נכתב ע"י אבינעם מיסניקוב

 ב-14 בדצמבר 1944 סופק לזרוע האוירית של צבא ארה"ב מטוס מוסטנג דגם P-51D-20-NA בעל מספר יצרן 122-31590 ומספר זנב 44-63864 אשר יוצר במפעל אינגלווד של חברת 
 נורת' אמריקן בקליפורניה, כחלק ממנת יצור של 1000 מטוסים.

 המטוס פורק, נארז בארגז עץ, והועבר לאנגליה על-גבי אוניה. שם הועבר ללהק הקרב ה-78 של ח"א השמיני שחנה בבסיס דקספורד שבמחוז סאפולק, כחלק מ-60 מטוסי מוסטנג חדשים
 שסופקו ללהק והחליפו את מטוסי הת'נדרבולט שלו. עם הגיעו לבסיס, המטוס הורכב, הוקצה לטייסת הקרב ה-83 ונצבעו עליו אותיות הקוד HL-W.

 
מטוס המוסטנג 44-63864 בתמונה מתקופת מלחה"ע ה-2
(The Fighter Collection)

 הטייס שקיבל לידיו את המטוס היה לויטננט יוברט "ביל" דייויס שכינה את המטוס "טוויילייט טיר" (דמעת דמדומים). לויטננט דייויס ביצע עד לסיום המלחמה 35 גיחות, רשם לזכותו הפלת
 שלושה מטוסים; מטוס קרב מדגם מסרשמידט  109, שני  מטוסי קרב סילוניים מדגם מסרשמידט 262, ועוד מטוס שניזוק. ב-15 במאי 1945 ניזוק המטוס בתאונת נחיתה בדקספורד עקב
 בעיית מנוע בעת שהוטס ע"י סגן לאון קלדוול.


קולונל דייויס ליד מטוס המוסטנג
(The Fighter collection)

 כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה, הוטסו מטוסי הלהק ביולי 1945 לבסיס תחזוקה בספיק, ליד העיר ליברפול, והועברו ליחידת ההרכבה האמריקאית מספר אחת, וגם לבסיס
 פורת'\אינדוסטריפארן שבגרמניה לשם אחסנה.

 בחודש יוני 1948 נמכר המטוס יחד עם 30 מטוסי מוסטנג אחרים לח"א המלכותי השוודי והועבר מגרמניה לשוודיה. המטוס שופץ, קיבל את מספר הזנב Fv26158, את הקוד rD והוצב בכנף
 F16 באופסלה, כשבספריו רשומות 52:10 ש"ט. הקוד שונה מאוחר יותר ל-gK כשהמטוס הועבר לכנף F4 באוסטרסונד.

 בפברואר 1953 הוציא ח"א השוודי את מטוסי המוסטנג שלו משירות ומכר את חלקם לחיל האויר הישראלי דרך חברת הנרי וואלנבורג. המטוס שופץ בחברת סוונסקה פליגוורקסטארדנה
 במלמו והועבר בטיסה לארץ על-ידי טייס שוודי דרך וינה ואתונה, כשהוא נושא מספר זנב 35-06. מספר זנב שקיבל בחיל האויר היה 56. לאחר קריירת טיסה כמטוס קרב הוטס
 בטייסת אימון מתקדם, שימש כגורר מטרות, ויצא משירות.

 
 ישראל יצחקי
 
 ישראל יצחקי, טייס לשעבר בחיל האויר, טייס ריסוס בחברת כימאויר, מדריך טיסה וממיסדי חברת התעופה AIM בהרצליה, חלם במשך שנים רבות לשחזר מטוס מוסטנג למצב טיסה. כפי
 שסיפר בראיון לביטאון חיל האויר, הוא "אסף וקרא חומר רב על המטוס, ביקר במוזיאונים רבים בארה"ב ואף הגיע למקום נפילתם של מטוסי מוסטנג בארץ ואסף מהם חלקים". כן חבר לצוות
 הקמתו של מוזיאון חיל האויר וסייע רבות באיתור של מטוסי עבר של חיל האויר שהיו מפוזרים ברחבי הארץ וריכוזם במוזיאון בחצרים.

 יצחקי קיבל היתר מהמוזיאון ומחיל האוויר לשפץ מטוס מוסטנג למצב טיסה ובעקבות כך העביר את גרוטאת מטוס מוסטנג מספר 13 שהיתה בבסיס חצור למוסך חברת "האביזר התעופתי" 
 בשדה הרצליה ויחד עם המכונאי שלום שפיר וקברניט ארקיע מיכאל דינאי עבד על שיפוץ המטוס במשך 3.5 שנים כשהוא משתמש בגוף המטוס מספר 13, בכנף ובמכלולים ממטוס
 מוסטנג מספר 42 שהיה בביה"ס המקצועי "הולץ" בחולון ושאותו קיבל לאחר עיסקה עם ביה"ס, וממטוס מוסטנג מספר זנב 38 שקיבל מחיל האויר.

 המנוע שופץ ע"י דיוויד זושל מחברת זושל רייגינג אנג'ינס בסילמר, קליפורניה. לאחר 6 שנים ולאחר הפיכת המטוס לדו מושבי, הסתיימה העבודה, ויצחקי טס לארה"ב והוסמך להטיס את
 המטוס. המטוס קיבל אות קריאה אזרחי 4X-AIM וביצע את טיסת הבכורה לאחר השיפוץ ב-5 בפברואר 1984. 

 
  בהרצה בהרצליה (תמונות:PERE דרך פורום פרש צו"ב)
 
 כדי לקבל תעודת כושר טיסה מטעם מנהל התעופה האזרחית, הרכיב יצחקי לוחיות עם מספר היצרן שהשיג ממקור לא ידוע. לאחר מכן העביר את המטוס למוזיאון חיל האויר. בנקודת זמן
 מסוימת המטוס נצבע בצבעי מוסטנג של חיל האויר המלכותי הבריטי במלחמת העולם ה-2 והשתתף בסרט  Every Time I say goodby בהשתתפות טום האנקס וענת עצמון ובבימויו של
 שאול מזרחי.

 
במוזיאון ח"א (באדיבות ניסים בן שושן) בשדה דב בצבעים בהם השתתף בצילומי הסרט (באדיבות ניסים בן שושן)

 לבסוף הוציא יצחקי  את המטוס מהמוזיאון, הטיס אותו לחו"ל ומכר אותו לחברת נובידה/פליגאקספו השוודית לאחר שנבדק ונבחן ע"י סטפן גריי, מיסד חברת "דה פייטר קולקשן".

