ערב פרוץ המלחמה הייתי כשנה מפקד טייסת, הצעיר בח”א, רס”נ בן 28 , אך עם נסיון מבצעי, הדרכתי וארגוני מעבר למקובל. טסתי כבר בכל טייסות המסוקים בחיל וביצעתי את כל התפקידים המקדימים, כולל עבודת מטה קצרה ופיקוד על טייסת בבי”ס לטיסה. השתתפתי בצוותי הקמה וקליטת מסוקים חדשים שנרכשו, והפעלתי אותם גם במדינות שכנות כקברניט וכמוביל. במהלך מילוי תפקידי ובגיחות מבצעיות הכרתי מקרוב מפקדי חטיבות ואוגדות רבים בצה”ל, ואת פיקוד כל יחידות הצנחנים, חי”ר והסיירות.
מלחמת יום כיפור התרחשה בתקופה בה התבשמנו מתוצאות מלחמת ששת הימים בעקבותיה השתרעה המדינה מהירדן ועד לתעלת סואץ. העם ישב על סיר הבשר, ממען לרדת ממנו ומתכחש למתפתח סביבו מבחינה חברתית וגם מבחינת ביטחון ישראל. גם חיילי צה”ל הרוגים כמעט בכל יום במהלך מלחמת ההתשה לא שינו דבר. מצביעים יצאו ללימודים, מחסני החירום לא רועננו. אפילו ח”א תחת מפקד מבריק בראייתו את המצב לא התכונן כראוי למלחמה הבאה, בה מטוסי האויב חונים מוגנים בדירי בטון ופלדה תחת מטריית טילי קרקע אוויר יעילים ונשק נ”מ נגד מטוסי צפוף.
המטה הכללי, שר הביטחון וממשלת ישראל לא קלטו מסרים ברורים שהגיעו ערב המלחמה כי זו אכן תפרוץ, בתאריך ידוע. בקשות מפקדים בכירים לתקוף תקיפת מנע בצהרי יום כיפור, כולל זו של מפקד ח”א, נפלו על אוזניים ערלות בדיון בממשלה, כששר הביטחון אחראי לכך.
מאז קיבלתי את הפיקוד על טייסת מסוקי הסיור והקישור, פעלתי במספר תחומים. קלטנו 12 מסוקים חדשים בעלי כושר מבצעי בלילה, ולטייסת זו שנהגה לסגור שעריה קודם להגעתי עם שקיעה, הכשרנו בעמל רב 14 צוותים הכוללים קברניט וטייס משנה ללילה. טסנו 3 לילות בשבוע עד לפני עלות השחר. התאמנו בנושאים מעבר למוגדר בטבלת הכשירויות, למשל בטיסת מבנה נמוכה וממושכת בלילה ללא אורות חיצוניים, נחיתות על מים, נחיתות אונס ועם תקלות היגוי, הכוונת מטוסי קרב למטרות שטח, התחמקות ממיירט, והשתתפות בקטע המבצעי של תרגילי צה”ל משולבים כגון סיורי קו. מחשבתי הייתה להנחיל לטייסים הבנת טיסה מבצעית לעומק חדש, לקרב אותם להבנת שדה הקרב ולהיות במגע עם המפקדים בשטח. לכל יתר יחידות המסוקים הקים ח”א מסגרות מילואים ללחימה מהשטח.בטייסתי ח”א לא ראה לכך כל צורך. בניתי בשיתוף פעולה חברי עם מפקד התחזוקה בבסיס יחידה כזו, הפורסת לנקודות בשטח על-גבי עגלות חימוש, אלה קיימות בחייל ללא שימוש. גף מהטייסת פרס על 3 עגלות- מבצעים + כוח אדם, מודיעין ולוגיסטיקה. אחת לחודש הודעתי בהפתעה, מוקדם בבוקר למפקד הטייסת התורן שמשעה 0830 בבוקר חדרי המבצעים, מודיעין, שלישות וגף טכני יהיו סגורים עד לסיום התרגיל, וכל פעילות הטייסת תבוצע מאותן עגלות כשהן פרוסות על המדשאה שמאחורי מבנה הטייסת, וכך היה. תוך כמה תרגולים הטייסת פעלה טבעית וללא בעיות גם מהשטח. כל זה ללא הוצאת שקל אחד לבניית, אחזקת והפעלת יכולת פריסה זו וללא אנשי מילואים. קשר עם המסוקים נשמר, עד תעלת סואץ, בעזרת מכשיר ששאלתי מחיל קשר כיון שאז לא היה קיים בח”א.
