אם סברתם כי הכפיר היה המטוס הראשון בו שולב מנוע אמריקאי בגוף צרפתי-טעות בידכם. היה זה הסופר מיסטר,מטוס הקרב העל קולי הראשון בחיל האויר שזכה בכבוד.אמנם מטוס זה לא זכה בתהילת קרבות אויר מרתקים,אף לא הצטיין בתקיפות מרשימות במיוחד.היה זה "סוס עבודה" רגיל,אך היה בו גם משהו מיוחד...

הסופר מיסטר פותח במפעלי דאסו בצרפת בשנות ה-50.היה זה המשך טבעי למיסטר IV אשר שימש אז בשירות ח"א הצרפתי והישראלי, וזכה להשתתף במבצע קדש. המיסטר הצטיין כמטוס קרב, בלחימה במטוסי וומפייר ומיג 15 מצריים, אך היה חשש כי יהיה נחות בביצועיו מול מיג 17 הסובייטי,שסופק למצרים ולסוריה.
כבר ב-1954 בחנו בדאסו את האפשרות ליצר מטוס קרב על קולי. המיסטר הצליח אמנם לשבור את מחסום הקול, אך היה מטוס קרב תת קולי. הצרפתים שיערו כי מנוע חזק יותר ושיפורי אוירודינמיקה יעשו את הכלי למהיר יותר, ויתקנו את הליקויים שנתגלו במיסטר המקורי.(בעיקר-הכנף המשוכה לאחור,שנטתה להזדקר בפניה הדוקה)

כאב הטיפוס הראשון של סופר מיסטר שבנו הצרפתים, השתמשו במנוי איוון RA-7R מתוצרת רולס רויס, אך במהרה החליפוהו בדגם צרפתי חדש, אטאר 101G, בעל דחף של 4500 ק"ג עם מבער אחורי. דגם זה, שכונה סופר מיסטר B-2 (ובחיל האויר שלנו סמב"ד) טס לראשונה ב-1956, ונכנס לשירות מבצעי בח"א הצרפתי ב-1957. המטוס נשאר בשירות פעיל עד שנת 1977

באותה שנה נשלח טייס הניסוי הישראלי דני שפירא לצרפת, כדי לבחון את המטוס החדש. היחסים בין צרפת לישראל היו באותה תקופה הדוקים ביותר, ולא היתה כל הגבלה על רכישת סוגי נשק. לאחר טיסתו בסמב"ד מסר שפירא חוות דעת חיובית על המטוס.

חיל האויר, שפזל כבר לעבר המיראז' החדיש שנמצא בפיתוח באותה שנה, החליט לרכוש 24 מטוסים ולצייד בהם טייסת קרב אחת. ב-1959 הגיעו המטוסים לישראל והתקבלו בבסיס חצור, בטייסת הקרב השניה, אשר עד אותה שנה הטיסה מוסטאנגים. אכן, במהלך אחד הפכה היחידה מטייסת תקיפה מיושנת לטייסת קרב על קולית יחידה בחיל, חוד החנית במערך היירוט של חיל האויר. משימותיה כללו יירוט יום, ואת יירוט הלילה חלקה עם טייסת הווטורים.

אולם,במהרה נוכחו הטייסים לדעת כי המהירות אינה הגורם היחיד בקרב.נסיונות חדירה של מטוסים מצריים חזרו ונשנו,וכל ההזנקות של הסופר מיסטרים לא יכלו למנען.במספר מקרים התפתחו קרבות אויר שהסתיימו ללא הכרעה.גם טייסת המיסטרים,שפעלה בחצור,הופנתה כנגד המצרים,אף היא לא השיגה תוצאות.ב-25 במאי 1960,חדרה רביעית מיג 17 מצריים לנגב,ככל הנראה בנסיון צילום באיזור באר שבע.רביעית סופר מיסטר הוזנקה לעברם והגיעה במהירות לשטח.המיגים נתקו מגע ולא נכנסו לקרב.

