נכתב ע"י אבינעם מיסניקוב

בחודש מאי 1934 פרסם מיניסטריון האווירייה הבריטי מכרז לתכנון מטוס יבשה דו-מנועי לסיור חופים. למכרז נגשו 4 חברות ליצור מטוסים בבריטניה והציעו מטוסים שתכנונם התבסס על דגמים אזרחיים קיימים. לאחר בחינה של ההצעות הגיעו לגמר הצעת חברת אוורו עם דגם 652A שדמה למטוס הנוסעים האזרחי שלה - דגם 652 אבל עם מנועים חזקים יותר, צריח עם מקלע בגב המטוס, מקלע בחרטום ונושאי פצצות. אב הטיפוס תוכנן ע"י צוות בראשות המהנדס הראשי של החברה רוי צ'דוויק. מול הצעה זו הגישה חברת דה הוילנד את דגם DH-89M שהיה דגם צבאי של מטוס הנוסעים דראגון ראפיד. מכל דגם הוזמן מטוס אחד להשוואה ולאחר חודשיים זכתה הצעתה של חברת אוורו. אב הטיפוס טס לראשונה בתאריך 24.3.35 והזמנה ראשונה ל-174 מטוסים הוצאה לחברה ב-25.5.35 לפי מפרט 18/35, האנסון יוצר לח"א המלכותי הבריטי כמטוס לסיור ימי ולסיור כללי בעל צוות של שלושה, הזמנות נוספות הוצאו לפי מפרטים 16/37 ו-34/37.

כשפרצה מלחמת העולם ה-2 היה המטוס בשירות 12 טייסות של פיקוד החופים, ולמרות שהיה כבר מיושן והוחל בהחלפתו ע"י מטוסי ההאדסון האמריקאיים, עשו טייסי המטוס עבודה טובה בגילוי צוללות גרמניות שארבו לשירות הספינות ליד חופי בריטניה והשמדתן, וכן בפגיעה במטוסים אמפיביים גרמניים. משנת 1940 הועברו מטוסי האנסון למשימות חיפוש והצלה עד שנת 1942 ואז הועברו לטייסות אימון למטרת אימון טייסים במטוסים דו מנועיים, מקלענים ונווטים, וכן לטיסות קישור. בצי המלכותי הבריטי שירתו האנסונים ב-28 טייסות ויחידות. עם הפעלת תוכנית האימון לצוותי האוויר של חבר העמים בדצמבר 1939 יוצרו והועברו מאות מטוסי אנסון למדינות חבר העמים, ורובם הגיעו לקנדה שלה נשלחו בדרך הים 1528 מטוסים, מהם 225 ללא מנועים. לאוסטרליה נשלחו 1116 מטוסים, לדרום אפריקה 768, לרודזיה 79, ולניו זילנד 23. המטוס יצא רשמית משירות ח"א המלכותי הבריטי לאחר 20 שנה אך כמה מדגמיו המשיכו לטוס עד שנת 1968.

האנסון היה ביצור רצוף משך 17 שנים שבהן יוצרו 8138 מטוסים בבריטניה בקצב של 130 לחודש בשנים 43-44 ועד סגירת קו היצור בשנת 1952, ועוד 2882 מטוסים בקנדה.
מטוסי האנסון הופעלו כאמור בחילות אויר רבים נוספים וביניהם מצרים, אסטוניה, פינלנד, יוון, אירלנד,תורכיה, עיראק, איראן, כוחות צרפת החופשית, בזרוע האווירית של צבא ארה"ב, וגם בישראל.

לאחר מלחמת העולם השנייה הוצאו אלפי מטוסים משירות וחלקם מצאו את דרכם לשוק האזרחי ולחילות אויר נוספים.

