אחד הראשונים: ויקינג יהודי מעופף-טייס המח”ל טריג מסנג ז”ל

 מאילינוי ל”מוות בשתי כנפי”, בלהק של “מילכוד 22”, לשתקנות המופרת בפאב: דרכו של הטייס טריג מסנג, גולה בישראל.

נכתב ע”י דן חמיצר

על דף משוכפל של חברת “ארקיע” לשיבוץ צוותי אויר במחצית השניה של חודש אפריל 1973,שורבט בעיפרון שיר קצרצר:

יד
על המסלול רועדת
דמיה נוזלים
חייה אוזלים, אשלייה אובדת.

זמן מה לפני שרשם (באנגלית) שורות אלה,היה טריגווה יוהאנס (“טריג”) מסנג ,קברניט מטוס וייקאונט ,שקוע באחד מרבבת הספרים שכילה ב-40 השנה האחרונות.-ספר ליום.אנשי הצוות האחרים נהנו ממנוחה קלה בחניית הביניים בנמל התעופה של ניקוסיה,קודם להעלאת הנוסעים ולשיבה ארצה.את ההמולה הרוגעת קטעה התקפת מחבלים על המטוס.קולות הנפץ פירקדו את הצוות.לבסוף שככו הדי הפיגוע,הטייסים והדיילות הביטו סביב וראו את קברניטם הקשיש,סיגריה בפיו וספרו בידו,שכוב נינוח מתחת לאחד המושבים,אדיש לקלחת המתגעשת מכל עבר.

טריג מסנג הוא “טיפוס”.שתקנותו העיקשת,אפופת האלכוהול והעשן,הצמיחה שמועות ומסתורין אודותיו.הוא טייס טבעי מעולה,שסירב להסתגל לטכנולוגיה התעופתית החדישה.ביישן,רגיש ומסוגר,ששריונו נפרק מעליו כדי חשיפה בערבי “פאב”.אוכל כזית הרואה בבישול תחביב,שתיין שלעולם (לעדותו) אינו שתוי,יחפן מכורבל בשמיכת עיתונים בסנטרל פארק של מנהטן,לולא שודך ל”פתרון אופטימלי לבטלן כמוני-מקצוע הטייס”.

אביו הנורווגי ואימו הדנית,שניהם פרוטסטנטים,היגרו לעיירה זעירה ליד שיקאגו,שם גידלו בקשיי פרנסה מרובים את טריג (יליד 1923) ושני ילדים נוספים.אופקיו של טריג חרגו מקתרנותו של אותו אי שם מערב תיכוני,למעורבות רגשית בסבלם של נדכאי עולם.הוא חלם להיות משורר,ובטרם מלאו לו 14 ניסה להצטרף למתנדבי השמאל האמריקאי במלחמת האזרחים בספרד.

הקשר הספרדי בולט,כמדומה, גם בהשפעת כתיבתו של ארנסט המינגווי על הסיפורים שתיקתק לעצמו.מוריו בבית הספר התיכון,שהתפעלו מעומקם של שיריו וסיפוריו,פטרו אותו ממרבית השיעורים,ואפשרו לו לימוד עצמי של ספרים ,שהוזמנו במיוחד מספריית הקונגרס.אך גם נער מחונן כמותו לא היה מצליח,במצבה הכלכלי הדחוק של משפחתו,להמשיך בלימודים גבוהים,לולא יצא שמו לתהילה ברחבי מדינת אילינוי כרץ מוכשר למרחקים בינוניים.בזכות מלגת הספורט,למד ספרות ושירה.

איך רב החובל?

תופי המלחמה,שרעמו מפרל הרבור ומזרחה,עוררו בו “חרוזי גבורה גדושי התייחסויות לאבותי הויקינגים,כביכול”. כבדרך אגב,הצטרף לחבר שזימן עצמו למבדקי טיס.”קיבלת את הציון הגבוה ביותר שנרשם עד עתה” דיווח סמל המבדקים לטריג,שהחליט בו במקום להתגייס לחיל האויר. בערב, כשטילפן לבקש את אישורם של הוריו,התקשתה אימו לעכל את הבשורה.”חיל הים?” חקרה את טריג,שמעולם לא התעניין עד אז בתעופה. “באיזה אוניה אתה נמצא? יש לכם רב חובל נחמד?”

