נכתב ע"י טל ענבר ויורם אילן -ליפובסקי

מוגש באדיבות מכון האחים פישר למחקר אסטרטגי,אויר וחלל.

פריצות הדרך בתחום המיקרו-לוויינים והשיגור האווירי מאפשרות להיעזר בחלל גם בלחימה ברמה הטקטית. עם זאת חשוב לבחון ביסודיות ובזהירות את יחסי העלות-תועלת של התפיסה החדשנית המוצעת כאן ולבחור את דרך מימושה המיטבי.

מאמר זה מציג תפיסה כוללת ליישומים טקטיים של החלל, והוא מבוסס על מאמר שהוצג לאחרונה בכנס RESPONSIVE SPACE שהתקיים באפריל 2006 בלוס אנג'לס על ידי ה-AIAA, וזכה להדים רבים. מאמר זה נועד להציג פומבית את התפיסה, אולם אין לראות בו תוצר מוגמר של עבודת מחקר ארוכת טווח. תקוותנו שהמאמר יעורר הדים ותגובות, ויניע מהלכים נוספים שיקרבו אותנו להבנה טובה יותר של הסביבה החללית הטקטית ולבסוף ליישומה.

מבוא

מאמר זה יציג מספר היבטים של תפיסה חדשנית בתחום החלל, שעיקרה יצירת אפשרויות לסיוע חללי לסביבה הטקטית, לצד יכולות החלל האסטרטגיות המוכרות. המאמר יבחן חלופות אחדות שיאפשרו את פיתוחו של "החלל הטקטי", ויעסוק בהיבטים שונים -טכנולוגיים וכלכליים, הדורשים תשומת לב על מנת להגיע למימוש התפיסות והרעיונות המוצגים.

יודגש, כי נושאים שונים המוצגים במאמר אינם ישימים מיידית, וכי למעט הצדדים הטכניים, שומה על מעצבי מדיניות החלל הלאומית לקיים דיון ובירור מעמיק של כלל הרעיונות והתפיסות המוצגות, לשם בחינה עקרונית של הצרכים הייחודיים למדינה כישראל מנכסיה החלליים, וכיצד, אם בכלל, ניתן להעצים את התרומה של החלל לביטחון המדינה, בתחום הטקטי.

הרעיונות השונים המגובשים במאמר לכלל משנה סדורה, יש בהם משום עניין לכל מדינה המציבה לוויינים בחלל, אולם דומה כי מדינות קטנות ובינוניות, ובמיוחד מדינות בעלות תקציבים מוגבלים יחסית ימצאו כי תפיסות אלה יכולות לסייע בידן לשפר באופן ניכר את התועלות מנכסי החלל שלהן. ישראל, עקב מיקומה הגיאוגרפי המגביל שיגורים לחלל, עקב הצורך הביטחוני ועקב מגבלותיה התקציביות, יכולה ליהנות מתפיסה זו באופן מיוחד, ובנוסף, עקב יתרונות כוח אדם איכותי וטכנולוגיה מתקדמת המצויים בה, יכולה להיות בין המובילות בעולם את מהפכת החלל הטקטי, הגישה המהירה לחלל והשימוש המושכל בלוויינים זעירים מתקדמים.

 פעילות ישראל בחלל מתבססת כיום על שלוש קבוצות של מוצרים מתוצרת ישראל:

  • משפחת מיני לוויינים ממשפחות "אופק" ו"ארוס". הלוויינים האלה, µשכל אחד מהם שוקל כ-300 ק"ג, מבצעים משימות תצפית שונות במסלולי גובה נמוך (LEO).
  • משגרי לוויינים קרקעיים ממשפחת "שביט". אלה הם טילים תלת שלביים המסוגלים לשגר מיני-לוויינים במשקל של עד כ-300 ק"ג למסלול LEO. המשגרים האלה פותחו לשיגור לוויינים ממשפחת "אופק".
  • משפחת לווייני "עמוס" - לווייני תקשורת גיאוסטציונריים במשקל של כטון ( בעתיד עד כדי .2 טון ), אשר שוגרו באמצעות משגרים מטיפוס "אריאן 4" ו"סויוז" (בעתיד – Land Launch בעזרת משגר "זניט").
לווייני הגובה הנמוך הישראליים הם מיני-לוויינים מהטובים ביותר מסוגם, אך מספרם המצומצם, מחירם ואופן שיגורם מגביל את יישומיהם לתחום האסטרטגי בלבד. ההתקדמות הטכנולוגית במגוון תחומים עשויה לסייע בהוספת ממד חדש של סיוע טקטי מהחלל ללחימה בעומק. הסיוע הזה יבוא לידי ביטוי במתן שירותי מודיעין ותקשוב (C4I) רציפים לכלים וללוחמים באוויר, בים וביבשה.

