נכתב ע"י ראש מכון פישר למחקר אסטרטגי,תעופה וחלל,תא"ל (מיל') אסף אגמון.

פורסם במקור בקובץ מאמרים,פרסום מס' 38 של המכון,אפריל 2008.

תודתנו נתונה למכון האחים פישר על אישורם לפרסם את המאמר ב"מרקיע שחקים"
 
הקדמה
 
זהו מאמר ביקורת כלפי הגישה של חיל האוויר והתפיסה המקובלת עליו ולא כלפי מפקדי חיל האוויר של היום ובעבר. הביקורת כללית וגורפת וקודם כל היא ביקורת גם כלפי עצמי, כמי ששירת שלושים שנה בחיל האוויר וממשיך עד היום לשרת שירות מילואים פעיל בטיסה ובפורומים נוספים, כך שאני עצמי חלק מאותם תהליכים שהתרחשו ומתרחשים כעת. מכיוון שמעורבותי בעבר ובהווה בתחום השילוב הבין זרועי הייתה ניכרת מאוד, הרי שאני חש אחריות גדולה לחלק מהליקויים המשמעותיים, שאני בא להצביע עליהם.
 
המושג "שילוביות" פרץ למרכז התודעה הצה"לית בהקשר של הדיונים על תפיסת ההפעלה החדשה שמגבש הצבא, ושבו ניכרת השפעה עמוקה של התפיסה האמריקאית. המאמר הזה בא לבחון את משמעויותיו של המושג הזה ואת התאמתו להקשר הישראלי.
 
הנחת המוצא של מאמר זה, היא שמושג זה חייב להשתלב בשיח הצבאי, וחייב להתממש במציאות הצבאית, הצה"לית, בעיקר לאור תוצאות מלחמת לבנון השנייה והאיומים המונחים לפתחנו כיום.
 
תפיסת עליונות חיל האוויר
 
קיים ויכוח, בעוצמות שונות, על מרכזיותו של הכוח האווירי בהשגת ההכרעה והנצחון בעימות צבאי. הגרסה הקיצונית ביותר, שנדחקה לאחר מלחמת לבנון השנייה, גורסת כי ביכולתו של כוח אווירי מצויד, מאומן היטב והמתופעל בחכמה וביעילות, להביא את ההכרעה, או את עיקרה, כאשר כוחות היבשה רק משלימים את המלאכה.

המצדדים בגישה זו מביאים כדוגמה את מלחמת ששת הימים, בה חיל האוויר הישראלי. במבצע זה הונחתה מכה מקדימה, חיסל את כל חילות האוויר של האויב במבצע "מוקד" 1 על חילות האוויר ושדות התעופה של האויב וכתוצאה מכך השיג חיל האוויר הישראלי עליונות אווירית למשך המלחמה כולה והיה "פנוי" להפציץ מטרות ולסייע לכוחות היבשה. לפי תפישה זו, חיל האוויר למעשה ניצח את המלחמה כבר בתחילתה וגרם לדחיפה רצינית לכוחות היבשה בכיבוש כל השטחים.
 
מדבריו של תא"ל (במיל')  רפי הרלב, מי שהיה רע"ן אוויר 3, בזמן המלחמה, ניתן להמחיש תפיסה זאת. הרלב מתאר את שהתרחש בתא השליטה המרכזי של חיל האוויר, חמש דקות לפני שעת ה"ש" (זמן משיכת המטוסים התוקפים לביצוע צלילת ההפצצה על שדות התעופה של חיל האוויר המצרי), פנה מפקד החיל לתא"ל (מיל') שייקה ברקת, מי שהיה האחראי על המודיעין בחה"א ובדק איתו אם ישנה תגובה כלשהי בצד המצרי וכשהתשובה הייתה: "שלילי", קמו השלושה, התחבקו בהתרגשות ומפקד חה"א הכריז: "ניצחנו את המלחמה".
 
עם השנים איבד חיל האוויר את אמונו בכוחות היבשה, בעיקר אחרי מלחמת יום הכיפורים, שבו נבנתה הקונספציה סביב כך ש"המצרים פוחדים מחיל האוויר הישראלי ולא יצאו למלחמה אם לא יהיו להם טילים מתקדמים נגד מטוסים", מה שכמובן הסתבר כלא נכון.