דגמי המטוס:

דגם I
דגם 652A אנסון מרק I היה פיתוח צבאי של דגם 652 שהיה מטוס תובלה אזרחי לשישה נוסעים, אב הטיפוס שלו היה שונה ממנו בכך שהורכבו לו מנועי ארמסטרונג סידלי צ'יטה VI במקום מנועי הצ'יטה V, וציוד צבאי שכלל צריח גב מופעל ידנית תוצרת ארמסטרונג וויתוורת' ובו מקלע לואיס מוזן מחסנית וחלונות מרובעים לתא הנוסעים. לדגם היצור הורכבו כבר מנועי צ'יטה IX בעלי 350 כ"ס ומאוחר יותר בזמן היצור הורכבו בו צריחי בריסטול ובהם שני מקלעי בראונינג מוזני חגורה. לכל המטוסים מדגם זה הייתה אפשרות להרכבת נושאי פצצות לשם אימון מטילנים. המטוס הראשון בסדרת היצור טס לראשונה בתאריך 31.12.35 והמטוס הראשון נמסר לטייסת 48 במאנסטון בפברואר 36. בסך הכל יוצרו 6726 מטוסים מדגם זה ע"י חברת אוורו במפעליה שבייאדון ובניוטון-הית'. אלפים מהם שימשו כמטוסי סיור וקישור ורבים הוסבו לדגם 10 לתובלה עם חיפויי מנועים חלקים ורצפת תא מטען מחוזקת.
דגם II
דגם היצור הקנדי שנבנה ע"י חברת פדרל איירקפט בשיתוף עם חברות דה הוילנד קנדה, קנדיאן ויקרס, קנדיאן קאר פקטוריס, נשיונל סטיל קאר קומפני, אוטווה קאר אנד איירקרפט קומפני והאחים מקדונלד. לדגם זה הותאם חרטום חדש, מערכת הידראולית לקיפול כני הנסע ולהפעלת המדפים תוצרת דאוטי, מנועי ג'ייקובס דגם L6MB בעלי 330 כ"ס וחיפויי מנוע חלקים. סה"כ נבנו 1832 יח' וכולם הוטסו בקנדה ע"י בתי הספר לטיסה של חבר העמים למעט 50 יח' שהועברו לזרוע האווירית של הצבא האמריקאי בשנים 42-43 שם כונו AT-20 והשתמשו בהם לאימון נווטים.
דגם III
מטוסים שנבנו בבריטניה והוסבו בקנדה למנועי ג'ייקובס L6MB. סה"כ הוסבו 150 מטוסים והוכללה בהם מערכת הידראולית לכני הנסע והמדפים.
דגם IV
דומה לדגם 1. הגופים נבנו בבריטניה ובקנדה הוסב למנועי רייט ווירלווינד R-760-E1 בעלי 300 כ"ס. אב הטיפוס טס באנגליה, ובשנת 1943 הוסבו לדגם זה בקנדה 169 מטוסים מדגם 1 ו-3 .
דגם V
לאימון נווטים, גוף המטוס יוצר מעץ בשיטת "וידאל" במקום מצינורות המתכת שהיוו את שלד הגוף המקורי, וללא צריח גב. מנועי פרט אנד וויטני R-985-AN-12B או -14B ווספ ג'וניור 450 כ"ס ומדחף מהירות קבועה. אב הטיפוס טס בשנת 1942, נבנו 1049 יח' לשימוש ח"א המלכותי הקנדי שסופקו עד שנת 1945.
דגם VI
דגם לאימון מקלענים עם צריח גב דגם B.MK.VI תוצרת בריסטול. נבנה מטוס אחד בלבד.
דגם VII , VIII, IX
היצור בוטל.
דגם 10C.MK.
דגם תובלה שיוצר בבריטניה ע"י אוורו במפעל ביאדון. למטוס הייתה רצפת תא מטען מחוזקת, לרבים שנבנו מדגם זה היה חרטום שקוף, וחיפויי מנוע חלקים. נבנו 103 יח' וגם הוסבו מטוסים מדגם 1 להם גם הורכבו מנועי צ'יטה דגם IX ומדגם 2 להם הורכבו מנועי צ'יטה דגם XIX ומערכת הידראולית לקיפול כני הנסע.
דגם 11.C.MK
שיפור של דגם 10 לתובלה. דגם זה היה בעל גג גוף גבוה יותר, וחלונות מרובעים בודדים בתא המטען. גם דגם זה היה בעל מערכת הידראולית לקיפול כני הנסע בדומה לדגם 2 הקנדי. המנועים היו מדגם צ'יטה XIX והמדחפים היו מדחפי מתכת בעלי פסיעה קבועה תוצרת פיירי-ריד. כמה מטוסים מדגם זה נבנו כמטוסי אמבולנס עם דלתות להעמסת אלונקות בצידי הגוף. בסך הכל נבנו 90 מטוסים שסופקו בשנים 1944-45.
דגם 12.C.MK
אב הטיפוס של דגם זה טס לראשונה בתאריך 5.9.44. המטוס היה דומה לדגם 11 אך עם מנועי צ'יטה XV בעלי 420 כ"ס. לדגם זה היו שני דגמי משנה שונים: סדרה 1 עם גוף מקורי וכנפי עץ, וסדרה 2 עם כנפי מתכת. נבנו 271 מטוסים.
דגם XIII, XIV, XV, XVI
היצור בוטל.
דגם 18
נבנו 26 יח' ע"י אברו, מנועי צ'יטה XIX.
דגם 19
דגם תובלה אזרחי. נבנו 54 ע"י אברו, מנועי צ'יטה XIX.
דגם C.MK.19
לתובלה נבנו 246 ע"י אברו, מנועי צ'יטה XIX .
דגםT.MK.20
לאימון 60 נבנו ע"י אברו מנועים כנ"ל.
דגם T.MK.21
לאימון 252 נבנו ע"י אברו. מנועים כנ"ל.
דגם T.MK.22
לאימון אלחוטנים. נבנו 54 ע"י אברו. מנועים כנ"ל.
דגם GR.MK.1
דומה לדגם 1 יועד לטייסות משמר החופים הבריטי.
דגם T.MK.1
לאימון.
 
