מבצע “מכבש”

ביום שני, 29 באוקטובר 1956, בזמן שחזרו מטוסי המוסטנג של טייסת 116 מהגיחה לניתוק קוי הטלפון של המצרים בסיני, חלפו בקרבת
הגבול עם מצרים שישה עשר מטוסי הדקוטה מטייסת 103 שהיו בדרכם להצניח את גדוד 890 של חטיבת הצנחנים 202 במיתלה. ההצנחה נועדה לשעה 17:00. בשעה 16:35 המריאו שלוש רביעיות של  מטוסי מיסטר מטייסת 101 לפטרול מעל שדה כברית שליד תעלת סואץ, כ-70 ק”מ ממקום הצניחה, כדי למנוע המראת מטוסי ירוט מצריים. 

רבות נכתב אודות מבצע “מכבש”. מאמר זה מתרכז בפעילות הטייסת שהצניחה את הצנחנים, טייסת “הפילים”, הלא היא טייסת 103.
ההכנות בטייסת 103 בתל נוף החלו עשרה ימים לפני מבצע סיני כשעשרה צוותים נשלחו לצרפת והטיסו משם עשר דקוטות שהושאלו מחיל
האויר הצרפתי בשני מטסים, האחד ב-11 באוקטובר דרך קורסיקה והשני ב-23 באוקטובר דרך ביזרטה שבתוניס במבצע שנקרא “אביב

ב-26 באוקטובר הועלתה הכוננות בבסיס ובוטלו היציאות, ובשעות הערב פגש רס”ן רפאל איתן (רפול) מג”ד 890 את רס”ן יעקב אבישר, מפקד
טייסת 103, ותידרך אותו על מהלכי מבצע סיני. ב-28 באוקטובר גוייסו מילואי הטייסת והגיעו לתל נוף, התכנסו לתדריך, תודרכו ע”י אבישר
אודות מבצע ההצנחה, וקיבלו את שיבוץ הצוותים. אמר להם אבישר: “יש להמשיך ליעד גם אם נותקף על-ידי מטוסי אויב והארמדה האווירית
תתפזר. יש להגיע ליעד בבודדים ולהצניח בכל מחיר”.

רס”ן יעקב אבישר, מפקד טייסת 103  ומוביל המבצע	רפאל איתן, מג”ד 890 במבצע

למחרת, ביום המבצע, הוסעו כל הצוותים מהטייסת בשעה 11:00 לחדר אוכל קצינים, ושם קיבלו תדריך אחרון ממפקד חיל האויר האלוף דן
טולקובסקי, שבסיום דבריו אמר: “בהצלחת ההצנחה של טייסת 103 תלוייה הצלחת צה”ל כולו”. לאחר ארוחת צהריים משותפת, חזרו הצוותים
לטייסת בעוד המכונאים מבצעים פעולות אחזקה אחרונות, גם במטוסי הדקוטה הצרפתיים שכבר היו צבועים בצבעי ההסוואה ובסמלים של חיל
האויר.

בשעה 14:00 יצאו הצוותים לרחבות החנייה של המטוסים, בעוד לוחמי גדוד הצנחנים הגיעו למקום במשאיות. רפול נפגש עם מפקד הטייסת ליד המטוס המוביל לתיאומים אחרונים, ולאחריהם עלה מפקד הטייסת למטוס ולאחר כמה דקות עלה רפול לאחר שסיים לחלק הוראות.

המטוס המוביל הסיע לקצה מסלול ההמראה בשעה 14:59:20 והמריא בדיוק בשעה 15:00 והאחרים אחריו. לאחר 3 דקות היו כל המטוסים באויר והתארגנו למבני רביעיות. על המפות שבידי הנווטים סומנו בקודים נקודות יציאת הכיוון, ואלה הוקראו בדיוק בזמן המתאים על ידי יעל רום, טייסת המשנה במטוס המוביל. שישה מטוסי אורגן מטייסת 113 שהמריאו מבסיס חצור,חברו למבנים וטסו מעליהם בגובה 9,000 רגל כדי לשמש חיפוי אוירי . המבנים הנמיכו טוס לגובה 30 מטר מעל פני השטח וטסו כך במשך שעתיים דרומה, ואחר כך לכיוון סדום.

בשעה 16:20 פנו המטוסים לכיוון מערב, וחצו את גבול ישראל מצרים כשהשמש מסנוורת את העיניים, והקברניטים עברו לטיסת מכשירים. בערך באותו זמן חברו למבנה עשרה מטוסי מטאור מטייסת 117 להגנה מפני מטוסי ירוט מצריים. טייסת 117 פרסה לתל נוף לקראת המבצע והתמקמה במבנה טייסת 103 ועשרה מטוסים אלה היו כמעט כל המטוסים השמישים שעמדו לרשותה.

ובאותו זמן, במטוס המוביל, החליף הנווט הראשי אייל אחיקר (לוס) את יעל רום במושב  טייס המשנה, והוא ואבישר חיפשו את נקודת הציון
להצנחה, כל אחד מחלון הצד שלו. כשזיהו שניהם את הנ”צ, הרים אבישר את חרטום מטוסו, הזיז את המצערות כדי להוסיף כוח למנועים ונסק
לגובה 700 רגל שהיה גובה ההצנחה המתוכנן- והמבנים אחריו.

