נכתב ע"י ד"ר דב גביש

ד"ר דב גביש חוקר את הגיאוגרפיה וההיסטוריה של ארץ ישראל במסגרת המחלקה לגיאוגרפיה של האוניברסיטה העברית. ד"ר גביש פירסם עשרות ספרים, מאמרים ופירסומים אחרים בנושא, ובין היתר בתולדות הלוחמה האוירית ושדות התעופה בארץ ישראל מתחילת המאה שעברה.
 
אנו מודים לד"ר גביש על שניאות לתרום ל-"מרקיע שחקים" מאמרים פרי עטו, מאמרים המהווים תוספת נכבדה וחשובה לאתר.
  
במלחמת העולם הראשונה פעל בשרונה שדה תעופה בריטי.השדה היה בצפון המושבה,כיום קרן הרחובות ויצמן ושאול המלך.
 
אוירונים ראשונים נחתו בארץ ישראל בסוף חודש דצמבר 1913,אך העידוד העיקרי לפעילות אוירית נוצר עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914. הטייסת הצבאית הראשונה שהוצבה בארץ ישראל היתה טייסת 300 הגרמנית-פרוסית ,שהגיעה ב-1 באפריל 1916 לקראת מסע הקרב התורכי השני לעבר תעלת סואץ,בפיקודו של גנרל פון-קרסנשטיין.הטייסת,ובה 14 אוירונים,התפרסה בשני שדות תעופה-באר שבע ואל עריש , ובמנחתים בדרום הארץ.הטייסים הגרמנים,שבאו לשטח זר ומנוכר שלא ידעו כמוהו,חיפשו משענת נוחה בקרב האוכלוסיה המקומית,ומצאו אותה במושבות הגרמניות ובמושבות העבריות כאחד.לטייסים היה יתרון כלשהו על פני אנשי הצבא האחרים, מפני שיכלו לקיים קשר אוירי עם המושבות בזכות האוירונים הקלים, שלא נזקקו לשדות תעופה של ממש,והסתפקו במישור קצר להמראה ונחיתה.
 
המושבה הגרמנית שרונה לא היתה אתר בעל חשיבות צבאית במהלכי המלחמה הראשונים,וביקוריהם של הטייסים הגרמניים במושבה היו אקראיים ונועדו למטרות אזרחיות וחברתיות בלבד.על ביקורים אלה דיווח העיתון "החרות" ב-15 בספטמבר וב-20 בנובמבר 1916.העיתון מסר על אוירון גרמני שהגיע מאל עריש ואוירון אחר שהגיע מבאר שבע.מידע מסוג זה היה חשוב דיו כדי לפרסמו בעיתון,כי למראה האוירון יצאו התושבים הנלהבים מגדרם.אך המידע הינו דל וקשה ללמוד ממנו על הקשר בין תושבי שרונה לבין הטייסים הגרמניים.רק לאחר כיבושה של שרונה ע"י הבריטים,כעבור שנה,הוכשר בה שדה תעופה צבאי של ממש במושגים של ימי מלחמת העולם,לא שדה הדומה במשהו לשדות התעופה של היום,אלא שדה,פשוטו כמשמעו.
 
שרונה נכבשה ע"י הבריטים ב-17 בנובמבר 1917,עשרה ימים לאחר נפילתה של עזה ושלושה שבועות לפני כיבושה של ירושלים.רק לאחר כיבוש ירושלים התפנו הבריטים לשפר את עמדותיהם במישור החוף,לחצות את הירקון ב-20 בדצמבר ולהיאחז בגדתו הצפונית.הפעולה הוטלה על מפקדת המחנה (קורפוס) ה-21,והיא נועדה להרחיק את התורכים ככל האפשר מנמל יפו כדי שישמש כנמל אספקה עיקרי לבריטים.
 
מפקדת המחנה ה-21 חנתה בקרבת רחובות ,אולם לאחר התיצבות קו החזית בין הבריטים לתורכים, מארסוף לראש העין, עברה מפקדת המחנה הבריטית והתמקמה בקרבת הירקון.
 
לבריטים ולגרמנים היו שדות תעופה ומנחתים קדמיים ועורפיים.המנחתים והשדות הקדמיים,בקרבת החזית,נועדו לקצר את טווחי הטיסה של המטוסים מהשדה ליעדים שמעבר לקווים ולהאריך ככל האפשר את זמן פעילותם באויר.טייסות המחנות נועדו לשיתוף פעולה טקטי ולסיוע צמוד למחנות.בדרך כלל היה משוגר גף אחד אל המנחת הקדמי,וכאשר המנחת היה הופך לשדה מבצעי, היתה הטייסת כולה מגיעה אליו.כך גם אירע בשרונה.למפקדת המחנה ה-21 היתה טייסת סיוע,טייסת 113,שדילגה בעקבותיה מרחובות ב-13 בינואר 1918,אל שדה קדמי שהוכשר בקרבת החזית בשרונה. כן פעלה משרונה מפקדת פלוגת כדור פורח 21 של צופי האויר,שנהגו לצפות מגבוה על המרחב סביב,לפי המשימות שהוטלו עליהם.שתי יחידות כאלה היו בארץ ,וכמעט שלא ניתנה תשומת לב ראוייה לפעולתן.
 
