מטוסי שחק וכפיר לצילום בחיל האויר

מאמר זה פורסם במקור במגזין “קנה מידה” ומוגש באדיבות מועדון בוני הדגמים בישראל
תודתנו נתונה לדוד מרנין על הערותיו למאמר זה.

מאמר זה חושף פרק מרתק בתולדות חיל האויר שהיה נסתר עד לא מכבר: שחקי וכפירי צילום בחיל האויר. שחקי הצילום הוכנסו לשירות מעט לאחר הגעת השחקים הראשונים. המהירות וגובה הטיסה בה טסו השחקים, היוו פוטנציאל אדיר לניצולם כמטוסי צילום. הטייסת שנבחרה כטייסת הצילום היתה טייסת ה”עטלף”, ולאחר שקיבלה את מטוסי הקורנס העבירה את מטוסי הצילום שלה לטייסת הקרב הראשונה ואת מטוסי הקרב לטייסת הסילון הראשונה. לאחר שנמכרו מטוסי השחק לארגנטינה, הוחלפו מטוסי הצילום בטייסת הקרב הראשונה במטוסי כפיר שבמקורם היו מטוסי קרב רגילים והוסבו לצילום. השחקים והכפירים נזקקו להחלפת האף כולו בהתאם למשימה ולסוג המצלמה שנדרשה למשימה. דבר זה סירבל מאד את העבודה, מאחר ולא היו הרבה שחקים לצילום, כפי שתקראו בהמשך. ממה שידוע עד היום היו בחיל האויר לפחות שישה שחקים לצילום והרי הם לפניכם:

שחק מס’ 53

שחק זה היה שחק הצילום הראשון של חיל האויר וגם הוסב לצילום בארץ. במטוס הותקן חרטום “תרמיל” לצילום אנכי, והוא הספיק לבצע שתי גיחות צילום מעבר לקווי האוייב. לאחר גיחתו המבצעית השנייה, ובעת שחזר לנחיתה בחצור אירעה תקלת מנוע. הטייס רן פקר נטש אותו והמטוס נחת בעצמו על גחונו בשדה חרוש. המטוס חולץ, שופץ במשך שנתיים וחזר לשירות מבצעי כמטוס קרב רגיל בטייסת הסילון הראשונה. לאחר מכן הועבר לטייסת הנגב שם הופעל כשהוא צבוע בסכמה של אפור לעליונות אוירית וכשהוא נושא 5 סימלי הפלות, ולבסוף נמכר לח”א של ארגנטינה.

שחק מס’ 58

במקורו מטוס קרב עתיר הפלות (12 במספר) הוסב לצילום והורכב עליו ראדום, בקידמת כן הנסע הראשי, זהה לזה של שחק מס’ 98 (ראה בהמשך) וכן הוחלף סנפיר הזנב, אף זאת בדומה למטוס מס’ 98. בעת ששימש כמטוס צילום הוסרו ממנו התותחים. המטוס השתייך לטייסת 101 ולבסוף נמכר גם הוא לח”א של ארגנטינה.

שחק מס’ 59

אף הוא אלוף הפלות (13 במספר). הוסב לצילום והותקן בו ראדום קטן בתחתית החרטום. במטוס זה לא שונה סנפיר הזנב, ובעת ששימש כמטוס צילום הוסרו ממנו התותחים. המטוס השתייך לטייסת 101 ונמכר גם הוא לח”א של ארגנטינה.

שחק מס’ 41

שירת בטייסת 119 ונפגע בעת גיחת צילום. לאחר שיפוצו חזר לטייסת כמטוס קרב רגיל.

שחק מס’ 98

אחד משני השחקים המקוריים שהוסבו לצילום בצרפת. בשנות השבעים הותקן בו בארץ חרטום מיוחד לצילום אלכסוני ארוך טווח (LOROP-Long Range Oblique Photography). בחרטום הותקנו שלושה חלונות, אחד תחתון ושניים צידיים (ימין ושמאל). לצורת אספקת החשמל למערכות אלו הותקנו במטוס 2 צינורות חיצוניים, אשר דרכם נותבו צמות החשמל. צינורות אלו נמשכו מתחתית דלת הגישה למחסניות הפגזים וקדימה עד לאיזור החיבור של החרטום לגוף (בדומה לסנפירי היצוב של מטוסי השחק הדו מושביים). כן הוחלף סנפיר הזנב המקורי בסנפיר זנב כמו במטוסי הנשר, אשר שימש כמיכל דלק נוסף (סוט תחתון). בנוסף, הותקן במטוס ראדום גדול, מלפני כן הנסע הקדמי ועד אחרי פנס הנחיתה, המזכיר בצורתו ראדום הקיים במטוסי המיראז’ IIIE של ח”א הצרפתי, אשר הכיל שם מכ”מ דופלר. סביר להניח כי בתא הטייס הותקנו פנלים יעודיים לבקרת מצלמה ואורך סרט, בדיקת מצלמה ופנל נורות אזהרה למצלמה. המטוס השתייך לטייסת 119. מאוחר יותר הועבר לטייסת 101.