כשנותרו 2 דקות להצנחה הורה אבישר לקברניטים להתכונן, יצא כיוון אחרון לנקודת ההצנחה, האט את מהירות המטוס למהירות הצנחה
ובהינתן האות הדליקה יעל רום את האור האדום, ולאחר כמה שניות הודיע אבישר “ירוק”. רום הדליקה את האור הירוק ו-395 לוחמי גדוד
890  צנחו מהמטוסים. ויכוח נטוש על היכן היתה נקודת ההצנחה המתוכננת במקור, ואולם מן המקום בו צנחו בפועל היה על הצנחנים לצעוד
מערבה מספר קילומטרים, ובהם שלושה עשר נפגעים מן הצניחה שפונו למחרת.

אבישר סובב את מטוסו ב-180 מעלות וחזר לנקודת ההצנחה, צפה בלוחמים הצונחים ואסף את הדקוטות לנתיב חזרה לתל נוף, כשהוא
מורה למטוס האחרון במבנה לחוג עוד כ-50 דקות מעל שטח ההצנחה למקרה והצנחנים יזדקקו לסיוע. המטוסים נחתו בתל נוף בעלטה.

גדוד הצנחנים התחפר בעמדות הגנה באזור מצבת פארקר ובשעה 21:00, הוצנחו אליו שמונה ג’יפים, כמו כן הוצנחה אספקה חיונית כמו
מזון, מים וציוד קשר.ההצנחה התבצעה על-ידי מטוסי דקוטה של טייסת 103 ועל ידי מטוסי נורד צרפתיים, שנווטים ישראלים הצטרפו
לצוותיהם כדי לסייע בהתמצאות בשטח. הם גם הצניחו ארבעה תותחים ללא רתע 106 מ”מ וארבע מרגמות 120 מ”מ. וכן הוצנחה מחלקת
לוחמים בפיקוד אהרון אשל שאמורים היו להפעיל את התול”רים.

בשעה 02:00 הסתיים השלב השני של ההצנחה.

בליל ה-31 באוקטובר נחתו  תשע דקוטות במנחת “אטלס” שהוכשר במיתלה ע”י הצנחנים ופינו את 120 הנפגעים שלהם שנפגעו מתקיפת
מטוסי וומפייר מצריים.

בנוסף, ב-3 בנובמבר הצניחו מטוסי ח”א ליד בסיס ח”א המצרי בא-טור, שתי פלוגות מגדוד 88, וכח מפלוגת הסיור של חטיבה 202. הלוחמים
כבשו את הבסיס ואנשי ח”א מיח’ ההנחתה הכשירו את המסלול לנחיתת מטוסי התובלה שהעבירו לשם ב-23 גיחות לוחמים נוספים ואספקה
לכוחות בדרכם לכיבוש שארם אל שייך, וכן פינו נפגעים.

צוותי מטוסי הדקוטה שהשתתפו בהצנחה הראשונה היו:

סיפר לימים הנווט אייל אחיקר (לוס):

“ב-26 לאוקטובר 1956 הורה לי מפקד הטייסת לתכנן ניווט לקצה המזרחי של מעבר המיתלה בסיני. בהנחה שהטיסה תתבצע באור יום
ומתוך כוונה שלא להתגלות מאוחר ככל האפשר, תכננתי את הניווט בגובה נמוך דרומה לבאר שבע ומשם מזרחה לכוון סדום, הנמכה
מתחת למצוקי המכתשים ורק דרומית למכתש רמון לפנות מערבה ולהמשיך בטיסה ישר עד לכביש היורד מביר-חסנה דרך ביר-תמדה
עד למעבר המיתלה.

המשימה היתה לטוס בכוח של 16 דקוטות ולהצניח את חיילי גדוד 890 בפיקודו של רס”ן רפאל איתן בפתחו המזרחי של מעבר המיתלה.
בתצלום אווירי ראינו את מצבת פארקר הנמצאת מעל רכס ליד צומת כבישים המגיעים מביר תמדה ומנחל. הוחלט שנקודת ההצנחה
תהיה כ-6 ק”מ מזרחית למצבת פארקר. טסנו עד שראיתי את הצטלבות הכבישים, זיהיתי שטח מישורי ויעל רום הדליקה את האור הירוק”.

סיפר אורי יפה ז”ל, שהיה מוביל המבנה השלישי:

“ההרגשה לראות בבת אחת באויר 16 מטוסים של הטייסת היתה נפלאה. הטייסת מעולם לא התאמנה על מבצע הצנחה שכלל יותר
מארבעה מטוסים, ופתאום עולים לאויר כל כך הרבה מטוסים. בטיסה הזו השתתפו כמעט כל צוותי האויר של הטייסת, סדיר ומילואים.
זה היה מבצע בקנה מידה ענק לגבי התקופה ההיא, והדבר הגדול ביותר שהטייסת עשתה מעודה. גם היום, מבצע הצנחה כזה נחשב
לפעולה בסדר גודל ענק”.

סיפר יוסי עופר שהיה מוביל המבנה השני:

“רק אחרי שחצינו את הגבול התחלנו לתפוס את גודל הדבר שאנו עומדים לבצע, ואת העובדה שאנחנו עומדים על סף מלחמה. טייס
המשנה שלי היה למשל  גרשון לי, קברניט אל על ומילואימניק של הטייסת. לילה לפני המבצע הוא היה עדיין בלונדון, באופרה. הזעיקו
אותו לארץ, הגיע בצהרים כבר אחרי התדריך, ולא האמין שאנו עומדים לבצע טיסה מורכבת כזו. מספר שעות אחר כך היינו כבר בעיצומה
של מלחמה”.

מקורות:

1.אבישר יעקב-טייסת הפילים
2. רגב עמיר-103,טייסת התובלה הראשונה
3.מרום עודד-מבצע סיני/קדש 1956
4. אתר הצנחנים