 המטוס הועבר לשוודיה והגיע למלמו ב-23 בדצמבר 1986. בזמן שהורד ממנו הצבע, נמצאו סמלי ח"א השוודי על הכנפיים וכן לוחית מתכת ועליה מספר הזנב של המטוס בח"א השוודי.
 המטוס נצבע מחדש בדיוק כי שנראה בעת הפעלתו ע"י ח"א השוודי, נרשם כ-SE-BKG ב-24 באפריל 1987 והופעל על-ידי החברה תחת הכינוי "GUL KALLE" עד שנמכר לחברת "דה
 פייטר קולקשן" מדקספורד,בריטניה באפריל 2002. 

 
בטיסה מעל נופיה של שוודיה בנחיתה בדקספורד,יולי 94 (Photo:Michael Freer)


 המטוס נרשם ע"י חברת PATINA LTD מג'רסי ב-29 באפריל 2002 וקיבל אות קריאה בריטי G-CBNM. הרישום השוודי נמחק ב-30 באפריל 2002. המטוס נצבע בצבעיו המקוריים
 מתקופת המלחמה. בסוף שנת 2004 צבר 490 שעות טיסה מאז השיפוץ האחרון. כיום המטוס מוטס בתצוגות אויריות שונות.

 
44-63864 בדקספורד
   מעבר מהיר מעל למסלול בתצוגה האוירית בפיירפורד,יולי 2006
(Photo:Stuart Freer)

  מיכאל דינאי טען שיצחקי ביקש ממנו לסייע לו לשפץ את המטוס ובתמורה הבטיח לו שיוכל להטיסו. לאחר שהמטוס הושלם, התכחש יצחקי להבטחתו, לדברי דינאי, ודינאי פנה לעיתון
 "ידיעות אחרונות" ובעקבות כך ביצעו העיתונאים מרדכי גילת, מרסל זהר ושרה ארנון תחקיר על מכירת המטוס ובו הסתייעו בעיתונאי התעופה השוודי טומי ביוקרמן מהעיתון "אקספרסן".
 בעקבות ממצאי התחקיר, שפורסמו בארץ ביוני 1987 ופורסמו בהרחבה בשוודיה, שללו שלטונות התעופה האזרחית השוודיים את תעודת כושר הטיסה של המטוס והוא קורקע בשנת 1988
 עד לסיום הפרשה בישראל.

 משטרת ישראל החלה בחקירה  אך בעקבותיה המליצה לפרקליטות שלא להגיש כתב אישום. בפרקליטות מחוז ת"א הוכן בכל זאת כתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בת"א בחודש
 נובמבר 1988 ע"י עו"ד אברהם פכטר.

 משפטו של יצחקי התברר בפני השופט חיים אדר ובסופו, במרץ 1992 קיבל השופט את טענות התובע, הרשיע את יצחקי בגניבת מטוס, בקבלת דבר במרמה, בנסיון קבלת דבר במרמה,
 בעבירות זיוף מסמכים ובהצהרה לא נכונה ודן אותו לשנתיים מאסר בפועל ולשנה מאסר על תנאי. השופט הסכים לבקשת עו"ד גיורא אדרת, פרקליטו של יצחקי, לדחות את ביצוע גזר הדין ב
 -15 יום. אדרת עירער לבית המשפט העליון, הביא עדים מומחים ולבסוף זוכה יצחקי מההאשמות. 


 קטעים מהעיתון "ידיעות אחרונות" כל הזכויות שמורות לעיתון.

 
4.10.88 1
מטוס מוסטנג שהוברח לשוודיה הושבת בגלל חקירה

- מאת שרה ארנון, כתבת ידיעות אחרונות -
מטוס המוסטנג שנגנב לפי החשד ממוזיאון חיל האוויר, הוברח לשוודיה ונמכר לגורמים מקומיים - הושבת באחרונה על ידי  שלטונות התעופה השוודיים. בגלל החקירה המתנהלת בישראל סביב הפרשה, השלטונות מסרבים לחדש את היתר התעופה של המטוס.

כזכור, הגיש משרד הביטחון לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה כספית על-סך 600 אלף שקל נגד טייס הריסוס, ישראל יצחקי, המשרת כטייס מילואים. לטענתו, הוציא יצחקי במירמה ממוזיאון חיל האוויר מטוס מוסטנג, הטיסו לחו"ל, מכד אותו לחברה זרה, הסיג גבול וגרם לחיל האוויר נזק כספי. התביעה הוגשה לבית-המשפט לפני כחמישה חודשים, אחרי שהפרשה נחשפה בידיעות אחרונות בדצמבר האחרון, ופורסמה בהבלטה. גם הטייס יצחקי מכחיש את כל האשמות נגדו וטוען כי המטוס שייך לו. למרות זאת ממליצה המשטרה להעמיד אותו לדין.
יצחקי, בן 47, נעצר ביום חמישי בנמל-התעופה בלוד, כאשר לפי חשד המשטרה ניסה להימלט מהארץ לחו"ל עם אחדים מבני משפחתו.

באי כח המשטרה, רפ"ק אבי גלבר ומפקח דוד אוסמי אמרו בבית המשפט, כי יצחקי, הגר ברמת השרון, הוא טייס ריסוס בחברת כימאוויר ומשרת כטייס בחיל-האוויר. הם סיפרו, כי בזמנו קיבל החשוד היתר מצה"ל לאסוף חלקי מטוסים ישנים, לצורך הרכבת מטוס "מוסטנג" עבור מוזיאון חיל האוויר. לאחר שהשלים את הרכבתו תוך סיוע פעיל של צה"ל באספקת חלקים ובשירותים שונים, הוא מכר אותו לפני כשנה בחו"ל.

פרשה זו, שנחשפה לפני קרוב לשנה בידי כתבי "ידיעות אחרונות" שרה ארנון, מרדכי גילת ומרסל זוהר, עוררה הדים רבים בישראל וזכתה לפירסום בכלי תקשורת רבים בסקנדינביה. בבית המשפט טענו באי כה המשטרה, כי תמורת קיבל יצחקי 300 אלף דולר, והחשידו אותו בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, בגניבה ובביצוע עיסקה אסורה במט"ח. הם לא הביעו התנגדות לשחררו בערבות, אולם היתנו זאת במתן ערבות עצמית בסך 300 אלף ש"ה, צו עיכוב יציאה נגדו, בהפקדת דרכונו ובמתן צו המחייב אותו להתייצב בכל עת לחקירה במשטרה. השופטת דבורה ברלינר קיבל את דרישות  המשטרה, אולם החליטה להעמיד את הערבות על 200 אלף .היא גם נתנה ארכה של 10 ימים להסדרת הערבות  וציינה  כי אם  עד אז לא תוסדר הערבות, ייעצר ל-3 ימים.
 