חיל האוויר אוכזב מכישלון הקונספציה של המודיעין והבין שאינו יכול לסמוך על כוחות היבשה ועליו לסמוך רק על עצמו. גישה זו הלכה והחריפה, דווקא במלחמת יום הכיפורים ניתן היה לראות בברור כי תרומתו של חיל האוויר לקרב המגננה בסיני הייתה נמוכה, ואף שהייתה תכנית (פקודת "שריטה") לסיוע לכוחות הקרקע באמ"ט (אזור מוכה טילים), היא לא בוצעה. חיל האוויר שמר על כוחו לבוקר ה-? באוקטובר למבצע השמדת טק"א (טילי קרקע-אוויר) וחילות אוויר במצריים "תגר" (שהופסק לאחר המטס הראשון) ובסוריה "דוגמן 5" (שנכשל).

הדעה הקיצונית השנייה, מתייחסת כמובן רק לכוחות היבשה כמכריעים בקרב, וחיל האוויר נתפס כ"בונוס". אמנם חיל האוויר השיג עליונות אווירית מוחלטת מעל כל שדות המערכה במלחמת ששת הימים, אך בראיית מפקדי כוחות היבשה, מי שהביא את ההכרעה במלחמה היו עוצבות השריון שהשמידו את כוחות הקרקע של האויב וכבשו את מרחבי סיני, כפי שמשתקף מדבריו של האלוף (במיל') שייקה גביש, ב"שיח מפקדים" במלאת 30 שנה למלחמת ששת הימים: "מה פתאום חיל האוויר הכריע את המלחמה. מי שהכריע אלו כוחות השריון שהשמידו את השריון המצרי במרחבי סיני ודהרו עד גדות התעלה".

בגירסה הקיצונית יותר מוטל ספק אף ביכולת חיל האוויר לסייע לכוחות היבשה בהשגת ההכרעה. "הגורסים כי מלחמה מוכרעת ביבשה ועל ידי כוחות הקרקע, ואם ניתן, בסיוע חיל האוויר, אינם מבינים שלסיוע זה מגבלות קשות: הגנת טק"א, בעיות מזג אוויר, תנאי יום ולילה, הימצאות סד"כ זמין, סדרי עדיפויות של חיל האוויר (בראייה חיילית ולא כלל צה"לית), קשרי תקשורת, קשיי תיאום והכוונה, בעיות זע"ט (זיהוי עמית טורף), הרכשתמטרות וכו'. האמת הבסיסית הזו נחשפת בכל מלחמה, גם בצבאות זרים, ונשכחת בין המלחמות".2

בצה"ל קיימים כיום קולות - שהתחזקו מאוד לאחר מלחמת לבנון השנייה - שטוענים שרק כוחות היבשה יכולים להביא להכרעה ולניצחון. לדעתי, מי שחושב כך במאה ה-21 לא ינצח במלחמות. במקרה הטוב, מול אויב נחות ועם הרבה מזל, הוא לא יובס. לא ניתן לנצח מלחמות ללא השתתפות מאסיבית של הכוח האווירי וניצול יעיל של המימד האווירי.

גם אצל האמריקאים לדוגמה, קיימים הבדלים עצומים בניתוח הגורמים לנצחון במלחמת עיראק הראשונה. מובא כאן ציטוט מדבריהם של שני מפקדים בזרועות השונות:

מפקד מזרוע היבשה: "The victory was achieved after the ground forces were unleashed"
מפקד זרוע האוויר: " The ground forces were not unleashed until the victory achieved"3