לפי מאמר שהופיע במגזין “ביעף” מס 75-76, הרי שהמצלמה הנ”ל הורכבה בשנות ה-70, ומכאן שיתכן שלפני ההתקנה הנ”ל המטוס נשא חרטומי צילום אחרים על בסיס חרטום מיראז’ רגיל, שאליהם אתייחס בהמשך.

שחק מס’ 99

שחק צילום מקורי שני, אשר נשא חרטום יעודי בעל מספר תחנות נפרדות לנשיאת מצלמות לתפקודים שונים, במתווה אשר מזכיר בצורתו החיצונית את חרטום מטוס הקורנס לצילום. במטוס זה, לא הוסרו התותחים ולא שונה סנפיר הזנב, וגם בו הותקנו בתא הטייס פנלים יעודיים לבקרת מצלמה ואורך סרט, הכנסת נתונים למצלמה, בדיקת מצלמה ופנל מנורות אזהרה למצלמה, בדומה למטוס 98. המטוס השתייך לטייסת 119 אך הועבר לטייסת 101. המטוס הופל בשנת 1974 בעת שהיה במשימת צילום מעל סוריה. טייסו איתן כרמי גרר אותו ארצה אך נאלץ לנטוש בסביבות עכו. לפי ספרו של דני שפירא, החרטומים של מטוסים 98 ו-99 תוכננו ויוצרו בארה”ב, אך ההרכבה הסופית התבצעה במפעלי יצרן המטוס בצרפת. שני המטוסים הובאו לארץ בטיסה ע”י דני שפירא ורן פקר והיא מתוארת באחד מגליונות ביטאון חיל האויר.

חרטומי הצילום

1.חרטום “תרמיל” לצילום אנכי

החרטום מבוסס על ראדום של מטוס שחק רגיל. הוא כולל חלון מלבני בודד בתחתיתו, ומאחוריו הורכבה מצלמה לצילום אנכי מסוג צייס RMK-4. מצלמה זו יוצאת דופן בכך שהיא עטופה במארז אטום וחזק המבטיח הגנה מלאה לכל חלקי המצלמה. גוף המצלמה עשוי כך שיוכל לעמוד בטלטולים ומכות חזקות ובה בעת לאפשר את פעולת המצלמה. החרטום כולל את המרכב המיוחד למצלמה זו. המרכב מחובר למטוס בנקודות חיבור, נושא עליו את גוף המצלמה ומשמש בתור תומך ומשכך רעידות, וניתן לאזן בו את המצלמה בעזרת מוטות מתכווננים. על גוף המרכב מורכב פלס מים לבדיקת האיזון. חרטום זה יוצר ע”י חברת S.E.C.A.M באוקטובר 62. מכיוון שההתקנה היתה בשנות ה-60 המוקדמות, הרי שלא היו אז מחשבי צילום, ומכאן שהפעלת המצלמה היתה כולה בצורה ידנית, בעזרת חישובי מהירות קרקע וגובה ברומטרי (זהו יחס V/H המהווה משתנה מרכזי לצורך חישובי צילום). חרטום זה נמצא במוזיאון חיל האויר.

2.חרטום “שפורפרת” לצילום פנורמי

זהו חרטום צילום על בסיס ראדום של מטוס שחק רגיל. הוא כולל חלון צילום פנורמי, המורכב ממשטח זכוכית אנכי מרכזי, ושני משטחים צרים הצופים לצדדים, מימין ומשמאל, המאפיינים חלונות צילום מסוג זה. בחלקו העליון של החרטום קיים פתח שירות גדול הנפתח כלפי מעלה. דרך פתח זה ניתן היה להחליף בנוחות את קלטת סרט הצילום. גם חרטום זה נמצא במוזיאון חיל האויר.

3.חרטום “תשבץ” לצילום אלכסוני

חרטום המבוסס על ראדום של מטוס שחק דו מושבי ובו מותקנת מערכת עדשות פנימית הסבה על גבי גלגלי שיניים וכך מושגת יכולת צילום מאופק לאופק. החרטום מכיל חלון צילום פנורמי בן חמישה משטחים. אחד אנכי ושניים משופעים בכל צד. כמו כן מכיל החרטום מספר פתחי איוורור ושירות. בחלקו האחורי מותקנת קופסת הפעלה חשמלית הצמודה לפתח שירות רחב. החרטום נמצא במוזיאון חיל האויר.