10.2.89
 
טייס מואשם בגניבת מטוס "מוסטאנג" מחיל האוויר
זהו אישום ראשון מסוג זה בתולדות המשפט הפלילי בארץ.
התביעה מייחסת לטייס עבירות גניבה ומרמה.
- מאת יחזקאל אדירם ושרה ארנון, כתבי .יריעות אחרונות" -
פרשת החשדות לגניבת מטוס של מוזיאון חיל האוויר, הפכה אתמול לכתב אישום פלילי נגד החשוד בגניבה, טייס המילואים, רב-סרן ישראל יצחקי.
בכתב האישום מודגש כי "לראשונה בתולדות המשפט הפלילי בארץ מואשם טייס בגניבת מטוס מחיל האוויר ובמכירתו לגורמים זרים". את כתב האישום הגיש לבית-המשפט המחוזי בת"א סגן בכיר לפרקליט מחוז המרכז עו"ד אברהם פכטר, ובמסגרתו מייחסת התביעה לנאשם עבירות של גניבה בידי מורשה, זיוף מסמכים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וניסיון לקבל דבר במרמה. בגלל רגישות הנושא טיפלה בו גם פרקליטת מחוז המרכז, עו"ד נורית שניס, והיא זו שאישרה את הגשתו. בכתב האישום מספר עו"ד פכטר, כי באמצע שנות ה-70 החליטו בחיל האוויר להקים מוזיאון באחד מבסיסי החיל ולרכז בו את כל המטוסים אשר שירתו במלחמות ישראל. במסגרת זו התנדב אז ישראל יצחקי לשפץ מטוס מוסטאנג, ששירת בשנות ה-50 כמטוס קרב בחיל האוויר, ולהביאו לכושר טיס.

המוזיאון, לטענת התובע העביר מחיל האוויר לידי הנאשם מטוסים ישנים, חלקי חילוף ומשאיות ענק להובלתם לאתר בניית המוסטאנג, ואף צייד אותו במכתב המסמיך אותו לעשות זאת. בשנת 1985, כאשר סיים יצחקי את שיפוץ המטוס והשמשתו לטיס, הוא תיכנן עליו במירמה לרשמו ולהציגו כרכושו הפרטי. לצורך זה הסיר יצחקי את כל הסימנים המקוריים של המוסטאנג, סילק כל אפשרות לזהות את חלקי המטוס המקוריים והתקין בזנב המטוס לוחית זיהוי כוזבת. הוא גם רשם את המטוס על שמו, ללא ידיעת מוזיאון חיל האוויר, תוך מסירת פרטים כוזבים. ערד פכטר מוסיף, כי בשנת 85 ביקש הנאשם מראשי המוזיאון תמורה בשביל העבודה שהשקיע בהכשרתו לטיס, אך מפקדו דחה על הסף את דרישותיו המופרזות. לקראת 86 נטל רס"ן יצחקי את המטוס ממקום חנייתו במוזיאון, הודיע כי הדבר נעשה למטרת צביעת המטוס בישראל, והטיס אותו לחו"ל.יצחקי מכר אותו, באמצעות חברה שברית וקיבל תמורתו 331 אלף דולר ומהם העביר לחשבונו 165  אלף דולר. לבית-המשפט הוגשה בקשה להקדמת הדיון, כדי שניתן יהיה להחזיר את המטוס בהקדם למוזיאון חיל האויר.
 19.9.89
"מטוס ממלחמת העולם הראשונה שווה כיום זהב"
אמר איש העסקים, שלום שפיר, במשפטו של רס"ן (מיל.) ישראל יצחקי
 מאת איתן מור, כתב "ידיעות אחרונות"
"חיל האוויר צייד אותנו במסמכים הדרושים לכניסה לבסיסי החיל וכן בלוגיסטיקה, כולל משאיות, עגורנים, ומומחים להובלת מטוסים, במהלך ההכנות ועבודת השיפוץ של מטוס המוסטנג". כך העיד אתמול, שלום שפיר, איש עסקים ישראל המתגורר באנגליה שהגיע במיוחד למשפטו של ישראל יצחקי, רב-סרן במילואים .משפטו של יצחקי, המואשם בגניבת מטוס "מוסטנג" נדיר ממוזיאון חיל-האוויר ובמכירתו תמורת 350 אלף דולר, התחדש אתמול בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.שלום שפיר, עד התביעה המרכזי אחרי מנהל מוזיאון חיל האוויר, ניצב יעקב טרנר, אמר אתמול בעדותו,כי עסק מאז 1975 באיסוף ושיפוץ מטוסים ישנים שהיו כשימוש חיל האוויר מראשיתו. לדבריו, ערך סקר בו פירוט מקומות הימצאם של מטוסים זנוחים ברחבי הארץ ומצבם. מאוחר יותר כשהתגבש רעיון הקמת מוזיאון למורשת הקרב של האוויר, הקדיש מזמנו בהתנדבות וללא כל תמורה כספית, במטרה לשפץ מטוסים שיהיו ברי-טיסה.

בשלב זה הכיר את ישראל יצחקי, שאף הוא התעניין במטוסים ישנים ובשיפוצם. ביחד טסו לאנגליה, על חשבון חיל האוויר, כדי להביא מטוס מדגם "רפיד" עבור המוזיאון שלהקמתו לדבריו, היו להם אישור כניסה לבסיסי חיל-האוויר לצורך מציאתם ומיונם של חלקים שהיו דרושים להרכבתו של המוסטנג, שאותו הוחלט לשפץ כפרוייקט ארוך-טווח למטוסים עבור המוזיאון. הם גילו מטוס מוסטנג שלם ובמצב טוב בבית-הספר המקצועי "הולץ" בתל אביב. אך טייס אמריקני בשם אנג'לו רג'ינה, הקדים אותם ועשה עיסקת חליפין עם בית-הספר באישור משרד הבטחון. הוא קיבל אישור להוציא את המוסטנג הזה מן הארץ, ובתמורה הבטיח לסיע בחלקי חילוף שהיו חסרים להם. לשאלת התובע, האם יש אפשרות שרג'ינה השאיר את גוף המטוס בארץ, השיב שפיר: "הוא צריך להיות מטורף גמור. אם אין גוף אין מטוס". במכתב שנתן ליצחקי העניק רג'ינה את המוסטנג הזה במתנה. במוזיאון בשבדיה לדברי שפיר, שעסק במכירת מטוסים גם עבור חיל האויר הישראלי, יש כיום שוק גדול מאוד למטוסים ישנים, והוא הולך ומתפתח.