מקץ פחות משנה של קורס טייס בטקסס הוסמך סגן משנה מסנג כטייס קרב הפצצה.כאשר הטיל ח”א האמריקאי את מפציציו לזירת אירופה,הוצב טריג ללהק המפציצים ה-319 ,מהמעולים והיוקרתיים שבלהקי החייל.הלהק יצא להפצצותיו מבסיסים באי סרדיניה ורכש לו מוניטין יחודיים -בליל של תפוקה מבצעית גבוהה,שיעור אבידות נמוך ואוירה קדחתנית של “צריך לדעת להסתדר”.

חודשים אחדים,עד תחילת שנת 1944,היה עיסוקם העיקרי של צוותי האויר חיבור קינות נוגות על רמתו הירודה של המזון בלהק.מפקדת הלהק הגיבה באזהרה,כי כל מי שיפגע במורל הגייסות בדרך של הטחת עלבונות במזון,יענש בחומרה.ערב אחד,בעיצומה של הסעודה,טיפס הטייס העליז ג’וזף סמארטס “הרשל” בפי כל,והצהיר “האוכל הזה הוא זבל,אבל זבל מצויין”.כעונש,נגזר על הרשל לכהן כקצין מטבח ואחראי לאספקת המזון.להפתעת הכל,התגלה הרשל כאשף בתפקידו החדש.אחד ממטוסי הלהק הועמד לרשותו,והוא שוטט בו בין חופיו השונים של הים התיכון ,במשימות השגתם של פריטי מזון נדירים ויקרים לסועדי הלהק.במועדון הטייסת של טריג מסנג הוגשו קוויאר פרסי עם יין רוטשילד.הרשל בע”מ סיפק כל הזמנה ,שגעונית ככל שהיתה,בתוך כמה ימים.הרשל לא נשכח:לימים התגלגלה דמותו בזו של קפיטליסט המלחמה הפעלתן,מילו מינדרבינדר,ב”מילכוד 22″,שמחברו,ג’וזף הלר קיבץ גם דמויות אחרות ומעללים נוספים מהלהק שבו שרתו סמארטס,מסנג והלר.

עוד כסגן זוטר הוביל טריג מבנים של 48 מפציצים למשימות באירופה וביפן.מובילים אחרים היו בדרך כלל אלופי משנה.מכל 80 הגיחות המבצעיות שבהן השתתף חזרו מטוסיו-לא רק אלה שהטיס בעצמו אלא גם מובליו-בשלום.כושר השרדות זה,אומר מסנג כמעט 40 שנה לאחר מכן,הוא פרי היכולת להסתדר ,להשיג,לאלתר. “בעת מלחמה אין חלוקה מרכזית של משאבים.כל חייל ויחידה מנהלים מלחמת קיום,מאבק עיקש על אותה פרוסת עוגה מוגבלת של כלים,חלפים,מזון,לבוש וכוח אדם.בלי תושיה דמיון ומשמעת חלקית מאד,המלחמה הזו אבודה”.

כשרונותיו של מסנג וחבריו בתחום זה שגשגו באוקינאווה,שם הוצב להק 319 בשנתה האחרונה של המלחמה. “אחד הבחורים החליף שעוני טייס בשני ג’יפים אמפיביים.רכובים עליהם הגענו לכל אנית אספקה שהחלה לפרוק את מטענה בנמל.השתלבנו יפה בין צוותי הפריקה,לא נשאלו שום שאלות ואיש לא העלה על דעתו שהקצבת הבירה של כל חיל המשלוח נעלמת במועדון שאירגנו לעצמנו,עם פתח סתרים למחסן המשקאות שכוסה במפה גדולה של זירת האוקינוס השקט”.

מלחמת העולם השנייה חקוקה בזכרונו כ”שנתיים של תופת מקסימה ואיומה.אחר כך לא היה דבר שיוכל להטריד,להדאיג או לערער אותי”.באחת מגיחותיו האחרונות מעל יפן,בהה בפטריה האטומית שהיתמרה בשמי נגסאקי.בחופשה חצי שנתית נשא אישה ובחופשה הבאה התגרש “חשתי במוות בשתי כנפי גורם אדיש בכפור צלול,מסכל את כללי הטיסה” כתב לימים באחד משיריו.”השמש היתה לי קשה כיהלום,מחממת נפש אך מותירה את העור צונן באלף צינות,מטה את המוח למחשבות זרות”.

טיסות מסמרות שיער

כחייל משוחרר חזר ללימודי הספרות,הפעם באוני’ קולומביה בניו יורק.משם שיחררה אותו ה”הגנה”. השמועות אודות חיפוש מתנדבים לעזרת הישוב היהודי בא”י עוררו את סקרנותו.מסנג זועזע מגורלה של יהדות אירופה ונלהב לעזור לעניין צודק. “מה שנמנע ממני ב-1936 בספרד”. שליחי ה”הגנה” בארה”ב,יהודה ארזי והיימן שמיר יצרו עימו קשר בנוהל חשאי מגוחך למדי אך עם רקע אמיתי של תרגילי חמיקה ממעקב ה-FBI.יותר ויותר הסתבר לטריג כי כתיבה יוצרת אין לומדים באוניברסיטאות.