ביום ששי, ערב יום כיפור, קראתי לכל אנשי המילואים הטסים, אשר תודרכו לגבי הערכתי כי עומדת לפרוץ מלחמה בכל רגע. ציודים רוענן והם יצאו לבתיהם לחג. איש זולתי לא עשה כך בבסיס ובטייסותיו. למחרת טרם זריחה נסעתי מביתי בתל נוף לשדה דב, בדרכי צפו במכוניתי מתפללים בדרכם לבתי הכנסת כאילו נפלתי מכוכב אחר. בצהרים כאשר עבר הסקייהוק נמוך מעל תל אביב לקריאת חירום של אנשי צ”א, הייתה הטייסת שלי מאוישת, מצוידת, מוכנה ומחכה לפקודה. ביומיים הראשונים מפקדת ח”א לא דיברה אתנו, כי היו טרודים בטיפול בתקיפת האויב שהחלה והקשיים עמם התמודד באותן שעות בחזיתות התעלה והרמה הסורית מערך מטוסי הקרב. כשנתקע סטיל של ח”י בבארדאוויל הסכימו שאשלח מסוק לסיוע ביוזמתי, אח”כ הטסנו את שר הביטחון והרמטכ”ל לכל חזית פעם בכל יום, עד שהגיעו למסקנה כי ג’ט קומנדר מגיע אליהן מהר יותר. בהמשך חלה התארגנות חיילית משופרת, קיבלנו משימות- סיפקנו לכל אוגדה מסוק צמוד לכל ימי המלחמה. לדרישתי, הטייסים חזרו בכל יום לכשעתיים לנקודת הפריסה שלנו בבסיס ח”א קרוב, לבדיקות טכניות מחמירות שיזמתי עקב פעילות אינטנסיבית באבק סיני, לתדרוך מודיעיני, ולרענון צוותים. כך עברה לה מבחינת הטייסת המלחמה כולה, כאשר עם סיומה החזקתי 14 מסוקים באוגדות סיני כשהמפ”טים הפורסים שלהם ברפידים ובבסיס ח”א המצרי פאיד ממערב לאגם המר הגדול. 2 מסוקים פעלו כך במרש”ל מבסיס אופיר, 2 במחניים לטובת פיקוד צפון, מסוק צמוד עם טייס קבוע שפעל כקמב”ץ אלוף פיקוד מרכז, האחרון נותר כמעט ללא גייסות. יתר משימות מרכז ומטכ”ל בוצעו מהטייסת. עם שקיעה הגיע בכל ערב, מסוק אחד לביצוע ביקורת מחזורית לא לפי לוחות האחזקה אלא לדרישתי, סיים אותה עם שחר ולאחר טיסת מבחן חזר לכוח הלוחם. כך נהגתי עקב הבנת משמעות עבודה מרוכזת בשדה קרב ובאבק, במיוחד של מסוק קטן ועדין. לסגל פיקוד הבסיס לא הייתה התנסות וראיית הבעיות הצפויות מבחינות טכניות, מבצעיות ושליטה בטייסת הפזורה על כל המרחב. תשתית הקשר הפרימיטיבית שהייתה בשימוש ח”א באותה עת לא איפשרה העברת מידע חיוני בין היחידות. את מפקד הטייסת השכנה לו היו בעיות כמעט זהות, שהיה מבוגר בהרבה ממני, לקחתי בתחילת המלחמה להצגת יכולת הפריסה שלנו. אצלו טייס טס עם מנות קרב וזהו. הבחור היה בשוק ולמד רבות מההצגה.
ח”א סיפק מודיעין רב לצרכי מערך מטוסי הקרב, אולם לא היה בנוי עבור משימותינו וכלי הטיס שלנו כלל. קיבלנו שוטפת מפות כיסויי טק”א ונ”מ מבוקר מכ”מ שלא ממש מעניינים בעת טיסה ב-5 רגל, לא היה עבורנו מודיעין רלבנטי, הן כתפיסה והן במציאות. בניתי מיד מערך איסוף מודיעין רלבנטי עבורנו כך. עתודאי מתמטיקאי חכם הגיע לטייסת כתגבור, כי פיזרו את תלמידי הטכניון. מיניתי אותו כעוזר קצין מודיעין, כי הטייס שזה היה תפקידו היה בטיסות ממושכות בחלק מהזמן. הוא הפעיל את מיצוי יכולות המערך לצרכי הטייסים. משכנו מודיעין מהטייסת השכנה בה היה ריכוז של קציני קשר לארטילריה (קשק”א). להם היה קו אויב מעודכן דינאמית בחזיתות. בטייסת שירתה פקידת מבצעים סדירה אליה הצטרפה לבקשתה גם אחותה כחיילת במילואים. עקב מחסור במגורים (שדה דב בסיס פתוח ללא מגורים לכל החיילים), אביה הביאה לבסיס מוקדם בבוקר ולקחה בכל ערב. במקרה גידלתי את בנו בעבר כטייס יסעור צעיר, במקרה הוא היה שר בממשלה, ובמקרה היה לו קשר טלפוני ממכוניתו עם מפקד אוגדה (מיל’) בתעלה וחבר מפלגתו ושמו אריק שרון. כך בכל בוקר הגיע אלי עדכון אישי בעל-פה מהשר לגבי המתרחש בתעלה והצפוי שם בקרוב. המודיעין היה טוב, כל מסוקינו פעלו רבות בקו האש, בסיוע למפקד כל אוגדה בקישור, בשליטה, בפיקוד ואיסוף מודיעין בחזית. מסוק אחד נפגע קלות ממרגמה וחזר בכוחות עצמו לתיקון זריז בבסיס. במהלך המלחמה כולה איש מהטייסת לא נשרט.
מצבם של צה”ל וח”א היה שונה לחלוטין, חלק ניכר מהסד”כ הלוחם נשחק בבלימת האויב בשתי החזיתות. בתעלה הייתה תרומתנו רבה ביותר ולהערכת מפקדי הכוחות הביאה להישגיהם צבאיים ניכרים.
מדינת ישראל עמדה מופתעת וכמעט חסרת אונים, שר הביטחון נכנס לאחר כמה שעות לחימה להלם ממנו לא התאושש תקופה ארוכה. ח”א התקשה לפגוע במערכי הטק”א שהגנו על שדות הקרב ובסיסי האוויר של האויב. תוצאת המלחמה הושגה בזכות מפקדים נועזים ומוצלחים ללא חת שידעו את אומנות המלחמה ויישמוה כראוי.
