייסות 84 ,70 ו-99 מניקוסיה עם 780 צנחנים מהגדוד ה-3 של רגימנט הצנחנים הבריטי ה-61 בפיקודו של לויטננט קולונל פול קרוק. הם הוצנחו במספר גלים באיזור גשר אל ג'מיל במטרה לתפוס ראש גשר יבשתי בשדה התעופה אל ג'מיל כהכנה לתקיפת פורט סעיד. מטוסי האנטר ביצעו גיחות פטרול מעל שדות התעופה המצריים ומטוסי וונום ריקטו אותם זמן קצר לפני ההתקפה. הצנחנים נחתו באיזורי ההצנחה שסומנו בעזרת פצצות עשן במשקל 1000 ליברות שהוטלו זמן קצר קודם לכן ע"י מטוסי קנברה של טייסות 81 ו-931.ההשתלטות על שדה ג'מיל הסתיימה בשעה 09:00 ואז החלו לנחות במקום מסוקי הווירלווינד מנושאת המטוסים "איגל" שהטיסו אספקה ותחמושת ופינו פצועים. בינתיים החל הצבא המצרי לזרום למקום. מטוסי
וונוםש המריאו מאקרוטירי תקפו את טורי הצבא המצרי ומפציצי קנברה תקפו את מחנה האקסטפ. לפחות שלושה מטוסים נפגעו מנ"מ אך הצליחו לחזור לבסיסם.

בשעות הבוקר נשלחו שני מטוסי אוונג'ר מטייסת 9F לתקוף אניות מצריות ליד נמל פורט סעיד אך חזרו לבסיסם לאחר מעבר הפצצה וצליפה אחד בגלל אש הנ"מ החזקה, והופעת שני מטוסי קרב סילוניים מדגם "פיורי" של הצי האמריקאי.

בשעה 13:00 הקיף הצבא המצרי את שדה אל ג'מיל, אך סיוע אוירי הביא למקום 100 צנחנים נוספים וג'יפי תול"ר. מטוסי הקורסייר הצרפתיים תקפו טנקים מצריים ורכב משוריין שהתקרבו לשדה ומטוסים ימיים אחרים תקפו את שדה אל מאזה שם ניצפו מטוסי קרב. מטוסי הצי הצרפתי תקפו עמדות נ"מ שהוצבו על גג בית חולים. הם טסו בגובה נמוך ביותר ופתחו באש ברגע האחרון כדי לא לפגוע באזרחים. מטוס הוויברן של סרן וולינג מהצי הבריטי נפגע בזמן תקיפה על בסיס משמר החופים המצרי. הטייס נטש בהצלחה וחולץ ע"י מסוק ווירלווינד מנושאת המטוסים "איגל".

הצנחנים הבריטיים פרצו מתוך ראש הגשר, ובלחימה קשה ותוך הסבת אבידות כבדות לצבא המצרי איבטחו את סביבות שדה התעופה. בשעות אחה"צ המצב היה בטוח מספיק להנחתת מטוסי דקוטה צרפתיים. המפקד המצרי של פורט סעיד כבר שקל כניעה כשרדיו קהיר בישר על פרוץ מלחמת עולם שלישית ושבריה"מ באה לעזרת מצרים.

מטוסי הקנברה סימנו גם איזורי הצנחה גם ל-42 מטוסי הנוראטלס מטייסות ET3.61-ו ET.1/31 שהמריאו בבוקר מאקרוטירי מלווים בידי מטוסי F-84F והצניחו באותו זמן את הצנחנים הצרפתיים שהיו מהרגימנט הקולוניאלי השני של חטיבת הצנחנים המוטסת ה-01 בפיקוד קולונל פייר שאטו-ז'ובר ליד גשר מסילת הברזל שבאיזור רסאווה מדרום מזרח לפורט סעיד. הם כבשו את איזור הגשר ואיבטחו אותו ואז הופיעו מטוסי הקורסייר מטייסות 15F-ו 14-F ותקפו שריון מצרי שהיה באיזור. מטוסי F-84F תקפו שני מיכלי דלק ענקיים בפורט סעיד ועמודי העשן השחור מילאו את השמים. בשעות אחה"צ הוצנחו עוד 225 צנחנים צרפתיים ליד פורט סעיד בחיפוי אוירי של מטוסי הקורסייר.