ניתן לראות הבדלי גישה זו בצורה ברורה במחקר שערך מכון המחקר האמריקאי ראנד  4
 
                           עיראק  1991                                   קוסובו  1999                                  אפגניסטן 2001                                    עיראק  2003                                                
הסתכלות קרקעית מהלך קרקעי מכריע לאחר ריכוך אוירי החשש ממהלך קרקעי הביא את מילושביץ להיכנע. כוחות הברית הצפונית, בסיוע חיל האוויר הביאו לניצחון. חיל האוויר לא הצטיין במשימות הסיוע הקרוב לכוחות הקרקע. "הלם  ומורא"  לא סיפקו  את הסחורה.היה צורך בכוחות על הקרקע כדי להרוס את המשטר של סאדאם ולשלוט בעיראק. הכוח האווירי היה המאפשר
.Enabler
הסתכלות אוירית המערכה האוירית יצרה את התנאים להצלחה מסחררת תקיפת המשאבים העיקריים  של
מילושביץ  הביאה לכניעה.  תקיפת כוחות  הקרקע הייתה בגדר בזבוז חימוש.
הכוח  האווירי  היה הגורם המכריע באפשרו לכוחות  "הברית הצפונית"  לפעול  מול הטאליבן ואל קעידה. חיל האוויר יצר את התנאים  למהלך קרקעי מהיר ומכריע.
קו בטיחות קדמי מידי של כוחות הקרקע פגע ביעילות ההפעלה של חיל האוויר.
הסתכלות משולבת המערכה האוירית החלישה, באופן משמעותי את היריב שהובס ע"י מהלך קרקעי התקיפה האווירית של התשתיות שינתה את הדינאמיקה הפוליטית.
הבידוד הפוליטי, אובדן התמיכה  הרוסית והחשש ממהלך קרקעי
הביאו לכניעה.
הכוח האווירי היווה גורם מרכזי  בכל  הקשור למהלך  כוחות  הברית
הצפונית. הכוח הקרקעי היה הגורם הקריטי בכל הקשור  לעקירת הטאליבן  ואל  קעידה.
חיל האוויר פגע, באופן משמעותי,  בכוחות עיראקיים, בטרם נכנסו למגע עם כוחות הקרקע המתקדמים.  הפגיעה הממשית אפשרה תנועה מהירה,תוך  חיכוך מזערי, לצורך השגת היעד:  הסרת המשטר של סאדאם חוסיין.

ממחקר זה ניתן לראות בבירור כיצד כל זרוע רואה עצמה כחשובה וכמרכזית להכרעה ולהגעה לנצחון. במציאות ללא שילוב בין הכוחות וסיוע האחת לשנייה ההכרעה לא הייתה מושגת. ויכוח זה שמוביל להבדלי תפיסות קיצוניים בנושא תפיסת בניין הכוח הצבאי וחלוקת המשאבים לכוננות ולהתכוננות בין הזרועות, הוא מנת חלקם של רבים מהכוחות הצבאיים בעולם.
 
כל זרוע רואה את עצמה כזרוע החשובה והמכריעה במלחמה. האמת היא שרק שילוב בין הזרועות השונות, הוא זה שמביא להכרעה ולהישגים במלחמה, מלחמת לבנון השנייה היא הדוגמה המובהקת לכך, שכל זרוע לבדה אינה יכולה להכריע במלחמה ועל כן יש ליישם את מושג השילוביות.
 
המושג שילוביות

המילון האמריקאי למונחים צבאיים מגדיר שילוביות כך - "פריסה של כוחות משתי זרועות לפחות, לפעולה מתואמת, להשגת מטרות משותפות".5
 
השילוביות בצה"ל
 
"כינויי ללחימה שמבוצעת על ידי כוח שהורכב מיסודות מוצקים או מסופחים משני מערכים זרועיים או יותר והפועלים תחת פיקודו של מפקד אחד. יכולת ההכרעה המהירה תושג מהדדיות הפעולה, שעניינה מיזוג והיתוך היכולות הזרועיות, בדומיננטיות משתנה, תוך מימוש הפעולה הרב מימדית וביצוע סימולטני של המערכה בעומק ובחזית במקביל" 6

ההגדרה הצה"לית, לעומת זו האמריקאית, היא מסורבלת ולא ממש מובנת. הבעיה היא שאנחנו מעתיקים מושגים, מסבכים ומערפלים אותם מבלי להבין את המשמעויות ואת הרלוונטיות, או חוסר הרלוונטיות, של מושגים שמתאימים לצבא ארה"ב, לצבא קטנטן כמו צה"ל ולמדינה זעירה כמו ישראל, המוקפים באיומים ובאתגרים של המזה"ת.