שירותי המודיעין והתקשוב מגובה נמוך יאפשרו לקבל מודיעין מגוון ואיכותי (תמונות יום ולילה, תמונות SAR ומודיעין אלקטרוני) בזמן אמת וקיום תקשורת גם עם כלים קטנים ועם לוחמים בודדים. כל אלה הם מרכיבים חיוניים לצורך שליטה, בקרה וסגירת מעגלים מהירה בעת לחימה בכל הקשת של טווחי הפעולה. החלופה של קבלת שירותי הסיוע האלה ללחימה בטווחים ארוכים מאוד מכלי טיס אינה מעשית במרבית המקרים.

דיון
 
תנאי חיוני להרחבת התרומה של זירת החלל מהרמה האסטרטגית לסיוע ללחימה ברמה הטקטית הוא יישום ההתקדמות המשמעותית שהתרחשה בשנים האחרונות הן בטכנולוגיות והן ביישומיהן הצבאיים. בנוסף, שומה על מדינה המעוניינת לשלב את החלל במרכיב מובנה בסביבה הטקטית לפתח תפיסות מתקדמות והמשגה ברורה של התחום. שילוב זירת החלל בלחימה הטקטית נשען על שלושה מרכיבים מרכזיים:
  • מערכות חלל חדשניות (הלוויינים ומשגריהם)
  • מערכות הלחימה הארציות (באוויר, בים וביבשה ).
  • תפיסת קשו"ב (קשר, שליטה ובקרה) ייחודית.
מאמר זה יתמקד בהיבט המרכיב המרכזי – מערכות החלל החדשניות.

מערכות המיקרו-לוויינים

בתחום מערכות החלל חלה בשנים האחרונות התקדמות משמעותית בכמה מרכיבים חיוניים, בראש ובראשונה בתחום המיקרו-לוויינים. מיקרו-לוויינים הם לוויינים שמשקלם עד כ- 120 ק"ג. מגבלת משקל זאת מגבילה מאוד את התכולה שהם יכולים לשאת. המטעד וכל יתר מערכות העזר חייבים להתאים למגבלות המשקל המחמירות המוגדרות מראש בתחילת מסלול הפיתוח.
 
כאשר מדובר, למשל, במטעד אופטי, מכתיבה מגבלת המשקל את גודלו של הטלסקופ, והוא יהיה בהכרח טלסקופ מוקטן. הקשר בין ממדי הלוויין למשקלו הוא אמנם לא ליניארי, אך מגבלת הגודל מקשה מאוד על המתכננים. אם רוצים להשיג באמצעות מיקרו-לוויין בעל מטעד אופטי ביצועים הדומים לביצועי המיני-לוויינים האופטיים, מאלצת אותנו מגבלת הגודל להציבו במסלול נמוך יותר. גובה המסלול הנדרש במקרה הזה הוא ביחס הפוך לממדי הלוויין. המחיר של מסלול נמוך הוא ברור: ככל שהלוויין טס במסלול נמוך יותר, כך הוא נתקל בהתנגדות גבוהה יותר ומאבד בקצב מהיר יותר את מהירותו. על אובדן המהירות ניתן לפצות אמנם ע"י הפעלת מנוע דחף אשר יאיץ את הלוויין בחזרה, אולם ההאצה צורכת דלק וגם כמות הדלק מוגבלת.

במילים אחרות: ככל שהלוויין טס נמוך יותר, כך אורך חייו קצר יותר. יתר על כן, הפעלת לוויינים בגובה נמוך כרוכה בקשיים ייחודיים נוספים, המחייבים פתרונות טכנולוגיים חדשניים.

"שיגור לפי דרישה" מול "חנייה בגובה"
על מנת להתגבר על מגבלת משך השהייה הקצר בגובה נמוך יש לנקוט אחת משתי החלופות הבאות:
  • "שיגור לפי דרישה"  LOD- Launch On Demand) ) -   שיגור  הלוויינים ישירות לגובה ביצוע המשימה רק כאשר מתעורר הצורך לבצעה.
  • "המתנה בגובה" - שיגור הלוויינים ל"מסלול המתנה" גבוה יותר וביצוע הנמכה למסלול נמוך יותר לקראת ביצוע המשימה.

