| כל הזכויות שמורות |
| שבת, 13 באוקטובר 1973, כבר שבוע בתוך לחימה מטורפת: גיחות אינסוף, ישיבה בכוננות במטוסים או ניהול הטייסת, בחדר המבצעים. בקושי ישנים. אפשר לישון בקוקפיט בזמן הכוננות אך התחת כבר כואב: מושב המפלט איננו מושב רך כלל, בכוונה. אתה קשור ויכולת התנועה מועטה בלבד… היום אני מצוות ברביעיה לליווי רביעייה מטייסת 201 לתקיפת שדה התעופה דמשק בינ”ל, בפרווריה הדרומיים של העיר. המבנה האמור לבצע המשימה: זמר (מ.ט. 201) הנווט ז’טלני. א”ק “אריה”, מס’ 2 שלו גיל רגב, מס’ 3 ומוביל המשנה אלי זוהר ומס’ 4 מוטי ראדר. אנחנו הרץ מוביל עם א”ק “אגד”. מס’ 2 אודי בן אמיתי, מס’ 3 ומוביל משנה אנוכי ומס’ 4 עמית אשחר. אנחנו נוסעים לטייסת השכנה, ט. 201 וזמר מתדרך. הטיסה מתכנסת אחרי ההמראה, ופונים מזרחה. חוצים את ים המלח בסביבות עין גדי ונכנסים עמוק לירדן. בנקודה מסוימת פונים צפונה לנתיב שהוא מזרחית לג’בל דרוז. שם מתחיל סיכון של מטוסי הגנה, מיג 21 מבסיס סמוך, חולחולה. המבנה אמור להפתח ארוך לקראת התכוננות לתקיפה, בערך בדקה למשיכת הקורנסים. הנשרים צריכים לנווט לנקודת מפגש אחרי יציאה מתקיפה ע”מ ללוות ולנקות התוקפים. כל הטיסה בגובה נמוך, מהירות בניווט כ-800 קמ”ש. עם חציית גבול סוריה האצה ל950-קמ”ש וב”היכון לתקיפה” האצה למעל ל-1000 קמ”ש!!. הטיסה מתוכננת להיערך בדממת אלחוט, אלא בתקלה. הדרך חזרה דרומה דרך ירדן, גם אם מישהו עם תקלה, או שנפגע, לקחת לכיוון דרום, לירדן. לא לקחת כיוון ישירות לארץ כי המעבר יהיה מעל כל מערך הטק”א הסורי. נטישה תמיד עדיפה בשטח ירדן ולא בסוריה. אין שאלות ואנחנו חוזרים לטייסת לתדריך פנימי קצר. לובשים את הג’י סוט, לוקחים הקסדה וחוגרים את האקדח על המותן ויוצאים למטוס. שקט באוטובוס ההסעה. המתח עצום: הולכים לטוס אל לוע הארי, לדמשק!! כל שמיניית המטוסים מגיעה לעמדת ההמראה בזמן. צוותים טכניים בודקים את המטוסים בדיקה חיצונית אחרונה לגלות נזילות שלא זוהו, אבטחות שלא הוסרו וכו’. הקורנסים גם כך גדולים בהרבה מהנשרים ה”צנומים” ובעלי הגזרה הדקה. הם עמוסי דלק ופצצות ונראים כבדים. בשקט, בדממה וללא אומר הקורנסים מתחילים להתיישר על המסלול. עם הגיע הזמן הם פותחים מנועים ועשן שחור עולה מאחוריהם. אור ירוק נדלק בפרוז’קטור במגדל ובכך מאפשר להם להתחיל להמריא. כל 10שניות מטוס נוסך מצית המבערים האדירים של מנועי הקורנס, ה-J79, ומתחיל לרוץ את ריצת ההמראה וכבר הרביעי עוזב בלמים ומתחיל לרוץ ואנחנו עולים על המסלול וממריאים. מסלול טיסת הקורנסים “מסומן” בהרבה עשן ואנחנו מצטרפים מספר מאות מטרים אחריהם. הפניה שמאלית רחבה אנחנו פונים מזרחה, הכל בגובה של כ-1000רגל. טסים במבנה נוח: מבנה רביעייה קלאסי. מדי פעם עוקבים על המפה לוודא שמוביל מבנה הקורנסים טס בכיוון הנכון. |
מסלול טיסת הקורנסים “מסומן” בהרבה עשן ואנחנו מצטרפים מספר מאות מטרים אחריהם. הפניה שמאלית רחבה אנחנו פונים מזרחה, הכל בגובה של כ-1000רגל. טסים במבנה נוח: מבנה רביעייה קלאסי. מדי פעם עוקבים על המפה לוודא שמוביל מבנה הקורנסים טס בכיוון הנכון. מרימים מפסקי הטילים וכך גם מפסקי התותחים, לכל צרה (ירדנית) שלא תבוא. מנמיכים לגובה 300 רגל, וממשיכים בכיון כללי מזרחה.