תיאור המטוס:

גוף: בעל חתך מלבני, השלד בנוי מצינורות מתכת מרותכים עם חיזוקים קשיחים. ציפוי בד.
כנפיים: תחתיות עשויות מיחידה אחת מורכבות מקורות בעלות שתי תיבות עשויות מעץ, צלעות מעץ ודיקט וציפוי דיקט. לאמצע הכנף יש את צורת הגוף כך שתחתיתה בקו אחד עם הגוף.
מנועים: 2 מנועי בוכנה כוכביים, יצרן ודגם המנוע משתנה לפי דגם המטוס (ראה למעלה).

נתוני המטוס:(דגם 1)

אורך:12.88 מ'
גובה:3.99 מ'
מוטת כנפיים:17.22 מ'
יחס הצרה בכנף:7.255
משקל ריק:2500 ק"ג
משקל מבצעי:3608 ק"ג
משקל מרבי:3856 ק"ג
מהירות מירבית:303 קמ"ש בגבה 2134 מ'
מהירות שיוט:254 קמ"ש בגבה אופטימאלי
שיעור נסיקה ראשוני:219 מ/דקה בגבה פני הים
תקרת טיסה:5791 מ'
טווח:טיפוסי:1062 ק"מ 1271 ק"מ מרבי.
 
רכש המטוסים לחיל האוויר
 
איש הרכש פרדי פרדקינס נשלח לאנגליה, ויחד עם דן טולקובסקי, שלמד שם באותה עת הנדסת מכונות יהודה ארזי שעסק ברכש באירופה, גייסו אנשי צוות אויר, אנשי אחזקה וניהלו מו"מ עם חברות וסוחרים שונים לרכישת מטוסי טייגר מות, מטוס ראפיד, מטוס פרוקטור וחמישה מטוסי אנסון, איש העסקים ההולנדי ברנרד ואן-ליר מימן את רכש מטוסי האנסון בסך 48,000 דולר. לבסוף נרכשו האנסונים על-ידי מוריס מאן. פרדקינס הגיש בקשה לרישיון יצוא לשם הוצאת האנסונים מבריטניה בשם החברה האוסטרלית SOMACO, וציין שיעד המטוסים הוא סינגפור.