באותה עת התקלקל המעוט בנושאת המטוסים "להפאייט" אך למרות זאת הוזנקו יותר מ-40 מטוסים. חמשת המטוסים האחרונים נחתו על האניה לאחר שקיעת השמש למרות שטייסיהם לא הוכשרו לנחיתות לילה על נושאת מטוסים.

זמן קצר לאחר השקיעה תקפו מטוסי וונום מטייסת 249 של ח"א המלכותי עמדות ארטילריה בפורט סעיד ובאותו הזמן טס באיזור מטוס מיג 15 מצרי בודד שניסה לתקוף באיזור גשר אל ג'מיל. קצין טיס באד ניסה לתקוף את המיג אך זה ברח תוך שהוא מנצל את מהירותו העדיפה.

6.11.1956
 
תוך כדי הרעשה מהים, הוחל בתוכנית "טלסקופ". הנחתים הבריטיים מהחטיבות ה-40 וה-42 של חיל הנחתים המלכותי וגדוד הצנחנים ה-2 נחתו מהים ללא נפגעים, הנחתים הצרפתיים נחתו בפורט פואד. באותו הזמן נחתי חטיבת הנחתים המלכותית ה-54 הובלו לאיזור ע"י מסוקים והונחתו ליד איצטדיון הכדורגל בפורט סעיד, אך מיד הוקפו ע"י המצרים ופונו משם ע"י המסוקים שגם נפגעו מהאש המצרית. הנחתות בוצעו ע"י מסוקים גם במקומות אחרים בעיר ובתוך 1.5 שעות הנחיתו 6 מסוקי סיקמור ו-6 מסוקי ווירלווינד מיחידת המסוקים המשותפת מהאוניה "אושן" ועוד שבעה מסוקי ווירלווינד ימיים מטייסת 845 מהאניה "ת'סאוס" 417 חיילים ו-20 טון ציוד ופינו פצועים. מסוק ווירלווינד אחד נחת בים מחוסר דלק כשהעביר פצועים מה"איגל" ל"ת'סאוס" ומסוק סיקמור מכוח המסוקים המשותף נחת נחיתה כבדה על ה"אושן" וניזוק. מאוחר יותר הנחיתו מסוקי הווירלווינד כוח סיור מכנף 215 בשדה התעופה אל ג'מיל, שם היה עליהם לפתוח את השדה. לאחר מכן הם העבירו את אבטחת השדה לכוח מרגימנט ח"א המלכותי.
מטוסי הצי המלכותי תקפו בסערת הקרב כוחות ידידותיים וגרמו לאבידות. באותו יום כל מטוסי הדקוטה הצרפתיים והוואלטה הבריטיים ביצעו טיסות תובלה ללא הפסקה מקפריסין לשדה ג'מיל.

ההתנגדות המצרית נחלשה ולא היה צורך עוד בסיוע אוירי אך מטוסי הוונום וה- F-84F ביצעו עוד כמה גיחות תקיפה באיזור איסמעיליה. מטוסי הצי, לעומת זאת, היו עסוקים מאד ועד השעה 10:00 ביצעו לא פחות מ-70 גיחות תקיפה לסייע לצנחנים ולטנקים שנעו דרומה. בתוך כדי כך נרשם החילוץ הקרבי הראשון למסוק בריטי כשמסוק ווירלווינד חילץ את טייס הסיהוק סגן סטיוארט-ג'רויס מטייסת 800 שנטש את מטוסו הפגוע מעל לים. זמן קצר אח"כ הופל מטוס הסיהוק של סגן מילס מטייסת 897 מעל לכביש בין פורט סעיד לאיסמעיליה. הוא נטש ונחת בשטח אוייב, אך חולץ בשלום ע"י מסוק ווירלווינד.

בשעות אחה"צ המוקדמות נתקלו כוחות חטיבת הקומנדו ה-04 בהתנגדות מצרית עזה מדרום לפורט סעיד. מטוסי סיהוק ביצעו סדרה של תקיפות ריכוך והכוח המשיך בדרכו.

