הגהה: דן ג’וסטו
מתוך אתר חטיבת גולני: בשנת 1970, לאור ידיעות על הימצאות קבוצות מחבלים בכפר בית-ליף, הוטל על החטיבה לפשוט על הכפר מתוך מטרה לפגוע במחבלים ובמסייעים להם, ולהרתיעם מהגברת הפעולות העוינות מגבול לבנון. הכוח שיצא למבצע “קנבוס 10” היה בעוצמה פלוגתית, בפיקודו של מג”ד “אריות הגולן”, סגן אלוף מרה. הכוח חצה את כביש הדרום הלבנוני. כוח בפיקוד סגן עובדיה התמקם בנקודת הגובה, ושימש ככוח אבטחה. שאר הכוח המשיך בטיפוס אל נקודת הפיצול השנייה. כאן נשאר כוח נוסף, שמנה כמה עשרות לוחמים בפיקודו של סרן סופר, ותפקידו היה לחסום את הציר. משלב זה ואילך הפכה התנועה קשה ביותר בשל המצוקים התלולים מצד הוואדי. התנועה נמשכה זמן רב. כוח שלישי בפיקודו של סגן ארווין התמקם בנקודה שונה מן המתוכנן, אך נוחה יותר, ותפקידו היה לבצע חסימה. כעבור שעה וחצי נערך הכוח העיקרי לזיהוי הבתים המיועדים לפיצוץ, וכוחות מישנה נעו כל אחד לעבר היעד שנקבע לו.
כוח פרקש זיהה את היעד העיקרי, טיהר אותו וגילה בתוכו ציוד, שהעיד על נוכחות של כ-15 מחבלים. גם שאר הכוחות טיהרו כמתוכנן, ולפתע נפתחה לעברם אש מאחד הבתים. הושבה אש, אולם לכוחותינו היו שלושה נפגעים, שאחד מהם מת מפצעיו. ב-23:30 פוצצו כמה מבתי הכפר, והכוח נסוג לעבר הגבול. הלוחמים התעכבו בשטח כדי להכין שטח מתאים להנחתת מסוק, שהגיע מאוחר יותר, ופינה את הפצועים. הכוח חזר עם מחבל שבוי, נשק ומסמכים של המחבלים.
על חלקו של חיל האוויר במבצע מספר סא”ל (מיל’) עופר בן פרץ: יוסי טרון (הקברניט) ואנוכי, עם מסוק סופר פרלון של טייסת מובילי הלילה, היינו בכוננות במחניים עם חולית קישור של פיקוד צפון. הוזנקנו באור אחרון, וטסנו ממחניים לחפ”ק פיקוד צפון, שהוקם עבור הפעולה בקיבוץ דן. נכנסנו לאוהל. דדו (נדמה לי שכאלוף הפיקוד), בר-לב, ועוד כמה בכירים, מעשנים ועצבניים עקב פציעת מספר חיילים למעלה על מורדות החרמון בלבנון. הכוח היה קטן מדי בכדי לפנותם ברגל. רצו שנטוס לחלצם, אלא שעדיין היו חילופי אש בכפר.

הבעיה כאן הייתה מדרון ענק בלילה חשוך עם רוחות עזות. עזר מעט האור מכלא לבנוני, הנמצא כ-5 ק”מ מערבה. רון בן ישי, חברי מהפנימייה הצבאית בחיפה, שהיה בחפ”ק ככתב צבאי, ביקש רשות להצטרף לגיחה. טסנו ותוך 5 דקות הגענו לכפר, הממוקם על מדרון תלול ללא נקודה המתאימה לנחיתה. ריחפנו בין הבתים, ישבנו חלקית על שניים משלושת כני הנסע, הורדנו את הרמפה האחורית והעלינו את הפצועים באלונקות וגם שבוי. עמדנו על כך שהשבוי יהיה כפות, וששני לוחמים עם נשק ישמרו עליו. הבאנו את הפצועים לבית-חולים רמב”ם בחיפה מולדתי. עוד לילה שגרתי בחיינו באותה תקופה.