ככל שחולף הזמן מאז ייצורו. לדוגמה, אמר, כי את מחירו של מטוס שמיש מימי מלחמת העולם הראשונה, אפשר לשקול היום בזהב. בכתב האישום שהוגש נגד יצחקי לפני כעשרה חודשים, טען התובע, עו"ד אברהם פכטר, כי יצחקי שיפץ את מטוס המוסטנג עבור מוזיאון חיל האוויר בחצרים, נטל אותו משם בשנת 1986, ובתואנה כי יש צורך לצבוע את המטוס, הטיס אותו לחו"ל ומכר אותו תמורת 350 אלף דולר. המטוס נמצא כיום במוזיאון בשבדיה, והשלטונות שם קרקעו אותו וממתינים לתוצאות המשפט בישראל. יצחקי מואשם בזיוף מסמכים,בגניבה, בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובנסיון לקבל דבר במירמה.
  10.3.92
הגנב המעופף

מאת מרדכי גילת ושרה ארנון
 
כשהציע טייס המילואים ישראל יצחקי למוזיאון חיל האוויר לשפץ את מטוס המוסטנג, הבטיח שזה יהיה בהתנדבות. זה לא הפריע לו לבקש אחר כך תמורת עבודתו 150 אלף דולר ועוד מסוק. לבסוף פשוט גנב את המטוס, ומכר אותו לחברה שבדית תמורת 330 אלף דולר . עכשיו מתברר: כשנחשפה הפרשה בחקירת "ידיעות אחרונות", שוכנעה המשטרה להתחיל בחקירה . השבוע נידון יצחקי לשנתיים מאסר.

בשלבי שיפוצו המתקדמים של המוסטנג גם הצמיד יצחקי לזנבו לוחית זיהוי עם מספר סידורי של מטוס לגמרי אחר, רשם במארס 83' במרמה את המטוס על שמו, ולא גילה לראשי המוזיאון ולאנשי מינהל התעופה האזרחית כי העניק למטוס זהות חדשה. בהמשך שכח יצחקי את הצהרות ההתנדבות שלו ואת ההשקעות העצומות של חיל-האוויר בפרוייקט. הוא דרש ממוזיאון חיל-האוויר פיצוי כספי על שעות העבודה הרבות, בסך 150 אלף דולרים, וכן מסוק קטן מסוג "בל 206", שמחירו נע בין 200 אלף לרבע מיליון דולר. לחילופין הציע יצחקי לקבל אותו סכום, בתוספת שני מנועי סקייהוק משומשים שעמדו במוזיאון. כשנדחו הצעותיו, ניגש יצחקי למלאכת גניבת המטוס. הוא העביר את המוסטנג לשדה-דב בת"א, בטענה שהדבר נעשה לצורך צביעה. אחר-כך טען כי הצביעה נעשית באנגליה ולשם גם נשלח המטוס, ובסוף הסתבך בגרסאות שקר נוספות. גרסאותיו ומעשיו המוזרים אמורים היו, לפחות בשלב זה, לעורר מתרדמתו את מי שהיה אז מנהל המוזיאון, תת-אלוף יעקב טרנר, כדי לנסות להציל, ברגע האחרון אולי, את המטוס. אבל טרנר לא התעורר. יצחקי, כך העלתה אז הבדיקה שערכנו, הטיס את המוסטאנג לרודוס, מכר אותו לחברת תיווך של אחד, סטפן גרי, וזו קיבלה תמורתו מחברה שבדית שרכשה אותו כ-331 אלף דולרים. ממצאי חקירת "ידיעות אחרונות" אמורים היו להוביל מיד לפתיחת חקירה משטרתית נגד ישראל יצחקי.

אלא שחיל-האוויר לא שש להכניס את המשטרה בסוד הפרשה, וגם ראש אגף החקירות דאז, ניצב יגאל מרכוס, סירב להורות על חקירת הגניבה והמרמה. מרכוס נהג כך למרות שפרקליטת מחוז המרכז דאז, עו"ד עדנה ארבל, קבעה במפורש כי מדובר לכאורה במעשים פליליים וכי יש לחקור את החשדות הללו. סירובו של מרכוס והתחמקותו של טרנר משך זמן רב מלהגיש תלונה לא הועילו להם, ובסופו של דבר נחקרו החשדות. חקירה זו אימתה את ממצאי החקירה העיתונאית ואף חשפה עובדות חמורות יותר. אבל בסיומה, באופן מוזר ותמוה, המליצה המשטרה בפני עו"ד אברהם פכטר מפרקליטות מחוז המרכז, שלא להגיש כתב אישום. פכטר עיין בתיק, התקשה להאמין למראה עיניו, וסירב להיות שותף למריחת חשדות כל כך חמורים. הוא הורה למשטרה לערוך מספר השלמות, הגיש כתב אישום מבוסס על ראיות מוצקות, ותיאר בהרחבה את מעשיו של יצחקי.

משפטו של יצחקי התברר בפני השופט חיים אדר, ובמהלכו ניסה הטייס להוליך שולל גם את התובע, אברהם פכטר, וגם את בית-המשפט. אלא ששקריו של טייס חיל-האוויר נחשפו בזה אחר זה, כאשר טענותיו נסתרו על-ידי עדים ומסמכים רבים. הטייס, שניסה להציג את עצמו ב"ידיעות אחרונות", במשטרה ובבית-המשפט כקורבן וכקדוש מעונה, התגלה כנוכל עז מצח. שמי יבין ומי יחשוב שאפשר לגנוב מטוס מצה"ל, ליתר דיוק: ממוזיאון חיל-האוויר" כתב השופט והוסיף: "איזה תחכום ואיזו מיומנות עשה הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו, ולא רק כלפי חיל-האוויר אלא גם כלפי רשות שדות התעופה ואחרים, כפי שתיארתי בהכרעת הדין". השופט אדר הרשיע את יצחקי בגניבת המוסטנג, במעשי מרמה חמורים, ובעבירות של זיוף, אך גם אחרי ההרשעה הוסיף יצחקי לחייך ולנהוג כמי שאינו מבין מה רוצים מחייו.

