אחד המבצעים הנועזים והמורכבים, מבצע הדומה לפעולה הלקוחה מעולם הסרטים, לדברי הרמטכ”ל דאז רא”ל חיים בר-לב, היתה הפעולה לחטיפת המכ”מ הרוסי החדיש בראס-ע’ריב, שסופק למצרים על ידי הרוסים בקיץ 1969. פעולה שכונתה “מבצע תרנגול 53”.
תחילתו של הסיפור המרתק במחצית חודש אוקטובר 1969, בתקיפתה של תחנת מכ”מ באזור ראס-ע’ריב לאחר שגורמי מודיעין העריכו כי היא גורמת צרות למטוסינו באיזור. הפגיעות היו מדויקות והתחנה הושמדה, אולם המכ”מ המצרי המשיך לכסות את האיזור, כנראה שהתחנה שהושמדה היתה תחנת-דמה.
ב-22 בדצמבר 1969 בוצעה גיחת צילום, והסרטים הועברו ליחידת שט”ל (שירותים טכניים למודיעין) בת”א. בגלל השעה המאוחרת הוחלט לדחות את פיתוח הסרטים לבוקר המחרת. טייסי התקיפה טענו כי באיזור פועל מכ”מ סמוי. שני סמלים משט”ל הופקדו על פיענוח הסרטים.
תוך כדי פיענוח התצ”א גילה סמל רמי שלֵו, מפענח ותיק ומנוסה, את המכ”מ המסתתר. “עברתי על רצפי הצילום ותמונת הכוחות שהתקבלה היתה די דלה ודי משעממת. פתאום, תוך כדי מעבר, ננעלתי על המכ”מ המשוכלל של ראס-ע’ריב, ששה ק”מ ממערב למכ”מ הדמה שהותקף על ידי מטוסינו. אמרתי לעצמי: יש לך פה תחנת מכ”מ”, סיפר רמי לימים.
סגן יחיאל הל-אור ביקש הגדלה של האזור החשוד. בבדיקה מדוקדקת הגיע יחיאל למסקנה כי זו תחנת המכ”מ המטרידה את מטוסינו, ונמצאת במרחק אווירי של 70 ק”מ מאבו-רודס, זהו מכ”מ סובייטי חדיש מדגם 12-P , שהיה למעשה מכ”מ נייד שהותקן על שני קרונות. צפונית למכ”מ נראה מתחם מצרי ובו גדוד מצרי עם מרגמות. כוח הנ”מ הקרוב ביותר למכ”מ ישב מוסווה היטב במוצב מכ”מ הדמה. הכוח מנה כחמישים חיילים מצרים מצוידים בתותחי נ”מ ומקלעים.
התחנה נראתה כמו שני אוהלי בדואים באמצע המדבר. סגן יחיאל וסמל רמי שלֵו הימרו לא מעט כשהחזיקו בדעה כי אין כל ספק שזו תחנת המכ”מ המבוקשת, למרות ההסוואה הטובה של התחנה שהקשתה על פיענוח מושלם.
 | יחיאל הל אור הגיע בגלל בעיות רפואיות לקורס מפענחים בשט”ל 121 בת”א. המקצוע קסם לו, ולבקשתו נשלח בשנת 1965 לקורס מפענחים מתקדם של אמ”ן. באפריל 1967 סיים קורס קצינים בבסיס סירקין, וכחודש לאחר מכן פרצה מלחמת ששת הימים ומיד לאחריה מלחמת ההתשה. |
יחיאל מיהר עם הצילומים למשרדו של ראש מחלקת מודיעין אוויר אלוף-משנה ישעיהו ברקת, שם ישב באותה עת גם ראש מחלקת אוויר למבצעים אלוף משנה דוד עברי. “ברקת שיבח את הגילוי והורה להכין דף מטרה”, סיפר סגן הל-אור, “אמרתי לו בשביל מה לתקוף, אפשר לקחת את התחנה, אין הגנת נ”מ.”