לפתע מודיע המוביל, “אריה 1”: “נפגעתי, שלוש, אתה לוקח הובלה” ומטוס המוביל פונה שמאלה, עוזב אותנו וחוזר לארץ. אלי זוהר, מס’ 3 מוביל המבנה החדש מארגן את המבנה שלו ואנחנו בגובה 300 רגל ובמהירות 900 קמ”ש פונים צפונה, לעבר סוריה.
ירדו נראית שטוחה מאוד וצחיחה. מעט מאוד ישובים מתחתינו ואין מטוס אויב נראה באופק. לקראת חציית גבול לסוריה אנחנו פותחים טווחים כשק”מ, ק”מ וחצי בין זוג לזוג ואני מוביל את הזוג האחרון, לימיני, בטווח של כק”מ ומעט לאחור מס’ 4, אשחר.
עפ”י שעון הסטופר והמפה אנחנו אמורים להאיץ למהירות סופית, ואכן אלי מורה: “דקה לתקיפה!!”. מאיצים וטסים נמוך, כ-100 רגל. בעוד דקה אנחנו בדמשק, הלב פועם התרגשות ומתח בתא. בודק שוב מפסקי טילים ותותחים, ולפתע קריאה של אשחר (מס2 4): “ארבע שבור!!”. אני מביט ימינה ולאחור. אשחר לא שובר ולא רואה דבר. שנייה נוספת ושוב: “ארבע שבור!!”, אך אשחר איננו שובר, הוא המתריע!
ואז הוא צועק בקשר: “אגד שבור!!!!” ומעלי עובר טיל ומיג 21 בעקבותיו אל הזוג הקדמי, הרץ ובן אמיתי. כל המבנה שובר שמאלה תוך השלכת מכלי הדלק. גם הקורנסים שוברים והם משליכים המכלים והפצצות. אני מזהה את אחד המיגים ומתחיל להתארגן עליו. רעש והמולה בתקשורת, מנסים לתאר מה רואים, ומסתבר שהרץ ואני מאחורי אותו המיג והרץ מבקש: “אל תפריע” ונכנס אל מאחורי המיג ומייד משגר שפריר ושנייה אחרי זה שפריר נוסף. שניהם מנהגים ופוגעים במיג שמתרסק על הקרקע. אשחר נשאר עם מיג שני. הוא מנסה לירות בו בתותחים אך התותחים אינם יורים!! מעיף מבט אל תוך התא ומגלה שלחיץ החשמלי בחוץ. מכניס אותו וחוזר לכוונת, אך המיג פוגע בקרקע ומתרסק.
הנשרים “אגד”, מתארגנים מיד למבנה ופונים דרומה לירדן לחזרה הביתה. עם חציית הגבול לירדן אנחנו מטפסים לגובה חסכוני, 36000 רגל וטסים עפ”י הספר, 0.9 מאך ע”מ לחסוך דלק להגעה הביתה. נושמים עמוקות ומנסים לסדר את הדופק המואץ מהאירועים האחרונים. מבנה הקורנסים איננו מצליח כ”כ להתארגן וחוזרים בודדים, עמוק בשטח ירדן. מרחוק בצד ימין קדימה אני מזהה קורנס שטס דרומה ואנחנו סוגרים עליו טווח וחולפים על פניו. “אריה” שלוש, ראדר מבקש שנחכה לו, אך המצב הוא הזוי ובלתי אפשרי: אם נקטין מהירות אנחנו עשויים שלא להגיע הביתה מחוסר דלק, ואם ראדר יאיץ מעבר למהירות החסכונית שלו, הוא לא יגיע!!! (שינויי מבנה ואווירודינמיקה מגדירים מה הגובה והמהירות החסכונית לכל סוג מטוס ומטוס)
אחרית דבר: כל שבעת המטוסים חזרו ונחתו בשלום. “אריה 1”, זמר וז’טלני, נטשו את מטוסם כתוצאה מתקלה הידרולית וחוסר שליטה בהגאים. הנטישה היתה באיזור בני נעים, על גב ההר, לא רחוק מחברון. שניהם נאספו ע”י מסוק וחולצו פגועים במקצת מהנחיתה בשטח סלעי לביה”ח. את דמשק בינ”ל לא תקפנו.