שלשום בצהריים, עם הקראת גזר הדין ששלח אותו למשך שנתיים אל מאחורי סורג ובריח, הבין יצחקי סוף-סוף שההצגה נגמרה. לא לפני שהשופט אדר הזכיר לו, שהכל הוא שמע ממנו, חוץ מדבר אחד: חרטה.

עכשיו מתחיל המאבק להשבת המטוס.

ממצאי חקירת "ידיעות אחרונות", בפרשת גניבת המוסטאנג, שודרו בשעתו בכתבה מיוחדת בטלוויזיה השבדית, ופורסמו בהרחבה בעיתוני סקנדינביה. בבדיקת הנושא נטל חלק גם טומי ביורקמן, עיתונאי שבדי מהעיתון הנפוץ "אקספרסן". ביורקמן עוסק כבר שנים בנושאי תעופה, מחזיק במיסמכים רגישים הקשורים לפרשה, ואומר כי ערכו האמיתי של המוסטנג מתקרב למיליון דולר. "המטוס הזה", אמר לנו ביורקמן, "פשוט הפך לאחד הלהיטים התיירותיים הגדולים בשבדיה. רוכשיו פירסמו מודעות רבות בעיתונים, ומכרו אלפי סטיקרים, גלויות וחולצות כולם עם תמונות המטוס". מאז נחשפו התרמית והגניבה, חיפשו בישראל דרך להחזיר את המטוס הביתה, אך בהיעדר פסק-דין לא ניתן היה אפילו לנסות לפתוח בתהליכים משפטיים. השבוע יתקיים דיון מיוחד בנושא, בהשתתפות נציגי משרד הביטחון והפרקליטות, ובמסגרתו ייבחנו דרכים שונות להשבת האבידה. הקרב על המוסטנג עוד לא הסתיים.

טייס המילואים ישראל יצחקי, 51, ישב בקיץ 87' במערכת "ידיעות אחרונות", והכחיש בתוקף כי גנב מטוס מוסטנג מחיל-האוויר. "לא היו דברים מעולם", התעקש, "הכל מצוץ מהאצבע". יצחקי הוא טייס מילואים מוצק, גבה קומה, בעל לשון רהוטה והופעה בוטחת. אבל בבוקר שבו ביקר במערכת העיתון, התקשה מאור לשלוט בעצביו. הוא צעק, התפרץ, ולא הבין מדוע מתעקשים שלושה עיתונאים (מרסל זוהר השתתף בתחקיר) לחשוף את פרשת גניבת המטוס. "נרקמה נגדי עלילה", אמר, "ואני יודע גם מי מכר לכם את הלוקשים. האיש הזה פשוט שקרן, אל תאמינו לו". תמצית גירסת יצחקי באותה פגישה: "אני בניתי את המוסטנג בכוחות עצמי ועל חשבוני .זהו רכושי הפרטי. לא מוכן לומר לכם למי מכרתי אותו, מתי ובכמה כסף". רס"ן יצחקי מוכר בחיל האוויר כחובב מושבע של מטוסים ישנים, וכמי שביקש לשחזר ולשפץ מטוסים כאלה.

הרדיפה הכמעט אובסיסיבית שלו אחרי המטוסים האלה, הובילה אותו בשנת 75' למשרדו של ראש מחלקת תחזוקה בחיל-האוויר, אל"מ מיכה כהן. כהן עסק אז בהקמת מוזיאון חיל-האוויר,ויצחקי ביקש להצטרף בהתנדבות אל צוות ההקמה. מיכה כהן שמח לצרף אליו את יצחקי, וזה הפך, תוך מספר שנים, לאחר מעמודי התווך של המוזיאון. במסגרת המאמץ לשמר את מורשת הקרב של חיל-האוויר, חיפשו אז ראשי המוזיאון גם מטוס מוסטנג, שיהיה מסוגל לטוס במפגני חיל-האוויר. המוסטנג, מתוצרת ארה"ב, נחשב לאחד ממטוסי הבוכנה הטובים בעולם. הוא השתתף במלחמת העצמאות, והופקד בידי טובי הטייסים.

עם פרוץ מערכת סיני ב-56', נשלחו טייסיו לקרוע את קווי הטלפון של המצרים, סייעו לכוחות הקרקע ועסקו גם בגיחות צילום. המוסטנג היה, איפוא, למצרך מבוקש מאוד במוזיאון, ויצחקי, בעל ידע טכני רב, הגה רעיון: חיל-האוויר יעמיד לרשותו את כל האמצעים הלוגיסטיים לאיתור ולאיסוף פגרי מטוסי המוסטנג בארץ, והוא יבנה במו ידיו את המוסטנג, התמורה שיקבל: רק הוא יהיה רשאי להטיסו. יצחקי כל-כך הרשים את אנשי המוזיאון, עד כי אלה, בעיניים עצומות ממש סמכו ידיהם על הצעתו. הם ציידו אותו באישורי כניסה לבסיסי חיל-האוויר, פתחו בפניו את מחסני הבסיסים, העמידו לרשותו משאיות, מנופים, נהגים ואפילו יחידת החילוץ של החיל גוייסה לעניין. מלאכת שיחזור המוסטנג היתה מורכבת וממושכת, וכבר בראשיתה, בשנת 80', ביקש יצחקי מקברניט ידיד ב"ארקיע" מיכאל דינאי, שיסייע לו בעבורה. בתמורה הבטיח לו חגיגית כי גם לו ינתן לטוס על המוסטנג. דינאי האמין ונרתם במרץ לעבודה וכעבור שלוש שנים חזה בטיסת הבכורה. חודשים ספורים אחרי אותה טיסה הועבר המטוס למוזיאון חיל-האוויר, ודינאי היה אמור לקבל רשות להטיסו.

