נכתב ע"י רפי לוסקי

שלום חברים
 
ירידה נוספת למחנה. אני מתואם עם מיכאל פינקוס שטס עם ה ASW-24 . ההמראה שלי משדה תימן מוקדמת יותר, מה שמאפשר לי להגיע עד ירושלים בצידה המערבי של העיר לפני ההמראה של פינקוס. הגבהים הם מכסימום 5,000 רגל והטיסה קרוב לעיר מעל ההרים, נותנת הרגשת לחץ בשל הפרש הגובה מהקרקע מתחת. אבל בכל זמן הדאון מאפשר לי הגעה בטוחה לשדות שנמצאים 30 קילומטר מערבה לעמקים. כשמפנימים את ההבדל בלחץ בשל הגובה לשדות החרום, אפשר לההנות מיופייה המיוחד של ירושלים ממעוף הפיק 20 שלי.
 
בדרך חזרה פגישה ואיחוד עם מיכאל באזור שקף,  ומשם לרכס יתיר שנותן כבר 6,000 רגל. אנו ממשיכים לערד,  ואז,  במקביל למצוקים שיורדים לים המלח,  טיסה צפונה. מולנו להקות רבות של עגורים שמגיעים מולנו, טירמול עם זוג שקנאים שטסים במבנה צמוד ומתואם. פשוט להתקנא בזוגיות ובשמירת המבנה כל הזמן.
 
בסיסי הענן באזור ממש מדהימים. חלקם בגובה  6,500 רגל  וחלקם נופלים בחדות לכיוון ים המלח לגובה 4,000 רגל. רוב הזמן אני צמוד לבסיסי הענן בגובה. פינקוס טס במקביל,  וכך,  בנוף מדברי עוצר נשימה מצד אחד, ומצד השני ים המלח בצבע כחול עמוק שמשלים את התמונה עד ירושלים, הפעם מצידה המזרחי של העיר. אני שר ירושלים של זהב בשני קולות וחוזר דרומה.
 
ערד העיר, משם למפעלי הפוספטים. אורי, שממריא מעין יהב ורוצה להצטרף לחגיגה שלנו, נקלע לגובה נמוך במלונות זוהר, הוא לא מוצא את המנחת ( המנחת מוצף במים ופשוט נעלם) אני ופינקוס מגיעים מלמעלה לנסות לעזור לאורי למצוא את המנחת הנעלם. לבסוף אורי מוצא מקום בטוח לנחיתה ואני ממשיך דרומה עד פארן, ומשם לנחיתה בעין יהב. טיסה של 376 קילומטר במהירות ממוצעת של 77 קמ"ש.

http://www.onlinecontest.org/olc-2.0/gliding/flightinfo.html?dsId=2150470 .
 
בערב במחנה הדאייה, מובילים את ארוחת הערב 3 היוסים של המועדון כמסורת טובה של ארגנטינאים שיודעים לאכול בשר.
 
בסיום המחנה נגררתי עם הטווין אסטיר ביום עם אובך נוראי. המדהים היה לראות את קו הליכלוך והאבק מגובה 7,000 רגל. שווה לצפות בתמונה.


 
 גרירה מעל לאובך (באדיבות רפי לוסקי)
 

סיכום:  מחנה נוסף של מרכז דאייה נגב מוצלח מאוד מבחינה חברתית, הרבה מאוד טיסות של בני משפחה וחברים בשינוי נוף ומקום.
 
נחיתות רכות

 
לייבסיטי - בניית אתרים