חודשיים לאחר מכן חדרו שמונה מיגים לאיזור ניצנה.גם הפעם הוזנקו הסמב"דים,הגיעו לשטח,חלק מהמצרים נסוג מיד,אך רביעיה אחת נכנסה לקרב.גם הפעם לא הושגו תוצאות,ולאחר זמן מה ניתקו הצדדים מגע מחוסר דלק.לאחר שנה שוב נשלחו הסמב"דים לירוט באיזור ניצנה.הקרב ההדוק לא הוכרע,אך אחד מטייסי המיג איבד שליטה בגובה נמוך והתרסק שטח מצרים.שנה לאחר מכן,מוזנקת רביעית סופר מיסטר מול מיג 17 סוריים שחדרו לגליל. הקרב האוירי שנערך מעל לגולן היה קשה,ואל אף שהטייסים הישראלים הגיעו למצבי ירי טובים,לא הופל אף מטוס סורי.אחד הסמב"דים נפגע בקרב,אך טייסו הצליח להשיבו בשלום לבסיסו.בקרב אויר שהתרחש בשמי הנגב ב-1963,עדיין לא הושגה הכרעה.מטוס מצרי מדגם מיג 17 נפגע אמנם,אך לא ניתן היה לוודא את ההפלה.בשנה זו היו כבר הסמבד"ים מטוסי קו שני, שכן המיראז' החדש הלך ותפס את מקומו בשורות החיל.בשנה זו נרכשו תריסר מטוסי סופר מיסטר מחיל האויר הצרפתי.הטייסת,שלא היתה כבר בעדיפות למשימות קרב ויירוט,הפכה לטייסת תקיפה, וטייסיה החלו להתמחות במשימות אלו.

ב-1964 נשלחו הסמב"דים למשימת התקיפה הראשונה,כנגד מוצבי הסורים בגולן. המטוסים הצטיינו ב-1967, במלחמת ששת הימים, כשתקפו את שדות התעופה המצריים בדלתת הנילוס,באינשאס,כברית ואבו סואיר.בתקיפות אלו קצרו הטייסים את שלל ההפלות להן קיוו מזמן,היו אלה מיג 17 וזוג מטוסי איליושין 14 (מטוסי תובלה).אך ההפתעה הגדולה הושגה דווקא בתקיפת השדה הסורי סייקל,הנמצא כמאה ק"מ מזרחית לדמשק.הטייסת ביקרה שם בצהרי אותו יום.בספר הטייסת סיפר "יאלו":

"לסייקל הגענו בקושי. השטח קשה לניווט והשדה עצמו נסתר. לפני שמגיעים למקום אנו רואים ששני מיגים נמצאים באויר, אבל בכל זאת נכנסנו להפצצה בשורה ערפית. ברגע שאנו נכנסים להפצצה אני רואה מיג אחד "חותך" אותי מלפנים. אני מסתכל אחורנית ורואה מיג שני יושב על מספר ארבע. היינו צריכים לעבור מיד מהמחשבה של תקיפת קרקע לקרב אויר. השלכנו בידונים בגובה נמוך מאד ורצינו להכנס לקרב,אבל בסוף המסלול ראיתי מיג אחד בורח. הוצאתי מעצורי אויר בגובה נמוך ולקחתי אותו כהמשך להפצצה ואז הגברתי מהירות. המיג התפוצץ תחתי.כשגמרתי איתו אמרתי למספר שתיים שיקח את שלוש כבן זוג, ואני עם ארבע נהיה זוג שני. למספר שתיים אמרתי שיקח את המיג שעבר אותי ואני וארבע הלכנו על השני. התישבתי לו על הזנב והסורי החל להשתולל בפראות. הוא עשה תמרונים ושבירות בגובה נמוך, אבל בסופו של דבר הכנסתי בו צרור וחיסלתי אותו. הוא התפוצץ באויר. הטייס קפץ אך המצנח לא נפתח. כל העסק התרחש בגובה 100-200 רגל.

"אחד-כל הכבוד" שמעתי לפתע את מספר שלוש בקשר. יש לי מיג לפני, מה לעשות?"

"תלחץ על ההדק, אידיוט!"אני עונה מיד (שלוש צעיר, אחרי קורס אימון מבצעי, לא מתמצא עדיין בעניינים) הוא שוב בקשר:"אה..אני חושב שהתפרקה לו כנף" היה זה המיג השני של הטייסת.

