ב-21 באוגוסט 2008 הוקרן לראשונה הסרט על פרשת אלטלנה. מתוך נסיון מחקרי בעבר בסרטים מסוג זה, יש להניח בודאות סבירה, כי חלקו ופועלו של חיל האויר בפרשה הזאת, יוזכר כידיעה משנית או לא יוזכר כלל. להלן פרטי הפעילות האוירית בפרשת אלטלנה, פרי מחקרי בענין זה: (הערת המערכת:למידע על פרשת אלטלנה אנא עיין בערך “אלטלנה” בוויקיפדיה)

כמו יחידות רבות אחרות בצה”ל, כל טייסות חיל האויר קיבלו הוראה לחמש מטוסים ולהיות מוכנים לתקוף את האניה “אלטלנה” מהאויר. מפקדי הטייסות שנקראו למטה חיל האויר, הביעו את התנגדותם הנמרצת להוראה הזאת ורמזו בברור, כי ייתכן ולא יבצעו אותה. גם מפקד חיל האויר וקציני המטה הבכירים הסתייגו מההוראה החמורה הזו אולם הם קיבלוה ישר “מלמעלה”, מלשכתו של בן גוריון.
מפקד טיייסת תל אביב, בוריס סניור, שהיה איש אצ”ל, חימש שלושה מטוסים, אך אמר לאחר המלחמה, כי לא היה מבצע את פקודת ההפצצה עצמה. הבעיה נפתרה כאשר מפקד טיייסת התובלה, גורדון לויט, שהיה שכיר חרב לא יהודי, הסכים לבצע את פקודת התקיפה. את ספרו המרתק על שירותיו השונים בחיל האויר הוא כינה “גוי של שבת”.
בשעות הערב של יום שבת,ה-19 ביוני, המריא מטוס מטייסת תל אביב לסיור ימי כדי לגלות את האלטלנה. הטייסים, יוצאי מחלקת הטייס של הפלמ”ח, היו פיניה בן פורת (פיניה) ויעקב בן חיים (“בלק”). לפי כללי בטחון השדה דאז, פיניה לא אמר לבלק מה מטרת הטיסה. הם לא גילה כל אניה וחזרו לנחיתה.
ביום ראשון, 20 ביוני, קרא סניור לאחד מטייסיו, אלי פיינגרש, אף הוא יוצא מחלקת הטייס של הפלמ”ח, והזמין אותו לטיסת היכרות על מטוס “בוננזה” שבוריס הטיסו במבצע מבריק מדרום אפריקה. בוריס הציג לאלי את נפלאות המטוס החדיש הזה -רדיו אזרחי שממנו שמעו מוסיקה טובה , מכשיר אופק מלאכותי חדש ולהפתעתו הגדולה של אלי, הדליק בוריס סיגריה במצית שעל לוח המכשירים.
תוך כדי הטיסה המרתקת הזאת לאורך החוף צפונה, בוריס נתן לאלי פנס חזק ואמר לו : ” אם תראה אניה במזח של כפר ויתקין, תתן לה סימני אור. ואמנם, האניה (אלטלנה) שהיתה קשורה למזח החזירה למטוס סימני אור. ושוב, בגלל נוהגי בטחון שדה או בגלל חששו של בוריס (איש אצ”ל) ממסירת מידע עדכני לאיש פלמ”ח, אלי לא ידע מה היתה המטרה העיקרית של הטיסה.