ערך: אל”מ (דימ’) עודד מרום
במחצית שנות ה-80 השתתפו מטוסי כיבוי קלים של חברות אזרחיות בכיבוי שריפות מן האוויר, אולם המים ואבקות הכיבוי שנישאו על גבי המטוסים היו בכמות קטנה מאוד, ותרומתם לכיבוי השריפות הייתה שולית. הכמות הקטנה שרוססה ביעפי המטוסים גרמה לפיזור גדול של חומר הכיבוי על פני שטח נרחב, דבר שפגם משמעותית ביכולת הכיבוי.
היה ברור שיש צורך בהטלת כמות גדולה של מים או חומר כיבוי מעל מוקד השריפה. בתחילת שנת 1989 הגיש חיל האוויר דרישה מבצעית לרכש ששה דליים לכיבוי אש נישאים על גבי יסעור, הדרישה הועברה במקביל למשלחת הרכש של משהב”ט בגרמניה. ב-31 במאי 1989 התקיימה בגרמניה פגישה בין נציגי חיל-האוויר (אמל”ח וטייסת היסעורים הראשונה) לנציגים של חיל-האוויר הגרמני בנושא כיבוי אש, במסגרתה תודרכה המשלחת בנושא ייעוד מערכת הכיבוי, מבנה המערכת, תו”ל ושיטות הטסה. בסיכום הפגישה התרשמה המשלחת שתפעול הדלי אינו מורכב במיוחד, והמליצה על רכישתו. לאור התרשמות המשלחת מהמערכת, נחתם ביוני 1989 הסכם בין משלחת הרכש של משהב”ט בגרמניה וחברת B.U.S – יצרנית המערכת – לאספקת שלוש מערכות כיבוי (ששה דליים) לחיל-האוויר, מתקציב משרד הפנים. מכיוון שמועד אספקתם תוכנן לאוקטובר 1989 (כארבעה חודשים לאחר חתימת החוזה), נאותה יחידת הכיבוי הגרמנית להשאיל לחיל-האוויר זוג דליים לתקופת הביניים. הדליים המושאלים על ציודם הגיעו לתל-נוף במהלך יולי 1989, ושבועיים לאחר מכן “הוכרזו כיעד בכוננות”. ניסוי ראשון להפעלת הדלי בוצע בהצלחה ע”י מרכז ניסויי טיסה ב-9 באוגוסט 1989, ובעקבותיו הוכרזה המערכת כתקנית.
| מערכת “יערית” המערכת מורכבת מדלי בנפח 5,000 ליטר הנישא בקצה כבל ארוך התלוי ממתלה המטען של המסוק. את הדלי ניתן למלא בטבילה בתוך מקור מים ולשחרר את המטען תוך 5 שניות מעל מוקד השריפה. בכל מסוק יסעור שנשא את הדלי היו שני מכונאים מוטסים: האחד עמד ליד דלת המסוק וכיוון את הטייסים והשני שכב על רצפת המסוק מעל מתלה המטען ותפעל את המערכת. עם הצטברות ניסיון מבצעי , שופרה המערכת לדגם “יערית משופרת” ע”י התקנת ווסת שוויסת את כמות המים הנכנסת לדלי בין 3, ל-5 ול-5 טונות. |
בטרם יבשה הדיו על הכרזת תקניות המערכת, ולפני הכרזתה כמבצעית, זכתה לטבילת אש מבצעית בשריפת ענק שהתחוללה ביערות הכרמל ב-20-19 בספטמבר 1989. זוג יסעורים הוזנק להשתתף בכיבוי השריפה עם שני המכלים שהושאלו מגרמניה. במשך יומיים ביצעו המסוקים 85 סבבים, במהלכם הטילו כ-425,000 ליטר מים, סה”כ ביצעו היסעורים כ-31 שעות טיסה. בשריפה אבדו כרבע מיליון עצי יער וחורש בשטח של 5000 דונם. שבועיים לאחר השריפה ביערות הכרמל, הגיעו לארץ ארבעה דליים נוספים על ציודם. עם קליטתם החלה תקופת הכשרה והטמעה של המערכת בקרב צוותי האוויר, המכונאים המוטסים ואנשי האחזקה. משלב זה הפך השימוש במערכת לשגרה בימות הקיץ בכל שנה, בהתפרצות של מוקדי שריפה גדולים ברחבי הארץ.
