פרטי המטוס:
דגם: ספיטפייר F.Mk.IX
יצרן: ויקרס סופרמרין,בריטניה
מס’ ח”א המלכותי: TE518
תיאור האירוע:
במסגרת קורס אימון מתקדם (קא”מ) מס’ 14 שנערך בטייסת 107 ברמת דוד, המריאה רביעית מטוסי ספיטפייר בשעה 12:55 לאימון בהפצצת צלילה ובצליפה. מוביל המבנה היה לדיה שיוביץ בספיט מס’ 58, מס’ 2 היה סג”מ צ’יטה כהן (לימים חבר כנסת), מס’ 3 סג”מ יצחק ילון בספיט 27 ומס’ 4 סג”מ גדעון כהן.
לאחר האימון שנערך באיזור הכפר כבריתה, הצטרפו המטוסים למבנה מכונס, ובשעה 13:35 לערך, בעת ששברו שמאלה ולמעלה לשורה עורפית פגע מדחפו של מטוסו של שיוביץ בזנבו של הספיט של ילון וחתך את זנבו. המטוס הפגוע שבר שמאלה בהטייה חריפה, ונכנס לסיחרור ממנו לא יצא והתרסק כשהוא הפוך בשדות קיבוץ כברי. ילון נמצא הרוג בתאו. שיוביץ נחת נחיתת אונס בשדה סמוך. למטוסו נגרם נזק סוג 3.
מספר צ’יטה בספרו “השמים אינם הגבול“:1
| צ׳יטה ויצחק ילון הלכו יחד מהשכונה הירושלמית לקורס הטיס ובבוקר אחד של אוקטובר 1953 המריאו יחד במבנה קרבי מרמת־דוד לעבר חיפה. עוד הם פונים צפונה ומשאירים את הכרמל מאחוריהם, ראה צ׳יטה ממקומו, שמאלה מהמוביל, איך מטוסו של ילון מגיח מימין ונכנס תחת המוביל. הוא לא הבין מדוע ולעולם גם לא יידע. ילון לא קיבל פקודה לשנות מקום. כשתפס להיכן נקלע, נבהל ומשך למעלה. הוא לא העריך עד כמה קרוב הוא למוביל. הערכת טווחים באוויר, ללא מכשירי עזר, איננה קלה תמיד אפילו לטייסים ותיקים. ילון והמוביל לא הספיקו לנתק מגע. זנבו של ילון פגע בחרטומו של המוביל. מדחף המוביל העשוי מעץ ניסר לשניים את גוף מטוסו של ילון, והתפורר לשבבים. צ׳יטה זוכר את עצמו פולט שאגה איומה שגברה על שאגות מנוע המוביל, שהגביר את סיבוביו כשנעלם המרחף. המוביל – ״לדיה״ שיוביץ, מוותיקי המדריכים בטייסת האימון המבצעי -לא איבד את עשתונותיו. הוא כיבה את המנוע. צ׳יטה ושני חבריו הנותרים במבנה משכו אינסטינקטיבית לצדדים ולגובה כדי לחמוק מההתנגשות.אחר־כך הורידו כנף וחגו מעל נקודת התאונה, המומים ודוממים. מה יכולים טירונים לומר ברגע שכזה? לדיה שבר את הדממה. ״מי שומע אותי?״ נשמע קולו בקשר, וצ׳יטה הגיב מיד: ״כאן ׳שניים׳, אני שומע.״ ״אני מבצע נחיתת אונס עקב כיבוי מנוע,״ אמר לדיה, ״דווח לבקר על המתרחש והישאר אתי בקשר עין ובקשר רדיו.״ צ׳יטה קרא לבקר וציין את מקומם תוך שהוא עוקב לסירוגין אחר הספיטפייר של לדיה הגולש מתחתיו, והספיטפייר הקרוע של ילון, ללא זנב, צולל לעבר הקרקע בסחרור הפוך. ״כתום-שלוש, כתום-שלוש, נטוש! נטוש! עליך לצנוח!״ צעק לו בקשר מבלי לחשוב אם הוא בכלל מסוגל לשמוע אותו או להיחלץ ממלכודת המוות. כמה פעמים חזרו על הקריאה, הוא וחבריו. צ׳יטה צלל לעבר לדיה שראה לעבר שדה חרוש בעמק זבולון, ונחת נחיתת גחון חלקה, כמו בספרים. הוא ראה את מדריכו נחלץ מהתא ומנופף בידיו לשלום, ומיד אחר־כך את שבר הכלי של ילון נושר לאטו ומתרסק בקרקע. צ׳יטה הביט סביבו. הוא נותר לבדו. חבריו חזרו לבסיס. הוא דיווח לבקר, נופף כנפיים בגובה נמוך מעל לדיה, חלף מעל נקודת התרסקותו של ילון ופנה לרמת ־ דוד, רטוב כולו מזיעה קרה. |
הערות המערכת:
1. הוצאת ספריית מעריב,1990 (באדיבות המחבר)