סיום המבצע

הכוחות הצרפתיים והבריטיים כבשו את כל איזור התעלה, אך הלחץ הבין לאומי הלך והכביד. בעקבות הכנסת ח"א האמריקאי לכוננות מחשש להתערבות סובייטית, הודיע ראש ממשלת בריטניה סר אנתוני אידן ב-6 לנובמבר שבעקבות קיום הפסקת האש בין צבאות מצרים וישראל והסכמת ממשלת מצרים להצבת כוחות או"ם בתחומה לאבטחת התעלה, יורו ממשלות בריטניה וצרפת על הפסקת אש בחצות היום. הכוחות נעצרו באיזור קנטרה ושם גם נפגע מטוס סיהוק. הוא הצליח לנחות על נושאת המטוסים אך היה כה פגוע, שהיה צורך להוציאו משירות. כן הוצאו משירות שני מסוקי ווירלווינד שנפגעו קשות.תעלת סואץ נפתחה.

לאחר הפסקת האש, המשיכו ארה"ב ובריה"מ להפעיל לחץ על צרפת ובריטניה. חיילי האו"ם התחילו להגיע למצרים ב-41 לנובמבר ואחרון חיילי בריטניה וצרפת עזב את אדמת מצרים ב-32 לדצמבר 6591. ארצות הברית,שנפגעה מאי שיתופה בתכנית הצרפתית-בריטית-ישראלית לתפיסת התעלה, ומזה שישראל לא הודיעה לה על כוונתה לצאת למלחמה והתעלמה מאזהרותיה, חברה לברית המועצות במטרה ללחוץ על ישראל לסגת מסיני ואיימה להפסיק את תמיכתה הכספית באו"ם אם זה לא יגרום לישראל לסגת. לבסוף, לאחר שנשיא ארה"ב נתן הבטחה לראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון שארה"ב תעשה הכל שישמר חופש השיט במפרץ אילת, נסוג צה"ל מסיני.

סיכומים

מטוסי חיל האויר הישראלי ביצעו מתחילת מבצע סיני עד סיום מבצע מוסקיטר כ-2320 גיחות, מתוכן 171 ע"י מטוסי מיסטר, 125 ע"י אורגן, 116 ע"י מטאור, 254 ע"י מוסטנג, 141 ע"י מוסקיטו, 82 ע"י הרוורד, 33 ע"י בי-17, 802 ע"י מטוסי פייפר, 233 ע"י סטירמן, 308 גיחות ע"י דקוטה, ו-55 ע"י נורד.

חיל האויר השמיד ארבעה מטוסי ומפייר, שלושה מטוסי מיג 15 ומטוס תובלה מדגם איל-14 וכן 22 טנקים, 17 כלים משוריינים וכ-260 כלים אחרים. מטוסי הקרב הצרפתיים שהיו מוצבים בישראל ביצעו כ-260 גיחות שבוצעו ב-343 ש"ט בחלוקה הבאה: טייסת 200 ( F-84F)  מלוד ביצעה 93 גיחות, וטייסות 201 ,200 (מיסטר) ביצעו 167 גיחות. שני מטוסי F-84F אבדו בתאונות.

הצבא המצרי איבד כ-1650 חיילים ועוד 4900 פצועים בקרבות בסיני, וכן כ-400 טנקים ורק"מ אחר. ח"א המצרי ביצע כ-200 גיחות קרביות אך הושמד כמעט לחלוטין וכן הושמדו כל שדות התעופה שלו באיזור התעלה. אבדותיו במטוסים היו 104 מיג 15, 26 מיג 17, 30 איל 28,  11 מטאור ו-63 מטוסים אחרים ועוד 50 מטוסים ניזוקו בצורה קשה ונוספים  בצורה קלה.

הכוחות האויריים הבריטיים והצרפתיים ביצעו כ-5000 גיחות קרב. 23 טייסים וחיילים בריטיים נהרגו. הופל להם מטוס קנברה (מעל סוריה),ארבעה מטוסי סיהוק, מטוס סי ונום אחד, שני מטוסי וויברן ושני מסוקי ווירלווינד, ועוד כ- 50 מטוסים נפגעו בצורה זו או אחרת. לצרפתים נהרגו 10 חיילים, הם איבדו שני מטוסי F-84F אך רבים אחרים נפגעו.


 

--
לייבסיטי - בניית אתרים