לרגל מלאת 50 שנה למבצע סיני,כתב סא"ל (מיל') יוסי עבודי את המאמר הזה,שראה אור בחוברת קובץ מאמרים מס' 32 בהוצאת מכון האחים פישר למחקר אסטרטגי,אויר וחלל.

תודתנו למכון פישר על האישור לפירסום המאמר ב"מרקיע שחקים".

בחודשי הקיץ של שנת 1956 גברה המתיחות בין ישראל למצרים כתוצאה מעסקת נשק שחתמה מצרים עם צ'כוסלובקיה ב-1955 והמשבר הבין-לאומי שפרץ בקיץ 1956 בעקבות החלטת נשיא מצרים, גמאל עבד-אל-נאצר, להלאים את תעלת סואץ. ישראל ראתה בצעד זה איום על בטחונה ועל כלכלתה.

באוגוסט 1956 פנתה צרפת לישראל בהצעה לתוכנית פעולה משותפת, שבה תהיה שותפה גם בריטניה, כשהאינטרס הבריטי והצרפתי היה פתיחת תעלת סואץ לשיט חופשי. ב-24באוקטובר נחתמו שני הסכמים בין ישראל לבין שתי המעצמות. האחד בין צרפת, בריטניה וישראל, שתיאר תסריט מדויק של מתקפה ישראלית על כוחותיה של מצרים בסיני, ומיד אחריה, אולטימטום בריטי-צרפתי למצרים ולישראל לסגת מאזור התעלה. ההסכם השני היה בין ישראל לבין צרפת וכלל הבטחה צרפתית להגנה ימית ואווירית על ערי ישראל במקרה של התקפה אווירית מצרית.

תוכנית המלחמה הישראלית היתה לפתוח בהצנחת גדוד צנחנים מוטס ב-16 מטוסי "דקוטה", ממזרח למעבר המיתלה ליד מצבת פארקר. מטוסי ה"דקוטה" תוכננו לטוס אמנם בגובה נמוך, אולם נותרה בעיה כיצד לשמור את הטיסה של הכוחות אל יעדם בהפתעה ולמנוע זיהוי מוקדם ודיווחים של צופים מצריים אל העורף. הפיתרון שנמצא היה לנתק את הקשר בין היחידות המצריות ברחבי סיני על ידי ניתוק קווי הטלפון ובכך להרוויח עוד מספר שעות עד לגילוי הכוחות על ידי המצרים.

לפני מבצע "קדש" היו בשירות חיל-האוויר הישראלי שתי טייסות "מוסטנג", טייסת 116 ו-105 . הביצוע לניתוק קווי הטלפון הוטל על טייסת 116 בפיקודו של רס"ן יצחק יבנה (צחיק). האימון והתרגילים בוצעו בבית-דראס (ליד חצור), שם הוכן בשטח חקלאי ומישורי מתקן של ארבעה עמודים וביניהם חוטי טלפון.

מספר אמיתי חסון: "בגלל הסודיות שאפפה את המבצע נהגנו להתאמן מוקדם מאד בבוקר. צעד מחושב לבל יראו אותנו אנשי הבסיס וכן אנשי חצור ובאר טוביה, שם הוצבו העמודים. מאחר ובאימונים טסנו בגובה נמוך ביותר והמשקולת נגררה על הקרקע, אספנו בשטחי האימון קווי השקייה, גדרות וצינורות, והחקלאים שהגיעו לשדותיהם בבוקר לא הבינו מי ולמה גרם את כל החורבן הזה, ועל מי והיכן להתלונן..."

התדריך לקראת הביצוע

בתדריך שהתקיים לפני המלחמה במפקדת חיל-האוויר ברמלה בראשות מפקד החיל,האלוף דן טולקובסקי, שמעו לראשונה משתתפי המבצע, טייסי התובלה והקרב, על המלחמה שעתידה להיפתח למחרת נגד מצרים.באשר לניתוק קווי הטלפון, הדגיש מפקד חיל-האוויר את חשיבותו של המבצע וציין שההפתעה של צניחת הכוחות תלויה בהצלחת ניתוק הקשר בין היחידות המצריות. בשלב זה קיבל המבצע עדיפות גבוהה, ובטייסת 116 אויישו טייסיה הבכירים בשני מבנים שתוכננו לביצוע: זוג מטוסים מוטס על-ידי יצחק יבנה (צחיק) ואמיתי חסון וזוג מטוסים נוסף מוטס על-ידי הארי קרסנשטיין וסרן אריה צייטלין (ציטי).
המשימה היתה לבצע את ניתוק קווי הטלפון בשני אזורים שונים: באזור המערבי למיתלה בציר תמד-נחל-מיתלה על-ידי המבנה יבנה-חסון. בציר המרוחק מיתלה-סואץ, מספר קילומטרים מזרחית לעיר סואץ, על-ידי המבנה קרסנשטיין-צייטלין.צחיק, מפקד הטייסת, חזה אפשרות שכבל הגרירה והמשקולת יתנתקו, תוך כדי גרירה על הקרקע במדבר הצחיח בגלל הטיסה הנמוכה. לכן, בתדריך לטייסים הינחה כי יש לבצע את המשימה בכל מחיר, גם במקרה שייתלשו כבלי הניתוק מהמטוסים, וציין שאפשר לבצע את הניתוק בעזרת הפרופלור. מקרה כזה אירע מספר שנים קודם לכן בבית-הספר לטיסה,כאשר חניך ומדריך טסו נמוך מדי במטוס "סטירמן" בין שני עמודי טלפון וכך ניתקו קווי טלפון באמצעות המדחף.