ברקת ועברי הבינו כי פה נמצא אוצר מודיעיני, ומיהרו עם התצלומים למשרדו של מפקד החיל, אלוף מוטי הוד. לאחר הניסיון הקודם בו הותקפה תחנת דמה, היסס עתה מפקד החיל וחזר ובדק עם יחיאל את הסיכוי שזו התחנה האמיתית. לימים סיפר יחיאל: “מפקד חיל האוויר ביקש אותי לטלפון ושאל האם ‘העסק שמצאתם’ הוא אמנם אמיתי, כי זהו עניין רציני וצריך להיות בטוח, כל צה”ל הולך על זה”. ביצוע המשימה הותנה ביכולת להעביר את המתקן הכבד מעבר למפרץ סואץ בביטחון ובמהירות, החשש הגדול לנסות ולבצע זיהוי מדויק של התחנה בגיחת צילום היה, שמא המצרים יזיזו את התחנה למקום אחר אם יתברר להם כי חיל-האוויר גילה את מיקומה. “היתה לי תחושה שאמנם מצאנו את הדבר האמיתי”, סיפר יחיאל, “נוצר מצב משונה, אני הזוטר נדרש לקבל את האחריות להצלחת הפעולה, בה מושקעים אמצעים ומאמץ מיוחדים וכמובן גם סיכון חיי לוחמים”. המבצע שקיבל את השם ‘תרנגול 53’, תוכנן על ידי אל”מ דוד עברי, ויצא לדרך.
ב-24 בדצמבר הודיעה טייסת 114 (נחמיה דגן, מפקד גף יסעורים שהוקם ביולי 1969 בטייסת 114 סופר פרלונים) למפקדת חיל-האוויר, לאחר בדיקות טכניות, כי היסעור מסוגל להרים את הקרונות אם ינותקו אחד מן השני ויופרדו מן האנטנה. במקרה הגרוע, נאמר, אפשר יהיה להביא את החלקים העיקריים שיביאו תועלת. משהוחלט בחיל האוויר כי ניתן להבריח את המכ”ם, העביר מפקד החיל, האלוף מוטי הוד, את הממצאים לגופי התכנון במטכ”ל ולרמטכ”ל חיים בר-לב. הללו לא דחו את רעיון המבצע על הסף, אולם רצו להשתכנע כי נמצאו כל הפתרונות הטכניים לביצועו. פרטים חשובים, כמו משקלם המדויק של קרונות המכ”ם (שהוערך ב-7 טון סה”כ), לא היו ידועים עד לרגע הביצוע ממש.
קצין חי”ר וצנחנים ראשי (קחצ”ר),תא”ל רפאל איתן, מונה לפקד על המבצע והטיל את הביצוע על מח”ט 53 (חטיבת הצנחנים הסדירה), אל”מ חיים נדל. בערב 25 בדצמבר נפגשו מפקדי הכוחות עם הרמטכ”ל, והציגו בפניו את התוכניות המפורטות.
אלא שהתעלומה עדיין לא נפתרה, כיוון שאף אחד לא ידע מהו משקלה של תחנת המכ”מ. היו הערכות והשערות, אך לא מעבר לכך. על הצנחנים היה להתארגן למבצע ולאמן את החיילים לדעת להפעיל את הציוד הטכני, כגון רתכות וכיוצא באלה, כדי לנתק את שני קרונות המכ”מ אחד מן השני וכדי לנתקם מן המשאית שעליה הורכבו. אף אחד לא ידע כיצד חוברו ומה הדרך לנתקם ועל כן היה צורך להיערך לכל אפשרות.
הביצוע הוטל על מפקד גדוד 50, סגן-אלוף אריה צימל (צידון). בשעה 11 בבוקר נערכה פגישת תכנון משותפת במהלכה התגבשה תכנית פעולה. למחרת יום חמישי הוצגה התכנית הסופית בפני הרמטכ”ל חיים בר-לב: 66 לוחמים יונחתו ממסוקי סופר-פרלון צפון מערבית לתחנת המכ”מ במרחק חמישה ק”מ. לאחר ההנחתה בשטח, ינוע הכוח רגלית לתחנה. נקבע כוח רתק ועיקר הכוח היה אמור להתפצל: שני כוחות ישתלטו על האוהל ועל הבונקר, כוח עיקרי יטפל בגנרטורים ובקרונות המכ”מ, קרון המבצעים וקרון האנטנות. דגן ביצע טיסת אימון במהלכה הרים קרון מכ”מ דומה, הניסוי עבר בשלום. ביום שישי ה-26 בדצמבר 1969, המריאו מסוקי הטייסת דרומה. תדריך אחרון נערך בבניין השק”ם של אבו-רודס בשעה 20:00.
