נכתב ע"י רפי לוסקי

שלום חברים
נתחיל מהסוף. כמעט 6 שעות מרחק של  כ 400 ק"מ, מתוכם כ 250 ק"מ שיש להם ערך ספורטיבי לליגה במהירות 87 קמ"ש.
התחזית טובה. ברור לי שזה יום של המזרח. אני מקווה לתפוס את תחילת התנאים מוקדם כמה שניתן ,כדי לבצע מרחק גדול מאוד. החלום שלי היה להגיע מבאר שבע ועד מחניים וחזרה, לכן העיתוי היה חשוב.

המראה בשעה 12.תנאי דאייה חלשים, אבל בעקשנות ובהתמדה אני מגיע לרכס יתיר, גובה עבודה 3,000 רגל בקושי, והשטח לא רחוק מהגובה הזה.

אני נופל לתוך מדבר יהודה לגלישה לכיוון המצדה, תנאיי הדאייה מתעוררים בדיוק בזמן מבחנתי, ואני מקבל 7,000 רגל.
הגובה נראה מבטיח והתקווה לממש את הטיסה צפונה נראית אפשרית.

אני טס צפונה, וכל הזמן שוקע. מגיע למעלה אדומים והגובה בלתי נסבל. ממשיך צפונה, ויורד יחד עם השטח מזרחה.העיר יריחו תקועה לי בצורה לא טובה, ולכן בלית ברירה אני שוקע חזרה דרומה ישר לשדות החקלאיים בסמוך לחוף הצפוני של ים המלח. הגובה נמוך מאוד. שדה טוב מחכה לי לנחיתת חוץ. אני מקווה שאני היום לא בסטיסטיקה של כשל מנוע, מתפעל בזרזיות את הוצאת המנוע, לחיצה קלה על הסטארטר ותפילה קטנה בלב לאלוהים של מנועי הרוטקס.

התפילה מתקבלת בברכה. המנוע מספק את הנדרש, ואני נחלץ מנחיתת חוץ ודאית.
טיפוס ישר מערבה. ענני חזית הים מציצים מערבית לירושלים. בשלב זה בקשותי מהבקרה מתקבלות בחיוב ,ואני חוצה את העיר ירושלים עם מנוע עובד. מדומם את המנוע לפני החזית וישר לעננים שמספקים יופי של תנאיי דאייה.

אני מתחיל בטיסה מהירה מאוד דרומה בגבהים של 8 אלף רגל.

במייתר אני לוקח שוב מזרחה. הגבהים משתפרים ל 9 אלף רגל ישר לצפון ים המלח.

חזרה דרומה לרכס יתיר על קו חזית הים, שם הבקרה מחליטה להגביל אותי בגובה. אני מתחנן, מבקש, בוכה, ומתאפשר לי לטוס שוב צפונה במיגבלה של 6,000 אלף רגל, הבקר מוכן לשקול שוב את בקשתי לגובה 8 בהמשך. העניין ממש מרגיז. אני מאזין לבקרה האווירית, והוא מעביר מטוסים בגובה 15,000 רגל באזור שלי. העניין מרגיז בגלל שהוא דורש הפרדת גובה של 2,000 רגל,ובפועל ההפרדה היא הרבה הרבה יותר. אני מרגיש שגנבו לי את השמים, בולע את הכעס והזעם על החוקים וההגבלות המטופשות וממשיך שוב לצפון ים המלח. ביקור רביעי שלי שם היום.
שם העקשנות שלי בבקשות החוזרות לגובה וההבטחה שלי שזהו הלג האחרון שלי להיום, משחררת לי מהבקר הקמצן, גובה 8 אלף רגל.

אני טס דרומה לערד.כמו ביד פלא נעלמת העננים נכבים אחד אחרי השני אחרי שאני חולף מתחת.השעה כבר 17:00 בערב. ענן אחרון של היום מחכה לי בערד. הטרמיקה שם מחכה שאני יגיע לגובה 8,000 רגל גובה מדויק לחזרה בטוחה הביתה, ואז נגמרת.
השמים משתנים לשמים של אובך. תנאיי הדאייה אפס והדאון הנפלא שלי לוקח אותי בדיוק נפלא לנחיתה בשה תימן.

מדינה קטנה וניצול אופטימאלי של חזית הים.

נחיתות רכות
לייבסיטי - בניית אתרים