ראויות לציון שתי שריפות ענק שמסוקי הטייסת נטלו חלק מכריע בכיבוין: ביולי 1995 פרצה שריפת ענק בחורש העצים באזור היישוב שורש בדרך לירושלים. האש שאחזה בעצים התפשטה והגיעה עד לבתי היישוב וכילתה אחדים מהם. יסעורים ביצעו 3 גיחות לכיבוי השריפה. ב-11 באוקטובר 1998 שטף גל שריפות אזורים נרחבים בישראל במשך שלושה ימים. מסוקים השתתפו במאמץ הקרקעי להשתלטות על מוקדי האש. בשלושת ימי המאמץ ביצעו היסעורים 137 שעות טיסה במשימת הכיבוי. צוותי היסעורים ביצעו לאורך השנים מבצעים מרשימים בכיבוי שריפות בארץ ובחו”ל. חלק מן הטיסות הנועזות בוצע במזג אוויר גבולי, בלילה או בתנאי שטח מסוכנים. להלן מספר סיפורי כיבוי שריפות, מתוך שורה ארוכה של מבצעים נועזים.
“דליי מים” בטורקיה – בתחילת יולי 1997, פרצה שריפת ענק במפעל תחמושת של התעשייה הביטחונית סמוך לעיר קריקלי, כ-70 ק”מ מזרחית לאנקרה שבטורקיה, וגרמה להתפוצצות אזור שלם במפעל. עשרות אלפי תושבים פונו מבתיהם מחשש להתפוצצות נוספת ולהתפשטות האש. שני מסוקי כיבוי מתוצרת רוסיה של חיל האוויר הטורקי, שחנו כ-800 מטר מהמפעל בעת הפיצוץ ניזוקו ויצאו מכלל שימוש, חיל האוויר הטורקי ביקש עזרה בכיבוי השריפה. ב-4 ביולי לפנות בוקר יצאו זוג יסעורים וטסו כ-600 מייל עד אזור השריפה. המסוקים שהו בשטח יומיים, במהלכם הטילו כ-100 טון מים ב-33 סבבים כדי לכבות את האש ולקרר את מצבורי הפצצות הרבים מסביב למוקד השריפה, מחשש לפיצוץ נוסף.
יממה לאחר מכן פרצה שריפה גדולה בפארק הירדן, צפונית מזרחית לכנרת, גם כאן הוזנקו צוותי המסוקים והטילו מים כמעט כל הלילה עד להשתלטות על האש.
“דליי מים” בקפריסין– ב-15 ביוני 2000 יצא זוג יסעורים לסיוע בכיבוי שריפות ענק שפקדו את האי קפריסין. הדליים והציוד הנלווה הוטסו ע”י קרנף. מסוקי היסעור ביצעו 8 גיחות לכיבוי השריפות. חודש לאחר מכן פקדו שריפות ענק את קפריסין. בתחילת יולי 2000 החליטה ממשלת ישראל לסייע בכיבוי מהאוויר. ב-8 ביולי בשעות הערב, הוזנק זוג יסעורים. זוג קרנפים מטייסות הטיס את דליי המים והציוד הנלווה. מסוקי הכיבוי ביצעו 40 יעפים, במהלכם הוטלו כ-120,000ליטר מים. עבודות הכיבוי הסתיימו ב-9 ביולי בשעות הבוקר, והמסוקים שבו לישראל למחרת היום עקב תקלה באחד המסוקים.
“דליי מים” ביוון – במחצית חודש יולי 2000 פקדו שריפות ענק את רחבי יוון עקב גל חום כבד. ממשלת יוון פנתה בבקשת עזרה לכל מדינות האיחוד האירופי ולישראל בכדי שיסייעו בכיבוין. ביום שישי, 14 ביולי, הוזנק זוג יסעורים לסייע במשימת “דליי מים”. המסוקים לוו ע”י זוג קרנפים שאחד מהם הוביל את הדליים והציוד הנלווה והשני ביצע תדלוק איטי (בהזנקה, עקב נזילת דלק מאחד המסוקים). המטוסים נחתו בשדה התעופה אלקסיה, ומשם פרסו למשימתם. מסוקי הכיבוי ביצעו כ-50 סבבים, במהלכם הטילו כ-150,000ליטר מים. המסוקים חזרו לארץ ביום א’, 16 ביולי 2000.
במהלך השנים התברר כי כיבוי שריפות באמצעות מסוקים היא משימה קשה ומסוכנת. משקל הדלי מלא מים הוא כחמישה טון, ובעת שליפתו ממאגר המים נוצר מאמץ נוסף על נקודת מתלה המטען של המסוק. בעת טיסה בגובה נמוך מעל מוקדי השריפות, שם האוויר דליל כתוצאה מן החום הרב, נוצרו לעיתים בעיות קשות בהטסת המסוק, שקבלו משמעות יתרה בתפעול דליי המים באזורי הרים בהם רוחות יורדות. המטען הכבד והתפעול על גבול המעטפת של ביצועי המסוק גרמו גם לבעיות טכניות במסוקים, בזמן ביקורת אחזקה נתגלו סדקים וליקויים במבנה. בשנת 2005 נתקבלה במפקדת חיל האוויר החלטה לבטל את הכשירות של כיבוי שריפות על ידי הטלת מים ממסוקים ומשימת הטסת “דליי מים” נגרעה ממטלות טייסות היסעור של חיל האוויר.