אלא שאז התכחש פתאום יצחקי לחלק של חברו בשיפוץ המטוס, וסירב לאפשר לו לטוס במוסטנג. יצחקי טען כי מיכאל דינאי מבקש להשתלט על המטוס, שכנע את ראשי המוזיאון לסייע לו כמאבקו נגד דינאי, והחתום את מיכה כהן על מכתב תמיכה בגירסתו. " יצחקי עשה את עבודת השחזור של המוסטנג", נאמר באותו מכתב, "על חשבונו ובכוחות עצמו". "יצחקי כתב את המכתב", העיר  מיכה כהן בבית המשפט, "הביא אותו אלי ואני חתמתי. אני מודה, לא הייתי ער למה שטמון בניסוח הזה. אם הייתי ער,  הייתי מבין שמדובר  במוקש  שכבר  היה  מוכן מראש.  מעבר לכך, לא היה צל של ספק למי שייך כל הציוד שנאסף   מאותן  אנדרטאות וקיבוצים ומחסנים. הציוד שייך לחיל-האוויר. מיכה כהן , איש תמים ונאיבי בדבריו, וכמוהו גם יתר אנשי המוזיאון, נתנו אמון מלא ביצחקי ולא חשדו כי יש לו תוכניות נסתרות בעניין המוסטנג. אלא שליצחקי דווקא כן  היו  תוכניות  כאלה, ובאמצעותן הוא ביקש להפוך את המטוס הזה , ששוויו נאמד אז ב- 300 אלף רולר, לרכושו הפרטי. כך , למשל , הצהיר  יצחקי במס הכנסה  כבר בשנת  80'  (בשלב שבו רק החל לעבוד על המטוס), כי המטוס הוא  רכושו הפרטי, וכרי לטשטש את העובדה שגוף המטוס המשופץ שייך בעצם לחיל-האוויר, הסיר מגוף המוסטנג את  כל סימני הזיהוי המקוריים.
 

 מטוס מוסטנג זהה?

 מטוס מוסטנג שגם לו היה מספר ח"א האמריקאי 44-63864 נמכר ע"י חיל האויר בשנת 1960 לביל ליר הבן (בנו של מתכנן מטוסי המנהלים "לירג'ט") ושופץ והוסב לדו מושבי ע"י בדק
 מטוסים (כיום חטיבת בדק של התעשיה האוירית). ביל ליר סיפר שבמטוס הורכבה מערכות אויוניקה וטייס אוטומטי של חברת ליר לפי מפרט שסיפקה החברה שלו, והוא השתמש בו לטיסות
 ניסוי ובחינת המערכת. המטוס נצבע, קיבל תעודת כושר טיסה של מנהל התעופה הפדרלי בקטגוריה מוגבלת בשנת 1960, וקיבל את אות הקריאה האמריקאי N251L. ליר הטיס אותו
 בטיסת מכשירים (IFR) מש"ת לוד לאתונה,ומשם לביתו בז'נבה (היות והוא עסק שם בתכנון ויצור מטוסי הלירג'ט הראשונים). הוא החזיק במטוס, הסב אותו לנשיאת מיכלי דלק בקצות
 הכנפיים תוצרת טראנס פלורידה אויאיישן (קבליר), והרכיב לו חופה גדולה יותר.

 בשנת 1963 ליר מכר את המטוס לוויליאם פירס מפולרטון שבמדינת קליפורניה.ליר מספר שפירס שכר את הטייס הצרפתי רוז'ה גאסטון ארנו להעביר את המטוס לארה"ב. טייס זה מעולם
 לא טס במוסטנג לפני כן, ונחיתתו הראשונה היתה בשדה התעופה בקפלאוויק שבאיסלנד ב-6 ביוני 1963 לאחר טיסה ללא חנייה משדה טולוז-לה-נובל שבפאריז. בזמן הנחיתה הטייס 
 שגה בתפעול המטוס וכתוצאה מכך המטוס סיבסב שמאלה, קצה הכנף פגע במסלול והמטוס החל להתגלגל על המסלול. המנוע והכנפיים ניתקו מגוף המטוס וכן חלק הגוף האחורי. תא הטייס
 ובו  הטייס נמצא מוטל על צידו. לא פרצה אש. הטייס נמצא חי אך בעת ההתרסקות נפגע קשות בראשו היות ולא חבש קסדה ורתמת הכתפיים שאמורה היתה לקשור אותו לכסא היתה
 קשורה ומוטלת מאחורי הכסא. ארנו נפטר יותר מאוחר מפצעיו.

 שברי המטוס נשמרו במגרש גרוטאות ברייקיוויק וב-13 באוקטובר 86 נרכשו ע"י פטור ג'והנסון ומייקל ולדימירסון. ב-25 בפברואר 91 הוציא מנהל התעופה האזרחית של איסלנד אישור
שלגרוטאות אין ערך מסחרי, ואז יכלו ג'והנסון וולדימירסון להוציאם ממגרש הגרוטאות ולהעבירם לרשותם. באותו יום  נקנו ע"י צ'אם גיל מהעיר סנטרל פוינט באורגון. ב-14 במאי
91 אישר מנהל התעופה הפדרלי מסמכים שהגיש גיל בקשר לזהותו של המטוס והוקצה לו רישום N42805  גיל מכרם  ב-29 ביולי 91 לקן הייק מטיפטון, קנזס,והייק מכר את השברים
ב-22 באוגוסט 2005 לרון ג'יי פאגן מהעיר גראנייט פולס, מינסוטה, קבלן בנין העוסק כתחביב בשיפוץ מטוסים ישנים, והם נרשמו על שמו ב-14 באוקטובר 2005. המטוס שוקם למצב
טיסה וקיבל את תעודת כושר הטיסה מטעם מנהל התעופה הפדרלי בתאריך 7 באפריל 11. נרשם ע"ש "N251L LLC " בתאריך 5 בספטמבר 13.

 

ביל ליר כתב באתר "מוסטנג-מוסטנג" במסר תגובה מה-26 בנובמבר 2005 לסדרת מסרים שהועלתה ע"י כותב שורות אלו באתר בנושא המטוס:

 לוחיות היצרן ממטוס המוסטנג שלי N251L שהתרסק באיסלנד, הוסרו על ידי מישהו, ונאמר לי שיש הוכחה שהוסרו ע"י איזמל.

 מה שמבלבל אותי הוא, שעוד מטוס מוסטנג נרשם באירופה, ולו אותו מספר סידורי שהיה למטוס שלי (44-63864). ישנה כאן איזו שהיא אי בהירות אבל יש לי פיתרון שיעזור לבדוק האם 
 המוסטנג שנרשם באותו מספר סידורי הוא המטוס שהיה ברשותי:

 בדיקת הכנפיים תגלה שהורכבו בהן עוד 2-3 קורות נוספות כדי לשאת את המשקל והעומס הנוספים שדרש קיט ההרכבה של מיכלי קצות הכנף 110 גלון מתוצרת חברת טראנס
 פלורידה. ציפוי הכנפיים הוסר והוחלף בחדש בזמן הסבה זו. צריכים להיות שם גם סימנים לתומכים למיכלים, צינורות דלק וחיווט חשמלי-או סימנים שהללו הוסרו.

 הקורות הנוספות הן המפתח, ואם אינן שם, זה אומר שהמטוס שטס כיום באירופה בוודאות אינו המטוס שהיה שלי.