בשני המקרים מדובר בעצם בעיקרון דומה, אך בחלופה הראשונה ההמתנה מתבצעת על
הקרקע, ואילו בחלופה השנייה נעשית ההמתנה בחלל.

מהו היתרון של כל חלופה?
  • היתרון של החלופה הראשונה ברור: מערכת הלוויין מוצבת בחלל מראש  וללא כל לחץ זמן. במקרה הזה ניתן להכניס את הלוויין לפעולה באופן הדרגתי ושיטתי. אם מתגלות תקלות במהלך התהליך המבוקר, יש די זמן לנסות להתגבר עליהן באופן סדור ושקול. החיסרון של החלופה הראשונה נעוץ בעצם הצבת הלוויין במסלול קבוע. לאחר שהלוויין הוצב במסלולו, קשה מאוד לשנות את הפרמטרים העיקריים שלו (בעיקר את זווית הנטייה). אם יתעורר צורך חיוני בלוויין לאחר שהוצב בחלל, עלולים לגלות שהמסלול שלו אינו מיטבי, ותוחלת החיים שנותרה לו היא קצרה.
  • היתרון המרכזי של החלופה השנייה, שיגור לפי דרישה, טמון ביכולת  להתאים עד הרגע האחרון את מסלול הלוויין למשימתו. במקרה כזה ניתן, כמובן, להציב את הלוויין במסלול המיטבי בהתאם לצורכי המשימה. התאמה מיטבית של המסלול עשויה לשנות מהותית את יכולת הכיסוי של אזורי היעד ולהבטיח כיסוי מיטבי תוך חיסכון משמעותי במספר הלוויינים הנחוצים. במקרה הזה גם ניתן לשנות עד הרגע האחרון לפני ההמראה את המטעד שבלוויין ולהתאים בעבורו את המסלול המיטבי למשימה. גישת התכנון של לוויינים הממתינים על קרקע יכולה להיות לדוגמא כדלקמן: בונים מרכב (BUS) גנרי (ככל האפשר)בצידו מכינים מגוון של מטעדים שניתן להרכיבם לקראת השיגור. לגמישות הזאת יש יתרונות בולטים - במיוחד כאשר מדובר בבחירת מטעדי מודיעין אלקטרוני, משדרים או מערכות תצפית בתחום ספקטראלי זה או אחר. עם זאת יש לציין כי שינויים מינוריים נוספים ניתן לבצע לשני סוגי הלוויינים לאחר שיגורם. זאת ניתן לעשות זאת באמצעות שידור מהקרקע, העשוי אף לאפשר החלפת חבילות תוכנה שלמות עפ"י בחירתו של מרכז הבקרה.
כיצד ניתן להתגבר על ההתנגדות במסלול הנמוך?
 
ניתן לנסות לבנות את הלוויין בתצורה "אווירודינמית", באופן שיקטין את השפעתם הבולמת של החלקיקים על מהירותו (החלקיקים מעטים ומרוחקים אמנם, אך עדיין גורמים להאטת הלוויין עקב מהירותו הגבוהה). בנוסף, ניתן לבחון אמצעי הנעה אשר יאפשרו להאיץ את הלוויין מעת לעת, כדוגמת מנוע חשמלי סולרי זעיר שיוכל לשמור על גובה תפעולי קבוע של הלוויין גם במסלול נמוך מאוד.

מגוון המשימות שיכולים המיקרו-לוויינים לבצע הוא נרחב וכולל, בין היתר:
  • תצפית אלקטרו-אופטית (בתחום הנראה, בתחומים אחרים ובשילוב של תחומים).
  • תצפית אלקטרו-מגנטית.
  • איכון שידורים, בקרת ספקטרום, מודיעין אלקטרוני.
  • גילוי שיגורים של טילים בליסטיים.
  • תקשורת ייעודית.
את המשימות האלה יכולים המיקרו-לוויינים לבצע הן למטרות אזרחיות והן למטרות צבאיות. עם זאת ראוי להדגיש שההפרדה בין משימות צבאיות למשימות אזרחיות בחלל הינה מטושטשת למדי. במקרים רבים עשוי אותו לוויין לשמש לשתי המטרות. דוגמה לכך היא לווייני התצפית ממשפחת "אופק" והגרסה האזרחית שלהם - לווייני "ארוס".מוצריהם משמשים לשתי המטרות.