עשר דקות לאחר שנבחן כושרו האוירי,הוסמך מסנג כבוחן ראשי ואחראי למיון עשרות המתנדבים ללהק התובלה האוירית של ישראל שבדרך.המתנדבים היו ערב רב של מקצוענים ותמהונים.אחד מהם הרשים במעללי הניווט שסיפר על עצמו,עד ששוגר לטיסה לדרום אמריקה,ורק במטוס ,זמן מה לאחר שאבדה דרכם,גילה כי אין לו מושג בקריאת מפה וכי מעולם לא טס לפני כן.

מפנמה לצ’כוסלובקיה ולאיטליה העבירו מסנג ושות’ “קונסטליישן”,”קומנדו” ואחר כך נשק,תחמושת וחלקי מטוסי קרב, ב-30 טיסות עד לתחילת ההפוגה הראשונה. “הטיסות היו חוויות מסמרות שיער ,בגובה 18,000 רגל ללא מערכות חמצן. על מנת לשמור על ההכרה,ישבנו ללא ניע,מרוכזים בקצות אצבעותינו.לפעמים הטכניקה הזו עזרה…”

כטייס הפצצה בטייסת המפציצים הראשונה של חיל האויר הישראלי,הטיס טריג בופייטרים ובי 17 להפצצות באל עריש ובכיס פלוג’ה.בתום המלחמה התמנה למפקד הטייסת .כמותו היו גם רוב טייסיו מתנדבי חוץ לארץ.ששפת ההדרכה היתה אנגלית (מסנג עצמו,בוש במבטאו הכבד,לא דיבר עברית עד יום מותו).והפעילות החברתית התנהלה בעיקר סביב הבקבוק במועדון הטייסת,ספק אם מפקד טייסת שתקן ומופנם כטריג,תפקד אי פעם בחיל האויר רב הלהג והשחץ.אחד מפקודיו באותה תקופה זוכר כי “טריג מעולם לא פצה את פיו.הוא נהג להתבונן בנו במבט מוזר ומקפיא,שאילץ אותנו לנחש את כוונותיו.על פי רוב לא קלענו,כך שלאחר כמה חודשים הסתיימה תקופת הפיקוד שלו על הטייסת”.

גם כמדריך טיסה,תחילה בחיל האויר ומאוחר יותר בתעופה האזרחית,הניח מסנג כי מוטב ש “חניכי יעקבו אחר פעולותי ויאמצו לעצמם מה שנראה בעיניהם,משום שאיני חסיד גדול של דיבורים והסברים”.בימיו הראשונים של ביה”ס לטיסה של ח”א,התרוצצו המדריכים האחרים מחניך לתדריך ומתחקיר לחניך,בעוד טריג שרוע בשלווה בערסל שמתח בין שני מטוסים,קורא בספריו. “הוא לא התחמק מעולם מלבצע את אשר התבקש”,אומר הוגו אגמון, מחלוצי הטייסים הדרום אפריקאים בח”א ורע ותיק של מסנג.” אבל איש לא ידע כיצד בדיוק לפנות אליו”.

עמית בארקיע זוכר את דוחות המדריך המשעשעים שהגיש מסנג בתום טיסות הדרכה.במקום הפירוט והאריכות הנדרשים,הסתפק ברישום מילה או שתיים אורך העמוד כולו—”הצילו!” או “יש עדיין תקווה” או “טוב יותר ממוישה”.אבל אחד מחניכיו בעבר,קברניט אורי קשת,מעיד כי “בלא הגה מפיו,למדתי ממנו יותר מכל מדריכי הקודמים גם יחד,ולמרות סגנונו המנוכר ידע לעמוד על שלו”.האגדה מספרת על טייס משנה צעיר ונמרץ שלא המתין,מיד לאחר ההמראה במטוסו של מסנג,להוראת הקברניט והרים את כן הנסע.מסנג לא אמר דבר.שעה לאחר מכן,לקראת הנחיתה,התפלץ טייס המשנה לראות כי קברניטו מנמיך בבטחה אל המסלול ואינו מורה על הורדת גלגלים.ממש טרם הנגיעה במסלול שאל הצעיר “מה עם הגלגלים?” מסנג היה קריר: “לא זוכר שהוריתי לך לקפל אותם”.