 והנה תרגום של מאמר שנכתב ע"י פרד רוברטס למגזין WARBIRDS INTERNATIONAL  תחת הכותרת "המוסטנג המיסתורי, התעמקות בהסטוריה של
 מטוס
P-51D בלתי רגיל".

 אחד מהמטוסים המאתגרים ביותר לתלמידים של הסטוריה של מטוסי P-51D אזרחיים, הוא מטוס P-51D-20NA מספר חא"א 44-63864 ורישום אזרחי N251L, שהיה בבעלותו
 של וויליאם פי. ליר הבן. ביל ליר היה אחד מטייסי המטוסים הראשונים שיקראו מאוחר יותר 
WARBIRDS.

 בגיל 17, ביל רכש מטוס לוקהיד P-38 לייטנינג מעודפי ח"א האמריקאי בקירגמן, אריזונה במחיר של 1250 דולר והטיס אותו במירוץ גביע בנדיקס - הטייס הצעיר ביותר שעשה
 זאת. לביל היתה קריירה מדהימה, שבה הטיס מגוון רחב של מטוסים צבאיים לשעבר. בואו ונראה איך הוא רכש את המטוס
N251L.

 "בשנת 1960, כשחייתי בג'נבה, מצאתי שבישראל ישנם כמה מטוסי מוסטנג שהוצאו למכירה דרך התעשיה האוירית בתל אביב" נזכר ביל. "הישראלים רכשו אותם מהשוודים כמה שנים
 לפני כן, והשוודים רכשו אותם מח"א האמריקאי לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. המטוסים חנו בבסיסים בריטיים וכמה מהם היו ותיקי קרבות מהמלחמה.

 ידיד אמריקאי ותיק של ידיד שלי, בשם סאי סמך, עלה לישראל כמה שנים קודם, ועבד בתעשיה האוירית. טסתי לתל אביב ונפגשתי עם סאי, שעזר לי במשא ומתן וברישוי של רשות התעופה
 הפדרלית. אני הייתי נרגש מפני שלא הטסתי מוסטנגים מאז ימי במשמר הלאומי של טקסס בשנים 1954-56, וכעת יכולתי לרכוש לעצמי מטוס כזה!

 הגעתי לתל אביב במאי 1960 ביום שבת. בבוקר שלמחרת, סאי אסף אותי ונסענו לתעשיה האוירית בשדה התעופה לוד. ירדנו לליין המטוסים כדי לבדוק מטוסי מוסטנג רבים שהיו שם. אני
 סקרתי רשימה שהם הכינו ובה שעות הגוף, המנוע והמדחף של המטוסים, ולבסוף בחרתי את המטוס עם מספר השעות הנמוך ביותר,וזה היה המטוס הראשון שהגענו אליו. מס' זנב 56.הוא
 היה במצב טוב מאד, למנוע ולמדחף היו רק 110 שעות מאז השיפוץ האחרון ולגוף היו שעות נמוכות יחסית, למרות שהיה בעברו מטוס של ח"א השמיני של צבא ארה"ב במלחמת העולם 
 השנייה. 


 להפתעתי, נשאלתי האם ארצה להטיס את המטוס בטרם אחליט סופית. הסכמתי, ניתנו לי קסדה ומצנח, תודרכתי לגבי המרחב האוירי המוגבל שבו יכולתי לטוס, וביצעתי בדיקה שלפני
 טיסה. היה זה ברור שמטוסים אלו היו בשימוש והוכנו לאחסנה ארוכה. אחרי כ-30 דקות של פניות חדות במהירות גבוהה, גילגולים ותרגילים אחרים מעל לים התיכון, ידעתי שמטוס זה הינו
 הבחירה הנכונה.

המטוס אותו בחר ביל ליר הבן בבדק:מוסטנג 56 
 (Photo courtesy-Bill Lear Jr)
 
אחרי שנחתתי, סאי בירך אותי וליווה אותי אל שולחן הדיונים במטה התעשייה האוירית. רציתי שהמטוס יוסב לדו מושבי, הוסכם.

 אני ארכוש מדייב לינדסי (מחברת טראנס פלורידה/קבלייר) את החופה הגדולה שלו, שתאפשר מקום רב לנוסע במושב האחורי, ואטיס אותה לתל אביב לשם הרכבה במטוס. אני אשמור על
 החופה המקורית-הוסכם.
 כל הצבע יוסר מהמטוס והוא יצבע לפי מפרט שלי-הוסכם.
 דרשתי שיבנו לוח מכשירים לפי דרישתי ואני אספק את המכשירים המיוחדים-הוסכם.
 דרשתי שירכיבו מערכת חיווי זרימת דלק, מערכת אויוניקה חדשה תוצרת ליר, RMI ,HSI  וטייס אוטומטי דגם L-5 עם מצמד גישה. הרכבת מיכשור זה תפוקח בידי טכנאי האויוניקה שלנו
 מז'נבה שיעזור בהרכבה-הוסכם.
 ולבסוף דרשתי שהמטוס יועבר לידי כשהוא מרושיין ע"י מנהל התעופה האמריקאי בקטגוריה מוגבלת.-הוסכם.
 לבסוף דנו בנושא החלפים שיסופקו עם המטוס. נאמר לי שאם אסכים למחיר, אוכל לקבל מנוע רזרבי משופץ, וכמות גדולה של משאבות הגבר, מתנעים, גנרטורים, מקרני שמן ודלק, 
 גלגלים, צמיגים ובלמים רזרביים, וכן חופה סטנדרטית, וכל אלה יוטסו לז'נבה על חשבונם-הוסכם.
 החוזה שפירט את כל הנ"ל הוכן, ואני חתמתי עליו ביום שלמחרת. המחיר הסופי היה 17,500 דולר-הוסכם!"
* * *
 כשהסתיימה הכנת המטוס ולאחר שזאב תבור ביצע את טיסות הניסוי, ביל הטיס אותו לשוויץ. לביל היו הרפתקות טיסה רבות עם המטוס הזה, ואחת מעניינת היתה כשהוא הסמיך את אביו
 להטיס את המטוס.
"אבי,שגם הוא גר בז'נבה ותיכנן את מה שהפך להיות מטוס המנהלים "לירג'ט", התעניין מאד בהטסת המוסטנג, ואני מאד נהניתי מכך. הצעתי לו שיעלה וישב במושב
 האחורי ואני אערוך לו טיסת היכרות. הוא שאל אותי "האם כשהטסת מוסטנג בפעם הראשונה מישהו עשה לך טיסת היכרות?" לאחר שיחה זו התישב בתא הטייס, הראיתי לו את המכשירים,
 והוא הניע, הסיע, המריא ומיד ביצע בז נמוך מעל לביתו,בערך 5 ק"מ משדה התעופה. הנחיתה שלו היתה נהדרת אך כראוי לסגנונו המיוחד, הבלמים העלו עשן כשעצר את המטוס. הוא
 אהב את המטוס אך מעולם לא טס בו יותר. הוא רק רצה להראות לי שגם הוא יכול. זכרו לברכה."