על החיסרון הנובע מממדיהם של המיקרו-לוויינים ניתן להתגבר לעיתים במידת מה באמצעות הפעלתם בצבירים או בטיסת מבנה. כאשר מדובר על טיסת מבנה בחלל הכוונה היא לצבר של לוויינים )שניים או יותר( הטסים במסלולים זהים תוך שמירת מיקום יחסי קבוע ומדוד ביניהם. במקרה כזה ניתן, באמצעות תקשורת, להפעילם כיחידה אחת ולחלק את מרכיבי המשימה בצורה המיטבית בין כל לווייני הצבר. לטיסה בצבר יתרונות משמעותיים כאשר מדובר על אפשרות של חישה סטריאוסקופית בתחום האלקטרו אופטי והאלקטרומגנטי במפתח גבוה בין החישנים.

השיגור האווירי
גודלם ומשקלם הנמוך של המיקרו-לוויינים פותח פתח לשגרם באמצעות משגר אווירי (משגר המוטל ממטוס בגובה רב ) . לשיגור אווירי של המיקרו-לוויינים יש יתרונות אחדים:
        * השיגור בגובה רב יעיל פי שניים לערך מהשיגור מפני הקרקע, שכן  תחילת ההאצה נעשית כבר בגבהים שבהם צפיפות האוויר נמוכה יותר.משמעות הדבר שניתן להסתפק במשגר קטן יותר ובפחות 
          דלק לצורך
מיסלול אותו לווין. על אף שהמחיר של טיסת המטוס המשגר אינו לגמרי זניח, השיגור האווירי עדיין עשוי להיות אטרקטיבי מאוד. שילוב בין מיקרו-לוויינים לבין שיגור אווירי עשוי לקרב אותנו  
          ליעד של "חלל
בר מימוש" (Affordable Space).
  • השיגור האווירי חשוב במיוחד למדינות קטנות. למשל, בגלל אילוצים  פוליטיים וביטחוניים לא יכולה ישראל לשגר לוויינים מהקרקע לכיוון מזרח אלא רק לכיוון מערב. שיגור לכיוון מזרח הוא יעיל הרבה יותר, שכן הוא מאפשר להתחיל את הליכי ההאצה של המשגר תוך ניצול הסיבוב של כדור הארץ ממערב למזרח. אם מעלים את המשגר על מטוס, ניתן להתגבר על כל המכשלות הפוליטיות והביטחוניות ולבצע תמיד שיגור לכיוון מזרח, יהיו הנסיבות הפוליטיות והביטחוניות אשר יהיו. העלאת המשגר על מטוס מאפשרת גם גמישות רבה יותר בבחירת מסלולי השיגור (לכל מפתח זוויות הטיית המישור - האינקלינציה). הגמישות הזאת מרחיבה את מגוון האפשרויות להצבת הלוויין בחלל ולהתאימן מיטבית לצרכים המבצעיים.
  • ישנה סיבה נוספת שבגללן השיגור מהאוויר חשוב במיוחד למדינות µ קטנות דוגמת ישראל. כיום מתבצעים שיגורי הלוויינים בישראל מאזור החוף המאוכלס בצפיפות. יתר על כן, בקרבת אזור השיגור מצויים לא רק מרכזי אוכלוסייה צפופים, אלא גם נמל מרכזי, בסיס של חיל האוויר, מחסני תחמושת, חוות מכלי דלק, בתי זיקוק ואפילו כור גרעיני קטן. מטבע הדברים שיגור עתיר אנרגיה של משגר קרקעי הוא עתיר סיכונים. כדי להקטין את רמת הסיכון לאזור השיגור אומצה מדיניות בטיחות חמורה שעלולה לגרום גם להשמדה מיותרת של משגרים. השיגור האווירי יוכל להתבצע מעל לים ולהפחית במידה ניכרת את רמות הסיכון.
  • העלאת המשגר על מטוס מאפשרת שיגור מהיר למסלול נבחר. כאשרמשוגר לוויין מהקרקע, חלון הזמנים לשיגור למסלול נבחר הוא מצומצםוחולף. העלאת המשגר למטוס מאפשרת לטוס לעבר נקודת השיגורהרצויה ולעיתים להקדים משמעותית את השיגור למסלול נבחר.
  • לפיתוח יכולת שיגור מהאוויר יש גם משמעויות טכנולוגיות, ביטחוניות ותדמיתיות עתירות חשיבות.

