נכתב ע"י רפי לוסקי 

שלום חברים
יום הטיסות השני, התחזית דומה ליום קודם, והמלצת החזאי המקומי לבצע מסלול טיסה דומה ליום הקודם.
תנאיי הדאייה התחילו מאוחר יחסית.אם אנו נצליח לשחזר את המהירות של היום הקודם, הסיכוי לבצע 1000 ק"מ עדין קיים. יצאנו לכיוון צפון מזרח גובה עבודה בין 2500 ל  3000 מטר.
בדרך כיסוי של עננות גבוהה שלא מאפשרת לתנאיי הדאייה להתחזק. מאחור שמים נהדרים. אני ממשיך במשימה לכיוון הראשוני שבחרתי, בינתים ארז ועופר נופלים נמוך מידי, ומבזבזים שעה שלמה בהישרדות בגובה נמוך. אנו לבסוף חולפים את כיסוי העננים הגבוה ומתחילים לרוץ מהר. שוב נגמרים עננים, ע"פ המלצת החזאי אנו מתחילים בטיסה דרומה.
 130 ק"מ טובים,אבל שוב כחול עמוק  ואין לאן להמשיך. עופר וארז שרפו שעה יקרה ושינו כיוון לצפון מערב, ואז בקו עננים מדהים, רצו במקביל לים דרומה ומהר.את הנתונים האלו שמענו בקשר. את העננים שבמרחק 100 ק"מ מאיתנו ראינו, ואז החלטה קשה אבל נכונה לשנות כיוון למערב ישר לכחול העמוק.
 בדיקה במפות, ויש לנו 2 שדות תעופה לחרום בדרך. 100 ק"מ של טיסה איטית מאוד מביאה אותנו לקו העננים הנכון, עוד 187 ק"מ של עננים עד לרצועת המדבר הגדול של הדיונות. בדרך הקצב מהיר מאוד. באחד הטרמיקות היה לי 7.3 מטר לשנייה טיפוס ממוצע. השפעת הגובה והעיפות ואולי גם חוסר חמצן סדיר, גורמת למוטי ולי להיות עייפים עד כדי סכנת הירדמות. ההטסה קשה. עבודת הרגלים יותר מהרגיל, אני יוצא להפסקה שבה אני מקפל רגלים  ואוכל מתוק. מוטי מגדיל את קצב זרימת החמצן שמגיע בצינורית ישר לאף. הזדמנות גם לשחרר נוזלים מיותרים למתקן השתנה שעובד מצוין, רק חבל ששכחתי לסגור את היציאה בצד השני של השקית. לאחר ההפסקה וחמצן בלחץ גדול יותר התאוששתי.
 בקו העננים האחרון ירד גשם, אני לא עומד בפיתוי ומנסה עוד טיפה מערבה בענן האחרון מאחורי הגשם, ומקבל את המינוס הגדול ביותר שחוויתי כ 8-10 מטר בשנייה מטה, תי.ון כיוון וחזרה מזרחה לכיוון הבית.
ענני סערה מפותחים נוצרים בכיוון, אנו מדווחים לעופר וארז שעלולה להיות בעיה חמורה לחזור לשדה, ושכדאי להם לחזור מיד. הם במרחק של למעלה מ 225 ק"מ מהבית.הם מטפסים לגובה 5,200 מטר, מה שמאפשר להם לחזור הביתה  בגלישה אחת.
התוכנית שלנו להגיע ל800 ק"מ ויותר להיום, משתבשת כשאנו מוצאים שמעל שדה האם שלנו, יושב קומולונימבוס שמוריד גשם מטורף מטה, ברקים רצים לידנו לכיוון הקרקע, קשת בענן מרהיבה מקשטת את המחזה המדהים, ואני מתחיל להילחץ ולפחד. האגם שהוא שדה תעופה מתחיל להיות עם מים, כל המסלולים סגורים, מלבד אחד קצר סמוך לאגם.
הגשם מתרחק טיפה מהשדה, ומספר דאונים מתגנבים לנחיתה מהירה. במקום להשלים קילומטרים אנו מחליטים לסיים.
 כל המעצורים בחוץ. הקפה גדולה סמוך מאוד לקומולינימיבוס. הרוח משנה כיוון. אני מספיק להחליף כיוון מסלול, שומר מהירות גבוהה, מקווה לא להיתקל ברוח צד חזקה. הנמכה מהירה בצלע בסיס. מעצורים כולם בחוץ, שינוי בעוצמת הרוח גורמת לשקיעה חריפה של הדאון (טוב, היה עודף מהירות). פיינל קצר, דיווח מהקרקע שהרוח אפס, אני יודע וגם מה שקרה בהמשך שהרוח כל רגע יכולה להתחזק או להשתנות בפתאומיות. נחיתה רגועה לשם שינוי.
אז מה היה לנו : חוויה מדהימה ומשכרת של נופים עוצרי נשימה, שמים מדהימים בשלל צבעים, מצבעי הקשת בענן, הקשת בענן שמתחילה בגובה 5 ק"מ לכיוון הקרקע, המראה הצבעים וכול גווני הצבעים עזים וברורים באופן שלא יתואר. כל גווני האפור והלבן של העננים ברקע הכחול העמוק של השמים, גוון הכחול שלא הכירותי קודם, ולבסוף, לקראת שקיעה, שמים אדומים שהופכים לארגמן רך ותוך זמן קצר חושך אמיתי שרק במדבריות הם באמת שמים שחורים. קשה להעביר את עוצמת הגדול את ריח הגשם במדבר יבש, את השטח והמרחבים העצומים זהו בעצם נוף בראשית אמיתי.
הסתפקנו ב 766 ק"מ במהירות של 112 קמ"ש, עופר וארז חזרו עם שלל של 804 ק"מ, במהירות ממוצעת 104 קמ"ש.
אז יש למה לצפות בהמשך, עוד לא מספיק מאורגן לשלוח תמונות וודיאו אבל בסוף הכול יגיע.
נחיתות רכות
לייבסיטי - בניית אתרים