השילוביות היא מושג הבא להסדיר מחדש את מבנה העל של המטות המשולבים. המטרה היא לצמצם את הסקטוריאליות הזרועית, שנשענה על הצדקת הצורך ביתירות ביכולות של הזרועות - גישה שנתפסה כחיונית בעידן המלחמה הקרה, שם נתפסה המלחמה כהפעלת כוחות גדולים בעלי עוצמות הרס עצומות על פני שטחים נרחבים נגד כוחות סימטריים.

אך גישה זאת אינה נראית מוצדקת בעולם המלחמות החדשות והאויבים החדשים ובעיקר נוכח הדרישה הגוברת להתייעלותו של הצבא. נוכח השינוי באופי המלחמה הצבא צריך להתחדש ולחדש את כוחותיו על פי המושג של שילוביות. כאמור, יש הצדקה להחדיר את השימוש במושג החדש, רק אם הוא נותן תוספת ערך תפיסתית שלא ניתן להשיגה ללא המושג החדש. מלחמת לבנון השנייה היא ההוכחה הניצחת שאכן יש צורך במושג זה ובשימושו ויישומו בצה"ל. הצורך בשילוב רב תחומי חיוני גם בתחומים נרחבים ומרכזיים בחיינו כיום ומיושם בהם.

בכנס רעננה למדיניות ההיי-טק הלאומית )?200( הכותרת הייתה: "המהפכה של המאה ה-21 היא converging tech" כיום, אין כמעט צוות פיתוח ויישום שהוא לא רב תחומי: ברפואה, בתקשורת, בתחבורה וכדומה. כלומר כאן עולה הצורך ביכולות גבוהות אף יותר מאשר שילוביות, יש צורךביכולות המוגדרות במושג "היתוכיות".

גם בצה"ל צריכים converging כלומר - "היתוכיות". היתוכיות היא מפגש תפיסתי לפיתוח ידע, תו"ל מיומנות וטכנולוגיות, על מנת להתמודד מול הצורך המתמיד של ארגון צבאי לתת תשובות לשינויים המתמידים מולו הוא מתמודד ועלול להתמודד.
 
המצב בצה"ל כיום
 
לאורך השנים חלה התפתחות מ"שיתוף פעולה" בין הזרועות, ל"השתתפות" הזרועות יחדיו ול"שילוביות". השאיפה בסופו של דבר היא להגיע לרמה של היתוכיות, של שיתוף פעולה מלא והבנה של הצורך במושג זה כדי להגיע להכרעה ואף לניצחון במלחמה הבאה.

השילוביות בחיל האוויר - השינוי בחיל האוויר התחיל במשימות היסוד של חיל האוויר, מ"סיוע לכוחות היבשה" ועד ל"השתתפות בלוחמת היבשה". אבל כיום בחיל האוויר לא מאושרת התפיסה של "סיוע ישיר". לא קיימת האפשרות שכוח קרקעי יקבל מטוס קרב לסיוע, כאשר הכוחות הקרקעיים הם אלה שמכוונים למטרה. על כן נשאר חיל האוויר כ"קבלן" להשמדת מטרות ידועות מראש, במקום לסייע לכוחות היבשה ולקבל מטרות מהשטח.

מסק"ר - יכולת החימוש מוגבלת, הן מבחינת גודל והן מבחינת מגוון ראשי הנפץ, גם תמהיל סד"כ המסוקים (אפאצ'י - מסוק גדול וכבד, לעומת קוברה - מסוק קטן וקל), נושאים אלא הינם באחריות חיל האוויר ובהחלטתם מבלי התחשבות ברצונם של כוחות היבשה ומבלי מעורבותם בהחלטות. מתחקיר מג"דים אחרי מלחמת לבנון השנייה ניתן היה לראות שהמג"דים היו מרוצים מתפקודם של המסק"רים במלחמה ומהסיוע שנתנו לכוחות היבשה, אבל אם חוקרים את העניין לעומקו מבינים שבעצם למג"דים אין ציפיות והם לא יודעים למה הם צריכים לצפות בסיוע מהמסק"רים. בעצם היותם "מרוצים"
מתפקוד המסק"רים במלחמה מצביע על כך שאין הבנה ואין מיצוי היכולות של המסק"ר בקרב היבשה.