ההבדלים בין שיגור אווירי כבד לשיגור אווירי קל
  • כאשר מדובר בשיגור מהאוויר ישנן למעשה שתי חלופות מרכזיות: שיגור אווירי כבד ושיגור אווירי קל. בשיגור אווירי כבד מדובר בשיגור ממטוס תובלה גדול (דוגמת "בואינגC-17,747). על מטוס מהסוג הזה ניתן לשאת את המשגר הן מתחת לגחון, הן מתחת לכנפיים, והן על גבו. כושר הנשיאה הגדול של מטוסי הענק מאפשר להם לשאת משגרים ממשפחת משגרי "אופק". משגר כזה יאפשר להגדיל את כושר השיגור של ישראל כך שהיא תוכל לשגר מיני-לוויינים כבדים. משגר אווירי גדול גם יאפשר לשגר בו זמנית צברים של מיקרו-לוויינים או מספר רב של ננו-לוויינים (לוויינים שמשקלם פחות מ-10 ק"ג).
תת חלופה נוספת לשיגור כבד היא ע"י שליפת משגר מתוך מטוס תובלה גדול בסיוע מצנח. לרוסים מספר מטוסים מתאימים למשימה מסוג זה. חברה מארה"ב בוחנת את האופציה הנ"ל ולאחרונה אף הדגימה את יכולת השליפה של משגר רחב מימדים ממטוס התובלה הענק C-17.

ניסוי הטלת משגר לווינים כבד ממטוס תובלה מדגם C-17
  • בשיגור אווירי קל מדובר בשיגור לוויינים ממשגר ייעודי קל שאותו יכולים לשאת מטוסים קטנים יותר, למשל מטוסי קרב מדגם F-15 או מטוסי מנהלים (דוגמת מטוס הנחשון החדש של חיל האוויר). משגר כזה ניתן לפתח גם על בסיס תכנוני טילים אחרים אשר פיתחו רפא"ל ותע"א. משגר כזה יכול לשגר מיקרו-לוויין אחד בלבד ממטוס או צבר של ננו-לוויינים. בדרך כלל יתבצע מבצע כזה באמצעות שני מטוסים לכל הפחות. אחד מהם ישא את המשגר, ואילו המטוס האחר ינהל את השיגור, יצפה בו מהצד וידאג לכל היבטי הבטיחות.
היתרון העיקרי של השיגור האווירי הכבד נעוץ בכך שהוא יאפשר לישראל לשגר מיני-לוויינים כבדים
AERS-Affordable Responsive Sattelite
איור קונספט של ח"א האמריקאי
 
 

העלאת משקל
הלוויינים תאפשר, בין היתר, להגדיל את המטעדים האופטיים ולשפר את ביצועיהם וכן לשגר מיני-לוויינים שמותקנים בהם מטעדי SAR או חישנים אלקטרומגנטיים אחרים רבי יכולת. יתרון נוסף של המשגר הכבד הוא יכולתו לשגר בו זמנית צבר של מיקרו-לוויינים לאותו מסלול.

אף שמשגר אווירי קל יכול לשגר לוויינים
רק למסלול נמוך יותר מאשר משגר אווירי כבד, יש לו יתרונות.למשל, השיגור ממטוס קרב מאפשר ליהנות מכל היתרונות הברורים של המטוסים האלה: קיומו של צי גדול, שרידותגבוהה על הקרקע, כושר הגנה עצמית באוויר ועוד. מכאן שלמשגר כזה יש משמעות ביטחונית מהמדרגה הראשונה . צריך לזכור שניתן לצייד כמה מטוסי קרב בו זמנית במשגרים קלים, ואלה יכולים לשגרם כשהם טסים במבנה. מבחינה אסטרטגית יש למיקרו-לוויינים ולשיגור  אווירי  חשיבות רבה,  שכן  הם מאפשרים לפזר נכסים בחלל ולשמור על גורם ההפתעה בזירה.  יתר  על  כן,  הם טומנים בחובם גם יכולות ראשונות לקראת העידן שבו יהיה צורך להגן על יכולותיה ונכסיה החלליים של ישראל.
 
