נכתב ע"י אביהו פטישי

"בחלוף 31 שנים הופך המעשה לאגדה, ושומעיו יתמהו – האמת הוא, או בדיון? זהו סיפור של מקום ו"מקום" תרתי משמע: היתכן שהיה המקום (בורא עולם) במקום (האתר) כשקרה הדבר?" (כך כתב עלי כהן, כתב עלון המועצה לשימור מבנים ואתרים בדצמבר 2004) ("המקום" – כך מכונה ביהכ"נ במסורת היהודית).

שחק 49 בתקופת מלחמת ששת הימים (באדיבות רענן וייס) ולאחריה (באדיבות רענן וייס)

סיפור נטישתי על בית – הכנסת בטבעון מתחיל יום לפני, ב-20 למאי, עת נחתי ללא גלגל אף והייתי כפסע לפני החלטה על נטישה (שחק מס' 50 מט' הסילון הראשונה).

בבוקר ה-21 למאי 1973, לאחר התאוששות מאירוע הנחיתה ללא גלגל אף, המראתי מרמת דוד, עם שחק מס' 49 מטייסת הסילון הראשונה לכיוון מערב, לטיסת אימונים בקרבות אוויר. כרגיל מטוסינו היו חמושים בפגזים מבצעיים למקרה שנופנה מהאוויר ליירוט מטוסי אויב. בשלב ההצטרפות למבנה, מעל העיר טבעון, ובעת סגירת מבער אחורי, ארע פיצוץ חזק במנוע ואש פרצה מצינור הפליטה (וועדת חקירה מצאה שהציר המחבר את המנוע עם תיבת האביזרים נגזר, תופעה שהייתה מוכרת בעברו של השחק ונדמה היה שהבעיה נפתרה). הגובה היה נמוך מעל אזור מיושב, וזמן קצר ביותר לקבלת החלטות. לרגע יש הלם, מנסה לפענח מה קרה? 
 
שחק במנוע קדימה ואחורה, ללא תגובה והמטוס שוקע לאדמה בקצב מבהיל. התחלתי להפנות את השחק, שהיה לפני רגע מלא און, לכיוון הבסיס בחזרה, ושמעתי את שריקת המנוע הגוסס (המוכר לטייסים בכביית מנוע).

השחק במבנה הדלתא שלו, ללא מנוע ובפניה, שוקע כמו "אבן משמיים". ראיתי את צמרות העצים מתקרבות אלי ואת העיר טבעון פרושה מתחתי. סרט חיי התחיל לרוץ בראשי ונזכרתי בנטישת מיסטר מעל העיר רחובות. החלטה על נטישה, היא לכאורה החלטה מקדימה, אבל היא קשה מאין כמוה עם תחושת כשלון נוראית. בדיעבד נודע לי שראו את מטוסי צולל אל הקרקע וצעקו לי – המוביל אבשלום פרידמן ז"ל ואליעזר אדר: " פטישי נטוש! פטישי נטוש!" תוך ציון שמי במפורש, אבל המערכות קרסו ואני לא שמעתי מאום. הספקתי לסנן קללה הגונה, ולמה דווקא לי זה קורה עוד הפעם? (אחרי הנחיתה ללא גלגל יום קודם) והחלטתי לנטוש. דילמת השימוש בידית התחתונה או העליונה בנטישה קיימת, זכור לי שהחלטתי למשוך בעליונה מתוך תחושה של "פטליזם" כיסוי העיניים ומה שיקרה – יקרה. משכתי בידית, הקסדה ופני מכוסים, עוד שנייה והרגשתי "בעיטה בישבן ובגב" בעצמה של 20G. נטשתי את השחק ממש בגובה העצים, המצנח אפילו לא נפרש במלואו, ופגעתי בקרקע כשאני חודר דרך עץ לימון בחצר בית פרטי, וסירת ההצלה נשארה קשורה אלי.

היה ברור לי שאני נוטש בתוך אזור מיושב במרכז טבעון, אבל כל נסיונותי להרחיק את המטוס או לפנות לאזור בלתי מיושב עלו בתוהו. המטוס התרסק כעשרה מטרים ממני לתוך בית-כנסת ספרדי שהיה אחד מתוך שני בתי-כנסת צמודים ששביל הפריד בינו לביהכ"נ האשכנזי (שום כוונה מצדי). לימים סיפרו שבית הכנסת נחרב כולו ועלה בלהבות, אבל ספרי התורה חולצו ללא פגע. נשארתי לשכב מתחת עץ הלימון, נאנק מכאבים עם שתי חוליות שבורות בגבי וחשש רציני שכל תזוזה לא נכונה תשאירני נכה בשתי רגלי לכל חיי. בסמוך אלי המטוס בוער, התחמושת המבצעית מתפוצצת ואנשים חוששים לגשת. בדרך נס לא נפגע איש, למעט גברת אחת שתלתה כבסים ונפגעה ברגלה, למרות הקרבה לבי"ס בו למדו ילדים, צרכניה שכונתית ומקום התפילה. מבית הכנסת לא נותר דבר, לבד מקיר אחד מערבי שקיים עד היום לזכר המקרה. אני פוניתי לבי"ח רמב"ם והייתי מקורקע כחצי שנה עם גבס מהצוואר עד לחלציים.