לבסוף נרכשו 5 מטוסים, עברו שיפוץ והוטסו מבריטניה לפריס כשהכוונה הייתה להטיסם ארצה דרך ברינדיזי שבאיטליה ודרך רודוס .בתחילת אפריל 1948 הסתיימה הכנתם, נצבע עליהם הדגל האוסטרלי והוגשה תכנית טיסה שבה נכתב שהיעד הוא אוסטרליה. ב-10 לאפריל המריאו לעבר איטליה כשהם מוטסים ע"י ארנולד אילווייט, לאונרד כהן, מוריס מאן, בוב פיין וסאם פומרנץ, כשתחנות התדלוק שלהם היו באורבה ובברינדיזי. מטוס G-AJSE שהוטס ע"י ארנולד אילווייט נחת נחיתת אונס עקב חוסר דלק בשדה חרוש בפאוויה שליד מילאנו. למטוס נגרם נזק ניכר. הדבר נודע למודיעין הבריטי והלה העביר הודעה לשלטונות היווניים ברודוס על ארבעה מטוסי אנסון שהוצאו בצורה בלתי חוקית מאנגליה, ועל כך שהם מיועדים להעברה למדינה קומוניסטית.

כשנחתו ארבעת המטוסים ברודוס נעצרו 11 אנשי הצוות ע"י השלטונות. הם שוחררו תוך זמן קצר אך היוונים החרימו את המטוסים. חמישה נשארו ברודוס לטפל במטוסים, ארבעה חזרו לאיטליה ושניים, וביניהם דן טולקובסקי, עברו לאתונה.

שלטונות יוון שיחררו את מטוסי האנסון המוחרמים לקראת תום מלחמת העצמאות. שני הראשונים הגיעו ארצה בתאריך 14 למרץ 49 וקיבלו את המספרים הסידוריים 29-01 ו-29-02. השניים הנותרים היו במצב תחזוקה גרוע, והיה צורך להכניסם לתיקונים כדי לאפשר את טיסתם ארצה. המטוס השלישי הגיע בתאריך 18 לדצמבר 49 וקיבל את המספר הסידורי 29-03 והרביעי הגיע בתאריך 18 לדצמבר 49 וקיבל את המס הסידורי 29-04.

שירות בחיל האוויר
 
המטוסים הוצבו בטייסת 114 בעקרון שהפעילה גם את מטוסי הקונסול, ההרווארד והנורסמן. עם פתיחת בית הספר לטיסה של חיל האוויר בשדה בכפר סירקין שבפתח תקווה, עברה הטייסת לשם.
מטוסי האנסון שימשו בביה"ס לטיסה יחד עם מטוסי הקונסול לאימון נווטים למטוסי התובלה ולמטוסי המוסקיטו. מצבם התחזוקתי היה גרוע ביותר ובנוסף על כך היה מחסור חמור בחלקי חילוף, כך שנוצר מחסור במטוסים להדרכה. לפיכך נרכשו בבריטניה עוד שני מטוסים (29-05,29-06) והגיעו ארצה בתאריכים 25 לאפריל וב-25 ליוני 1950 ולאחר מכן עוד שלושה (29-07,29-08,29-09) שהגיעו ארצה בתאריכים 25 לאפריל ו-15 למאי 1953. תאריך הגעת המטוס האחרון אינו ידוע וקיימת לגביו אי בהירות (ראה פירוט בהיסטוריה של כל מטוס).
עקב מצבם הטכני הגרוע לא החזיקו מטוסי האנסון מעמד בשירות בחיל האוויר. מטוס 01 הוצא משירות עוד בשנת 1950, והאחרון בשנת 1956.