4.חרטום “מושל” לצילום פנורמי מגובה נמוך

מבוסס על ראדום של מטוס נשר. מכיל חלון צילום פנורמי בן שלושה משטחים. האחד אנכי ושניים צרים לצדדים. בתוך החרטום ניתן להבחין במשככים לעגינת המצלמה. מימדי החרטום ונפחו הפנימי המצומצם באיזור חלון הצילום, לא איפשרו לדעתי התקנה של מצלמות בעלות אורך מוקד גבוה ומכאן שהחרטום שימש לצילום מגובה נמוך בלבד. החרטום מכיל מספר רב של פתחי שירות ובצידו השמאלי מותקנים (במבט לאחור) שני חלונות עגולים, האחד מעל לשני, אשר שימשו כנראה למערכת בקרת הצילום בהבזקי לילה. עיקרון הפעולה של מערכת מסוג זה הוא מדידת עוצמת האור החיצונית דרך תא פוטואלקטרי ה”מביט” החוצה דרך קונוס המאפשר זוית ראיה של 20 מעלות. במקרה של הבזק מכל עוצמה מסויימת, התא מרגיש זאת ומעביר אות מתאים המתורגם למתח להופעת צילום בודד של המצלמה. כמובן שלצורך כך נחוץ מארז לפיזור הבזקי צילום, פנימי או חיצוני. גם חרטום זה נמצא במוזיאון חיל האויר.

5.חרטום “צניעות” לצילום אלכסוני ארוך טווח

זהו חרטום יעודי שהורכב במקור על מטוס שחק 98. המצלמה שבו יועדה במקורה לצילום אנכי והוסבה בחיל האויר לצילום אלכסוני. כאן המקום לציין כי ייחוד המצלמות לצילום אלכסוני ארוך טווח הוא בכך שכל מכלול העדשות נמצא על ציר האורך של המצלמה, שהוא ציר כיוון הטיסה של המטוס, וכך ניתן להרכיב מצלמה בעלת מידות גדולות בחרטומים צרים של מטוסי מיראז’ ולקבל מערכת אסטרטגית עם ביצועים מעולים המאפשרת השגת מידע ללא הצורך בחשיפת המטוס המצלם לאיומי אוייב.
חרטום זה מורכב משני חלקים:

מקטע גלילי המשמש לאיחסון המצלמה והמערכת לשמירת תנאי הסביבה כגון בקבוקי חנקן לקירור וכו’. זהו חלק ארוך הכולל את ההתקנות לדפינת המצלמה ושני צינורות האיוורור העוברים לאורכו מצידו הימני אל המקטע הקדמי. בחלק זה מותקנים פתחי שירות רבים המשמשים לתחזוקת המצלמה, החלפת סרטי הצילום ובקבוקי החנקן.

מקטע קדמי המכיל ארבעה חלונות צילום, המאפשרים צפיה לכל הכיוונים מאופק לאופק.

6.חלון “אוניברסלי”

זהו חרטום צילום יעודי שהורכב על מטוס 99 והוא חרטום ארוך בעל ספר תחנות להתקנת מצלמות שונות המזכיר מאד את מערך המצלמות במטוסי הקורנס לצילום. החרטום מכיל בקידמתו חלון לצילום פנורמי קדמי, ומאחור חלון לצילום פנורמי אנכי, ולפחות חלום נוסף לצילום אנכי מאחורי החלון הפנורמי האנכי. כמו כן קיימים שני חלונות נוספים, משני צידי החרטום,לצילום צידי, הנמצאים בחלק העליון.
ראוי להדגיש כי בכתבות המעטות שפורסמו על הפעילות המבצעית של מטוסי השחק לצילום,ישנם שני מוטיבים חוזרים והם כינויי המטוסים:”התשעימים” וגם תיאור החרטומים השחורים הגדולים. אולם בכל התמונות שצולמו בשנות השישים ובעיקר לאחר מלחמת ששת הימים, נראה צילו של המטוס המצלם וחרטומו דומה לחרטום מטוס השחק הרגיל, וזאת מכיוון שחלק מהחרטומים התבסס, כאמור, על ראדומים של מטוסי שחק רגילים.
המטוסים 53, 41, 98, 99 הופעלו תחילה כמו מטוסי השחק בחיל ללא צבע הסוואה. לאחר מכן נצבעו ושונתה הסיפרה הראשונה של מספר הזנב ל-“7” לפני מספר המטוס. מטוסים 58, 59 הוסבו לצילום והספרה הראשונה של מספר הזנב שונתה ל-“4”.