סמב"ד 34 בעמדת ההמראה במלחמת 6 הימים  (באדיבות רענן וייס)

בהמשך המלחמה תוקפים הסמב"דים בירושלים,בגדה המערבית,בסיני ובגולן.עיקר המשימות-סיוע לכוחות הקרקע.לאחר המלחמה ממשיכה הפעילות המבצעית.לחימה במלחמת ההתשה,בשלושת החזיתות,גובה את מחירה מהטייסת,במטוסים,באנשים ובציוד.לאחר הטלת האמברגו הצרפתי,נקטעת אספקת החלפים למטוס ולמנוע,והבעיות קשות לפיתרון.באוגוסט 68 עולה ההצעה לשתול במטוס מנוע סקייהוק אמריקאי.הבדיקה הראשונית מראה שהדבר אפשרי ואף כדאי.המנוע האמריקאי קטן וקל יותר וצורך פחות דלק.התקנתו בסמב"ד תביא לניצול טוב יותר של המטוס.

הטייסת מוסרת לתעשיה האוירית מטוס לניסוי התיאוריה.שם מתקינים בגופו מנוע פראט אנד וויטני J52-P8A.הניסוי עלה יפה,ושנה לאחר מכן,בינואר 1969,מטיס את המושתל החדש טייס הניסוי הוותיק דני שפירא.המטוס,שמספרו 909,כונה בפי כל "בלייברג" ע"ש מושתל הלב הראשון,בו בוצע הניתוח הנדיר בדרום אפריקה, באותה שנה. ליבו של הסמב"ד החדש הוכיח את עצמו בטיסה,ואיפשר לתעשיה האוירית לנצל את כל הפוטנציאל של המטוס.כן הותקנו נקודות נשיאה נוספות בצידי הגוף והוגדלו מיכלי הדלק,דבר שאיפשר עתה לנצל את נקודות התליה תחת הכנפיים לנשיאת חימוש רב יותר, לטווח ארוך וללא צורך במיכלי דלק חיצוניים.לשיפור ההגנה העצמית נשא המטוס החדש זוג טילי אויר-אויר מדגם שפריר.

בין 1969 ל-1972 עברו 25 הסמב"דים בח"א מהדגם המקורי לדגם "סער" (זהו השם הרשמי,אך הכל המשיכו לקרוא לו "בלייברג").באותה התקופה הטיסה הטייסת הן את הסמב"ד המקורי והן את הדגם המשופר. הסער השתתף בגיחות תקיפה בלבנון ובסוריה.


במלחמת יום הכיפורים השתתפו המטוסים המשופרים בגיחות התקיפה בסיני ובגולן.על הפעולות במלחמה מסופר ביומן הטייסת:

"בשתיים אחה"צ נשמעה ביחידה צפירת אזהרה.ההפתעה היתה ניכרת,אך איש לא תפס מחסה.כולם יצאו החוצה וחיפשו בשמים את המיגים התוקפים.רק מאוחר יותר הסתבר שפרצה מלחמה.המבנה הראשון שהמריא נלקח לתקיפה במוצב החרמון בו כותרו כוחותינו ע"י הסורים.שאר המבנים הופנו דרומה.

חגנו מעל נחל ים,משם הינו צריכים לתקוף את הגשרים שעל התעלה.השעה היתה סמוך לחמש אחה"צ,אור אחרון.האות מערבה-אפסית,לאחר המתנה ארוכה קיבלנו אישור לצאת לתקיפה.יצאנו נמוך ומהר בלי להכיר את המטרות.כאשר משכנו מעל ליעד לא זיהינו את הגשרים.ניסינו שוב,אך לא ראינו מטרות ברורות.מסביב שוגרו המון טילים.בתחילה חשבנו כי אלו "סטרלות",רק אחר כך התברר כי אלו היו SA-6.בסופו של דבר נאלצנו להטיל את החימוש בים ולחזור.ביום הראשון איבדנו ארבעה מטוסים ושני טייסים.טייס נוסף נפצע קשה ואחר נשבה."

במלחמת יוה"כ נשאה הטייסת בעול התקיפות יחד עם הסקייהוקים והפנטומים.לאחר המלחמה,ב-1975,הצטיידה היחידה במטוסים חדישים,והסער נמכר להונדורס.הוא הופעל בח"א ההונדורני שהפעיל אותו בין היתר בקרבות שהתחוללו בגבול הונדורס-ניקרגואה

מאמר זה פורסם במקור בכתב העת "רומח" גליון 16,אפריל 1988.תודתנו לתמיר אשל ול-DEFENSE UPDATE על הרשות לפרסמו ב"
מרקיע שחקים"
לייבסיטי - בניית אתרים