מטוסי האנסון שטסו בחיל האוויר
 
29-01
דגם MK.1 מספר יצרן "RY/LW 8315" שירת בח"א הבריטי תחת מס' סידורי EG593 ביחידה לאימון מבצעי מס' 275 שהופעלה במסגרת טייסת 275 בבסיס וואלי ולאחר מכן ביחידה לאימון מבצעי מס' 51 בבסיס קראנפילד.
יצא משירות, נמכר ונרשם במנהל התעופה האזרחית הבריטי כ-G-AIFB ע"ש Straight Aviation Training Ltd & Western Airways Ltd מווסטון-סופר-מייר בתאריך 3.9.46. תעודת כושר טיסה מס' 8336 הוצאה בתאריך 13.9.46. נמכר בתאריך 9.1.48 לחברת Astra Overseas Trading Co. Ltd מרדהיל. הרישוי הבריטי בוטל על-ידי מזכיר המדינה בתאריך 26.4.48.
הוצא מבריטניה והגיע לארץ ב-14 למרץ 49. קיבל בחיל האוויר את המספר הסידורי 29-01 ואת אות הקריאה 4X-FHL. למטוס גם ניתן אות קריאה אזרחי 4X-ACS ע"ש חברת "אל-שם" שבוטל כשהמטוס יצא משימוש בתאריך 10.1.50. 
 
אנסון G-AIFB (ציור:אלכס יופה)
 
29-02
דגם MK.1 מספר יצרן "RY/LW 7274" שירת בח"א הבריטי תחת מס' סידורי EG391 בביה"ס לסיור כללי מס' 3 בבסיס סקווירס גייט, ולאחר מכן בבסיס קינלוס.
יצא משירות, נמכר ונרשם כ-G-AIFC בתאריך 3.9.46 ע"ש חברת Straight Aviation Training Ltd & Western Airways Ltd מווסטון-סופר-מייר. תעודת כושר טיסה מס' 8337 הוצאה למטוס ב-13.9.46. נמכר בתאריך 9.1.48 לחברת Astra Overseas Trading Co. Ltd מרדהיל. הרישוי הבריטי בוטל ב-26.4.48.

הוצא מבריטניה והגיע לארץ ב-14 למרץ 49. קיבל בח"א את המספר 29-02 ואת אות הקריאה 4X-FHM.


29-03
דגם MK.1 שירת בח"א הבריטי תחת מס' סידורי LT452 ביחידה לאימון מתקדם (תצפיתנים) מס' 9 בפנרהוס, לאחר מכן ב-N0.3 SFF, אחר כך בגף 1510 בלוצ'רס וביחידת הסבה מבצעית מס' 240 בנורת לופנהאם. יצא משירות ונמכר. נרשם כ-G-ALVN ע"ש חברת Transair Ltd מקרוידון בתאריך 20.9.49. תעודת כושר טיסה מס' 10724 הוצאה בתאריך 9.11.49.
הגיע ארצה ב-20 לנובמבר 1949. הרישוי הבריטי בוטל בתאריך 24.4.50. המטוס קיבל בח"א את המספר הסידורי 29-03 ואת אות הקריאה 4X-FHN.
 
29-04
דגם MK.1 שירת בח"א הבריטי תחת מס' סידורי LV320 בביה"ס למקלעני אויר מס' 12 בבישופס קורט, אח"כ בביה"ס למקלעני אויר מס' 7, חזר לבישופס קורט לביה"ס למקלעני אויר מס' 12 ולבסוף בגף קישור מס' 62 בבסיס מידל וואלופ.
יצא משירות ונמכר לחברת Transair מקרוידון ונרשם כ-G-ALVO המטוס נמכר.

הגיע לח"א בתאריך 18.12.49 תעודת כושר טיסה מס' 10771 הוצאה למטוס בתאריך 17.1.50. הרישום הבריטי בוטל בתאריך 24.4.50 בח"א קיבל את המספר הסידורי 29-04 ואת אות הקריאה 4X-FHO. יצא משימוש ונשלח לבדק לאחסנה בתאריך 22.4.56.
 