מסע"ר - העדיפות שחיל האוויר נתן ליסעורים בתחום יכולות מיגון והגנה, הובילה לכך שבמלחמת לבנון השנייה, היסעורים טסו בלי מיגון. לא הייתה דרישה של כוחות הקרקע להטסת כוחות ייעודיים לאוגדה המתמרנת וכל זאת תוצאה של חוסר באימונים משותפים וייעודים, מה שמצביע על תהליך הדעיכה בשילוביות בין הזרועות.

אספקה בהיטס - בדומה ליסעורים, מטוסי ההובלה אינם ממוגנים. פיקוד חיל האוויר אינו מאשר הטסת אספקה לקווי המגע. לאחר המלחמה צוטטו מספר בכירים בחיל האוויר שטענו כי ביצוע משימות האספקה בהיטס במלחמת לבנון השנייה היה טעות והסתכנות מיותרת, אך אינם מפנימים שבמלחמה הבאה צורך זה עלול לחזור על עצמו ויש לתת לכך מענה בהקדם.
 
מפקד חיל האוויר, אליעזר שקדי, אמר לאחר המלחמה כי: "כל משימות ההשתתפות שביצענו במלחמת לבנון השנייה לא היו לפי תו"ל".? כלומר, הזרועות לא פעלו על מנת לעדכן את תורת הלחימה, לא תרגלו את הכוחות לפי התו"לים ויצאו מהנחה שרמת השיתוף והאינטגרציה ממילא תלך ותדעך. כיום, לאחר מלחמת לבנון השנייה ולאחר תחקירי המלחמה, מחודשים התו"לים וגם חודש הפו"מ המשולב.

נסיגה משמעותית ניתן לראות בשיתוף הפעולה עם מסוקי הקרב, שכן דווקא בתחום זה היו תו"לים משותפים והיה לאורך השנים שיתוף פעולה עם כוחות היבשה. מגוון המבצעים הקרקעיים בעזה, לאורך השנים, ובמיוחד מבצע "ימי תשובה", הוכיחו את יכולות שיתוף הפעולה בין הזרועות. במלחמת לבנון השנייה הוכחה באופן מובהק הנסיגה המשמעותית בתפיסה ובישום של שיתוף הפעולה בצורה המתאימה לאתגרים המונחים לפתחו של צה"ל כיום.

כוחות היבשה

במסגרת אימוני זרוע היבשה במשך תקופה ארוכה לא בוצעו תרגילי שיתוף פעולה. בתהליכים מרכזיים לא הייתה דרישה למעורבות חיל האוויר. יתר על כן, הקס"אים (קצין סיוע אווירי) נעלמו מהחטיבות ללא מענה תחליפי. זהו מצב בלתי קביל בעליל, שלא גרם למח"טים לקום בקול צעקה, כמו שהיה קורה אם היו לוקחים למח"טים את מפקד פלוגת ההנדסה שלהם, את הקמ"ן (קצין מודיעין), או את הקת"ח (קצין תחזוקה) שלהם. התוצאה המיידית לכך היתה שמערך הקישור נעלם. גם טייסי המסק"ר הפסיקו להשתתף כחניכים בקורס מ"פים, ולא היה קורס פו"מ (פיקוד ומטה) משולב.

אין דרישה של כוחות היבשה למעורבות של חה"א בתוכניות מרכזיות ומשמעותיות. אבל תוכנית רצינית חייבת לקחת בחשבון את כל האופציות האפשריות שיקרו ולכן צריך את כל אבני היסוד שיש ברשותנו. כאשר מוציאים את חיל האוויר מתהליך קבלת ההחלטות, התוצאה היא חוסר תיאום ושיתוף פעולה בין הזרועות. כיום היחס לחיל האוויר, במבצעי כוחות היבשה, הוא שחיל האוויר הוא מעיין "בונוס" למבצע. חשיבה זו מוטעית מיסודה וחיל האוויר חייב להיחשב כחלק אינטגרלי מכל מבצע, ולא כ"בונוס".