 
מטוס המוסטנג לאחר הגיעו לאירופה (Courtesy Bill Lear Jr)
 
ביל ליר מברך את אביו לאחר הטיסה  (Courtesy Bill Lear Jr)

 כשליר הטיס את המוסטנג ברחבי אירופה, החליט שהוא צריך טווח גדול יותר. "הייתי בקשר עם דייב לינדסי, והוא סיפר לי על ההסבה שלו של מיכלי קצות כנף למוסטנג שנתנו עוד 375 גלון
 דלק. פירושו שהטווח של המטוס יגדל ל-2000 מייל!"
הזמנתי את קיט ההסבה מטראנס פלורידה והטסתי אותו לחברת FFA באלטרנהיים, שם הרכיבו את המקבעים ליצור מטוס דגם SAAC-23  (שיהפוך למטוס הלירג'ט). מפעל זה היה מתאים  יותר להרכבת הקיט הזה, כיוון שהרכבתו דרשה שינוי גדול של הכנף והרכבת קורות כנף נוספות כדי שיתמכו במשקל המיכל 
 ושל 600 ליברות דלק לכל צד. הסרת ציפוי הכנף לשם טיפול בקורות היה תהליך חשוב. לא היה זה פרוייקט פשוט, אך התוצאה היתה שלמטוס היו מגבלות עומס לאחר השינוי כמו למטוס 
 המקורי."

המטוס לאחר ההסבה (Courtesy Bill Lear Jr)

 לאחר טיסות רבות במטוס מעל אירופה, החליט ליר בשנת 1963 למכור את המטוס.

 
"אחרי היסוסים רבים העמדתי את המטוס למכירה עם כל חלקי החילוף. חודש מאוחר יותר, התקשר מתווך אמריקאי כדי להגיד שיש לו קונה שיעשה את הסידורים שהמטוס יוטס לארה"ב.
 הסכמנו על מחיר של 35,000 דולר, ולאחר שהועבר התשלום הטסתי את המטוס לשדה טוסוס-לה-נובל שליד פאריס וטסתי חזרה לז'נבה בלב כבד".

 "שבוע אחר כך שמעתי שמטוס חלומותי התרסק בטיסת ההעברה שלו חזרה לארה"ב. בעל המטוס החדש שכר טייס צרפתי עם נסיון רב בטיסות טראנס אטלנטיות כדי שיבצע את הטיסה.
 מה שהקונה בוודאי לא ידע,הוא שהטייס מעולם לא הטיס מוסטנגים לפני כן. הוא מילא תכנית טיסה ישירות לקפלוויק באיסלנד, שהיתה בטווח הטיסה של המטוס, ודווח שבשעת ההמראה
 הטייס איבד התמצאות כיוונית, וכמעט התנגש במגדל הפיקוח לפני שפנה לכיוון איסלנד. כמה שעות לאחר מכן הטייס היה מת. מגדל קפלוויק צפה במטוס מגיע לנחיתה בעזרת משקפות כיוון
 שהם עוד לא ראו מטוס כזה מקודם. הם דיווחו שהטייס הגיע לנחיתה גבוה, או במה שנראה מהירות נמוכה, ואז העביר את המצערת לכח מלא. המטוס התגלגל 90 מעלות שמאלה, פגע
 במסלול, קיפץ בגילגול, שתי הכנפיים נקרעו, המנוע עף על המסלול וחלק הגוף האחורי נשבר מאחורי תא הטייס. המטוס נעצר כשרק חלק הגוף המרכזי ותא הטייס לא נפגעו ונח על צידו.
 במטוס לא פרצה אש.

 כשהגיעו צוותי ההצלה, מצאו את הטייס פצוע קשה אך עדיין חי. הוא נפטר מפצעיו למחרת. הממזר המסכן קשר את רתמת הכתפיים בקשר וזרק אותה מאחורי הכסא ולא חבש קסדה.
 אחרת היה ניצל. ולאחר מכן מגיעים יתר הטרגדיה וטיפשותי שלי. המתווך התקשר אלי ובישר לי שהקונה אינו מעוניין בחלקי החילוף. הוא החשיב את העיסקה כסגורה, הוא היה  מבוטח  היטב  והיה  מרוצה. אני  עדיין  הייתי בהלם מאובדן המטוס  "שלי"  וטייסו. לאחר שנה שנתיים  ניסיתי להיפטר מחלקי החילוף. מחירי האחסנה שלהם האמירו  ורציתי  רק להיפטר  מהם,
 רק ש לא מצאתי מי שירצה בהם. הייתי  עייף מפרשת המטוס המרוסק ורציתי לשכוח  את  כל מה שהזכיר לי אותו. בשנת   1965 לערך מכרתי את החלקים כולל המנוע לסוחר גרוטאות
 מתכת מקומי. אני עדיין בהלם, ירחם אלוהים על נשמתי על היותי כה טיפש"....

 אם כן , שני מטוסים בעלי אותה זהות?
 האם יצחקי הצמיד למטוס המוסטנג ששיפץ את לוחיות היצרן של המוסטנג שהתרסק באיסלנד?
 האם למטוס ששופץ עבור ביל ליר היו לוחיות זיהוי מקוריות או האם גם הוא הצמיד למטוסו לוחיות של מטוס אחר כדי ל"רשיין" אותו?
 שאלות אלה הועברו לטובי מומחי המוסטנג בעולם. תשובות מספקות טרם התקבלו.
תם ולא נשלם 
 הבהרה:
 מטרת מאמר זה היא להביא לקוראים את הסיפור והעובדות בלבד. המאמר מתבסס על חומרים שפורסמו בעבר בעיתונות ובאינטרנט.

 תודות:

 
 ליוסי קופמן ולנעם הרטוך על עזרתם באיסוף החומר והעובדות

 Many thanks to Mr.Bill Lear Jr. for the permission to use his pictures for this article
לייבסיטי - בניית אתרים