29-05
דגם MK.1 שירת בח"א הבריטי תחת מס' סידורי N9785 בביה"ס לטייסי קישור מס' 2 בבסיס אולד סארום, במצבור מטוסים לטייסי העברה מס' 4 בפרסטוויק, ביחידה לאימון מתקדם מס' 6 בבסיס סילות', ביחידה לאימון מתקדם מס' 42 בבסיס אשבורן, ביחידה לאימון מתקדם לתצפיתני אויר מס' 2 במילום, ביחידה אימון מתקדם לטייסים מס' 6 בבסיס ליטל ריזינגטון, בביה"ס לטיסה מס' 19 בקראנוול, חזר לבסיס ליטל ריזינגטון ליחידת אימון מתקדם לטייסים מס' 6, משם לביה"ס לטיסה לטייסי מילואים מס'11 בסקון, משם הועבר לת'ורני איילנד לצילומי סרט ויצא משירות.

נמכר ונרשם בתאריך 16.1.50 כ-G-ALXE ע"ש חברת Transair Ltd מקרוידון. תעודת כושר טיסה מס' 10799 הוצאה למטוס ב-20.4.50. הרישום הבריטי נמחק בתאריך 1.5.50 לאחר שהמטוס עזב את גבולות בריטניה.
הגיע לח"א בתאריך 25.4.50 וניתן לו המספר הסידורי 05 ואות הקריאה 4X-FHP.
 
29-06
דגם MK.1 שירת בח"א הבריטי תחת המספר הסידורי LV280 בביה"ס לתצפיתני אויר מס' 4, ביחידה לאימון מתקדם לתצפיתני אויר מס' 4 בבסיס ווסט פראו, בביה"ס לנווטים מס' 10 בבסיס דאמפריז, ובביה"ס לנווטים מס' 2 בבסיס בישופס קורט.
י
צא משירות ונמכר. נרשם בתאריך 22.2.50 כ-G-ALYE ע"ש חברת Transair Ltd מקרוידון. תעודת כושר טיסה מס' 10902 הוצאה בתאריך 20.6.50.
הגיע לח"א בתאריך 25.6.50 וניתן לו המספר הסידורי 29-06 ואות הקריאה 4X-FHQ. הרישום הבריטי נמחק בתאריך 26.6.50 מאחר שהמטוס עזב את גבולות בריטניה. יצא משימוש בפברואר 54 ונשלח לאחסנה במכון הבדק בלוד חודשיים אחר כך.
 
29-07
דגם MK.1 שירת בח"א הבריטי תחת מס' סידורי MG248 בביה"ס לתצפיתני אויר מס' 7 בבסיס בישופס קורט, ביחידה לאימון מתקדם לתצפיתנים מס' 7 באותו בסיס ובביה"ס לנווטים מס' 7, גם הוא באותו הבסיס.

יצא משירות ונמכר. נרשם בתאריך 30.11.46 כ-G-AIXO ע"ש חברת CL Air Surveys Ltd מדונקסטר. תעודת כושר טיסה מס' 9223 הוצאה בתאריך 28.4.47. נמכר לחברת Culliford Airlined Ltd מסקווירס גייט. תוקף תעודת כושר הטיסה פג בתאריך 1.6.49. נמכר בתאריך 29.1.51 לגב' אדית מ.א.בלאק מסקווירס גייט ותעודת כושר הטיסה חודשה בתאריך 16.2.51. נמכר בתאריך 20.11.52 לחברת International Forwarding Agencies Ltd מהאנוורת'.

הרישום הבריטי נמחק בתאריך 23.10.52 המטוס עזב את בריטניה,הגיע לח"א בתאריך 25.4.53 וקיבל את המספר הסידורי 29-07 ואת אות הקריאה 4X-FHR.
 
29-08
דגם MK.1 שירת בח"א המלכותי הבריטי תחת מס' סידורי NK971 ביחידת אימון מתקדם לתצפיתני אויר מס' 1 בבסיס וויגטאון ובביה"ס לטיסה של זרוע האוויר מס' 22 באוסטון. יצא משירות ונמכר על-ידי מיניסטריון האספקה בתאריך 22.10.48.

נרשם בתאריך 17.12.48 כ-G-ALFP ע"ש Finglands Airways Ltd מרינגווי. תעודת כושר טיסה מס' 10393 הוכנה אך לא הוצאה. נמכר בתאריך 20.11.52 לחברת International Forwarding Agents Ltd מהאנוורת'.