טייסת 116 פותחת את מבצע "קדש"

ב-29 באוקטובר  1956 בשעה 14:45, יצאו ארבעת מטוסי ה"מוסטנג" מטייסת 116 חמושים בחימוש פנימי ומצוידים בוו גרירה ובכבל לקריעת חוטי טלפון. בפקודה הודגש שעל הטייסים לוודא שאמנם נקרעו החוטים. במקרה של ניתוק הכבל מהמטוס הראשון, ימשיך המטוס השני בביצוע המשימה. הביצוע בדממת אלחוט.

ליד מגדל הפיקוח, תוך כדי הסעה לתחילת המסלול, חלפו המטוסים ליד הצנחנים שישבו שורות שורות ליד מטוסי הדקוטה שימריאו כעבור כשעתיים לקראת הצניחה במיתלה. המוסטנגים המריאו בשעה 15:00, כאשר הכבל והמשקולת נשרך אחריהם, תוך כדי המראה ניתק הכבל ממטוסו של הארי קרסנשטיין, שחזר ונחת לשם חיבור הכבל מחדש במטוסו כשמס' 2 ממתין לו באוויר.הטייסים המריאו וטסו בגובה 100 רגל, לא נמוך מדי כדי שכבל הגרירה לא יפגע בקרקע.נתיב הטיסה עבר לא הרחק מציר התנועה המרכזי בסיני, והכביש סייע לניווט הקשה במדבר השומם. תוך כדי טיסה ניתק הכבל ממטוסו של צייטלין, והמוביל סימן לו בבוהן כלפי מטה שהכבל נקרע.

זוג המוסטנגים המוטסים בידי צחיק יבנה ואמיתי חסון הגיעו אל מטרתם, קווי הטלפון ממערב לתמד. תוך כדי הנמכה לקראת הביצוע ניתקו הכבלים ממטוסו של צחיק וממטוסו של חסון. שני הטייסים החליטו לבצע את המשימה בדרך הקשה - על ידי הפרופלור. צחיק נכנס ראשון והזוג ביצע שלוש הקפות. אמיתי חסון החליט לנתק את החוטים בעזרת הכנף, לדבריו: "מנוע יש רק אחד ואיני אוהב חוטים מלופפים על הפרופלור". לאחר כ-20 דקות פנו למטרה השנייה, גילו עמודי טלפון וירדו לגובה נמוך. ענני אבק החלו לעלות מן המערבולות של הפרופלור הענק, מחזה שגרם לנוסעים על הכביש לעצור, לצאת מן המכוניות ולמחוא כפיים למבצעי התעלולים המוזרים. "לא רואים את החוטים נקרעים", מספר אמיתי חסון,"ולכן ביצענו יעפים רבים ולאורך קילומטרים, כדי לוודא שהמשימה בוצעה".

הזוג הארי קרסנשטיין ואריה צייטלין הגיע אל אזור ניתוק החוטים בשעה 15:43. הטייסים כיוונו את מטוסיהם בין שני עמודי טלפון. ראשון נכנס המוביל וכבר בשלב זה נתלש הכבל במטוסו של קרסנשטיין. הם ביצעו הקפה וחזרו שוב, אולם לא הצליחו להבחין בחוטי טלפון קרועים, ואז החליטו לחתוך את החוטים בעזרת הפרופלור. הם טסו בגובה חוטי הטלפון בין שני עמודים והבחינו בניתוק החוטים. שני הטייסים חזרו על פעולתם בנקודה נוספת ובשלב זה הבחינו בחוטים מנותקים פזורים על האדמה. הם שהו כ-8 דקות באזור המטרה הראשונה, ואז פנו לעבר המטרה השנייה. הטייסים התחלפו, צייטלין נכנס ראשון וקרסנשטיין בעקבותיו. במשך כ-10 דקות נוספות באזור המטרה השנייה חזרו שש פעמים על ניתוק החוטים בעזרת הפרופלור.

בסיום המשימה חזרו המוסטנגים לבסיס ובדרך קלטו שיחות רדיו של מטוסי הסילון שליוו את מטוסי הדקוטה שטסו לעבר המיתלה. כך נפתחה המלחמה ב"קדש".

בנובמבר 1956 , שלח מפקד החיל, דן טולקובסקי, מכתב הערכה למפקד טייסת 116 צחיק יבנה: "קבל ביטוי זה להערכתי והערכת החיל עמי, ליוזמה ולדבקות למשימה אשר גילתה טייסת 116 באוקטובר בפעולת ניתוק קווי הטלפון בסיני ב-29 באוקטובר 56"
לייבסיטי - בניית אתרים