המערכות הארציות והקשו"ב
 
ההתפתחות המהירה שחלה בשנים האחרונות בתחום מערכות הלחימה תורמת רבות גם לרמת מוכנותן לקראת העידן של שילוב הקשו"ב הטקטי מהחלל. הגישה הקלאסית גרסה שיש לבנות פלטפורמות אמל"ח רבות יכולת. למשל, מטוס הקרב נבנה כך שיוכל לבצע משימות רבות ומגוונות: להביא את המודיעין, להוביל את החימוש, לנווט ליעד, לרכוש את המטרות, לשחרר את החימוש, להגן על עצמו מפני מיירטים ואף לבצע את בקרת התוצאות. התפיסה החדשה גורסת שילוב של מרכיבים מבוזרים ברשת לחימה מתואמת, והלוויינים משתלבים היטב בתפיסה הזאת. כמו כן ישתלבו בה היטב הכלים הבלתי מאוישים בכלל והאוטונומיים בפרט, שבפיתוחם נרשמה בשנים האחרונות התקדמות מרשימה. במצב הזה עשוי הסיוע של הלוויינים להתמקד ברמת הבקרה הגבוהה (הבאת המודיעין ויצירתה של תמונת קרב רחבה ועדכנית), בתקשורת ברמה גבוהה (המערכות החדישות של היום אינן נזקקות עוד לניהוג קבוע ולשליטה רצופה) ובבקרת תוצאות בזמן אמת.

מספר היבטים כלכליים

נוכחות ישראל בזירת החלל היא חיונית, אך כרוכה בהשקעת משאבים רבים. כל החלטה שתתקבל בתחום הזה חייבת לנבוע ממכלול רחב של שיקולים ולאחר השוואה עם חלופות אחרות. העיקרון המנחה הוא שתמיד יש לבחון ולאתר את התחומים שבהם היחס בין התשואות לתשומות הוא מיטבי.
 
לרוע המזל, קשה מאוד לכמת נכון את מגוון התשואות. התשואות מן החלל הן רבות ומתפזרות על מגוון רחב של תחומים: ביטחון, טכנולוגיה, יוקרה, תדמית ועוד. גם כאשר מתמקדים בזירת החלל עצמה קשה להחליט במה למקד את עיקר ההשקעות. לכן יש צורך לבנות מודלים מתקדמים שיאפשרו לבצע השוואה נבונה בין החלופות השונות. לעת עתה ההחלטות עדיין מתקבלות בדרך אינטואיטיבית, והן מתבססות על קריטריונים איכותיים. בכל מקרה ההחלטות צריכות להתקבל בשיתוף פעולה בין כל הרשויות המעורבות ולאחר עבודת מטה יסודית ומקיפה.
 

במהלך עבודת המטה הזאת יש להביא בחשבון את היתרונות הכלכליים הבאים הגלומים
בפיתוח התחומים החדשים המוצעים:
 
מיקרו-לוויינים ושיגור אווירי עשויים להוזיל משמעותית את מחיר הצבתו של לוויין בחלל. מהערכות ראשוניות עולה  שמחיר כולל של מיקרו-לוויין ממוצע (כולל עלות שיגורו) עשוי לנוע בין 5 ל-15 מיליון דולר, בעוד שמחירו של מיני-לוויין (כולל עלות שיגורו) מגיע לסדר גודל של כ-100 מיליון דולר.

הורדת מחיר הלוויינים היא תנאי חיוני להשגת רצף מלא של תמיכה בלחימה (להבטחת
רצף דרושה לעיתים קונסטלציה של עשרות לוויינים(. זהו אפוא גם תנאי חיוני להתקדמות לעבר הרחבת יישומי החלל מהתחום האסטרטגי לעבר התחום הטקטי - המעבר ל"חלל בר-מימוש" AFFORDABLE SPACE) .) במובנו האמיתי.

שוק המיקרו-לוויינים נמצא עדיין בתחילת דרכו. על-פי תחזיות רבות הוא צפוי לגדול
משמעותית בשנים הבאות הן בתחום היישומים הצבאיים והן בתחומים אזרחיים מגוונים. אם תשכיל ישראל להיות גורם מוביל בתחום ה"חלל בר-המימוש", עשויים להיפתח בפניה שווקים רבים בהמשך הדרך.