ב-21:15 המריאו שלושת מסוקי הסופר-פרלון. במסוק המוביל היו פרי-עידו-אתרוג-שלום, במסוק השני היו קרן-עינב-אשד-אונגר ובמסוק השלישי היו בן ארי-נוי-סידי-יצחק. טייסי הפרלונים נתקלו בקשיים בנחיתה, ולאחר מספר הליכות סביב מסוכנות הצליחו לבסוף לנחות. (שש שנים אחרי המבצע גילה אברהם פרי, בעת שהוזמן להרצאתו של צימל בפני צוערי קורס קצינים, כיצד העמיסו הצנחנים על הפרלונים תחמושת רבה, מעבר למשקל שנקבע). הכוחות ירדו מן המסוקים ופתחו בצעידה מהירה אל היעד. במכת האש נהרגו שני חיילים מצרים, ארבעה נשבו ואחרים החלו נמלטים מן המקום. הכוחות ניגשו לפרוק הקרונות. שתי המשאיות שעליהן הותקנו מערכות המכ”מ חנו במחפורות באדמה. גובהה של האנטנה היה 12 מטרים. חצי השעה המתוכננת לסיום פירוק הקרונות התארכה, וחלפה שעה תמימה. האנטנה סירבה להיכנע, והלוחמים נאלצו לטפס עליה ולהפילה בכוח. בעוד הלוחמים עסוקים בפירוק המכ”מ תקפו מטוסי עיט (סקייהוק) יעדים במפרץ סואץ כדי להסיח את דעת המצרים מן הפעולה המתבצעת.
בשעה 20:34 דיווח צימל כי הקרונות פורקו והם מוכנים להטסה. היסעורים יצאו לדרך, ביסעור הראשון של הטייסת היו נחמיה דגן, יוסי טרון ורחמני, ובמסוק השני היו מטס, עפר בן-פרץ ובני. 21 דקות אחר כך כבר ריחף היסעור הראשון מעל הקרון. נחמיה דגן היה מרוצה שלא עלה ענן אבק בעת הריחוף, מה שהקל את רתימת המטען למסוק. הרגע הקריטי במבצע כולו הגיע: מה משקל המכ”מ, היסעור יתרומם או לא.
לאט אך בעקשנות ניתק היסעור את המטען מעל המשאית, 4,100 ק”ג דווח דגן, הקרון הראשון באוויר. מפקדי המבצע בחפ”ק מחאו כפיים למבצעים. לאחר המראה ומעבר לטיסה הודיע דגן על תקלה. מערכת הידראולית יצאה מכלל פעולה. על פי הספר דגן היה אמור להשליך את המטען ולנחות, פירוש השלכת המטען היתה השלכת הפעולה כולה. פרי נדהם, זיעה קרה ניגרה על פניהם של הקצינים הבכירים שרק לפני רגע מחאו כפיים בהתלהבות. דגן לא המתין להוראות, הוא נטל על עצמו את ההחלטה והמשיך עם המטען היקר הלאה, עם מערכת הידראולית אחת בלבד בנתיב טיסה ארוך יותר אך בטוח. וכך בגובה של 300 רגל מעל פני השטח התקדם, חצה את מפרץ סואץ ונחת על החוף בסיני. אנשי הכוח נשמו לרווחה, הקרון השני התרומם ללא בעיות.