מלחמת יום הכיפורים פרצה באוקטובר ואני עדיין מקורקע, מתוסכל, ועם ניסיון מבצעי ממלחמת ההתשה, נאבקתי לחזור לטיסה קרבית. ערכו לי וועדה רפואית מיוחדת בתחילת המלחמה, לפי בקשתי, ובתמיכת מח"א דאז האלוף בני פלד, חזרתי לטוס באמצע מהלך הקרבות, בידיעה וחתימה כי נטישה נוספת עלולה להשאירני משותק בשתי רגלי. לאחר נטישתי, ובעקבות מספר מקרים של טייסים ששברו חוליות מנטישת מטוסי שחק, פעל ח"א להחלפת כסאות המפלט הצרפתיים שפעלו על עקרון פגז המוציא את הטייס ב-20G, לכיסאות מפלט אמריקאיים (מרטין בייקר) הפועלים על עקרון מנוע רקטי.

מתוך העיתונות מאותה תקופה : "גבר צעיר, יוצא חיל האוויר, שהיה בין המתקהלים, הסביר לאנשים שעמדו סביבו, כי: " טייס זה גילה אומץ לב נדיר, כאשר נטש את מטוסו לאחר שניסה כנראה לכוונו למקום נחיתה רחוק מאזור מיושב, אבל הדבר לא עלה בידו". הטייס נחת על הקרקע בין סבך של עצים. בית הכנסת הספרדי, שעליו התרסק המטוס התלקח כולו" (מעריב).

"ברכת "הגומל" בטבעון נדחתה: בית – הכנסת נהרס ע"י מטוס ובדרך נס לא היו אבידות בנפש, אף שההתרסקות אירעה בלב איזור מאוכלס. הטייס מילט עצמו שניות ספורות לפני שהמטוס נפל – לעיניה הנדהמות של עקרת – בית, שהיתה בדרכה לצרכניה. היא לא הרחיקה אלא צעדים ספורים מביתה, כשלפתע עצרה מלכת, למראה גוף שחור ענק, המתקרב לקראתה בשמיים בקול רעש גדול. - הטייס נפל על עץ לימון, אחד מעשרות העצים שהיו בשטח האסון ונאכלו באש, שאחזה במטוס". (ידיעות אחרונות).

"בתום שנים של התחקות אחר האירוע, יצרתי לאחרונה קשר עם הטייס, אביהו פטישי. משיחתי עמו למדתי כי אכן, כפי שסופר, יותר משביקש אז לשוב לביתו בשלום – רצה להרחיק את המטוס הצולל מטבעון. - בית הכנסת נבנה מחדש ומתפלליו הוותיקים עוד מספרים על גבורתו של הטייס שסיכן עצמו ומנע פגיעה קשה ואבידות בנפש. יש האומרים, כאמור, כי יד המקום הייתה במקום – סיעתה דשמיא, מעשה נסים השבח לאל. יבורכו הסבורים כך! כמו כל אגדה , שומר הסיפור על חיותו גם בחלוף השנים. ראוי כותל המערב של בית – הכנסת "אור תורה" שיוכרז כמבנה לשימור, להנחלת מורשתו." (הגלילה - עלון המועצה לשימור מבנים ואתרים).
 
שרידי המטוס באתר ההתרסקות (באדיבות רענן וייס)

ומתוך תגובה ששלח אלינו נתן סגל :

באותם ימים אני בתפקיד של מפקד גף מטוסים בטייסת התחזוקה ברמת דוד, ואחראי בין היתר על תחום החילוץ.

הגענו לטבעון במהירות גדולה, כשהלהבות של השריפה עוד נראו מעל בית הכנסת.

אבל יחד אתנו הגיע צוות עיתונאים שבלי בושה התחילו לצלם. באוירה של אותם ימים, היתה זאת פגיעה ב"קודש הקודשים", והתפתח ויכוח שכמעט הגיע לאלימות של ממש. מה שהציל את המצב היתה שריפה אחרת... אחת מהשכנותיו של בית הכנסת שרצה אף היא אל מקום הארוע, שכחה מחבת עם שמן על התנור. כשהתחילו להבות ועשן להיתמר מעל הבית, כל הסקרנים כולל צוות העיתונאים/צלמים רצו לסנסציה החדשה, וכך נשמר ה"סוד" המצולם של התרסקות מירז' 49, ולא הופיעו צילומים בעיתונות!

 
לייבסיטי - בניית אתרים