פיתוח מיקרו-לוויינים יהיה מנוף להאצת תחומים טכנולוגיים וכלכליים רבי חשיבות
כגון מיקרו-אלקטרוניקה, MEMS ואף ננו-טכנולוגיה בהמשך הדרך. להתקדמות משמעותית בתחומים הטכנולוגיים האלה יהיו השלכות רבות על פיתוח מערכות זעירות ליישומים ביטחוניים ואזרחיים. גורמים רציניים בעולם מתעניינים בשיתוף פעולה עם ישראל במו"פ של תחומים חדשניים אלה. כמו כן נראה שניתן יהיה לגייס משאבים לקידום הנושא גם ממקורות חוץ. לשיתוף פעולה בין-לאומי, למשל עם גורמים באירופה, יש כמובן חשיבות כלכלית מיידית אך גם השלכות מרחיקות לכת על יצירת שיתופי פעולה אסטרטגיים עם חברות מובילות ועם ארגונים רבי חשיבות בקהילה האירופית.

XSS-11-לווין טקטי נסיוני של ח"א האמריקאי

מסקנות
 
בחינה ראשונית מעלה שיש חשיבות רבה להרחבת תחום הפעולה של ישראל בחלל מהיישומים האסטרטגיים ליישומים הטקטיים. המעבר הזה עשוי להתאפשר הודות להתפתחות בתחומי המיקרו-לוויינים והשיגור האווירי, אם כי עדיין יש להמשיך לחפש דרכים להוזלת העלויות בתחומים אלה.

עם זאת אין ספק שבשל מגבלות התקציב הקשות יש לבחון את הרעיונות החדשניים
אלה במשנה זהירות מול חלופות אחרות במסגרת עיצובה של תוכנית האב להשתלבות ישראל בחלל. כמו כן מחייבים האילוצים הכלכליים לבחון את האפשרות של שיתוף פעולה עם מדינות מתאימות אחרות והסתייעות בתוכניות מו"פ בין-לאומיות. אין דבר טבעי יותר מאשר ליזום שיתופי פעולה בינלאומיים פוריים בתחום מערכות החלל, אשר מעצם אופיין בנויות לספק שירותים גלובליים ולסייע הן בעת שלום והן בעת לחימה.

אין ספק שיש יתרונות רבים לרעיון להרחיב את המשימות של מערכות החלל מיישומים אסטרטגיים לעבר יישומים טקטיים. האפשרות להרחיב את יכולות השימוש בחלל בעת הצורך ע"י שיגור לוויינים נוספים לפי דרישה נראית על פניה כמעניינת ורלבנטית למדינות קטנות דוגמת ישראל. מדובר לא רק ביתרונות ביטחוניים, כלכליים ומדעיים, אלא גם ביתרונות תדמיתיים. פריצות הדרך בתחום המיקרו-לוויינים והשיגור האווירי מאפשרות להיעזר בחלל גם בלחימה ברמה הטקטית.
 
עם זאת, ולמרות ההערכות האופטימיות, חשוב לבחון ביסודיות ובזהירות את יחסי העלות-תועלת של התפיסה החדשנית המוצעת כאן ולבחור את דרך מימושה המיטבי. יש להדגיש כי הטכנולוגיות למרכיבים שונים שיאפשרו מימוש הלכה למעשה של חלל טקטי קיימות ברובן הגדול, אך עדיין יש לעבור כברת דרך לא קצרה על מנת ליהנות מיתרונות החלל הטקטי. לשם כך יש לבצע את הפעולות הבאות:
  • ליזום מחקר מקיף ברמה הלאומית של כל ההיבטים הכרוכים בניצול החלל ללחימה ברמה הטקטית.
  • ליזום מחקר מקיף שיבחן את כל ההיבטים הכרוכים בהפעלת מיקרו-לוויינים ושיגורם מהאוויר במסגרת הכוונה לנצל את החלל ללחימה ברמה הטקטית.
  • לבחון התנעת תוכנית פיתוח נועזת לפיתוח מיקרו-לווין מתקדם ומקורי.
  • לבחון התנעת תוכנית פיתוח נועזת לפיתוח מערכת ומשגר מיקרו-  לוויינים אווירי מתקדם ומקורי.
  • לבחון על בסיס המחקרים הנ"ל את כל ההיבטים של שיגור לפי דרישה  LOD – Launch on Demand) ) ושל המתנה בחלל ולהשוות ביניהם. כן יש לבחון את שילובן של שתי אסטרטגיות השיגור האלה בתוכניות החלל של ישראל.
  • לבחון את האפשרויות לשיתוף פעולה עם מדינות נוספות בתחומים האלה.
תוכן מאמר זה מעודכן למועד כתיבתו

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים