ביוני 1956 שירתי כקצין טכני (בדרגת סג”מ) בתל נוף. באותה עת היה המצב בארץ מתוח בשל תקיפות בלתי פוסקות של מחבלים1. לא הופתעתי כשבאחד הבקרים התקשר אלי חברי ומפקדי לשעבר, אבנר הלבני ז”ל, ששרת במפקדת החיל וגייס אותי למשימה.
“יש צורך בעבודה סודית הכרוכה בסיווג ביטחוני גבוה ביותר”, אמר לי. “בהכירי אותך היטב, אני יודע שניתן לסמוך עליך. על כן אבקשך להתייצב בבוקר השבת הקרובה במחסנים הטכניים של הבסיס ולהצטייד בחומרים להסרת צבע ממטוסים, בצבעים ובסולמות. תקבל רכב ותיסע לשדה התעופה הנטוש בעין שמר, שם תפגוש אותי. טיבה של המשימה המתוכננת יתברר לך במקום. אם ישאלו אותך, תגיד שאתה משתתף ב”מבצע יהונתן”.
הדרך עברה ללא תקלות ובעין שמר אכן פגשתי את אבנר. הוא הסביר לי כי ממטוס “נורד” שעומד לנחות בשדה בעוד זמן קצר, נסיר את סמלי חיל האוויר הישראלי ונצבע במקומם את סמלי חיל האוויר הצרפתי. לא שאלתי מדוע, ואבנר לא נידב הסבר לפעולה. את הסיבה אמורים היו לדעת רק אלה שנחשבו ל”שותפי סוד”.
זמן קצר לאחר מכן הגיע המטוס ועליו הצוות הקברניט אורי יפה, טייס המשנה יוסי עופר ודני יצחקי , המכונאי המוטס. פעלנו על פי התכנית שהתווה אבנר והמטוס יצא לדרכו. כשחזר המטוס ארצה כעבור שלושה ימים, עשינו את הפעולה ההפוכה: הורדנו את סמלי חיל האוויר הצרפתי וצבענו את סמלי ישראל.
מאוחר יותר התברר כי המטוס הוביל את שמעון פרס, משה דיין ויהושפט הרכבי לפגישה גורלית בצרפת, שם תוכנן בשיתוף עם הבריטים והצרפתים “מבצע קדש” או כפי שקראו לו הבריטים והצרפתים “מבצע מוסקיטר”2. מבצע זה החל בסוף אוקטובר 1956 ואני הוצבתי לטייסת 103, בה שירתי קודם לכן, לפני קורס הקצינים.
הטייסת גדלה מאד בזמן מלחמת קדש. ממשלת צרפת הוסיפה לנו 12 מטוסי “דקוטה”3, ומספרם בטייסת עלה ל-424. נוסף לכך היו לנו גם 3 מטוסי “נורד”5, בסך הכל עוצמה גדולה במונחים של 1956. כדי לתת מענה לצרכים הטכניים הציבו לטייסת טכנאים במילואים מטייסות אחרות, ולי כסגן קצין טכני היתה עבודה רבה.
הערות המערכת:
1. אלו היו כנופיות של “פדאיונים”- חבורות מרצחים שזרעו טרור והרס. ראה בויקיפדיה
2. ראה המאמר “מבצע מוסקיטר” באתר זה.
3. ראה המאמר “מבצע אביבה” באתר זה
4. כמות זו של מטוסי דקוטה איפשרה את ההצנחה במיתלה בפתיחת מבצע “קדש”. ראה המאמר “מבצע מכבש” באתר זה
5. מדובר בנורדים “פאפא” שהגיע בנובמבר 1955, וב- “קוויבק” ו-“רומאו” שהגיעו בינואר 1956