גם רמת השת"פ בתוך כוחות היבשה אינה מספקת. במלחמה האחרונה הארטילריה הופעלה רק כנגד מטרות או "שטחי הריגה". ההנדסה לא הופעלה בהתאם לתורה והמערכים הלוגיסטיים הופעלו בצורה חלקית ולקויה. היו קשיי אספקה והיה צריך לצאת ממרחב הלחימה כדי לקבל אספקה. כלומר, הבעיה העיקרית בשילוביות היא בין הזרועות, אך גם רמת השילוביות בתוך הזרועות - האוויר והיבשה, אינה מזהירה במיוחד.
 
לקחים עיקריים עם הפנים לעתיד

השלב הקשה ביותר הוא יישום המושגים ופתרון הבעיות, קולין פאוול (שר ההגנה של ארה"ב לשעבר) אמרkolin Powell, 1991:All frills . General"
 
כדי לממש את מושג ההיתוכיות ולהכניס אותו לכדי פעולה בצה"ל צריך לפעול בשלוש רמות עיקריות:
 
1. ברמת חיל האוויר - חיל האוויר אמור להיות חיל אסטרטגי, ועל כן צריך שפיקוד חה"א יתרומם מהרמה הטקטית לרמה האסטרטגית. מן הראוי שרל"א מסוקים יהיה האחראי על כל משימות ההשתתפות, כולל פינוי נפגעים ואספקה בהיטס. כדי לממש את שיתוף הפעולה, היחידה לשת"פ חייבת להפוך לתחנה בקידום קצינים המיועדים לקידום. לעומת זאת, מז"י (מפקדת זרוע היבשה) תמנה תא"ל/אל"מ "כחול" במפקדתה שיהיה אחראי על משימת ההשתתפות.
2. ברמת הרמטכ"ל - התכנון המבצעי של פקודות מבצע "יבשתיות" חייב לכלול מרכיב אווירי כנדבך יסודי. משימת ההשתתפות צריכה להיות באחריות המפקד היבשתי והוא גם זה שיקבע את רמת הסיכון בביצוע משימת ההשתתפות. (בצבא ארה"ב - טווחי ביטחון ורמת הסיכון נקבעים ע"י ה-Forward Air Controller) FAC( שהוא חלק אינטגרלי מהכוח היבשתי).
 
בצה"ל, מפקד חיל האוויר חש שהוא האחראי למנוע מצב של תקיפת כוחותינו ע"י מטוסינו, תפיסה זו היא מוטעית ואינה מאפשרת השתתפות יעילה של חיל האוויר. האחריות צריכה להיות של המפקד הקרקעי, ולא של מפקד חיל האוויר. מן הראוי שהחלטה כזאת צריכה להיעשות על ידי הרמטכ"ל והוא זה שאמור לקבוע את רמת האחריות בין מפקדי הזרועות השונים, כדי לייעל את משימות ההשתתפות.
3. ברמת שר הביטחון - צה"ל חייב לדבר בשפה משותפת שתהיה זהה לכל הזרועות, חייבים שתהא לנו מערכת מושגים דומה ומערכת שו"ב (שליטה ובקרה) שמדברת עם כולם, ובעלת רשת גיאוגרפית משותפת לציון מטרות ומיקום כוחותינו. כיום, בגלל חוסר בשפה משותפת, לא ניתן לשתף פעולה בצורה מלאה ואפקטיבית. רק הנחייה ברמת שר הביטחון תתווה את היווצרותה של מערכת מושגים ושפה שתהיה משותפת לכל הזרועות.

בארה"ב, לדוגמה, שר ההגנה רמספלד נתן הנחייה חד משמעית לתעשיות הביטחוניות וגורמי הפיתוח והרכש במשרד הביטחון, לייצור מטוס אחד שיכול לשרת את כל החילות. הרעיון העומד מאחורי ייצור מטוס ה- joined strike fighter) JSF), הוא שתהא פלטפורמה זהה עם יכולת שדרוג לזרועות השונות.