מטוסי כפיר לצילום

בחיל האויר הופעלו שני מטוסי כפיר יעודיים לצילום, מספרי זנב 419 ו-451. מטוסים אלו הופעלו במקור כמטוסי קרב ע”י טייסת הקרב הראשונה והוסבו לצילום בחטיבת בדק מטוסים של התעשיה האוירית כשעל ההסבה מפקחת קבוצת התכנון של רס”ן שמואל מנור ז”ל, מענף תיכון אוירונאוטי במפקדת ח”א, שגם תיכננה אותה. לאחר מכן הופעלו בטייסת “שומרי הערבה” ובטייסת “התוכי המנפץ”.

בהסבה בוצעו במטוסים השינויים הבאים:

הסרת התותחים.
העברת המערכות הנמצאות בחרטום המטוס אל החלל שנוצר עם הסרת התותחים.
התקנת פנל שחור ומרובע בחרטום המטוס, כנראה מערכת ניווט כל שהיא.
העברת חיווט חשמלי מהמערכות בסעיף 2 אל חלקו הקדמי של המטוס. החיווט נותב בגוף המטוס, דרך החלל המיועד לקני התותחים בצד ימין ושמאל, אולם בשל חוסר נפח פנוי בחלק הגוף הקדמי היה צורך לנתב את החיווט חיצונית, ולצורך כך הורכב חיפוי מיוחד מעל לועי התותחים וצינור החיווט יוצא מחלקו האחורי של החיפוי ופונה בזוית ישרה כלפי מרכז הגוף ופונה שוב בזוית ישרה קדימה לכיוון חרטום המטוס.
התקנת שתי מערכות אזהרה מפני נעילת מכ”מ (Radar Warning Reciever) משני צידי הגוף הקדמי. מערכות אלו מותקנות בחרטום מטוס הכפיר הרגיל אך בשל הרכבת חרטומי הצילום נוצר הצורך לשנות את מיקומן.

מכיוון שמדובר במטוסי צילום, סביר להניח כי בתא הטייס הותקנו מערכות אויוניקה הנחוצות למשימות צילום.
סביר להניח כי בתא הטייס הותקנו פנלים יעודיים לבקרת מצלמה ואורך סרט, הכנסת נתונים למצלמה, בדיקת מצלמה ופנל מנורות אזהרה למצלמה,כל זאת על חשבון 80% מנפח קופסת בקרת החימוש של המטוס,ממנה נותר רק פנל טילים קטן.

חרטומי הצילום

מטוסי הכפיר נשאו חמש מערכות שונות לצילום אוירי, כשלכל מערכת חרטום יעודי משלה. ארבע המערכות עברו ממטוסי השחק ואילו החמישית היא שיפור של אחת ממערכות אלו. חרטומי הצילום שעברו ממטוסי השחק הם:חרטום “מושל”, חרטום “תרמיל”, חרטום “שפורפרת” וחרטום “צניעות”.בשנת 1986 נכנס לשירות חרטום מסוג “צניעות משופר” שהיווה שיפור של חרטום ה”צניעות”.

חרטום ה”צניעות משופר” מורכב משני חלקים:

מקטע גלילי המשמש לאיחסון המצלמה והמערכת לשמירת תנאי הסביבה כגון קירור ע”י אויר ממוזג שנפלט מתא הטייס.זהו חלק ארוך הכולל את ההתקנות לדפינת המצלמה ושני צינורות איוורור העוברים לאורכו מצידו הימני אל המקטע הקדמי והמזרימים אויר למערכות לשמירת תנאי הסביבה בחרטום הצילום וסביב לחלונות הצילום. בחלק זה מותקנים פתחי שירות רבים המשמשים לתחזוקת המצלמה והחלפת סרטי הצילום. זהו המקטע שהועבר מחרטום “צניעות” מקורי.

מקטע קדמי המכיל את חלון הצילום. יחודו של מקטע זה שהוא מורכב מחרטום חרוטי המסתובב בעזרת גלגלי שיניים בהתאמה עם מכלול עדשות המצלמה, ובכך נחסך הצורך בהתקנת חלונות נוספים בצידי החרטום המסבכים את מבנה החרטום בצורה ניכרת. בכך גם נפתרה בעית ה”צילום העצמי” שהיתה בחרטום ה”צניעות” המקורי. על גבי המקטע הקדמי קיימים סימנים לציון זויות סיבוב החרטום. הסימונים בוצעו כהכנה לטיסות הניסוי של המערכת, כדי להקל על פיענוח הצילומים שבוצעו ע”י מטוס מלווה. כנראה עקב ייחודיות הסימונים הללו, הם נשארו ע”ג החרטומים עד היום. קיימים שני חרטומים זהים בעלי מספרים 01 ו-02

מטוס 451 עם חרטום ה”צניעות משופר” נמצא בתצוגה במוזיאון חיל האויר בסמלי טייסת “התוכי המנפץ” שהפעילה אותו עד שיצא משירות וכן עם השם “פריזמה”. גם מטוס 419 נמצא במוזיאון חיל האויר ובאחסנה.