..התקרית אירעה במוצאי שמחת תורה, וכיון שהייתי אז הקמב”ץ של הטייסת, שבתי לבסיס מוקדם כדי להכין את לוח הטיסות והתדריך של יום המחרת, אחרי שבוע

נפנופי כנפיים ראשונים באחת עשרה השנים שלפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה נחשף העולם לספורט החדש – טיסה באוויר במטוסים ממונעים. בשנים הראשונות שלאחר הטיסה ההיסטורית

ציפי שולץ, האחראית על ארכיון מושב בני דרום, שלחה אלי תמונה שצילם לפני כחמישה עשורים חבר המושב אחיקם בן זאב. המשפחה, עם משפחה נוספת –

ביום 20/10/73 פטרלנו בגובה נמוך בדממת אלחוט דרומית מערבית לאזור בו שהו כוחותינו במצרים. המצרים נהגו לתקוף את אנשינו בשעות אחר הצהרים המאוחרות וכך, בטרם

ביוני 1956 שירתי כקצין טכני (בדרגת סג”מ) בתל נוף. באותה עת היה המצב בארץ מתוח בשל תקיפות בלתי פוסקות של מחבלים1. לא הופתעתי כשבאחד הבקרים

קטעים ממאמר  אשר פורסם במגזין האגודה האמריקאית להיסטוריה תעופתית בגיליון סתיו 1999 תרגום: אבינעם מיסניקוב ידיעה קצרה בעמוד הקדמי של העיתון “Evening Telegram” שהופיע בעיר

מוגש באדיבות המחבר חצרים, גרנו בשיכון משפחות, בפרוץ המלחמה המשפחות פונו מהבסיס, גף הטייסת הקלה בחצרים התעבה, הדירה שלנו הפכה לחדר המבצעים והכנת טיסה, חדר

ב-16 באוגוסט 1966 נחת מטוס מיג-21 בבסיס חצור. ההפתעה בארץ ובעולם הייתה עצומה, היתה זו נחיתה שתוכננה על ידי גורמי מודיעין ישראליים ובוצעה בהצלחה בידי

הושט לי יד כשאקרא,היה לי חבר, היה לי אח,הושט לי יד בעת צרה,אני אחיך, אל תשכח! (נתנאלה, מילים:יורם טהרלב) ערב חורפי של אמצע דצמבר (1985).