דוגמאות להצלחת היתוכיות בצה"ל בצה"ל ישנן כיום יחידות משותפות שהצלחתן יכולה לשמש דוגמה למימוש מושג ההיתוליות . לדוגמה, ביחידות כטב"מ ויכולת הצלחתו. הבעיה היא שמדובר במספר יחידות קטן ביותר   המוצבות בבסיס חיל האוויר, שייכים מפקדי היחידה ה"ירוקה" לפורום המבצעי הבכיר ביותר של הבסיס. קיימת הצלבה בין "הירוקים" ל"כחולים" בשתי היחידות, ההכשרה משותפת ונעשית על ידי חיל האוויר. התכנון המבצעי והפעילות המבצעית נעשות בצוותא וכך מיושם הרעיון של ההיתוכיות.

דוגמה נוספת היא טייסת הקישור והסיור של חיל האוויר, שם קיים גף "ירוק" בתוך הטייסת, ישנה הכשרה משותפת ופעילות משותפת, מהכנת המשימה ועד לביצועה ותחקורה
במשותף.
 
סיכום
 
ההיתוכיות משקפת רמה חדשה של מצוינות ארגונית צבאית. על מנת להתמודד עם הסביבה הסבוכה ועם השינויים הבסיסיים המהירים, גם הארגון הבנוי על מצוינות של יעילות ושל אפקטיביות עשוי להתגלות כלא רלוונטי. ההיתוכיות מאפשרת את הטרנספורמציה המתמדת של הארגון הצבאי לצורך מתן מענה רלוונטי לשינויים כאלה הן בתוך הארגון הצבאי עצמו ובין הזרועות השונות שבו והן ביחסים שבינו לבין הארגונים הלאומיים האחרים. התהליך של הטמעת מושג ההיתוכיות חייב להתנהל בדרך של התפתחות מתמדת ולא רק אחרי כישלונות. ככל שנצליח להטמיע מושג זה, המלחמות וההכרעות יהיו מוצלחות יותר, והלחימה תתנהל בצורה אפקטיבית יותר.

"בעולם המודרני רוב הדברים משולבים והשפעתם על האויב היא מצרפית. על כן השינויים והשיפורים בתפיסה המבצעית וביישומה חייבים להביא תוצאה מצרפית המשפרת את עמידתה של מדינת ישראל בעימותים בעתיד", 9 

דבריו אלה של ראש אמ"ן לשעבר, האלוף זאבי פרקש, מצביעים על רעיון ההיתוכיות ועל הצורך הקריטי ליישמו בצה"ל מול האתגרים המונחים לפתחו.

הערות:

1 עוד על מבצע מוקד ועל תפיסת חיל האוויר, יוסי עבודי וזאב לכיש. "מבצע מוקד- השמדת חיילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים".  בתוך - "זירת קרב - קרבות הכרעה בא"י". אריה שמואלביץ' (עורך), משרד הביטחון, 2007,נועם אופיר "כרעם ביום בהיר". ביטאון חיל האוויר, משרד הביטחון, יוני, 2002 ועוד.

2. שם. עמ' 13.

3. הציטוט הראשון הוא של – .General Franks, tradoc's (7th corps') commander, 1992

4.מתוך   David E. Johnson. Rand Ins. 2007 Learning Large Lessons, the evolving roles of ground power and air power in the post-cold war era

The American Dictionary of Military Terms, second edition, JCS, US DoD, W, 1992 .5

6.
צה"ל,חוברת על תפיסת ההפעלה,תוה"ד,2004

7.מפקד חיל האוויר, אליעזר שקדי, מתוך תחקירי מלחמת לבנון השנייה, ?200.

8.דוגמאות אלה הן מסווגות ועל כן לא ניתן מידע מלא, על הפעילות.

9.אלרן מאיר, ברום שלמה )עורכים(, "מלחמת לבנון השנייה", תל אביב, ?200, עמ' 2?.
לייבסיטי - בניית אתרים