הרישוי הבריטי נמחק בתאריך 23.10.52 כשהמטוס נמכר לישראל. הגיע לח"א בתאריך 15.5.53 וקיבל את המספר הסידורי 29-08 ואת אות הקריאה 4X-FHS. יצא משימוש בסוף 56.

לגבי מטוס זה קיימים דיווחים שהוצאה לו תעודת כושר טיסה בתאריך 7.5.53 ושיוצא לישראל בספטמבר 53.
 
29-09
דגם MK.X מספר יצרן ""RY/LW 23942 (ולפי תעודת כושר הטיסה RY/LW 29942) שירת בח"א המלכותי הבריטי תחת מס' סידורי NK728 בחוות בלייקהיל, בגף דואר-אויר 1697 בבסיס נורת'הולט, במפעל רולס רויס בהאקנל ובמרכז ניסויי הטיסה של ח"א המלכותי.

יצא משירות ונמכר. בתאריך 3.9.46 נרשם כ-G-AIEZ ע"ש חברת Straight Aviation Training Ltd & Western Airways Ltd מווסטון-סופר-מייר. תעודת כושר טיסה מס' 8334 הוצאה בתאריך 24.10.46. נמכר בתאריך 9.1.48 לחברת Astra Overseas Trading Co.Ltd מרדהיל. נמכר בתאריך 27.1.48 לחברת Cookers & Geysers Ltd מלונדון.
הוטס באופן לא חוקי לישראל ולפי הספר The Anson File בהוצאת Air Britain נחת נחיתת חירום ברודוס, ונראה שם כגרוטאה בשנת 1952.

מקורות בארץ טוענים שהמטוס הגיע לארץ במאי 49 וקיבל את המספר הסידורי 09 ואת אות הקריאה 4X-FHT, ויצא משירות בשנת 52 או 53. אך עורך הספר The Anson File שממנו נלקחו הנתונים הנ"ל טוען שמידע זה אינו סביר.
 
מטוס נוסף (מחמשת המטוסים הראשונים שהוצאו מבריטניה ) מדגם MK.1 שירת באוסטרליה תחת מספר סידורי DG696. בתום מלחמת העולם השנייה הוכרז כעודפים ונמכר לאי.אי. מקאילרי מסידני. המטוס עזב את אוסטרליה בתאריך 24.3.47 לבריטניה לשם מכירה.הרישום האוסטרלי נמחק כשדווח שהמטוס נמכר בבריטניה בתאריך 29.4.47. בתאריך 5.5.47 נרשם המטוס כ-G-AJSE ע"ש אריק אי. מקאילרי, שהיה בעליו באוסטרליה. תעודת כושר טיסה מס' 9395 הוצאה בתאריך 25.2.48.
הספר The Anson File טוען שהמטוס נמכר בתאריך 31.5.48 והרישוי הבריטי נמחק ללא יכולת חידוש. כן טוען הספר שתוקף תעודת כושר הטיסה פג ב-24.2.49 ושגורלו של המטוס אינו ידוע.
 
מעיון במאמרם של יהודה בורביק ונועם הרטוך במגזין "ביעף" חוברת 73 (משנת 1991) אנו למדים שהמטוס הוצא מבריטניה באפריל 48 כשהוא מוטס ע"י ארנולד אילווייט, טייס מח"ל. אילווייט נאלץ לנחות נחיתת אונס בשדה חרוש בפאוויה שליד מילאנו באיטליה עקב חוסר דלק ולא הגיע לשדה שבו היה אמור לנחות לתדלוק. המודיעין הבריטי גילה את דבר נחיתת האונס של המטוס והחל לחקור כיצד הוצא המטוס ועוד ארבעה כמוהו מבריטניה, והזהיר את שלטונות יוון. כעבור 10 ימים המטוס תוקן, הוטס לשדה התעופה אורבה ליד רומא (יעדו המקורי) ונמכר שם לגורם פרטי. גורלו אינו ידוע.

 
לייבסיטי - בניית אתרים