הגרמנים גילו לראשונה את שדה התעופה בשרונה בתצפית מהאויר,וצילמו אותו.בפסק הזמן שבין התייצבות קו החזית מצפון לירקון ובין "מתקפת מגידו" של אלנבי בספטמבר 1918,עשו הטייסים הגרמנים כל שביכולתם כדי לצפות על המהלכים הבריטיים,לאסוף מודיעין אויר ולמנוע מהטייסים הבריטיים לצפות על המערך התורכי-גרמני.מסיבה זו תכפו המפגשים האויריים בין הבריטים לגרמנים וקרבות האויר ביניהם היו בלתי נמנעים.כדי להתמודד עם המטוסים הגרמניים,המריאו מידי יום שני מטוסי קרב "ניופורט" של טיסת 111 הבריטית מכנף 40 שחנתה בשדה התעופה שבקרבת הכפר ג'וליס בדרום.המטוסים נחתו בשרונה וארבו על הקרקע למטוסים הגרמניים.כשהגרמנים התקרבו לזירה,הוזנקו המטוסים הבריטיים נגדם,ובשיתוף עם סוללות תותחים נגד מטוסים היו מתמודדים עם המטוסים הגרמניים.לאור הצלחת השיטה,החליטו הבריטים לשפר את התהליך.ב-7 במרס 1918 הועבר כל גף "A" של טייסת 111 מג'וליס לשרונה לאותה משימה.בינתיים קודמה הטייסת מג'וליס לשדה התעופה ברמלה, ובסוף חודש אפריל הצטרף אליהם גם הגף שפעל משרונה.
 
לשדה של שרונה היתה חשיבות טקטית רבה בשל קירבתו לחזית ובגלל היכולת של המטוסים החונים בו לסייע מקרוב לכוחות הקרקע,שנועדו לתקוף במישור החוף.ב-17 בספטמבר 1918,יום לפני קרב ההבקעה של אלנבי במישור החוף,תוגבר שדה שרונה ע"י שני גפים של טייסת 142 שפעלה עד אז מרמלה, בעוד הגף השלישי שלה פועל מהשדה בירושלים.המשימה של טייסי 142 (כנף 5) היתה לסייע מקרוב לפרשי "מחנה המדבר הרכוב" (Desert Mounted Corps) שהיו אמורים לתקוף במישור החוף,ולמהר ולתפוש את המעברים ההרריים לשומרון ולעמק יזרעאל.טייסי 142 הרסו עם שחר ב-19 בספטמבר 1918 את מפקדת הארמיה השמינית התורכית שחנתה בטול כרם ואת מרכז התקשורת שלה,ובזה נפתח הקרב המכריע שהביא לתום העידן העותומני בארץ.העיתונאי הבריטי לואיל תומס,שנלווה למסעו של אלנבי בארץ,פרסם שבשרונה חנו גם שמונה עשר מטוסים אוסטרליים.משימתם היתה להטיל מצור אוירי על שני שדות התעופה הגרמניים שהיו בג'נין,כדי למנוע מהגרמנים להמריא ולגלות את מגמות ההתקפה הבריטית ואת ממדיה.

שדה התעופה בשרונה והמטוסים החונים בו
(מסומנים בחץ).תצלום אויר משנת 1918
מיקומו של ש"ת שרונה באיזור תל אביב.פוטומונטאז' עם מפת רחובות ת"א של היום.(באדיבות חנן שיפטן)

שדה התעופה בשרונה היה פעיל עד סוף ספטמבר 1918.עם התקדמות הכוחות מארץ ישראל לסוריה,נשארו הטייסות במרחק רב מידי מאחור, ולכן הוחלט לקדם אותן.ב-22 לספטמבר דילגה טייסת 122 (למעט הגף שפעל מירושלים)בעקבות מחנה המדבר הרכוב משרונה לעפולה,שנכבשה מידי התורכים יומיים קודם לכן.בסוף ספטמבר עבר הגף של טייסת 113 לשהות קצרה בשדה התעופה של עפולה,ולאחר מכן הוצב במנחת מאולתר בחיפה,בעקבות המחנה ה-21 שהתקדם במישור החוף לכיוון בירות.שדה התעופה הצבאי של שרונה פעל איפוא כעשרה חודשים בשנת 1918,ואם יש לשרונה היסטוריה אוירית,אזי ראשיתה ב-1918.
 


לייבסיטי - בניית אתרים