זאב מטס דיווח על מטען במשקל שניים וחצי טון. לעבר המסוק נורו בדרך כמה כדורים מנשק קל אולם הוא לא נפגע. כוח הצנחנים פוצץ את כל מה שנשאר בשטח והפרלונים המריאו לחילוץ – פרי, עידו, אשד ואברמן במוביל, במסוק השני בן-ארי, נוי, סידי ויצחק ובמסוק השלישי שפי, אתרוג, רשף ושלום. הפרלונים נחתו, הלוחמים והשבויים עלו אל המסוקים שהמריאו מזרחה. לפנות בוקר נחתו מסוקי הסופר-פרלון באבו-רודס.
מבצע ‘תרנגול 53’ בא לסיומו המוצלח. למפקד הטייסת אברהם פרי הגיעו שני בקבוקי שמפניה עם מכתב ממפקד חיל-האוויר. במכתב נאמר: “שר הביטחון ביקשני להעביר לך ולפיקודיך את ברכותיו והערכתו על מבצע תרנגול 53, נא הבא דבריו לכל מי שנטל חלק במבצע. מצורפים בזה שני בקבוקי שמפניה שי למבצעים, מתנת שר הביטחון.”
למחרת בבוקר שררה דממה תקשורתית, המצרים ביקשו לקבור את הבושה, כלי התקשורת בישראל לא פירסמו את הפרשה בגלל הצנזורה. רק כשבוע לאחר גניבת המכ”מ, ב-3 בינואר 1970, יצא ה”דיילי אקספרס” הלונדוני עם הסיפור. המכ”מ הגיע לישראל ללא פגע ובמצב תקין, והועבר לאנשי המודיעין הטכני בחיל האוויר. הצלחתה של הפעולה נחשבה כהישג מורלי, מבצעי וטכנולוגי מרשים ביותר לישראל, ומכה קשה ליוקרה המצרית. לכוחות צה”ל לא היו הרוגים או פצועים באורח קשה בפעולה, למרות מורכבותה הרבה ונוהל-הקרב הקצר. מערכת המכ”מ הסובייטית 12-P הראשונה מסוגה שנפלה לידי המערב, הגיעה לישראל ללא פגע ונותחה על ידי מומחי חיל האוויר. ניתוח זה סיפק לישראל מידע על הקונספציה הסובייטית במערכות מכ”מ, ואיפשר פיתוח אמצעי ל”א (לוחמה אלקטרונית) נגד מערכות אלה.
ובשולי האירוע:
| כדי לשמור על חלקי הקרון והאנטנה, ולמנוע מן הצנחנים לפרק חלקים באופן לא מקצועי, הוחלט לצרף אל הכוח הפושט על המכ”ם, טכנאי מבסיס ציוד של חיל האוויר. נבחר טכנאי למשימה המבצעית הזו, והמתכננים תהו אם יעמוד לו הכושר ללכת ברגל ולהסתכן יחד עם כוח הצנחנים המאומן לכך. במהלך הפעולה התברר כי הטכנאי, שהוטל ספק ביכולותיו, מילא את משימתו בפרוק חלקי המכ”ם במקצועיות וביעילות, ולבסוף גם נשא על גבו צנחן פצוע מעמדת המכ”ם המצרי אל המנחת בו המתין המסוק שפינה את הכוח. |
מקורות:
ראיון עם יחיאל הל-אור, 2012;
עודד מרום, ‘ידעתי שתבואו’, 2013
קראתי,בהמשך להאזנה במוצ”ש האחרון, להרצאה ששמענו מפי אל”מ (מיל’) אהרון סבג, שהתייחס מעט גם לפעולה זו.
תודה לאל”מ (דימ’) עודד מרום ול”מרקיע שחקים” על קיום החובה הלאומית לידע ולשתף, כדי להכיר ולהוקיר – ולו במעט – את העושים במלאכת הקודש, של השמירה על ביטחוננו, בכישרון רב, ביצירתיות, במקצועיות, בתעוזה אין סופיים ובמסירות אין קץ!!!
“אחינו גיבורי התהילה”!!!
מרגש וממשיך להדהים ולהפעים.
אשרינו שזכינו. יישר כח ענק לכם.
אעביר בשמחה ליקירי.