נכתב ע”י אבינעם מיסניקוב
משטרת עירק סווידן היתה מצודה מסוג “טיגרט” שבנו הבריטים בשנת 1940 על גבעה ליד צומת דרכים חשוב בארץ,היכן שאז היה הכפר הערבי עירק סווידן והיכן שנמצא היום כביש 35 ליד שדה יואב. במבצר ישבו כוחות צבא ומשטרה בריטיים והם חלשו על הדרך ממג’דל לבית גוברין ולירושלים, וכן על הכביש הראשי דרומה אל הנגב וצפונה לישובי מרכז הארץ.
לכשהסתיים המנדט הבריטי בארץ ישראל,היו הכוחות הבריטיים שישבו במצודה האחרונים שנסוגו ונעו בשיירה מלווה במטוסי קרב דרומה לעבר תעלת סואץ.זה היה בתאריך 13 במאי 1948,ולמבצר נכנסו כוחות ערביים שכללו לוחמים מקומיים וראשוני לוחמי הצבא המצרי,ובהמשך נכנסו לשם כוחות נוספים בסדר גודל של חטיבה של הצבא המצרי,שעשה את דרכו צפונה.
המצרים שלטו על צירי התנועה וגם הפגיזו ללא הפסק את קיבוץ נגבה הסמוך שנלחם על חייו.צה”ל ניסה לכבוש את המצודה במשך שבע פעמים מה-14 במאי 1948 ללא הצלחה.רק בניסיון השמיני,שנערך במסגרת מבצע “יואב”,הצליח גדוד משורין של חטיבה 8 בפיקוד יצחק שדה להגיע אל המצודה,לפרוץ את הגדרות ולפרוץ פירצה בחומות, ורק אז נכנעו יושביה.
גם חיל האויר הופעל לתקיפת המצודה ולתקיפת עמדות המצרים בכיס פלוג’ה.בין היתר הופעלו לצורך זה מטוסי גף הבופייטר של טייסת 103 ששכנה אז בבסיס רמת דוד.
ביום י”ח בחשוון תש”ח, 20 בנובמבר 1948,יצאו שני מטוסי בופייטר מרמת דוד לתקיפת המצודה.צוות המטוס המוביל (מס’ זנב ד.171)היה טייס המח”ל לאונרד פיצ’ט ועימו הנווט דב שוגרמן והטייס סטן אנדריוס שהצטרף לטיסה ללא אישור,ואת המטוס השני (מס’ זנב ד.172) הטיס מפקד הטייסת טייס המח”ל דני רוזין ועימו הנווט פקד טייס סיד קנטרידג’.כל מטוס נשא 4 פצצות 100 ק”ג ו-2 פצצות 30 ק”ג וכן תחמושת לתותחים.
יומן המלחמה של מפקד הטייסת דני רוזין הגיע לידינו באדיבותו של בנו קולין.להלן קטע מהיומן המתאר את התקיפה: (תירגום מכתב היד: אבינעם מיסניקוב)
20 בנובמבר 1948
הרגשתי עייף ככלב.ישנתי עד שעה 11:00 לערך וירדתי למבצעים המחנה התחתון.נאמר לי שאנחנו יוצאים להפציץ הלילה אז רשמתי את עצמי שוב.מטוסי הבופייטר מיועדים לתקוף ואני אצא באחד מהם.תודרכנו בשעה 16:00 ויצאנו לתקוף את תחנת המשטרה ליד נגבה.קנטרידג’ ואני במטוס אחד,ופיצ’ט ודב שוגרמן במטוס השני.מאוחר יותר מצאתי שסטן אנדריוס יצא עם פיץ’.
המראנו בשעה 16:45.לן הוביל ואני טסתי בעקבותיהם אל הים ודרומה לכיוון עקיר.שמרנו על גובה של 4,000 רגל לאורך הנתיב ובעקיר פנינו לכיוון המטרה.נכנסנו לצלילה ואני טילטלתי את המטוס בתחילה מערבה,ואחר כך,ליד המטרה לכיוון מזרח בגובה פני הקרקע.ראיתי את לן פותח באש מתותחיו ואז מטיל את פצצותיו.גם אני לחצתי על כפתור הירי אך התותחים נתקעו.ביצעתי הקפה ושוב הייתי מעל למטרה.הורדתי את האף חזק מטה,לחצתי על ידית שחרור הפצצות ופניתי “על הכנף” כשאני עוקב אחרי פיצ’ט כשהוא שובר שמאלה.פנינו לכיוון הים כשאני מאחורי ומעל פיץ’ ועוקב אחריו.
פיץ’ ביצע פנייה של 180 מעלות חזרה אל המטרה כשאני מאחוריו.ראיתי עשן מיתמר ממנוע שמאל שלו,אך הוא ירד שוב לגובה פני הקרקע כדי לבצע יעף נוסף מעל למטרה,אז הנחתי שהוא בסדר.בדיוק אז עלתה אש נ”מ מדוייקת בינינו והכריחה אותי לשבור שמאלה ולבצע התחמקות חריפה כשהאש רודפת אותי.אז פניתי לכיוון פלוג’ה וחזרה למטרה,ביצעתי שתי הקפות אך לא ראיתי את פיץ’.
היות ונעשה מאוחר,פניתי חזרה הביתה, נחתתי באור אחרון, ומצאתי שהפצצות שלי לא השתחררו.פיץ’ לא נחת.הגעתי למבצעים ושם נאמר לי שהוא הופל. בבדיקת המטוס מצאתי חור במיכל הדלק השמאלי ובמנוע הימני.
מטוס הבופייטר שנפגע נראה נוחת נחיתת אונס בוואדי סוכרייר בחולות שמצפון לכפר הערבי איסדוד. מחלקה מגדוד 52 יצאה מקבוצת יבנה לחפש את המטוס אך לא הצליחה לאתרו. לאחר מכן יצאה כיתה נוספת ,הגיעה לוואדי אך גם היא לא מצאה את המטוס.נערך גם חיפוש בוואדי לאור יום ה-22 בנובמבר ושוב ללא תוצאות.גם סיורים אויריים בוצעו ולא גילו דבר.
רק ב-29 בנובמבר השתלט צה”ל על האיזור כשהמצרים נסוגו ממנו, ומשלחת חיפוש של ח”א מצאה את המטוס שהיה שרוף, זיהתה את גופתו של פיצ’ט והוא הובא לקבורה.במרץ 1950 נעשו במקום נסיונות נוספים למצוא את הגופות .הם עלו בתוהו ושני אנשי הצוות הם בחזקת נעדרים עד היום.
בעת ישור שטח בוואדי בשנת 1994 התגלו שרידי המטוס. הם נאספו והובאו למוזיאון חיל האויר שם הם נמצאים בתצוגה.
דני רוזין יצא באותו הלילה להפצצה במטוס דקוטה-על כך במאמר נפרד.