סירוב להתעדכן

ימים אחדים לאחר שנחת בישראל לראשונה,החליט טריג להשאר במדינת היהודים.את ריעתו איב דוידוביץ , יהודיה ילידת ברוקלין,פגש בחיל האויר. את התהליך הרשמי של התגיירותו השלים בטקס חגיגי שבו נימולו בכורו דני והוא עצמו.טריג היה ככל הנראה הטייס היהודי היחיד בעולם שבברית המילה שלו השתתפו כל חבריו לטייסת.

בעוד רבים מטייסי המח”ל משתחררים בהדרגה מחיל האויר ובים לארצותיהם, הצטרף מסנג לצוותים הראשונים של אל על.”לאחר חמש שנים הגעתי למסקנה שבעסק הזה לא אשתלב.אהבתי את אשתי יותר מאשר את בתי המלון הזרים”.מותה של אשתו,יחד עם פרישתו לגמלאות מ”ארקיע” ועקירתו מרצון מבית הזוג בצהלה,הקדירו עוד את חזותו.

כאחד מטייסי הניסוי הראשונים ב”בדק”,אבי התעשיה האוירית,מיצה את כשרונו הנדיר ליד ההגאים.טריג,כמדומה,הוא הטייס היחיד שהצליח להנחית מטוס שהגאיו חוברו במהופך,שגיאה קטלנית בדרך כלל. “תקלה כזו אתה מגלה בשניה הגורלית שבה עליך למשוך ולהמריא.מאחר שכל פעולה אינסטינקטיבית תמיט עליך אסון,אתה מוכרח להקפיא באופן מכני כל תחושה ולפעול בתנועות הפוכות לכל רגש ורצון,לחבר את המוח הקר עם הידיים שעל ההגה בקשר העוקף את העצבים-וזה לא קל”.

מקצועני תעופה מסכימים כי טריג שכלל לכדי אמנות את ההטסה הידנית של מטוסיו.בכך חיפה על סירובו להתעדכן בחידושי הטכנולוגיה של המטוסים המודרניים.”טריג הצליח להתפרנס ממקצוע הטיסה 30 שנה לאחר שחדל להתעניין בחידושים בו”. אומר הוגו אגמון.”הוא השתמש אך ורק בעזרים ובאמצעים שהכיר במלחמת העולם.מכל החידושים ששינו כליל את פניה ל התעופה העדיף להתעלם”.אפילו רשיון נהיגה מיותר בעיניו.”נסיעה אחת ב-1948,שיכנעה אותי שבמדינה הזו איני מוכן לנהוג.מאז הופקדה אשתי על הגה הרכב המשפחתי-היא על מושב הווספה ואני בסירת הצד”.

בזרם ה”האיקו”

20,000 שעות טיסה בכ-40 סוגי מטוסים ,צבר מסנג מאז אותו קורס טייס שלמחרת פרל הרבור.מרבית הזמן הצטנף בכסאו,שקע בספרים שעשו אותו למאגר מדהים שלי ידע רב תחומי (עם התמחות מיוחדת בארכיאולוגיה ובזואולוגיה),בעוד טייסי המשנה מבצעים את עיקר מלאכת ההטסה.בהתעורר בעייה קשה,התנער לפתע,תיקן בזריזות וחזר בלא אומר להפוך את דפיו.דיילת שעבדה במחיצתו כ-15 שנה שמעה מפיו,כעדותה,משפט אחד ויחיד-“כן מותק”. הבדווים של סנטה קתרינה ,שכני המנחת המקומי, כבר הסתגלו למראה התמהוני עוטה חליפת הקברניט שניצל כל חניית בינים להתרוצצות במדבר ,להפיכת אבנים ולשעות ארוכות של התבוננות אילמת בחרקים ובציפורים.

טריג,המשוכנע שמוסד הפאב הוא התחליף התכליתי ביותר לפסיכולוגים,”מענה תפקודי לבעיות תקשורת” הוא קורבנה הקלאסי של ההלצה על הטייס שבבדיקותיו הרפואיות מונים את שיעור הדם באלכוהול שבגופו.”הטייסים שאני מכיר,לפחות רבים מהם,צרי אופק והתענינותם מוגבלת לעיסוקם.אנשים מעניינים באמת מוצאים רק במסבאות” הוא פוסק, מסרב להודות שהתנהגותו חורגת מתקן כל שהוא. “אני אמון על כללי הלוגיקה הבסיסיים ומשום כך אינני נוהג לשרוף אנרגיה בכיוונים שאיני מוצא בהם עניין”.